מבואות לספרות התנאים, מבוא למדרשי הלכה, מכילתא דר' ישמעאלIntroductions to Tanaitic Literature, Introduction to Halakhic Midrashim, Mekhilta of Rabbi Ishmael

א׳V. מכילתא דר' ישמעאל ¹עי' מש"כ בס' היובל לרמב"ם.

ב׳א. שמה²עי' צונץ נד"פ 50; הופמן, 36; מא"ש, מבוא XXX; לויטרבך JQR XII 169.

ג׳שני התלמודים אינם יודעים את השם הזה של המדרש לשמות. "מכילתא" בבבלי פירושה "משנה" "ברייתא": פוק עיין במכילתיך (גיטין מד א, "במשנה הסדורה לך"), אלא שתק ליה בברייתא ומהדר ליה במתניתין ה"ג אימור (שתיק ליה במתני' (ו)אהדר³המוקף ליתא בכ"י מ', שע"ת סי' קיט: אפשר מילתא (ו)לא אהדר ליה ואהדר ליה וכו', העתים 213. ליה במכילתא אחריתי (בברייתא אחרת, בקובץ אחר, פסח' מה א), ר"ל מיפך אפיך והכי מותיב ממכילתא אחריתי (תמורה לג א, מברייתא אחרת). וכן בירוש': בר נש דתני (דחכם) חדא מיכלא (מיכלה) והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתיי וכו'⁴שביעית פ"י לט ע"ד, מכות פ"ב לב ע"א. אבל ירוש' ע"ז פ"ד מד ע"ב: אפיק רב יאשיה מכילתא, ט"ס הוא, וצ"ל: רַאשֵיה מַכִּילְתָא (החלוץ, דדו"ד)., "ברייתא" אחת (קובץ אחד). ובויק"ר פ"ג א: טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר הילכָן, טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ומדות⁵כ"י ר' וערוך ערך מד: ומדה, וכן כ"י מ'. ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמיתקרי בר מכילאן⁶ר': מכאלא. קה"ר ד ו: מרי מכילאן., טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמיתקרי בר אולפן; "מכילתא" כאן מקבילה אל "מדות", ופירושה גם כאן "ברייתא" ("הלכות ומדות": משניות וברייתות) וכן "והיו עסוקין במדת רשב"י"⁷מדרש תהלים ל"ו בובר 252., פירושו: במשנת רשב"י ("ונתקהה ריב"ל בדבר הלכה"), כמו שאמר לתלמידיו: שנו מדותי וכו' (גטין סז א). וכן "למצות מדותיו של ר"א בן שמוע" (מנחות יח א), כלומר משנותיו (השוה יבמות פד א).

ד׳ובנדרים ח א: נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו והוא דתנו הלכתא, ושאיל' סי' כט⁸ה"ג ה' נדוי ד"ו קה א, ד"ב 429. מוסיף: אמר מר זוטרא והוא דגמירי אבות ומדות, משנת אבות וברייתא שלה, כמו שאמרו באסת"ר פ"א: תני בשם ר' נתן מעשרה מדות = אדר"נ נו"ב פמ"ח, 131.

ה׳"מכילתא" פירושה איפוא "מדה", "ברייתא", ו"מכילתא" דואלה שמות (עי' להלן), או "מכילתא דר' ישמעאל", פירושה ברייתא דר' ישמעאל.

ו׳וכך קראו "מכילתא" גם למדרש במדבר ודברים. תנחומא נצבים, לא נפלאת⁹מובא באו"ז ח"א, א"ב אות יט דף ד רע"ב.: הטיפש הזה עם שהוא בשער הוא בורח הוא אומר מה אתון יהבין לי למילף קודמוי ואינון אמרין ליה לוחא ובתר לוחא מה אתון יהבין מגילתא ("מגילה לתינוק") ובתר מגילתא מה בראשית ובתר בראשית מה כל המקרא ובתר כן מה ששה סדרים ואח"כ תורת כהנים ואח"כ מה מכילָתָא ואח"כ מה תוספתא ואח"כ מה תלמוד ואח"כ מה אגדתא והוא אומר מי יש בו כח כל כך. כאן בא "מכילתא" אחר "ספרא" ולפני "תוספתא": "מכילָתָא" מתאים אפוא כאן למדרשי ס' שמות, במדבר ודברים, "מכילתא" ו"ספרי" שלנו.

ז׳וכך אומר גם רה"ג¹⁰בתה"ג הרכבי סי' רסב.: מי שהוא יודע מכילאתא ודראשי דארבעה סידרי זה הוא דמתני, ברייתות ודרשות של ארבעת הספרים: ספרא ספרי ומכילתא. וכן רס"ג בתשובתו לאבן סאקויה¹¹הקדם ח"א 127.: ולא הביא שום ראיה לדבריו לא מן המשנה ולא מן המכילתות (אלמכאלאת, מדרשי־הלכה) ולא מן התרגום.

ח׳מצד אחר יודע הבבלי רק את השם הכולל "סִפְרִי", הכולל גם מדרש ס' שמות וגם במדבר ודברים, שכן הוא הסדר תמיד בבבלי: הילכתא ("משנה") ספרא וספרי ותוספתא¹²חגיגה ג א, קידושין מט ב, מגילה כח ב ושבועות מא ב. בברכות מז ב אינו בכ"י, עי' ד"ס..

ט׳וכן בתשובת רב עמרם גאון¹³תה"ג מה"ג 328 – 329.: מפני שתוספתא ותורת כהנים וסיפרי <ש> שמן בראיתא יש מהן שהן הלכה ויש מהן שאין הלכה, וכל מקום שחולקין בתוספתא או בסיפרא או בסיפרי וסתימ' מתנ' כחד מנהון וכו'. דברים אלה נתפרשו בסתו"א¹⁴שה"ג ח"ב אות ס סי' כו, כ"ח ח"ד 193, יוחסין הו' פיליפובסקי, 253 ומרכס בתפארת ישראל 160 ומח"ו 491/2. כך¹⁵כך בכולם חוץ משה"ג.: מפני שתוספתא ותורת כהנים שהוא סיפרא דבי רב וסיפרי שהן חומש ואלה שמות הפקודים וחומש משנה תורה¹⁶בשה"ג מעובד: וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב ולא מכילתא שהוא ספר ואלה שמות מן החודש הזה לכם עד סוף ספרא, ולא ספרי שהוא ספר במדבר מן וישלחו מן המחנה עד סוף משנה תורה ושמן וכו': עיבוד של סופר מאוחר! ששמן מדרש והללו נקראין בתלמוד ברייתא וכו'.

י׳כאן כלולים אפוא שלשת הספרים ב"ספרי".

י״אמה"ג אי־אפשר ללמוד כלום, מפני שנוספו בו כמה דברים מן הגליון: בד"ו קמג ע"ד: ותשעה דבורים [של] תורת כהנים וארבעה מדרש סופרים סיפרא וסיפרי שהן ארבעה סיפרי ואילו הן בראשית רבא ומכילָתָא דואלה שמות וספר וידבר ואלה הדברים וכולהו פירושי בתורת כהנים וחיצונות וכו', אבל בה"ג ד"ב 633 (=תש"ר I 43): ותשעה דבורים של תורת כהנים וארבעה מדרש סופרים חיצונות וקטנות אין מספר. סיפרא וספרי שהן ד' סיפרי. ואילו הן בראשית רבה ומכילתא דאלה שמות וספר וידבר ואלה הדברים וכולהו פירושין בתורת כהנים וחיצונות וקטנות לעיל (כלומר: וכו' לעיל, אפוא הוספה שנכנסה בה"ג!).

י״בוכן רש"ג בתשובה (תה"ג הרכבי סי' ס"ו): אין¹⁷ועי' ה"ג ד"ב 617 – תש"ר שם, ובמדב"ר פי"ח. וגם "ותשעה דיבורים של תורת כהנים" נוסף כאן בה"ג ושם, ועי' גינצבורג, OLZ 1910, 227. אנו יודעים אלא דברי רבותינו ששנו בשאר ספרי [ד]בי רב עשר שירות וכו'¹⁸מדר"י, שירה פ"א 116 ומדרשב"י הו' אפשטיין־מלמד 71.. ובתשו' רה"ג (תה"ג סי' רכט): אבל עיקר הא בריתא (שבב"ק יא א) מסיפרי דבי רב היא והכין תנו כולהו תנאיי ואין ביניהון חילוף יביא עדידה לבית דין וכן הוא אומ' כאשר יציל הרועה מפי האריה וג'¹⁹רמב"ן בפירושו בשם מכילתא ורבי שמעון בן יוחאי: אבא שאול אומר יביא עדים(!) שנא' כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים וגו', וכ"ה בכ"י (הוצ' אפשטיין־מלמד 206); ובעל מה"ג העתיק כאן רק המכילתא שלנו. ובמכילתא דארץ ישראל²⁰= בברייתא שהובאה מא"י, מכילתא דר"י נזיקין פט"ז 305. [זה עדר דברי ר' יאשיה] ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שתי כרעים או בדל אוזן.

י״גאת "המכילתא" שלנו לשמות הוא קורא אפוא "מכילתא דא"י", מפני שהיא לא היתה מצויה כנראה בבית־המדרש בבבל, ולא שנו אותה התנאים, אבל בשם הכללי "סיפרי דבי רב" כולל גם מכילתא דרשב"י וגם מכילתא דר' ישמעאל, שכן באגרת רש"ג 39 נאמר: וסיפרא וספרי דראשי דקראי וכו', ושם 41–42: וספרא וספרי נמי לאו מתחילה פשטו ברבנן (= בי רבנן) וכו' ובתר הכי איקבען תוספתא וסיפרא וספרי דגרסי לה' כולהו רבנן ועד השתא הכין תקנתא, ואין זכר ל"מכילתא".

י״ד"ספרי", "ספרי דבי רב", או "שאר ספרי דבי רב", זהו שם שכולל אפוא גם את ה"מכילתא".

ט״וספרי – סנהד' פו א, ואינו בספרי שלנו פיס' רעג, ועי' שם. "שאר ספרי דבי רב" נזכרו ביומא עד א (תנו רבה ורב יוסף בשאר וכו') ובב"ב קכד ב (תני ר"נ בשאר ספרי וכו' תני רמי בר חמא בשאר ספרי וכו' שתי נוסחאות בברייתא אחת)²¹עי' אלבק, 88 הערה I.. הראשונה נמצאת בספרא אחרי פ"ח ג ואמור פי"ד ד, אבל נראה שנוספה בספרא, שלא נסמכה בספרא אחרי שם לשאר הורשות של "שבתון שבות", ששם פט"ז ו: וגם באמור נראה שנוספה, והירוש' (ביומא רפ"ח מ"ד ע"ד) לא ידעה. וקרוב שמקומה היה במדרש של פרשת תשא, ויקהל²²עי' מכילתא דרשב"י הופמן 165 [אפשטיין–מלמד 224] כל העושה בו מלאכה, ומכילתא דר"י תשא פ"א, כי כל העושה בו מלאכה.. השניה אינה בספרי תצא פיס' ריז (מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק), ואפשר שר"נ ורמי בר חמא שנו כך במקום הספרי שלנו.

ט״זהראשון, שמזכיר את ה"מכילתא" שלנו בשמה זה, הוא רב סעדיה בקטע שנדפס בהקדם I 127: ועל זה מוכיחים כבר דבריהם במכילתא (פי מכאלה) ואלה שמות בפירוש דברי ה' לא תעשון אתי ר' נתן אומר לא תעשון אתי שלא תאמר הרי אני [עושה] כמין דמות ומשתחוה לו תל' לומר לא תעשון אתי ואו' ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם²³מכיל' יתרו בחדש רפ"י 239. וכו' (ועי' לעיל): כלומר בברייתא של ואלה שמות, וכן ברצלוני בפי' ס' יצירה 14: במכילתא דואלה שמות.

י״זרב נסים מקירואן במפתח לשבת ק"ו ב' הוא הראשון שמביאה בשם "מכילתא דר' ישמעאל": ועיקר זה הבריתא בסוף מכילתא דרבי ישמעאל. וכן ר' שמואל הנגיד במבוא התלמוד, והברייתא וכו' ומכילתא דרבי ישמעאל וכו' ותורת כהנים הוא ספרא וכו' וספרי במדבר סיני, ואלה הדברים וכיוצא בהם = מדכל אלתלמוד לר"ש בן חפני (זכרון לא"א, 163): ואל בריתא וכו' [ומכילתא] דר' ישמעאל ותורת כהנים [וספרי ומא שבה] דלך.

י״חאצל ר' משה נרבוני, ביאור מו"נ הוצ' גולדנטהל מ"ב סע"א: מכילאתא, ברבים²⁴בריל יאהרביכר IV, 164., "מדות"²⁵ועי' גינצבורג OLZ 1910, 226–227..

י״טהשם "מכילתא" רגיל מרב שמואל בן חפני ואילך, ואעפ"כ נמצא בראשונים לפעמים גם השם הכללי "ספרי", כמו אצל ר"ג בתמורה ד' א' ובתשובה (של רש"י)²⁶תשו' חצו"ל סי' כ"ה ועוד (עי' הופמן, 72 בהערה, גינצבורג נאוניקא 307 הערה 2 ושם 425, לויטרבך 180–182)..

כ׳[ב. חלוקתה²⁷ספרות: הופמן, 37, ווייס במבואו, פרידמן, מבוא, 78, לויטרבך Annual I 427.]

כ״אהמכילתא מתחלת בשמות פרשה י"ב וגומרת בפרשה ל"ה ג'. גבולותיה אלה נזכרו כבר בראשונים: המעבד של סתו"א שבשם הגדולים אומר: ולא מכילתא שהיא ספר ואלה שמות מן החודש הזה לכם עד סוף ספרא; ערוך ע' טמא (ממגלת סתרים של רב נסים): בריש מכילתא ( = פסחא פ"ב); שכל טוב ח"ב עמ' 36: כדמפורש בתחילת מכילתא ("פתיחתא", פרשה א); ושם, לשמות סוף פי"א: וסמוך לה פרשת ראש מכילתא. רב נסים במפתח לשבת קו ב: ועיקר זו הברייתא בסוף מכילתא דר' ישמעאל (ויקהל, לא תבערו).

