חורב צ״בHoreb 92
א׳יב: גאוה, ענוה.
1
ב׳השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום: פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת: ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה: ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים: המוליכך במדבר הנדל והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש: המאכלך מן במדבר, אשר לא ידעון אבתיך, למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך: ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה: וזכרת את ה׳ אלהיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל, למען הקים את בריתו, אשר נשבע לאבתיך כיום הזה (דברים ח׳ י״א, גם ראה שם ט׳ ד׳ ועוד).
2
ג׳אל תתגאה! בהביטך על כל דבר, אשר תקרא בשם ״שלך״: על רכושך, על כח גופך, על יפיך, על חריצות רוחך, על כשרונותיך, עליך להעלות בלבך את המחשבה תחלה ולזכור אל נכון, כי לא אתה עשית לך את החיל הזה, לא אתה בראת אף יצרת אותם, רק שאולים שאולים המה לך מה׳, ה׳ לבדו הוא זה, אשר עליך לתת לו תודה וברכה בגללם, וכי אמנם הוא תמיד אדון למו, אף בעת אשר אתה תקרא אותם בשם ״שלך״ — שים זאת על לבך והתבונן על כל זה תמיד — והשמר לך מגאוה.
3