חורב ע״בHoreb 72
א׳בהבטחותיו, את אשר הורה לך ה׳ על דבר העתיד בפי עבדיו הנביאים, לבל תתעה בשוא ללכת אחרי מראה עיניך בזמן ההוה וחליפותיו, כי תתאמץ בכל אשר תוכל לקרב אתם חיי עצמך אל זמן העתיד לבוא ההוא, אשר נבאו לעמם; וכאשר יתיצב לפניך העתיד בתור זמן הוה, אז תבין ואז תשכיל גם את זמן ההוה — כל זאת אמת ויציב, יען וביען, כי את האמת לאמתה הזאת הגיד לך ה׳ אל אמת, לכן כל אלה תמלאנה בעתן — יען כי ה׳ כל יכול, המניע ומכונן את גלגל התקופות ומפעלות התבל, הוא גלה את כל זאת להיות עד נאמן לשלטונו — ואתה האם תפון באמתת מלואי ההבטחות האלה בעת רצון, יען—אתה, קצר רואי, לא תחזה את עקבות העתיד ההוא בזמן ההוה שלך — ועם כל יום ויום, כה תדבר לנפשך, ירחק העתיד חוק והנהו תמיד ממך והלאה, עד כי לא יאמן לך, כי כזאת יוכל היות. אכן ה׳ אל שדי, הוא דבר! וחותם שלטונו בעולם — אמת — ותחת להציג מערכה מול מערכה את ההוה מול העתיד, הלא יסכן לך יותר, כי תתאמץ להבין ולהשיג היטב את ההוה שלך על פי העתיד ההוא ולהחליט, כי הנהו לך מעבר וחבל נמרץ של צרות, נסיון וחנוך, למען תגיע על ידם בטח עד העתיד הכביר ונאור, ובמשך תקופת הזמן שהנה ״התוך והאמצע״ בין ההעברה מעת לעת, עליך לשאת ולסבול הכל במנוחה ובתקוה — עוד הפעם הביטה אל ציר חצבת ואל מקבת בור נקרת, שים עינך ולבך על אבותיך ועל ה׳, אשר גדל וחנך אותם — ה׳ הבטיח לאברהם, כי יהיה אב־המון גוים, כי עם יצא מחלציו — והנה עד השנת המאה לימי חייו לא היה לו גם בן, אבן פנת העם הראשונה! ארץ הבטיח ה׳ לאבותינו — ולאברהם לא היה מקום קבוע ואחוזת נחלה לשבת בו — בעד ארבע אמות אדמת עפר לקבר בה את אשתו, עליו היה להפציר בעם הארץ ולשקול כסף, בטרם חפצו נתן לו! למשפחה בת שבעים נפש הובטחה, כי תהיה לעם גדול ורב ועל זרעה נגזרה להיות עבדים ארבע מאות שנה ולשאת ולסבול עוני וצרה גם חייהם לא היו חיים — אבל ״אמונה״ היתה להם ובכחה האריכו ימים וישארו חיים וקימים לעד — ובעד אמונתם ובטחונם בה׳ שלמה להם האמת את תגמולה.
1