כ״בהמכילתא נחלקת לתשע מסכות, ואלו הן:

כ״גא. מסכתא דפסחא (שמות יב א–יג טז). ב. מסכתא דויהי בשלח (שמות יג יז – יד לא). ג מסכתא דשירתא (טו א – כא). ד. מסכתא דויסע (טו כב – יז ז). ה. מסכתא דעמלק (יז ח – יח כז). ו. מסכתא דבחדש (יט א – כ כו). ז. מסכתא דנזיקין (כא א – כב כג). ח. מסכתא דכספא (כב כד – כג יט). ט. מסכתא דשבתא (לא יב – יז, לה א–ג).

כ״דהחלוקה הזאת העתיקה והעיקרית – אינה שמה לב כלל לחלוקת הסדרות, אלא לעניינים, והיא מחברת שתי סדרות למסכת אחת (חלקי בשלח־יתרו; מסכתא דעמלק, תשא–ויקהל; מסכתא דשבתא) וחולקת סדר אחד לכמה מסכות (בשלח: מסכתא דויהי בשלח, מסכתא דשירתא, מסכתא דויסע וחלק מן מסכתא דעמלק; יתרו: חלק מן מסכתא דעמלק ומסכתא דבחדש; משפטים: מסכתא דנזיקין ומסכתא דכספא). אבל מתוך שהיו רגילים (באירופה) בחלוקה לסדרות שיבשו בדפוסים (כבר בד"ר קושטא רע"ה) את חלוקת המסכות ע"י חלוקת הסדרות וחלקו מסכת עמלק לשתים ומסכת שבת לשתים לפי הסדרות, וחיברו מסכת כספא עם מסכת נזיקין, מפני ששתיהן בסדר משפטים. אבל החלוקה למסכות קדומה ועיקרית, ובכתבי־יד (כגון אוכספורד ומינכן) לא נשתבשה עדיין ע"י חלוקת הסדרות. ונתנו סימן עתיק (בד"ו ש"ה ובכי"י) למסכות הספר ולפרשיותיו: ואית בה מסכָתָא תשע²⁸בד"ו: מסכתות תשעה. ואילין אינון סימניהון ואמ"ר פרע"ה למש"ה ונט"ל עמל"ק ביר"ח למיד"ן כספ"א דשבת"א ואית בה פרשיאתא²⁹בד"ו: פרשיות. שמונים ושתים.

כ״הא. ואמר = ויאמר ה' אל משה (פסחא). ב. פרעה = ויהי בשלח פרעה. ג. למשה = אז ישיר משה (שירתא) ד. ונטל = ויסע. ה. עמלק = מסכתא דעמלק. ו. בירח = מסכתא דבחדש. ז. למידן = ואלה המשפטים (מסכתא דנזיקין, "דינין", חגיגה פ"א מ"ח). ח. כספא = מסכתא דכספא. ט. דשבתא = מסכתא דשבתא.

כ״וגם מנין הפרשיות פ"ב נשתבש בדפוסים, מפני שמנו בשלח ו' פרשיות, ולא מנו את הפרשה הראשונה, שחשבוה לפתיחה³⁰וכך טעו בדפוסים במסכתא דפסחא, וחשבו את "הראשונה" לפתיחה, וחלקו את השניה (החדש) באמצע, אבל בכי"י "החדש" הוא פרשה ב' עד פרשה ג' שלנו., ומנו בכספא שתי פרשיות (משפטים פי"ט ופ"כ), אבל בכי"י יש במסכתא דויהי בשלח ז' פרשיות, ובכספא – ה' פרשיות: פרשה א' אם כסף, פרשה ב' ואנשי קדש, פרשה ג' לא תטה משפט (עמ' 326), פרשה ד' ובכל אשר אמרתי (עמ' 331), פרשה ה' ראשית בכורי אדמתך. והחשבון מדויק אפוא: פסחא י"ח פרשיות, בשלח ז', שירתא י', ויסע ז', עמלק ד', בחודש י"א, נזיקין י"ח, כספא

כ״זה', שבתא ב' (פרשת תשא ופרשת ויקהל), ס"ה פ"ב.

כ״חהפרשיות מחולקות בכי"י, וגם בתנחומא דפוס קושטא רפ"ב, לפיסקאות קטנות, "הלכות"³¹עי' לויטרבך שם, 459–460..

כ״טהחלוקה של המסכות "פסחא" ו"נזיקין" עתיקה מאד, שהרי אמרו בויק"ר פכ"ד ה וש"נ; ר' יודן בשם ר"ש בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים, ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים א"ר תנחומא ולא פליגי מאן דעבד פרשת פסחים ע' כלל עמה פרשת תפילין מאן דעביד פרשת נזיקין ע' כלל עמה פרשת שמטה. והנה המכילתא כללה ב"פסחא" גם פרשת תפילין, אבל לא כללה ב"נזיקין" פרשת שמיטה, אלא שנתה פרשת שמטה ב"כספא".

ל׳המכילתא לא פירשה אפוא כלל את הפרשיות שמות וארא ותחילת בא, תרומה תצוה ופקודי, ומפרשת תשא, ויקהל – רק את פרשת שבת.

ל״אכי "מעשה המשכן" שבפרשיות תרומה–פקודי. היה שנוי בוודאי גם בבית ר' ישמעאל בברייתא מיוחדת מעין ברייתא דמלאכת המשכן שלנו, (ואפשר – שיסודה של זו "דבי ר' ישמעאל").

ל״בופרשת מילואים (שמות כט), היתה כלולה ב"מכילתא דמילואים" שבפרשת צו (ויקרא ח), שישנה בספרא צו – שמיני (דבי ר' ישמעאל).

ל״גחוץ מן הפרשיות המכילות חקים ומשפטים, נכנסו אפוא במכילתא כנראה רק עניינות חשובים, פרשיות שהיו נקראות בציבור: בשלח (עם השירה, שמות יג יז–טו כו, ז"א מסכתא דבשלח, דשירתא ודויסע פרשה א') – ביו"ט האחרון של פסח (ברייתא במגילה לא א)³²וסיפחו לה גם פרשת המן מפני חשיבותה (יומא עו א) וספני ההלכות הנלמדות ממנה.; עמלק (פ"א וב') – בפורים (מגילה פ"ג מ"ו)³³ותחילת יתרו חיברו לפרשת עמלק, מפני שהקני ישב בתוכו, וגם כדרשת ר' יהושע (פ"א): שמע מלחמת עמלק.; בחדש – בשבועות (כאחרים, בתוס' מגילה פ"ד ה ובבלי שם).

ל״דוכך נהגה גם המכילתא דרשב"י, אלא שבה יש גם מדרש לפרשת שמות וארא.

ל״ה[ג. סתמות במדר"י = ר' ישמעאל]

ל״והמכילתא נקראת "מכילתא דר' ישמעאל", מפני שעיקר התחלתה (החדש הזה) מתחיל במאמר "ר' ישמעאל אומר" (פרשה א שלנו, שהיא פרשה ב), כשם שנקראת המכילתא השנייה – "מכילתא ‏ דרשב"י", מפני שהיא מתחלת: רשב"י אומר, (וכשם שנקרא בראשית רבא – דר' אושעיה, מפני שהוא מתחיל: ר' אושעיא פתח).

ל״זאבל מכילתא שלנו – היא גם מבית מדרשו של ר' ישמעאל, "דבי ר' ישמעאל". על זה מעידים:

ל״חא) כמה סתמות שבה, המובאים במקורות אחרים בשם ר' ישמעאל:

ל״ט1. במכילתא דרשב"י³⁴קטע הגניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 159].: ר' ישמעאל אומר בעבד עברי הכתוב מדבר וכו' – הכל סתם במדר"י נזיקין פ"א 247: כי תקנה עבד עברי בבן ישראל הכתוב מדבר וכו'³⁵ועי' הופמן בהערתו בעמ' 118..

מ׳(מכילתא דרשב"י הופמן 116 ושם 151: משום ר ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות וכו', – מדר"י בחדש פי"א: ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות וכו', כספא פי"ט (כספא א'): ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות וכו'. – שניהם ליתנייהו בכ"י דמדרשב"י).

מ״א2. מכיל' דרשב"י לכ"א לג³⁶קטע הגניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 185/6.] ועי' לעיל עמ' 542 הע' 61.: אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור³⁷כך בכ"י, מה"ג: בהן. וכו'. ר' יוסי אומר מש' ר' ישמעאל נאמ' כן שור וחמור ונאמ'³⁸מה"ג: ונאמר להלן. לענין שבת (כג יב) שורך וחמורך וכו'. וכן בתוס' ב"ק פ"ו יח (בבלי נד ב): ר' יוסי אומ' משום ר' ישמעאל בדיברות הראשונים הוא אומר אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך בדיברות האחרונים הוא אזמר אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וכו' מה שור וחמור האמורין לעינין שבת וכו'. מדר"י נזיקין פ"י 280: וכי יגח שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל הבהמה כשור הריני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני³⁹בדברות האחרונים, דב' ה יד [ועי' לעיל עמ' 542 הע' 61], בעל לקח טוב פי' בטעות: ונאמר בסיני שור, שורו וחמורו וכל אשר לרעך. עשה בו כל בהמה כשור וכו'.

מ״ב3. מדר"י תשא פ"א 342: [כתוב אחד אומר]⁴⁰כי"י, ובדפו' ויל' לי'. ששת ימים יעשה מלאכה⁴¹שמ' לא טו. נ"א: תעשה מלאכה (לה ב). וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום [ששת ימים יעשה מלאכה]⁴²שמ' לא טו. נ"א: תעשה מלאכה (לה ב). מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו' – מכיל' דרשב"י (מה"ג) הופמן 161: ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר וכו'. וכן במכילתא ויקהל פ"א: ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד וכו' – מכיל' דרשב"י (מה"ג) הופמן 165: זו היא שר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת וכו'⁴³[לא הכנסתי שני מאמרים אלו במדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד, משום שלמענ"ד השתמש כאן בעל מה"ג במדר"י. – עצ"ם.].

מ״גובספרי עקב פיס' מב (דבי ר' ישמעאל) נתחלפו דברי ר' ישמעאל בדברי ר' שמעון: דרך ארץ דברה תורה דברי ר' ישמעאל ר' שמעון בן יוחי אומר אין וכו' אלא כשישראל עושים רצונו וכו'⁴⁴= ת"ר בברכות לה ב..

מ״ד5. פסחא פי"ז 66: יכול כשם שביד כרך אחד כך בראש כרך אחד וכו' ת"ל לטוטפת לטוטפת הרי ארבע טוטפות אמורות – כר' ישמעאל בסנהד' ד ב לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע דברי ר' ישמעאל וכו'. וכן בספרי דברים פיס' לה (דבי ר' ישמעאל!): ת"ל והיו לטוטפות בין עיניך טטפת טטפת טוטפות הרי ארבע וכו'.

מ״ה6. נזיקין פ"ב 252: אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים וכו' – כר' ישמעאל במס' עבדים ריש פ"ג: היה לו אשה ובנים ולאדוניו אין אשה [ובנים] לאדוניו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים לא ירצע כדברי ר' ישמעאל.

מ״ו7. נשא פיס' ז והיא לא נתפשה (מ"ח ופ"ז) – דא"ר פ"א ד: דברי ר' ישמעאל שהיה ר' ישמעאל אומר וכו' (ה"ג ה' עריות, ד"ו נב ע"א).

מ״ז8. מדר"י נזיקין פי"ז 310 כל שוכב – סתם כ"דברי ר' ישמעאל", בספרא קדושים (מכילתא דעריות) פ"י ב ובבלי סנהד' נד ב.

מ״ח9. שם בשלח, עמלק, פ"א 180–181: והיה כאשר ירים משה ידו וגבר וכי ידיו של משה וכו' כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וגו' וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה לישראל אלא כל זמן שהיו ישראל עושין כן ("כמצות הפסח") הקב"ה חס עליהם שנאמר ופסח ה' על הפתח – מדר"י פסחא פ"ז 24 (וראיתי את הדם) ופי"א 38–39 (וראה את הדם): היה ר' ישמעאל אומר והלא הכל גלוי וידוע לפניו וכו' ומה ת"ל וראיתי ("וראה") את הדם אלא בשכר מצוה שאתם ("שהם") עושים אני ("הוא") נגלה וחס עליכם ("עליהם") שנאמר ופסחתי עליכם ("ופסח ה' על הפתח") ואין פסיחה אלא חיים וכו'⁴⁵במדרשב"י לי"ב יג [הוצ' אפשטיין־מלמד 16]: ורא' את הדם ופסח' מה אני צריך וראיתי והלא הכל גלוי לפניו אלא שלא יתן אלא על מקום הניראה לכל עובר..

מ״ט10. שם נזיקין פי"ח 313: אם ענה תענה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט ד"א רבי אומר אם וכו' עד שיענה וישנה⁴⁶במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 211]: לחייב על כל עינוי <ועינוי>.. כבר היה ר' ישמעאל וכו' א"ל ר' ישמעאל וכו' אמרה תורה אם ענה תענה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. – הסתם שלמעלה הוא אפוא כר' ישמעאל.

נ׳11. שם נזיקין פ"ז 4–273: נקם ינקם מיתה וכו' – משנת ר' אליעזר 166–167: ר' ישמעאל אומ' נקם ינקם מיתה וכו', כלומר מכילתא דר' ישמעאל, כי הג"ש נאמרה במכילתא בשם ר' נתן.

נ״א12. ספרי בהעלותך פיס' צב: אספה לי וכו' שבכל מקום שנאמר לי וכו' בכהנים הוא אומר וכו' – משנת ר"א 67: ר' ישמעאל אומ' שלשה עשר דברים חיבבן הקב"ה וקראם לי וכו'⁴⁷ועי' לעיל "משום ר' ישמעאל אמרו" = תדר"י!.

נ״ב[ד. תנא דבי ר' ישמעאל]

נ״גויש סתמות ומפורשות המובאים בבבלי בשם "תנא דבי ר' ישמעאל", ובירושלמי ומדרשים בשם "תני ר' ישמעאל":

נ״ד1. מדר"י פסחא פ"א 7: החדש הזה לכם וכו' ולא דיים לישראל⁴⁸מא"ש השלים ע"פ הילקוט: שהם מונים ללבנה אלא, אבל בכל כי"י לי', ואף הבבלי מוכיח, שהנכון כנוסחנו, וכנוסח הסידורים בבבלי. אחת לל' יום מגביהים את עיניהם לאביהם שבשמים – סנהד' מב א (מסמיך למימרא של ר' יוחנן ודרשתו על "החדש הזה"): תנא דבי ר' ישמעאל אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש (בסידורים: פעם אחת בחדש) דיין.

נ״ה2. שם פסחא רפ"ח 26⁴⁹ובסוף הפרשה 29, כי כל אוכל חמץ, ובפי"ז 64 שבעת ימים.: שבעת ימים מצות תאכלו שומע אני כל מצות במשמע ת"ל לא תאכל עליו חמץ לא אמרתי אלא דבר הבא לידי מצה וחמץ ואי זה זה וכו' יצאו האורז וכו' שאין באין לידי חמץ ומצה אלא לידי סרחון = ספרי במדבר פיס' קמו, שבעת ימים מצות יאכל. ובבבלי פסח' לה א: אמר ר"ל וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי ראב"י אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ וכו'.

נ״ו3. ב"מ פו ב: דא"ר חמא בר חנינא וכן תנא דבי ר' ישמעאל⁵⁰ליתא בכ"י פ', ובכ"י ר' חסר רק "וכן". בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים – בשלח מכיל' דויהי (פתיחה) 81: וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו אברהם לווה מלאכי השרת וכו' באברהם [הוא] אומר ואקחה פת לחם וכו' באברהם [הוא] אומר יוקח נא מעט מים וכו'. אבל "אברהם לווה" וכו' – מתאים לדברי רב שם, והמכילתא מסיימת: באברהם הוא אומר ואל הבקר רץ וכו' באברהם הוא אומר והשענו וכו' באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתי בניו במצרים וכו', וא"כ שלא כ"תנא דבי ר"י", וכבמכילתא גם בתוס' סוטה פד א–ו, בהוספות ושינויים בסדר.

נ״ז4. שירה פ"ח 142: מי כמוך באלמים שומע עלבון בניך ושותק וכו' – גטין נו ב: דבי ר' ישמעאל תנא מי כמוך באלים ה' מי כמוך באלמים.

נ״ח5. בחדש פ"ט 237: אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם וכה"א כן בנות צלפחד דוברות כן מטה בני יוסף דוברים אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם וכה"א סלחתי כדבריך = ספרי פנחס ריש פיס' קלד: אשרי וכו' כיוצא בו אתה אומר כן מטה בני יוסף דוברים כיו"ב אתה אומר ויאמר ה' סלחתי כדבריך עתידין⁵¹כי"ר ויל', דפו': עתידות. אומות העולם לומר אשרי אדם שהמקום⁵²כי"י לונדון ורומי: שהקודש. מודה לדבריו – ברכות לב א: תנא דבי ר' ישמעאל כדבריך, עתידים או"ה לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו.

נ״ט6. משפטים, כספא פ"כ 336: ד"א⁵³[כ"ה בדפו', אבל ברוב הנוס': רשב"י אומר, עי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. – עצ"ם]. ("מפני מה נאמר בשלשה מקומות") אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בישול – בבבלי⁵⁴חולין קטו ב, קידושין נז ב.: דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד איסור אכילה וכו' (לפניו שם: דבי רבי אליעזר [בן יעקב]⁵⁵כ"י מ, כי"ר א': ר' אלעזר, כי"ר ב וכי"ה: רבי. תנא לא תאכלו כל נבלה וגו' אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה – וזה נמצא במכילתא בסוף פיסקא הסמוכה 338: רבי אומר או מכור לנכרי לא תבשל גדי אמרה תורה וכו', וזה לקוח מדבי ראב"י – רבי).

ס׳7. משפטים. נזיקין ספ"ו 271: ד"א בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה רק שבתו יתן ורפא ירפא – ברכות ס סע"א: הנכנס להקיז דם אומר וכו' לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא איניש הכי דתנא⁵⁶כי"י, דפו': דתניא. דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה⁵⁷ד' שונצינו: נתנה. רשות לרופא לרפאות. בניגוד למי שאמר "שאין דרכן של בני אדם לרפאות" הביא אפוא אביי תדר"י זה "שניתנה רשות לרופא לרפאות"; "שניתנה רשות" זו – פירושה אפוא, שהתורה מלמדת אותנו כאן דרך ארץ, שצריכים לרפאות את החולה, ולא לסמוך על תפלות⁵⁸עי' תורת האדם להרמב"ן שער הסכנה, וורשוי ט א, המביא את הכתוב בדהי"ב טז יב: וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים. ונסים, וזהו "ללמדך דרך ארץ מן התורה" של המכילתא. הלשון אחר, אבל הכוונה אחת⁵⁹בניגוד למא"ש בהערה, ואחריו אלבק, 127..

ס״א8. מכיל' דויסע פ"א (פ"ב) 160: את הקשואים שהיו⁶⁰יל' וכי"מ וא"פ: שהן. קשים למעיהם – ע"ז כט א וי"א א: תנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמן קישואין מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות.

ס״ב9. מכיל' דשבתא. ויקהל 347: אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל (הרי הוא אומר)⁶¹ליתא בילקוט, ומושפע ממשפטים. לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יהיה באיש חטא וגו' שומע אני בין בחול בין בשבת וכו' ת"ל לא תבערו וגו' שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד מה שריפה וכו' אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת⁶²בקיצור גם במשפטים, נזיקין, פ"ד 264 (מעם מזבחי). – סנהד' לה ב ויבמות ו ב: דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש מה ת"ל – מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו יצאת אי לר' נתן לחלק יצאת דתניא הבערה וכו' אלא אמר רבא⁶³ביבמות: ואמר רבא. תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת וכו' מושבות דכתב רחמנא למה לי – משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא וכו' ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בב"ד אף מושבות האמור כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו⁶⁴פירושו של רבא, ורבא הוא שהביא ברייתא זו בסנהד': כבר פסקה וכו' (כזה גם נזיר כו א), וכבר – בפי ר' ירמיה, בירוש' נזיר פ"ו נד ע"ג..

ס״גאמנם התלמוד (רבא) לא ידע, שבמכילתא מפורש אחריו: ר' נתן⁶⁵כ"ה בבבלי שבת ע ע"א: דתניא רנ"א. וכ"ה במדרשב"י הופמן (ממה"ג) 166 (ועי' לעיל עמ' 550 הע' 42). אומר לא תבערו וכו' הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד מה וכו' חייב עליה בפני עצמה, אלא שאפשר שלקוחה מפ' משפטים (ושם נתקצרה ע"י הסופרים), וכך נראה מיבמות שם ו סע"ב וסנהדרין שם לה רע"ב⁶⁶ועי' מש"כ לעיל. עמ' 543, שנכנס כאן "דבי ר' ישמעאל" בתוך "דבי ר' ישמעאל"..

ס״ד10. מכיל' משפטים נזיקין פ"ו וש"נ (= ספרי במדבר פיס' ב) – ב"ק טו א וש"נ בשם "תדר"י" איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, סתם כר' יאשיה. ובמכיל' נזיקין סוף פי"ד סתם כר' יונתן.

ס״ההרי עשרה מקומות. אלא שסי' 2 וסי' 10 נמצאו גם בספרי⁶⁷עי' להלן הע' 69..

ס״וציטטים שלא נתכוונו למכילתא שלנו, או מסופקים:

ס״ז1. מנחות כט א: תנא דבי ר' ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים וכו' ויש אומרים אף הלכות שחיטה. במדר"י פסחא פ"א 6: ר' ישמעאל אומר משה הראה את החדש לישראל וכו' ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה משה וכו' וי"א וכו'. ובספרי בהעלותך פיס' סא ישנם רק דברי ר"ע: רע"א זה אחד וכו', בלי "ויש אומרים". ובפסיקתא רבתי, החדש ופסיקדר"כ שם, נד ב: תני ר' שמעון בן יוחי בג' דברים נתקשה משה וכו'⁶⁸ועי' מש"כ לעיל, עמ' 541, לחולין מב א..

ס״ח2. יבמות יג ב: דתניא ר' נחמיה אומר וכו' ותנא דבי ר"י כגון אלים אלימה וכו' – במכילתא⁶⁹פסחא פי"ד 48. רק דברי ר"ג⁷⁰ועי' לעיל עמ' 552..

ס״ט3. שבת פח ב: תנא דבי ר' ישמעאל וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. אבל בסנהד' לד א: דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים.

ע׳במכיל' דבחדש פ"ז 229: זכור ושמור שניהם בדיבור אחד וכו' מה שאי איפשר לאדם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמענו (!) (תה' סב יב) ואומר הלא כה דברי כאש נאם י"י <וכפטיש יפוצץ סלע>⁷¹גם בירוש' שבועות פ"ג לד ע"ד (שנוספו שם כמה דברים) רק: ואומ' הלא כה דברי כאש נאם ה'. (ירמ' כג כט).

ע״אושני הלשונות, שבשבת ושבסנהד', אינם במכילתא.

ע״ב4. עירובין יט א: ותנא דבי ר' ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם – במכיל' בחדש פ"ט 236: רנ"א מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם וכו' והנה תנור [עשן] זה גיהנם שנאמר ותנור לו בירושלם⁷²אלבק עמ' 112 מוסיף: ב"ב בה א = בא פתיתה 2a, ובעמוד 128 בהערה 2 הוא אומר, שמקום זה נעלם ממא"ש והופמן. אבל, במחילה מכבודו, "תני דבי ר"י" שבכ"ב אינו כלל במכילתא שם, אבל עיקר דברי ר' אושעיא שבבבלי ישנם שם: דאמר ר אושעיא [מנין שהשכינה בכל מקום שנא'] (כי"י וראשונים) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחין לשם מחזירין שליחותן וכו' שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו יבאו ויאמרו לא נאמר אלא וילכו ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום ( = מכילי שם, לאמר) ואף ר' ישמעאל סבר שכינה בכל מקום דתני דבי ר' ישמעאל מנין ששכינה בכ"מ שנאמר הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו (זכ' ב ז) אחריו לא נאמר אלא לקראתו מלמד ששכינה בכ"מ..

ע״ג"דבי ר' ישמעאל" במדרשים:

ע״דא. בשלח מס' דויהי פ"ב 94 (התיצבו): למה היו ישראל דומים באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה וכו' – שהש"ר פ"ב (יונתי בחגוי הסלע): תני דבי רבי ישמעאל בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומים ליונה שברחה וכו'.

ע״הב. בחדש סוף פ"ז 231: ברכו במן וקדשו במן דברי ר' ישמעאל וכו' – פסיק"ר פכ"ג: תני דבי ר' ישמעאל ברכו במן וקדשו במן וכו'.

ע״וה. תני ר' ישמעאל (ור' ישמעאל) בירושלמי ובמדרשים:

ע״ז1. מדר"י פסחא פ"ו 21 (בלילה הזה, לא תותירו): עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר, ואי זה זה עמוד השחר – ירוש' ברכות פ"א ב ע"ג: תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר (שמ' טז כא; ל ז) כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר; אבל במס' דויסע פ"ד 168: וילקטו אותו בבקר בבקר בשחרית בשחרית, מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 112]: משחרית לשחרית; המכיל' בניגוד ל"תנא דבי חזקיה" (שבת כד ב).

ע״ח2. פסחא פ"ג 12: תכוסו על השה רבי יאשיה אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחבירו כוס לי טלה זה – ירוש' פסחים פ"ה לב סע"א: מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו. רבי יוחנן בשם ר' ישמעאל איש לפי אכלו תכסו. אמר רבי יאשיה לשון סורסי הוא זה כאדם שהוא אומר וכו'.

ע״ט"בשם ר' ישמעאל" זה של ר' יוחנן הוא תַנָא "דבי ר' ישמעאל": ר' יאשיה⁷³וע' כיו"ב לעיל..

פ׳ר' יאשיה לומד שצריך לשוחטו לאוכליו מן "איש לפי אכלו תכסו".

פ״אובבבלי סא א מדבי ר"ע: דת"ר במכסת מלמד וכו' יכול וכו' הכתוב שנה עליו לעכב⁷⁴כבמדר"י שם ומדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 10]. רבי אומר לשון סורסי הוא וכו', וזהו בוודאי מ"דבי רבי".

פ״בגם כאן קרא אפוא "ר' ישמעאל" ל"דבי ר' ישמעאל" (ר' יאשיה).

פ״גוכן "תני ר' ישמעאל" שבירוש' יומא פ"ה מב ע"ד (מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם אחת בשנה היא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה) – סתם כר' יאשיה בברייתא שבבבלי יומא נז רע"ב וכסתם של הברייתא השניה שם (תניא אידך – וסתמא כרבי יאשיה) שהוא ספרא אחרי פ"ד ט (שהובא גם בירוש' שם סתם)⁷⁵ת"ל (מדם חטאת הכיפורים) אחת, שבספרא שלנו שם טעות, וליתא בבבלי שם, ובירוש' מפורש: ת"ל וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה..

פ״ד3. פסחא פ"ו 20: ובשל מבושל במים, אין לי אלא מים שאר כל המשקין מנין היה ר' ישמעאל אומר (אמרת) ק"ו הוא אם מים שאינן מפיגין טעמן וכו' ר' עקיבא אומר אין לי אלא מים וכו' – ירוש' פסח' פ"ב כט ע"ג: אין לי אלא מים וכו' ת"ל ובשל מבושל מ"מ. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן וכו'.

פ״הגם בבבלי מא א סתם: ת"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים וכו' רבי אומר במים וכו'. ואצלנו נתערבו שתי נוסחאות, האחת נו' הבבלי: אמרת ק"ו, והשניה: היה ר' ישמעאל אומר ק"ו, וכ"ה בילקוט (ד"ר) וכ"י מ' ומ"ח. ולפי נוסח הבבלי והירושלמי הברייתא סתמית כר' ישמעאל (בבבלי ר' במקום ר"ע שהוא דבי ר', כמו סי' 2).

פ״ו4. מכיל' פסחא פט"ו 54: תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי. ר' אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר וכו' מופנה להקיש ולדון ג"ש נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה להלן⁷⁶הורוויץ: כאן – להלן, ע"פ מדרש חכמים! פוסל בו את הערל אף כאן פוסל בו את הערל – ירוש' יבמות ריש פ"ח ח ע"ג: איש איש לרבות את הערל וכו' עד כדון כרבי עקיב'. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל נאמ' תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל. וזה מובא גם בספרא אמור סוף פ"ד: ר' ישמעאל אומר נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר תושב ושכיר בפסח מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור כאן (י)פסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר איש איש וכו'.

פ״ז"ר' ישמעאל אומר" זה הוא = "משום ר' ישמעאל אמרו"⁷⁷בלקח טוב בסופו: דברי ר' ישמעאל!, אבל בבבלי (יבמות ע ע"א) ברייתא מורכבת ממכילתא וספרא: תניא אמר ר' אליעזר מניין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב וכו' רע"א אינו צריך הרי הוא אומר איש וכו'.

פ״חהירושלמי כיוון כאן כמו תמיד ב"תני ר' ישמעאל" – לדבי ר' ישמעאל שלנו, ולא לספרא, וקראו כאן לדעת ר' אליעזר שבמכילתא "תני ר' ישמעאל" ו"ר' ישמעאל", כשם שנהג הירוש' גם במקומות אחרים, עי' להלן.

פ״טאלא שעיקר דבי ר' ישמעאל שבמכילתא נשנה בויקרא (מה להלן – אף כאן) והועבר לכאן, כרגיל במדרשי־הלכה.

צ׳5. פסחא פט"ז 60: ומנין שמברכין⁷⁸כנו' הילקוט וכ"י א"פ; שה"ג: שהן מברכין. על המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שניה הטובה זו [בונה]⁷⁹ילקוט וכ"י מ'. ירושלם שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך שגמלנו כל טוב – ירוש' ברכות ריש פ"ז יא ע"א, המוגה ומשובש על פי הברייתא שבבבלי מח ב, אבל נעתק כולו במדרש שמואל⁸⁰[עי' עכשיו גם אלבק, מונש' 1934.] פי"ג ט בנוסח העיקרי: תיפתר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שניה⁸¹כמדרש שמואל, אבל בירוש' כאן, כלשון הברייתא שבבבלי: זו ברכת הזימון (כנוסח התוס' מו א וכ"י מ' בגליון בבבלי שם) את ה' אלקיך זו הזן את הכל, על הארץ זו ברכת הארץ הטובה וכו'. הטובה זו (ברכת)⁸²ליתא במדרש. בונה ירושלם [דכתיב]⁸³כנוסח המדרש, אבל בירוש' כבבבלי: וכן הוא אומר. ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך [אשר גמלנו כל טוב]⁸⁴במדרש שמואל, אבל בירוש' כבבבלי: זה הטוב והמטיב..

צ״אאחריו בירוש' שם = מגילה פ"ד עד סע"ד: כתוב בתורה ברכה לפניה וכו' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומר מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו וכו' עד כדון תורה, מזון. מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה וכו' – ושני קלים וחמורים אלו שונים מאלו שנמסרו במכילתא ובברייתא שבבבלי שם בשם ר' ישמעאל (הראשון סתם בבבלי), ואחריהם דברי ר' יצחק ור' נתן שבמכילתא, ואח"כ: ר' אומר⁸⁵במדרש שמואל: אמר רבי מה אם בשעה שאכל ושבע וכו'. עד כדון מזון, תורה. מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכד' – קלים וחמורים של ר' ישמעאל שבמכילתא!

צ״באבל בבבלי כא א: אמרר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מק"ו וכו' – הכל כמו בירוש' "בשם ר' ישמעאל", ונראה שנחלפו בירוש' דבריר' יוחנן עצמו בדברי ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל ("ר' אומר" שבירוש').

צ״גוכל הברייתא ישנה סתם (ת"ר) בבבלי שם⁸⁶דברי רבי שבבבלי שם: רבי אומר ואכלת (ע" ד"ס) ושבעת וברכת זו ברכת הזן וכו' והלבנון [אשר נתן לך זה הטוב והמטיב] (כנו' כ"י פ' וילקוט, אבל בה"ג ד"ו י"א ב כנו' שלנו) אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך מש[עה ש]נתן לך, כ"ז חסר במכילתא שלנו, וישנו בילקוט כנו' כ"י מ'. אלא שנראה שנוסף ע"י בעל הילקוט בתוך המכילתא, שהרי עד "אין לי" וכו' – רבי כת"ק שבמכילתא! בבבלי נוסף בדפוסים: ולהלן הוא אומר ואתנה וכו' בכל דין שדנך, ע"פ התוס' ריש פ"ו, וליתא בכי"י (עי' ד"ס), וכן ליתא בכי"י בדברי ריב"ב "הטובה זו בנין וכו' והלבנון"., אלא שסדר המאמרים שונה קצת, ויש בה גם הוספות ושינויים, ונראה שהיא ברייתא בבלית, מעין המכילתא.

צ״ד6. בשלח מסכתא דויהי פ"א 86: משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק. יצא והביא לו דג (מן השוק)⁸⁷[לי' כ"י א"פ, מ"ח לי' גם "דג".] מבאיש וכו' – פסיקתא דר"כ, ויהי בשלח, פא ע"ב: תני ר' ישמעאל למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק וכו'.

צ״ה7. שירתא רפ"ז 139⁸⁸[מדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 88.]: אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה – קהלת רבא פ"א ז' (אני קהלת); ודכוותיה תני ר' ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג זה היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה נכתב כאן אלא שאין וכו'.

צ״ו8. שם פ"ג 127⁸⁹שם 78.: ואנוהו רבי ישמעאל אומר וכי אפשר [לבשר ודם]⁹⁰כי"י, דפו' חסר. להנות קונו אלא אתנאה לפניו במצות אעשה לולב נאֶה סוכה נאָה ציצית נאה תפלה נאה אבא שאול אומר נדמה⁹¹נוס' הדפו' ויל', כי"מ וא"פ: אדמה. לו וכו' – ירוש' פיאה פ"א טו ע"ב: תני ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו וכי איפשר לו לאדם לנוות את בוראו אלא וכו' אבא שאול אומר אדמה לו וכו'. ברייתא שהובאה גם בבבלי (שבת קלג ב) סתם בשינוים: דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו' אבא שאול אומר וכו'. וא"א כאן כלל לומר שהירוש' רומז ב"תני ר' ישמעאל" ל"ר' ישמעאל אומר" שבמכילתא (כמו שהוא נוהג לפעמים ב"תני ר' פלוני") מפני שהזכיר גם את דברי אבא שאול שבמכילתא, וזה מוכיח שזהו ציטט של מכילתא.

צ״ז9. מסכת ויסע פ"ד 168: וחם השמש ונמס, בארבע שעות אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר […] (וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם והצל צונן זו היא שעה רביעית ביום).

צ״חהברייתא חסרה אצלנו, וע"פ הבבלי (ברכות כז א) והירוש' (שם פ"ד ז ע"ב) וב"ר (פמ"ח ז', תיאדור 483) צריך להשלים: כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות⁹²וכ"ה בכ"י פילדלפיה, 80, קטלוג עמ' 44, כמו במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 112], ובכ"י מ': בשש שעות וגו' ונמס כיון וכו'., ומה שכתוב אצלנו: וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם וכו' – פירוש הוא על־פי רב אחא בר יעקב בבבלי: מאי משמע אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא וחם השמש ונמס איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר בד' שעות, וכמו שפירשו גם בירוש' וב"ר: בארבע שעין שמשא חמים וטולא קריר וכו'.

צ״טוהנה הברייתא מובאת בירוש' וב"ר שם בשם "תני ר' ישמעאל": דתני ר' ישמעאל וחם השמש ונמס בארבע שעות, אתה אומר וכו'.

ק׳10. בשלח מסכת עמלק, פ"א 177: ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי⁹³בתנח': אל תהי קורא. שפטים אלא שפוטים ומה שפוטים עשו בו אמרו⁹⁴בתנח' חסר "ומה שפוטים וכו' אמרו". העמידו עליו בריונות קשים וכו' כענין שנאמר (הושע ה' ה) וענה גאון ישראל וגו' <הוי קורא בו ועינה גאון וגו'>⁹⁵אות אמת, וזה מתאים לירוש', [ועי' הע' הורוביץ]. – ירוש' קדושין פ"א סא ע"א: ואת יואש עשו שפטים תני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים וכו' הדא הוא דכתיב וענה גאון ישראל בפניו. ועינה גאון ישר' בפניו.

100

ק״א11. יתרו עמלק פ"א 194: מכל האלהים אמרו לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר⁹⁶[נו' הדפו', שה"ג: חזר.] עליה ולא עבדה שנאמר מכל האלהים – קה"ר ג' י"א (את הכל עשה): דתני רבי ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו ע"ז בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה.

101

ק״ב12. יתרו עמלק ספ"א 196: ויבא אהרן וכל זקני ישראל מה ת"ל לפני האלהים אלא מלמד [ש]כל⁹⁷כ"י א"מ, כי"מ: שכל מי שיקבל. המקבל פני חבירו⁹⁸כ"ה בכי"י ובילקוט, בדפו': חכמים! כאלו מקבל פני שכינה – ירוש' עירובין ריש פ"ה כב ע"ב: תני רבי ישמעאל ויבא אהרן וכו' וכי לפני האלהים אכלו. אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כאלו מקבל פני שכינה.

102

ק״ג13. נזיקין פ"ב 253: במרצע בכל דבר והתורה אמרה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ו[הלכה]⁹⁹כי"י וילקוט (ושם: במרצע. התורה אמרה במרצע והלכה אמרה וכו'.) אמרה בכל דבר רבי אומר [אומר אני]¹⁰⁰כי"י וילקוט. במין מתכת בלבד.

103

ק״דבירוש' קידושין פ"א נט ע"ד: במרצע, אין לי אלא במרצע, מניין אפילו בסול וכו' ת"ל ורצע. עד כדון כר"ע. כרבי ישמעאל. תני ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא (ובמקום אחד למדרש)¹⁰¹נוסף כאן מלמטה, והירוש' הוכיח כן מ"תני ר' ישמעאל" דלמטה.. התורה אמרה בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית.

104

ק״הומכילתא שלנו נתקצרה ע"י הסופרים, וכצ"ל: במרצע בכל דבר <שהוא רושם. היה ר' ישמעאל אומר בג' מקומות הלכה עוקפת למקרא התורה אמרה בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים> והתורה אמרה ורצע וכו'. ומדרש זה של ר' ישמעאל נכנס בכי"י גם בספרי ראה פיס' קכב¹⁰²ברייתא שהובאה בלשונה בקידושין כא ב, ועי' ירוש' שם., אבל לא רק מדרש זה, אלא קטע שלם מתוך דבי ר' ישמעאל לדברים: בכ"י רומי שם כך הוא: רבי או' מרצע מה מרצע המיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכת. [מיכן היה ר' ישמעאל או' בשלשה מקומות הלכה עקפת על המקרא התורה אמרה ושפך את דמי וכסהו בעפר והלכה אמרה בכל דבר שמגדיל צמחין. התורה אמרה (ושפך את דמו וכסהו בעפר.)¹⁰³כפול בט"ס. וכתב לה ספר כריתות והלכה אמ' בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה במרצע והל' אמ' בכל דבר רבי אומ' […] בדלת ולא במזוזה [[א"כ למה נאמר אל הדלת או אל המזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת]]¹⁰⁴השלמתי ע"פ פי' ר"ה שבמ"ע שם. מעומד]. מרצע¹⁰⁵בספרי ור"ה: המרצע. זה מרצע גדול. [ולקחת את המר' שו' אני בינו לבין עצמו ת"ל והגישו אדניו אל האל' אצל הדינין שימסור (!) במוכרין במרצע(!)¹⁰⁶ר"ה: המרצע. ולא משבועות הביאו ר"ה, כמו שחשב בעל מ"ע. בכל דבר שהו רושם] אמ' ר' אלע' וכו'.

105

ק״והוספה זאת היתה גם לפני ר"ה¹⁰⁷עי' מ"ע שם., וזו הוספה מתוך דבי ר' ישמעאל לדברים¹⁰⁸והרבה כאלה בספרי, עי' להלן עמ' 711 ואילך., כמו שמוכיחים הפסוקים "בדלת", "ולקחת את המרצע", ומכיון שדברי רבי ישנם גם בספרי, קיצרם המעתיק ולא שנה אותם.

106

ק״זוהדרשה "בדלת ולא במזוזה" וכו' – גם במכילתא שם 252: בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה וכו'. והדרשה "ולקחת את המרצע שומע אני¹⁰⁹אגב – לשון דבי ר' ישמעאל! בינו לבין עצמו וכו' אצל הדיינין שימ[לך] (כצ"ל) במוכרין" – במכיל' שם: והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינין שימלך במוכריו, – מתאים לסתם מכילתא פ"א 247: כי תקנה עבד עברי בנמכר בבית דין וכו', וס"ל שמוכר עצמו אינו נרצע¹¹⁰קדושין יד ב.; אבל רבי חולק: רבי אומר בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר (הכתוב הזה של והגישו אדוניו אל האלהים היא בנמכר בבית דין) אבל כאן (בכל הפרשה שלנו, שהיא עוסקת במוכר עצמו)¹¹¹כמדרשב"י קטע גניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 159]. אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו¹¹²כירוש' קדושין שם, נט סע"ג..

107

ק״חבבבלי סוטה טז א: דא"ר יוחנן בשם ר' ישמעאל בשינויים ("תער" במקום "מרצע"!).

108

ק״ט14. משפטים, נזיקין פ"ו 270: על משענתו, על בוריו, זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה כמין משל, כיוצא בו אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד¹¹³ובדפוסים: בלבד עליו, ועי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. זרחה וכו' הרי זה חייב, כיוצא בו ופרשו השמלה וכו', ושם פי"ג: אם במחתרת ימצא הגנב, (ומה)¹¹⁴לי' בילקוט. זה שספק בא לגנוב ספק בא¹¹⁵כ"ה בד"ר [=דפוס קושטא, עי' ע"צ מלמד, מכילתא ד"ק וד"ו, תרביץ ש"ו.] להרוג אתה אומר ספק (שהוא)¹¹⁶ליתא בד"ר. בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב ק"ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב¹¹⁷בד"ר: ספק להרוג, וחסר אסוא שם מן "שספק בא לגנוב" עד "ספק בא לגנוב". [בכי"מ וא"פ: ספק שהוא בא להרוג.] <הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג>¹¹⁸כתוב למטה. מכאן אתה דן על פקוח נפש [ומה]¹¹⁹כ"ה בד"ר; ושם: שספקו דוחה את השבת ומה. שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היא¹²⁰כ"י א"פ, כי"מ: הוא, ד"ו: היה, ד"ק לי'. דוחה את הספק [ק"ו לפקוח נפש שדוחה את הספק]¹²¹כך הוא [בכי"י] ובילקוט ולק"ט וירוש'; אבל בד"ר: ספקו דוחה את השבת הקל דין הוא שתהא ספק דוחה אותו ק"ו וכו' שדוחה ספקו את השבת, וצ"ל: דוחה אֹתָהּ. שבת הקל וכו'. שבת הקל וכו' נ"א הוא לק"ו לפקוח נפש וכו' (כמו שהעיר כבר מא"ש).. אם זרחה השמש עליו [ר' ישמעאל אומר]¹²²כי"י, דפו' חסר, (ועי' מ"ע). אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם כולו ורחה אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע הוא שבשלום עּמו והרגו הרי זה חייב, כיוצא בו ופרשו השמלה וגו' מחוזרין הדברים כשמלה כיוצא בו על משענתו על בריו ואף כאן אתה אומר (כן)¹²³לי' כי"מ וא"פ. אם זרחה השמש (ר' ישמעאל אומר) [וגו']¹²⁴כנוס' כי"ר (ועי' הע' הורוביץ). אתה אומר לכך בא [או לא בא אלא]¹²⁵כי"י וילקוט. לחלק בין יום ללילה לומר אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור ת"ל ולנערה וכו'.

109

ק״יכל פיסקא זו הובאה בירוש' סנהד' פ"ח כו ע"ג בשם "תני ר' ישמעאל", אלא שנשתבש הרבה: הבא במחתרת וכו'. תני ר' ישמעאל זה אחד משלשה מִקְריות שנאמרו בתורה כמשל. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, אם במחתרת ימצא הגנב, אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו (זרחה)¹²⁶בכ"י ל': זרחה, ונמחק. החמה זורחת וכו' כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום בין בלילה ההורגו נהרג. פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג <אתה אומר פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג או אינו אלא פעמים שהוא בא לגנוב ופעמים שלא לגנוב> אמרת שאם בא לגנוב¹²⁷בכי"ל: להרוג, והוגה עי"א. וודאי והרגו ההורגו נהרג <ק"ו זה שפעמים שהוא בא לגנוב ופעמים שלא לגנוב, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון פעמים שהוא בא לגנוב> פעמים שהוא בא להרוג אינו¹²⁸כ"ה בכי"ל, ונמחק, אבל פירושו: שאם הרגו אינו נהרג. נהרג. מיכן אתה דן לפיקוח נפש לומר מה ע"ז (צ"ל: ש"ד) מיוחדת שהיא מטמאה וכו' ודוחין בה את הספק. כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק.

110

קי״אובכי תשא שבתא פ"א 340 (בבלי יומא פה א): נענה רבי ישמעאל ואמר [הרי הוא אומר]¹²⁹כי"י, דפו' חסר. אם במחתרת ימצא הגנב (ומה) זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג והרי דברים ק"ו ומה שפיכות דמים וכו' הרי הוא¹³⁰כצ"ל, וכ"ה במה"ג (והעתיקו הופמן במכיל' דרשב"י), כלומר ספק־נפשות זה. דוחה (שבת)¹³¹במה"ג (במכיל' דרשב"י): את השבת, וצ"ל: אתה (שבת). ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת.

111

קי״בובתוס' שבת פט"ו (פט"ז) י"ז דומה לו בשם "ר' אחא בשם ר' עקיבא" אבל בהט"ז נמסר בשם ר' עקיבא דין אחר.

112

קי״גומה ששנוי במכילי דנזיקין סתם, שנוי במכילתא דשבת בשם ר' ישמעאל.

113

קי״ד15. נזיקין פ"ה, 267, שם פי"ג. 294: בידו אין בידו בכל מקום¹³²בדפו' אין כאן בפי"ג "בכל מקום", אבל ישנו שם בסוף הדיבור. אלא רשותו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר¹³³להלן נוס': שנאמר, וכ"ה בספרי. ויקח את כל ארצו מידו¹³⁴בכ"י א"פ נ': עד ארנ', וכן בספרי כ"י ל': ועד ארנון, וכ"ה בירוש', "ועד" גם בנו' השמרוני ברוב כי"י (השבעים: מערוער עד ארנון). ואומר ויקח העבד עשרה גמלים וגו' הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו, וכן בספרי מטות פיס' קנז: וחצוצרות התרועה בידו, אין ידו וכו' – בירוש' גטין פ"ח מט ע"ב (עד כדון כר"ע. כר' ישמעאל)¹³⁵כצ"ל. בדפו': עד כדון כר"י כר"ע.: תני ר' ישמעאל ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנן. וכי מידו לקח. אלא מהו מידו מרשותו.

114

קי״ה16. נזיקין פי"ז 308: מהור ימהרנה לו לאשה. למה נאמר לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה שומע אני¹³⁶כ"ה בילקוט, בדפו': יכול; כי"מ וא"פ לי'. כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד ת"ל מהור ימהרנה לו לאשה מגיד שהוא עושה [אותן]¹³⁷כצ"ל, כבירוש'. עליו מהר ואין מהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מוהר ומתן¹³⁸"ואתנה" וכו' ליתא בכי"י ובד"ר ובמ"ח ובילקוט, וליתא גם בירוש'..

115

קי״ובירוש' כתובות פ"ג כז ע"ד: תני רבי ישמעאל כסף ישקול כמוהר הבתולות ("דכתיב מהר ימהרנה ואם מאן ימאן כסף ישקול"). מגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר ואין מוהר אלא כתובה כמה דאת אמר הרבו עלי מאד מוהר ומתן.

116

קי״ז17. משפטים נזיקין פ"כ (כספא פרשה ד') 332: ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו' רבי נתן אומר הרי הוא אומר [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ["ונעשה לנו שם"]¹³⁹כי"י נו': שם זה אין אנו יודעים מה הוא. (ו)נאמר להלן שם ונאמר כאן¹⁴⁰כך בדפו', כי"י: כאן, להלן. שם מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז – ב"ר פל"ח ח: תני ר' ישמעאל אין שם אלא ע"ז¹⁴¹בבבלי סנהד' קט א: תניא רנ"א כולם לשם ע"ז נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן וכו'; אבל בתנחומא בובר, נח כה: אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל וכו' ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם אלא לשון ע"ז וכו'..

117

קי״חוכבר ראינו¹⁴²עי' לעיל 543/4. שגם במקום אחר מובאים דברי ר' נתן בפתיחה "משום ר' ישמעאל אמרו".

118

קי״טוכזה אמרו בירוש' קידושין פ"א נט ע"א: בשטר מנלן וכו' מנן תיתי ר' ישמעאל. שילוח שילוח מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר. וזה נמצא במכיל' משפטים נזיקין פ"ט 279 בשם ר"א: ר' אליעזר אומר נאמר כאן שילוח ונאמר להלן שילוח מה להלן גט וכו'¹⁴³עי' לעיל עמ' 556., וכן הדבר בר' אליעזר שבמכילתא פסחא פט"ו, שהובא בספרא בשם "ר' ישמעאל" ובירוש' בלשון "תני ר' ישמעאל"¹⁴⁴עי' לעיל עמ' 556..

119

ק״כמסופקים ואינם מתאימים לגמרי:

120

קכ״א1. ב"ר פנ"ה ח: אמר ר' שמעון בן יוחי תבוא וכו' תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו וכו' ותעמוד על חבשה שחבש בלעם וכו' תבוא אסרה ותעמוד על אסרה, תבוא אסרה שאסר יוסף וכו'. תני ר' ישמעאל תבא חרב יד ותעמוד על חרב יד, תבוא חרב יד שעשה אברהם אבינו שנ' וישלח אברהם את ידו וכו', ובמכיל' בשלח מסכתא דויהי פ"א 88, סתם: תבוא ח(ו)בשה¹⁴⁵כי"מ וא"פ ומ"ח. של אברהם וכו' תבא אסרה של יוסף וכו' ד"א (מ"ח ליתא!) ר' שמעון בן יוחי אומר תבא חרב יד וכו'.

121

קכ״בובמכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 50–51]: ר' שמע' בן יוחי אומ' תבוא חבישה וכו', תבוא אסירה וכו', תבוא חרב יד וכו' – א"כ הכל בשם רשב"י (מעין "תני רשב"י בדבי ר' ישמעאל").

122

קכ״ג2. שהש"ר פ"א ט: תני ר' ישמעאל וינער ה' את מצרים בתוך הים מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה והוא יורד למטה והסוס למעלה ממנו. אמר רבי לוי כזה שמנער בקדרה תחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה. אבל במכיל' בשלח מסכתא דויהי, פ"ו 111: וינער ה' את מצרים, כאדם שמנער את הקדרה התחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה – זהו כדברי ר' לוי, אבל עיקר דברי "תני ר' ישמעאל" אינם במכילתא כאן, ולהיפך שנינו במסכתא דשירתא פ"ב 124: סוס ורוכבו, מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים למרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה וכו'¹⁴⁶"תני שמואל" שבירוש' ר"ה מ"א נו ע"א אינו מתאים למכיל' בחדש ריש פ"א, כי העיקר שבשבילו הובא שם חסר אצלנו, וגם הלשון שונה (שלא כהופמן 41 ולא כאלבק 117). בירוש' סנהד' פ"ז כה ע"א רק: וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר וכו' – וזה מובא במכיל' נזיקין פי"ט (כספא פ"א) 317 בשם "ר' ישמעאל אומר".. (אלא שמסכתא דשירתא חולקת על מסכתא דבשלח).

123

קכ״דו. "תני ר' ישמעאל" ו"תדר"י"י בניגוד למכילתא

124

קכ״הוישנם גם ניגודים מפורשים בין מכילתא שלנו ל"תני ר' ישמעאל":

125

קכ״ו1. ירוש' ב"ק ספ"א ב ע"ג: ונשים בכלל הנזק. לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה. תני ר' ישמעאל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – בבלי טו א (קידושין לה א): וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאות וכו' דבי ר' אליעזר [בן יעקב]¹⁴⁷כי"י, עי' ד"ס. תנא אלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ו"דבי ר' ישמעאל" שבבבלי נמצא במכיל' נזיקין פ"ו ועוד¹⁴⁸עי' לעיל עמ' 560., וא"כ אין זה אלא "תנא ר' ישמעאל בדבי ר"ע", שכן כל זה נמצא במכיל' דרשב"י, קטע קמברידג'¹⁴⁹[הוצ' אפשטיין־מלמד 158.], בשם ר' ישמעאל (וכצ"ל שם).

126

קכ״ז2. שם פ"א ב ע"ב: כדכתיב והמת יהיה לו וכתיב בבור והמת יהיה לו. תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצא אדם שאין לו הנייה במותו – ליתא במכילתא, ועי' תוס' ב"ק פ"ו יד.

127

קכ״ח3. שם פ"ז ה ע"ד: תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאין מיטלטלים. יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראייה.

128

קכ״טבבבלי סב ב: דת"ר על כל דבר פשע כלל וכו' אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמיטלטלין אין גופן ממון וכו', אבל במכיל' נזיקין פט"ו 300: על כל דבר פשע כלל וכו' מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות אף אין לי אלא נכסים מטלטלין שאין להם אחריות.

129

ק״לועי' מכיל' דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 194, 202 (קטעי הגניזה): "יצאו קרקעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה וכו' יצאו עבדים שאין שמירתן עליך וכו' יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה", והאחרון ממש ב"תני ר' ישמעאל" שבירוש' (ועי' לעיל). אלא שצריכים להעיר, שירושלמי מסכת נזיקין הוא מסידור אחר (עי' גם ב"ב פ"ח טו סע"ד, עי' לעיל), וקרוב שהשתמש בקובץ אחר.

130

קל״א4. ירוש' קידושין ריש פ"ב סב ע"א: ורצע אדוניו את אזנו במרצע, אדוניו ולא בנו, אדוניו ולא שלוחו¹⁵⁰=מכיל דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 163, קטע הגניזה., הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב. אית תניי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. אדניו כל שהוא בא מחמת אדוניו (ששלוחו כמותו).

131

קל״בבמכיל' נזיקין פ"ב 253 שנינו: ורצע אדוניו את אזנו למה נאמר לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו.

132

קל״ג5. ¹⁵¹עי' הופמן עמ' 49, וסי' זה הביא גם אלבק, 130, וסי' 6, אלבק, 132 ושם 123.ירושי שבועות פ"ח לח סע"ב: כתיב כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו'. שבועת י"י תהיה בין שניהם. גניבה. אם גנוב יגנב מעמו. אבידה. ואם לרבות האבידה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל מה אם גניבה שקרובה לאונסין את אמר משלם. אבידה שאינה קרובה לאונסין לא כל שכן.

133

קל״דאבל במכיל' נזיקין פט"ז 305 שנינו: אבידה מנין הרי אתה דן הואיל וגנבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על גנבה שהוא חייב (עליה)¹⁵²לי' כי"מ וא"פ ומ"ח ופסי' זוט'. לשלם אף אבידה יהא חייב לשלם ("מה מצינו"!).

134

קל״הובבבלי (ב"מ צד ב) אמרו: אלא למאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר. אמרי במערבא ק"ו ומה גניבה שקרובה לאונס וכו'. הבבלים לא ידעו אפוא "תני ר' ישמעאל" זה.

135

קל״ווכך מסרו בבבלי נדרים ג ב: במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק ליה מן כל היוצא מפיו יעשה, – מה שנמסר בירוש' נדרים פ"א לו ע"ג בשם ר"ע ור' ישמעאל, והבבלים ידעו את הברייתא שהביאו בדף ג ע"א, שהיא דומה במקצת לספרי נשא פיס' כב, שהוא במקצת כר' עקיבא שבירוש'.

136

קל״ז6. ירוש' שם לח ע"ג: שבוייה ("בשואל") מניין נאמר כאן ונשבר או מת ונאמר להלן ("בש"ש") ומת או נשבר מה להלן שבויה עמהן אף כן שבויה עמהן. עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל. ר' ישמעאל כר' נתן. ר' נתן או' או לִרבות את השבויה (דברי ר"נ, בבלי שם). אבל במכיל' נזיקין פט"ז, כר' עקיבא: שבויה מנין הרי אתה דן נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל וכו'.

137

קל״חוכבר העירותי (לעיל עמ' 539), ש"תנא דבי ר"י" בשבת כז א, הדורש "או", חולק על "תנא דבי ר"י" שבדף כו ב, וששיטתו של האחרון ("הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם וכו' ") מתאימה עם המכילתא והספרי במדבר.

138

קל״טוכך – ובזה אנו באים ל"תנא דבי ר' ישמעאל", שאינם במכילתא או שחולקים עליה –:

139

ק״מא) "תנא דבי ר"י" שבכתובות לג ב: דבי ר"י תנא או ("וטבחו או מכרו") לרבות את השליח, אינו במכילתא נזיקין פי"ב.

140

קמ״אב) פסח' ה א: דבי ר' ישמעאל תנא מצינו י"ד שנקרא ראשון שנאמר בראשון בארבעה עשר יום לחדש – בניגוד למכיל' פסחא פ"ח (ברייתא בבבלי שם) בשם ר' ישמעאל ותנאים אחרים. אי־אפשר ע"כ לדבר¹⁵³כדעת הופמן, 42. על "חסרונות" שחסרים במכילתא שלנו, שלא הכניסם המסדר מאיזה טעם שהוא.

141

קמ״באלא שאנו מוכרחים לומר, כמו שאמרנו כבר, שכמה ברייתות של "דבי ר' ישמעאל" היו מצויים בבית־המדרש¹⁵⁴הרי הבבלי מקביל בפירוש שנים, ושונה ממסכת למסכת, לעיל 554., ולא כולם הלכו בַכֹּל בשיטת ר' ישמעאל, ואפילו המכילתא שלנו לא תמיד היא בשיטת ר' ישמעאל (עי' לעיל), ובכל ואת היא בוודאי: דבי ר' ישמעאל, ומובאה בבבלי וירושלמי ומדרשים בשם "דבי ר' ישמעאל".

142

קמ״גאלבק המעיט את דמותה של השתמשות התלמודים במכילתא. מן הבבלי מנה שמונה או תשעה לפי דעתו (עי' לעיל), ומאלה ישנם בדיוק במכילתא רק ארבעה¹⁵⁵פסח' לה א, יבמות ו ב, קידושין נז ב וגטין נו ב.; אבל גם באלה אין המצב ברור: בפסחים נאמר גם: וכן תנא דבי ראב"י, א"כ אין הברייתא שבמכיל' מוכרחת לבוא מ"דבי ר' ישמעאל"; קידושין וגטין פותחים במכיל' ע"י "ד"א", ציון שרומז למקור אחר, ואשר ליבמות הנה גם במכילתא פותח "תנא דבי ר"" זה ע"י "אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל", כאילו רצה המסדר לציין בזה את מקורו¹⁵⁶אלבק עמ' 129..

143

קמ״דאבל אם המסדר מביא ציטט מאחד מתלמידי ר' ישמעאל – מה זה משנה בערכו של אותו ציטט שהובא בתלמוד בשם "תנא דבי ר' ישמעאל" מתוך מכיל' שלנו בלשונה?!

144

קמ״הוגם שאר המקומות¹⁵⁷סנה' מב א, ברכות לב א, ע"ז כט א וב"ק טו א. – א"א לדחותם בשתי ידים.

145

קמ״וואשר ל"תני ר' ישמעאל" א"א להביא בחשבון – לפי דעתו – אותם הציטטים, שפותחים גם במכיל' ע"י "ר' ישמעאל אומר", מפני ש"תני ר"י" מקביל כאן ל"ר"י אומר" שבמכילתא, ולא לקובץ של "דבי ר"י", וא"כ אין כל ראיה מירוש' פאה טו ע"ב, פסח' כט ע"ג, סנהד' כה ע"א (שלא חשבתי גם אני) ושם כו ע"ג, מפני שאלה פותחים גם במכילתא ב"ר' ישמעאל אומר" (אלבק שם).

146

קמ״זאבל בפאה טו ע"ב אין הירוש' מביא מתוך המכיל' את דברי ר' ישמעאל בלבד, אלא גם את דברי אבא שאול. "תני ר' ישמעאל" זה מציין אפוא את הקובץ ולא את "ר' ישמעאל אומר". וכך הוא הדבר גם בסנהד' כו ע"ג, שאין הירוש' מעתיק רק את דברי ר' ישמעאל שבמכיל' אלא פיסקאות שלמות. ואשר לפסח' כט ע"ג – כבר העירותי, שלפני הבבלי לא היה בברייתא שלנו "היה ר' ישמעאל אומר" אלא סתם "אמרת".

147

קמ״חאלבק (עמ' 130) ממשיך להמעיט את ערך הציטטים שבירוש': 1) ירוש' ברכות ב ע"ג אינו מתאים למכיל', מפני שהוא מביא את הדרשה על "בבקר בבקר"; אבל מכיון שלשון המדרש אחד – וודאי שאותו בית המדרש העביר אתו לפסוק אחר כרגיל.

148

קמ״ט2) ירוש' ברכות יא ע"א אינו "תני ר' ישמעאל", אלא ציון לדעתו של ר' ישמעאל ("דר' ישמעאל אמר"); אבל אני הראיתי כבר (עמ' 556), שדווקא כאן ישנה פיסקא גדולה, בלשונה ממש, מתוך המכיל', שנשתבשה בירוש' שלנו, אבל ישנה בדיוק במדרש שמואל.

149

ק״נ3) יבמות ח ע"ג – ישנה בספרא בשם "ר' ישמעאל", עי' לעיל.

150

קנ״אוכך נשארו לו רק ג', או ה', ציטטים שבירוש' שישנם במכילתא.

151

קנ״באבל איך אפשר שלא לחשוב אפילו את ירוש' פסח' לב ע"א (ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל); קדושין נט ע"ד ושם נט ע"א?!

152

קנ״גובנוגע לציטטים שבמדרשים – מסתפק אלבק (131) בזה, שמלבד שנאמנותם של הציונים שבמדרשים מאוחרים מסופקת מאד, – הנה אלה הם דברי אגדה, ואלה נדדו מקובץ לקובץ, כמו שישנן כמה אגדות של המכילתא גם במכיל' דרשב"י¹⁵⁸אבל המקור שלנו הוא מדרש הגדול, ולדברי אגדה שבו אין לנו קטעים. [ועי' עכשיו גם במבואו של מו"ר למדרשב"י ובנוספות תלמידו עצ"מ].. אבל להטיל ספק בנאמנותם של המדרשים בלי ראיה גם־כן אי־אפשר, ויש יסוד לעדותם ולמסורתם. כי המכילתא הולכת בדרך בית־מדרשו של ר' ישמעאל בין בנוגע

153

קנ״דלשיטה ובין בנוגע לטרמינולוגיה המדרשית.

154

קנ״ה[ז. מדר"י – בשיטת בית ר"י]

155

קנ״ולשיטה כיצד?

156

קנ״זא) לשונות כפולין הן (לעיל 522), והמכילתא אינה דורשת את הכפולים: מות ימות (שמות יט יב, כא יב, טו, טז, יז, כב יח, לא יד, טו), סקול יסקל (יט יג, כא כח), ירה יירה (יט יג), נקם ינקם (כא כ), ענוש יענש (שם כב), שלם ישלם (שם לו, כב ב, ה), המצא תמצא (כג ג), טרף יטרף (שם ה), מהר ימהרנה (שם טו), צעוק יצעק (שם כב), חבל תחבל (שם כה), השב תשיבנו (כג ד), עזוב תעזב (שם ה). ורק במקומות מעטים היא מביאה מחלוקת: ובשל מבושל (פסחא פ"ו, מחלוקת ר"י ור"ע), ואם גנב יגנב (נזיקין פט"ז, מחלוקת ר' יוסי הגלילי, כנו' הילקוט, בניגוד לסתם, וכעין דרשת ר"ע בירוש' שבועות, עי' לעיל), ואם מאן ימאן (שם פי"ז: דברי ר' יוסי הגלילי, בלי דרשה אחרת), ורפא ירפא (שם סוף פ"ו, אצל "ד"א" שהוא "תנא דבי ר"י", עי' לעיל; אבל הלשון "וכשאמרה תורה" זר במכילתא, ועי' גם בפסוק רק שבתו), אם ענה תענה (שם פי"ח: ד"א רבי אומר אצל סתם של ר' ישמעאל, עי' לעיל).

157

קנ״חורק דרשה אחת סתמית ישנה במכילתא בשיטת ר"ע: ואם אמור יאמר (שם פ"ב)¹⁵⁹= מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 162], ספרי ראה פיס' קכא וקדושין כב א..

158

קנ״טאמנם באגדה אנו מוצאים¹⁶⁰כמו שהעיר הופמן עמ' 44. כמה דרשות ב"כפולין": השבע השביע, פקד יפקד (בשלח, פתיחה), גאה גאה (שירתא פ"ב), שמע תשמע (ויסע פ"א), מחה אמחה (עמלק פ"ב), נבול תבול (יתרו עמלק פ"ב), שמוע תשמעו (בחדש פ"ב). אבל זאת אינה אומרת אלא שהמסדר לקח את האגדה גם ממקורות של בית ר"ע, ובכלל יש לָאגדה שבמכילתא מקורות אחרים (עי' להלן)¹⁶¹שר' ישמעאל לא דרש כפולין גם באגדה יוצא (כמו שהעיר הופמן) מתוך מחלוקת ר"י ור"ע בשמ"ר סוף פ"ה: ר' ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי (=ממש) ר"ע אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם (= והצל) אלא מה אכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין (=לא הצלת)..

159

ק״סב) מופנה (לעיל).

160

קס״אג) למד מן הלמד (לעיל 524). אין עונשין מן הדין (לעיל).

161

קס״בד) כלל ופרט (לעיל).

162

קס״גה) דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש (לעיל), ועוד.

163

קס״דוישנן מידות אחדות שהן מפורשות במכילתא כמו בברייתא דר' ישמעאל ובניגוד לדברי ר"ע שבבבלי:

164

קס״הא) בברייתא דר' ישמעאל, הו' מא"ש 18: מפרט וכלל כיצד. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט. וכל בהמה לשמור כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסף על הפרט.

165

קס״וובמכיל' נזיקין ריש פט"ז 302: חמור או שור או שה, אין לי אלא חמור או שור או שה שאר כל בהמה מנין, ת"ל וכל בהמה לשמור, אקרא אני כל בהמה ומה ת"ל חמור או שור או שה. אם נאמר כך שומע אני לא יהיה חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה ת"ל חמור או שור או שה לחייב על זה בפ"ע ועל זה בפ"ע, ומה ת"ל כל בהמה אלא בא הכתוב ללמדך שכל הכלל שהוא מוסיף על הפרט הכל בכללו. אבל בברייתא דב"מ נז ב: כי יתן איש אל רעהו כלל. חמור וגו' פרט. וכל בהמה לשמור חזר וכלל וכו'. ור' אבהו דריש לה לר' אליעזר בנזיר לה א בפרט וכלל ופרט: לשמור חזר ופרט וכו'.

166

קס״זב) שם עמ' 20: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד. קדש לי כל בכור יכול אף נקבה במשמע ת"ל זכר, אי זכר יכול אפילו יצאת נקבה לפניו ת"ל פטר רחם וכו' (בכורות יט א). ובמכיל' פסחא פט"ז 57: קדש לי כל בכור, זו¹⁶²כנוס' כי"י ויל', דפו': יהא (= היא?). אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, בכלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכללו. קדש לי כל בכור פטר רחם וגו' כלל אחד זכרים ואחד נקבות כל הבכור אשר יולד (דב' טו יט) פרט יצאו נקבות. וכו'.

167

קס״חוכן הדבר גם בכמה דרשות אחרות, שהן מיוחדות לבית ר"ע ולא לבית ר' ישמעאל:

168

קס״ט1) "(הנפש) ההיא", "(האיש) ההוא", נדרש בדבי ר"ע תמיד: ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ההיא לא אנוסה ולא שוגגת וכו', רגיל בספרא¹⁶³צו פי"ד ז, פט"ו ז, אחרי פ"ט ב, קדושים פרשה י ה, יג. ובספרי דברים¹⁶⁴פיס' קמט וקנ"ה, ושם פיס' פח: והנביא ההוא ולא אנוס, או חולם החלום ההוא ולא מוטעה. ובספרי זוטא (260, 286: ההיא ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת)¹⁶⁵בעמוד 286: בילקוט ולא מוכרעת, ט"ס, וצ"ל כבמה"ג. – ס"ז 309 לקוח ממה"ג. ובמכיל' דרשב"י (הוצ' אפשטיין־מלמד 18, 24: ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה).

169

ק״עמה שאין כן בדבי ר' ישמעאל, במכילתא ובספרי במדבר. במכילתא פסחא פ"ח, פ"י, כי תשא פ"א: הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא. וכן בספרי במדבר פיס' ע, קיב (ואינה כלל בפיס' קכה וקכ"ט).

170

קע״אובמ"ת לדברים יז ה (100): (ו)האיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה (אצל ציטט מתוך הספרי פיס' קמט: או את הא' הה' לא אנוסה וכו'!).

171

קע״ב2) והיה – מיד. ספרא חובה פרשה י א, פרשה יג א; והיתה מיד, בהר פרשה ד ב; אין והיה אלא מיד, ספרי דברים פיס' נה ורצ"ז.

172

קע״גוכן מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42, 212].

173

קע״דאבל דבי ר' ישמעאל חולקים על דרשה זאת, שבה תלויה גם הדרשה הסמוכה לה לפעמים במדרשי ר"ע: כי תבוא (כי תבואו. כי אתה בא) – עשה ("קבל עליך") מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, ספרי דברים פיס' נה¹⁶⁶כ"י ר' ומ"ת 46 ומ"ח., קנו, קע ורצ"ז; מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42].

174

קע״הוכן בס"ז 280 שו' 16 (כי תבואו), 331 שו' 7 קטע הגניזה וילקוט (בבואכם): קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ משתבא אל הארץ ל… בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ.

175

קע״ווכן הם חולקים על הדרשה השלישית הסמוכה במדרשי ר"ע: אשר אתה בא שמה לרשתה ("לרשת אותם") בשכר שתבא תירש¹⁶⁷ספרי פיס' נה כ"י ר', פיס' פ כ"י ר', פיס' רסג.; וירשתם אזתה וישבתם בה (וירשת וישבת בה): בשכר שתירש תשב (פיס' נז וקנ"ו), משתירש תכבש ותשב (פיס' רצז ילקוט), אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה בשביל שתירש תכבש (פיס' קיד), נותן לך נחלה לרשתה מה שתירש תכבש (פיס' רצו כ"י ר' ופס"ז), אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה משתירש תכבש, וישבת בה משתירש תשב¹⁶⁸בילקוט נכללו יחד: משתירש תכבש ותשב, וכזה בדפוסים. (פיס' רצז כ"י ר').

176

קע״זכי רוב המדרשים האלה של בית ר"ע באים להוציא מדעתו של ר' ישמעאל "אחר ירושה וישיבה" (עי' לעיל), וע"כ דרשו "והיה – מיד", ודרשו "כי תבוא" – קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, ודרשו "וירשתם" וכדומה: בשכר שתבוא תירש. אבל תלמידי ר' ישמעאל, שהלכו בשיטת רבם, אינם דורשים "והיה" מיד¹⁶⁹רק באגדה., ודורשים כי תבואו – וירשתם "אחר ירושה וישיבה"¹⁷⁰חוץ מ"תדר"י" שבקדושין לו ב, שמתאים למכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42], מין "תדר"י בדבי רשב"י" (עי' לעיל)..

177

קע״חוהמכילתא הולכת בשיטת בית ר' ישמעאל, ולא דרשה מדרשי ר"ע לא בפסחא פי"ז ולא בפי"ח ("תפלין ופטר חמור"!). ובפסח (פסחא פי"ב) דרשה: "והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן" – מ"ביאה" ולא אחר ירושה וישיבה.

178

קע״ט3) המכיל' אינה דורשת "מן ולא כל", בשמות יב ה, ז, מו.

179

ק״פ4) ואינה דורשת "פסח הוא", שמות יב יא¹⁷¹כברייתא שבבבלי פסח' צז רע"א., כמו שרגיל הספרא לדרוש "מנחה היא", "עולה היא"¹⁷²[למשל: עולה הוא, ויק' א יג – נדבה ז ו, שם יז – נדבה ט ז; מנחה היא – נדבה יב ו.].

180

קפ״אואינה דורשת אתים וגמים, וו"ים ויתורים דומים להם.

181

קפ״ב[ח. הטרמינולוגיה במדר"י וספרי במדבר]

182

קפ״גגם הטרמינולוגיה המדרשית של המכילתא וספרי במדבר היא זו של דבי ר' ישמעאל:

183

קפ״דמגיד [מלמד, בספרא וספרי דברים].

184

קפ״הלמה נאמר [מה ת"ל].

185

קפ״ואני אקרא – מה ת"ל (ועי' חולין עא א!).

186

קפ״זשומע אני, שומעני, או [יכול].

187

קפ״חוכי מה (בא) למדנו ל־ מעתה אלא הרי זה בא ללמד – ונמצא למד –¹⁷³נזיקין פי"ג 293, פי"ז 309, ספרי פיס' קכ, ועי' חולין כח א ופסח' כו א..

188

קפ״טשהיה בדין (אילו לא נכתב הייתי למד מן הדין את ההפך), עד שלא ייאמר יש לי בדין (עד שלא היה נאמר דבר זה הייתי לומד אותו מן הדין, ולמה נאמר) [והלא דין הוא].

189

ק״צוהדין נותן: למה נאמר – לפי שנאמר – שומע אני – והדין נותן – אם למדת – יכול אף – ת"ל¹⁷⁴פסחא פי"ז 68 ב"פ (למען, מימים).; יכול – והדין נותן – ת"ל¹⁷⁵שם 66 (והיה). [ודין הוא] – והדין נותן ‏– ת"ל¹⁷⁶שם 66 (והיה).; או אינו – והדין נותן (בניחותא)¹⁷⁷שם 66 (והיה).; שומע אני – והדין נותן – לא זכיתי מן הדין –¹⁷⁸שם פי"ח 70 (והעברת).; שומע אני – והדין נותן – (בניחותא)¹⁷⁹שם פט"ו 55..

190

קצ״אאם זכיתי מן הדין למה נאמר (מה ת"ל) – לא זכיתי מן הדין צריך הכתוב להביאו (ת"ל).

191

קצ״בדנתי וחילפתי בטל החילוף ("או חילוף") וזכיתי לדון כבתחילה.

192

קצ״גאלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר

193

קצ״דאמרת הפרש

194

קצ״האתה דן – ואני אדון – ת"ל

195

קצ״ואמרת ק"ו, ועוד ק"ו

196

קצ״זאם אמרת כן ענשת מן הדין – ללמדך שאין עונשין מן הדין

197

קצ״חמופנה להקיש ולדון ג"ש

198

קצ״טהואיל ונאמרו – סתם ופרט הכתוב באחד מהם – אף פורט אני –

199

ר׳כיצד יתקיימו שני מקראות (כתובים) הללו [הא כיצד]

200

ר״אאינו צריך

201

ר״בהא אין עליך לומר (לדון) כלשון האחרון אלא כלשון הראשון¹⁸⁰פסחא פ"ב, ספרי פיס' ז ועוד..

202

ר״גזו מדה בתורה,

203

ר״דאמרת צא ולמד מי"ג מדות¹⁸¹בחדש פ"ח 233 = סנהד' פו א, ועי' חולין סג א.

204

ר״ההיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש

205

ר״ווהרי הכתוב מוציאו מכללו (להחמיר)

206

ר״זהיה בכלל יצא מוצא מן הכלל ללמד ("בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו").

207

ר״חכלל שהוא מוסיף על הפרט

208

ר״טכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט – חזר וכלל – או כלל בכלל ("ככלל") הראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל¹⁸²פסחא פי"ח 72, נזיקין פ"ח 277, ופט"ו 300, ספרי פיס' קיח.. וזה נמצא גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל" שבכריתות ו ב: סמים כלל נטף שחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר וכו' או אינו אלא כלל בכלל¹⁸³ילקוט וכי"מ: ככלל. ראשון ופרט בפרט¹⁸⁴ילקוט: כפרט. ראשון אמרת לאו הא אין (לך) עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון.

209

ר״יוהנה דוגמא לסגנונות השונים במדרש שישנו בשניהם:

210

רי״אספרא (אמור פי"א ג–ד):

211

רי״בחג המצות שבעת ימים לה' מה ת"ל לפי שנאמר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה', שביעי בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו (אלא) מה שביעי רשות אף כולם רשות. יכול אף לילה

212

רי״גהראשון רשות ת"ל עליו תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים וכו' א"כ למה נאמר שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה וכו' יצאו חלות תודה וכו'.

213

רי״דמכיל' (פסחא פ"ח 27 וי"ז 64):

214

רי״ה[שבעת ימים וגו'] כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, השביעי הזה בכלל היה ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל מה שביעי רשות אף כלן רשות או מה השביעי רשות אף לילה הראשון רשות ת"ל בראשון בארבעה עשר יום לחודש הכתוב קבעו חובה הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא

215

רי״וכלשון הראשון השביעי היה בכלל ויצא [מוצא] מן הכלל ללמד על הכלל מה שביעי רשות אף כלן רשות.

216

רי״זספרא (שם פי"ב ה):

217

רי״חרשב"א אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו. הא כיצד (יתקיימו שני כתובים הללו) מצה שאי אתה יכול לאוכלה כל שבעה [את] אוכלה ששה מן החדש.

218

רי״טד"א כתוב אחד אומר ששה ("ששת ימים") וכתוב אחד אומר שבעה ("שבעת ימים")‏ כיצד ‏ יתקיימו שני מקראות הללו אלא ששה מן החדש שבעה מן הישן.

219

ר״כ[ט. שמות החכמים בבית מדרשו של ר"י]

220

רכ״אובאחרונה שמות התנאים הנזכרים רק במכילתא וספרי במדבר ומכילתא דעריות, שיש מהם שהם תלמידים מובהקים של ר' ישמעאל, וביניהם הרבה בבלים, ואיש מהם לא נזכר אפילו פעם אחת במדרשים מבית־מדרשו של ר"ע (ספרא וספרי דברים פיס' נה–שג).

221

רכ״בוהם:

222

רכ״ג1. ר' יאשיה, בן בבל שלמד לפני ר' יהודה בן בתירה בנציבין (שח לי ר' זעירא משום אנשי ירושלים וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' יהודה בן בתירה, ספרי תצא פיס' ריח¹⁸⁵הוספה מדבי ר' ישמעאל, עי' להלן.; ירוש' סנהד' פ"ח כו ע"ב: וכשבאתי אצל ריב"ב לנציבין)¹⁸⁶בבבלי סוטה כה א וסנהד' פח א נשתבש: וכשבאתי אצל חביריי שבדרום, ועי' דוה"ר ח"ב עמ' צא. – אין להחליפו כלל עם ר' יאשיה דמן הוצל, שחי אחרי רבי, כמו שאומר רש"ג בפירוש. תלמיד ר' ישמעאל (מנחות נז ב), נזכר במכילתא כל"ד פעם, ובספרי במדבר כמ"ו פעם, ושתי פעמים במכילתא דעריות שבספרא. בספרי דברים נזכר רק בפיס' ל"ג ובפיס' שנ"ה (בשם אביו), שאינם מדבי ר' עקיבא (עי' להלן).

223

רכ״ד2. ר' יונתן, תלמיד ר' ישמעאל (מנחות שם: חולין ע ע"ב: אמר רבי יונתן נמתי לו לבן עזאי וכו' נם לי ומה ישמעאל אומר בדבר זה וכו' וכלשון הזה אמר לי חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל) נזכר במכילתא כשלשים פעם ובספרי במדבר כל"ח פעם ושתי פעמים במכילתא דעריות.

224

רכ״ה3. ר' נתן, הבבלי, זכר במכילתא כנ"א פעם ובספרי במדבר כל"ח¹⁸⁷ר' נתן. שבפיס' כו, הוא ר' יונתן שבפיס' כה. פעם. בספרי דברים נזכר רק בפיס' ל"ה, מ"ב וש"ה, שאינם מדבי ר"ע.

225

רכ״ו4. ר' יצחק, חברו ובן דורו של ר' נתן (ירוש' סנהד' פ"א יט ע"א: שלח ליה רבי¹⁸⁸=הנשיא שבאותו זמן. ג' איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן (=ע"י שני הבבלים האלה) וכו' אזל קבל עליהון קמי ר' יהודה בן בתירה לנציבין וכו'; "ר' יצחק אומר משום ר' נתן שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר משום ר' יוחנן בן נורי", מנחות לח ב; ר' נתן ור' יצחק אומרים. מכיל' פסחא פ"א 7)¹⁸⁹עי' דוה"ר שם, צ"ד ולהלן., נזכר במכילתא ככ"ו פעם ובספרי במדבר כשש פעמים. בספרי דברים נזכר רק בפיס' לה, לו, לח, מג ונ', שאינם מדבי ר"ע.

226

רכ״ז5. אבא חנן (חנין), משום ר' אליעזר, נזכר במכילתא כשמונה פעמים, ובספרי במדבר כי"ח פעם. בספרי דברים לא נזכר (עי' להלן).

227

רכ״ח6. ר' אחי (אחא) ברבי יאשיה, בנו של ר' יאשיה הנזכר, בבלי (גטין יד א: הוה ליה איספקא דכספא בנהרדעא, ואז היה בא"י; קידושין עב א: בירתא דסטיא איכא בבבל וכו' ושמתינהו רבי אחי ברבי יאשיה, והיה קבור בנהרדעא בשדה רב נחמן, שבת קנב ב), נזכר במכילתא כשש פעמים¹⁹⁰נזיקין פט"ז 305 כנוסח כי"י ויל': ר' אחי, ולא: ר' יוחנן; כי תשא, שבתא 342: ר' אחי, כנו' כ"י א"פ מ"ח וילקוט = בחדש פ"ז 230 (ר' אחאי)., ובספרי כשלש פעמים.

228

רכ״ט7. (איסי), איסי בן יהודה, איסי בן גוריא (גור אריה), איסי בן עקביא (עקיבא), הוא איסי הבבלי, יוסף הבבלי, תלמידו של ר' יוסי (נדרים פא א) ושל ר' אלעזר בן שמוע (מנחות יח א) ושל ר' יהודה (שם). הבבלי אומר עליו¹⁹¹פסחים קיג ב ויומא נב ב.: הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי הוא איסי בן יהודה הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל ומה שמו איסי בן עקיבא (עקביה) שמו. ובירוש'¹⁹²ב"ק פ"ג נ ע"ד.: אמרי הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יוסי קטנתה (שבסוף סוטה).

229

ר״להוא נזכר במכילתא כעשר פעמים. ובספרי במדבר כעשר פעמים (איסי בן עקביא). בספרי דברים רק בפיס' מו, שאינה מדבי ר"ע.

230

רל״אשהשמות "בן יהודה", "בן גור אריה" (גוריא, בארמית) ו"בן עקביא" אחד הם – יוצא מתוך כמה הקבלות¹⁹³עי' הופמן, 39.:

231

רל״ב1) במכיל' נזיקין (כספא) ספ"כ 337 (לא תבשל): איסי בן גוריא¹⁹⁴כי"מ וא"פ ויל': גור אריה. – בפסחים כד ב וחולין קטו ב: איסי בן יהודה;

232

רל״ג2) פסחא פט"ו 53 (זאת חוקת) וספרי במדבר פיס' סט: איסי בן עקיבא (עקביה) – בפסח' צה א: איסי בן יהודה;

233

רל״ד3) ספרי נשא פיס' י: איסי בן עקביא – סוטה טו ב: איסי בן יהודה;

234

רל״ה4) ספרי שלח פיס' קיב: בן עקביא – בכריתות ז ב: בן יהודה;

235

רל״ו5) ב"מ צב א ("מגלת סתרים" בבית ר' חייא): איסי בן יהודה – ירוש' מעשרות פב נ ע"א: בן עקביה;

236

רל״ז6) ירוש' מעשרות רפ"א מח ע"ג: איסי בן יהודה – חלה פ"ד ס רע"ב: בן עקביה;

237

רל״ח[*6) מכיל' נזיקין פ"ד: איסי בן עקביא – משנת ר"א, 162: בן יהודה];

238

רל״ט7) ב"ק לב א: איסי בן יהודה – תוס' שם פ"ב יא: איסי הבבלי, ירוש' שם פ"ג ג ע"ד: יוסי הבבלי;

239

ר״מ8) ברייתא דמלאכת המשכן פ"י: איסי בן עקביא – מנחות כט א: ר' יוסי בר' יהודה, ירוש' שקלים פ"ו נ ע"ב: רבי יוסי בי רבי יהודה¹⁹⁵שתי פעמים נזכר במכיל': איסי בן שמאי (בר שמיי), ויסע ספ"ג 166 ושירתא ספ"ב 125, והנה הראשון נמצא בבבלי (יומא עו א) בשם: איסי בן יהודה, ובמכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 111] – בשם: בן עקיבה, אבל במדרש תהל' פכ"ג ה מובא בשם "איסי בן עקיבא"; גובהו של מן ששים אמה – הוא הסתם של ת"ק שם במכיל', ואפשר שהוא אחר..

240

רמ״או"איסי בן יהודה" נזכר גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל"¹⁹⁶וצ"ל: דבי שמואל, כבכ"י וראשונים. שבשבת לה ב (כ"י מ'): אמר ר' אסי בר יהודה שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק וכו' אמרו לו א"כ נתת דבריך לשיעורין וכו'. ובתוס' סוכה פ"ד יב: ר' יוסי אומר הרוצה, וחסר בתוס': הבבלי¹⁹⁷ואפשר לומר ש"שמע" את הדברים מר' יוסי רבו, אבל "אמרו לו", שישנו גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל", אינו מתיישב לפי־זה..

241

רמ״בכל התנאים האלה (וחוץ מהם: ר' ירמיה במכילתא ובמכיל' דעריות) נזכרים רק ב"דבי ר' ישמעאל" ולא בספרא ולא בספרי דברים פיס' נה–שג: כי ר' יאשיה בספרי דברים פיס' צח, (קג!), ריח, רכח ור"ל – נזכר בהוספות מדבי ר' ישמעאל, שאינם בכ"י ר', או שהם (כפיס' צח) בכ"י ר' (וכן בפי' ר"ה) במקום אחר, בתחילת פיסק קא (כל ההוספות של כל הפרשה במקום אחד!) וניכרים כהוספה.

242

רמ״גר' יונתן לא נזכר אלא בפיס' פ' ב"מעשה" בין שאר חכמים, וגם זה לקוח ממקור אחר ("ד"א" בילקוט), בפיס' ריד נזכר רק בהוספות מדבי ר' ישמעאל, שאינן בכ"י ר'.

243

רמ״דוהוא הדין בכל אלו השמות (אבא חנן, ר' יצחק, איסי בן יהודה) שנזכרו בפיס' צח (קג) ופיס' צד בהוצ' פרידמן, שאינם בכ"י ר' כלל או שניכרים כהוספות, כמו פיס' צד, שהיא בכ"י ר' כך: את יש' הע' הה' ולא ישבי עיר אחרת. מיכן אמ' מקימין הן את הטפלין אבה חנן או' לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכת' מדבר. את ישבי העיר ה' ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת וכו', שהדרשה כפולה כאן, מפני שנכנס באמצע מקור אחר: מכילתא דברים שבמ"ת 71¹⁹⁸ע"ד ההוספות במדרשים אלה אדבר עוד בזמנו [להלן עמ' 711 ואילך]..

244

רמ״ההופמן העיר בצדק (עמ' 39). שהשינויים האלה בשמו של איסי במכילתא עצמה, מראים שמסדר המכילתא לקח ממקורות שונים. אנו מוצאים אפילו את איסי במחלוקת עם איסי בן גוריא (נזיקין ספ"כ 337)¹⁹⁹אלא ש"איסי אומר" נמצא רק בדפוסים, ובפ"ז: ואומר., או איסי בן יהודה אצל איסי בן גוריה (ריש פ"כ 320, אגדה והלכה!), ונראים כשני נוסחאות. אלא שכבר העיר הראה"ו (במדות סופרים. ריש פ"כ) שהבבלי²⁰⁰חולין קטו ב, פסח' כד ב. מביא הברייתא ממדרש לדברים (יד כא): איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור. וע"כ אמרו גם במכילתא שם ושם: נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה מה להלן אסור וכו', וא"כ נכנסו גם בריש פ"ב וגם בסופה דברים אלה ממדרש לדברים.

245

רמ״ווהדבר כשהוא לעצמו נכון, שהמכילתא מצורפת מברייתות שונות; אלא שלא ידו של "מסדר" כאן, אלא ידו של מקבץ, מקבץ ברייתות עומדות ברשות עצמן ומצרף אותן לספר אחד.

246

רמ״ז[י. שמות החכמים בכל מסכת]

247

רמ״חואמנם גם שמות התנאים (גם חוץ מאיסי) שבכל מסכת ומסכת אינם שוים, יש בזו שאין בזו ויש בזו שאין בזו:

248

רמ״טא. פסחא

249

ר״נ1. ר' ישמעאל, כמה פעמים (כט).

250

רנ״א2. ר' עקיבא, כ"פ (יד).

251

רנ״ב3. ר' אליעזר, כ"פ (יב).

252

רנ״ג4. ר' יהושע, ד"פ (פ"א במעשה).

253

רנ״ד5. שמעון בן עזאי, ב"פ.

254

רנ״ה6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (יב, פ"א בציטט).

255

רנ״ו7. ראב"עפ (פ"א במעשה)., ב"

256

רנ״ז8. בן זומא, פ"א.

257

רנ״ח9. ר"א בן צדוקא., פ"

258

רנ״ט10. ר' יהודה בן בתירה, כ"פ (ד).

259

ר״ס11. ר' יוסי, פ"א.

260

רס״א12. ר' נהוראי, פ"א.

261

רס״ב13. ר' אלעזר (?), פ"א.

262

רס״ג14. ר' נחמיה, פ"א.

263

רס״ד15. ר' יהודה, כ"פ (ו, ב"פ בציטט).

264

רס״ה16. ר' אליעזר בן יעקב (פ"א, בילקוט חסר "בן יעקב").

265

רס״ו17. ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, פ"א.

266

רס״ז18. ר' שמעון בן יוחאי, כ"פ (ז).

267

רס״ח19. ר' נתן, כ"פ (ט).

268

רס״ט20. ר' יונתן, כ"פ (יח).

269

ר״ע21. ר' יאשיה, כ"פ (ט"ו).

270

רע״א22. ר' אחאי בר' יאשיה, ב"פ.

271

רע״ב23. איסי בן עקיבא, פ"א (יז א).

272

רע״ג24. ר' יצחק, כ"פ (יא).

273

רע״ד25. ר' ירמיה, פ"א.

274

רע״ה26. אבא חנן משום ר"אא, פ"

275

רע״ו27. רבי, כ"פ (ח).

276

רע״ז28. ר' אליעזר הקפר ברבי, פ"א.

277

רע״ח29. אבא יוסי (החרום? המחוזי?), פ"א.

278

רע״ט30. רבותינו בלוד, פ"א (54).

279

ר״פ31. ר' מתיא בן חרש, פ"א.

280

רפ״א32. ר' עזריה(?), פ"א.

281

רפ״ב33. וחכמים אומרים (ג"פ).

282

רפ״ג34. וי"א (ב"פ).

283

רפ״ד35. ר' חייא בר נחמני משום רבי ישמעאל (60).

284

רפ״הב. ויהי בשלח

285

רפ״ו1. ר' ישמעאל, פ"א.

286

רפ״ז2. ר"ע, ג"פ.

287

רפ״ח3. ר' אליעזר, ד"פ.

288

רפ״ט4. ר' יהושע, פ"א.

289

ר״צ6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (ד).

290

רצ״א7. ראב"ע, פ"א.

291

רצ״ב10. ר' יהודה בן בתירה, פ"א.

292

רצ״ג11. ר' יוסי, פ"א.

293

רצ״ד12. ר' נהוראי, פ"א.

294

רצ״ה14. ר' נחמיה, ג"פ.

295

רצ״ו15. ר יהודה, (ה"פ).

296

רצ״ז18. רשב"י, ד"פ (ב"פ בד"א, פ"א: שאל ר' נתן – יונתן בן יוסף – את רשב"י, וברמב"ן בשם מכיל' דרשב"י).

297

רצ״חר' שמעון, ב"פ (מכאן אמר, במקום מס' דויהי פתיחתא 76 – בויסע פ"ב 161: מכאן אמר רשב"י)²⁰¹[ואוסיף על דברי רבי: גם בפתיחתא דויהי 76 הנוסח "ר' שמעון" הוא בדפו' בלבד, ובכל שה"ג: ר' שמעון בן יוחי. וכן להלן פ"א 89 בכי"י: רשב"י – עצ"מ]..

298

רצ״ט19. ר' נתן, ד"פ (פ"א: שאל ר' נתן – יונתן).

299

ש׳20. ר' יונתן (?) (נתן–יונתן, 99, 101).

300

ש״א21. ר' יאשיה, פ"א (=ספרי במדבר)

301

ש״ב25. ר' ירמיה, פ"א.

302

ש״ג27. רבי כ"פ (ה).

303

ש״ד34. וי"א, פ"א.

304

ש״הומן השמות החדשים:

305

ש״וא. רבן שמעון בן גמליאל, ב"פ.

306

ש״זב. ר' מאיר, ב"פ.

307

ש״חג. ר' שמעון התימני, פ"א.

308

ש״טד. שמעיה, פ"א.

309

ש״יה. אבטליון, פ"א.

310

שי״או. ר' אליעזר המודעי, פ"א.

311

שי״בז. ר' טרפון וזקנים, פ"א.

312

שי״גח. פפוס, פ"א.

313

שי״דט. שמעון איש קטרון, פ"א.

314

שי״הי. ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא, פ"א.

315

שי״וכ. ר' אבשלום הזקן, פ"א.

316

שי״זל. אבא יוסי המחוזי, פ"א. (ר' יונתן אומר משמו).

317

שי״חמ. ר' חנינא בן חכינאי, פ"א.

318

שי״טנ. ר' אחא, פ"א.

319

ש״כס. ר' שמעון בן יהודה, פ"א.

320

שכ״אע. ר' בנאה, פ"א.

321

שכ״בר' ישמעאל ותלמידיו נזכרים איפוא במסכת זו במדה זעומה מאד.

322

שכ״גג. שירתא

323

שכ״ד1. ר' ישמעאל, פ"א.

324

שכ״ה2. ר' עקיבא, ב"פ.

325

שכ״ו3. ר' אליעזר, פ"א.

326

שכ״ז6. ר' יוסי הגלילי, ד"פ.

327

שכ״ח14. ר' נחמיה, פ"א.

328

שכ״ט15. ר' יהודה, ג"פ.

329

ש״ל27. רבי, ג"פ; רבינו הקדוש (שאל אנטונינוס את־), ב"פ (125, 137).

330

של״א33. וחכ"א, פ"א.

331

של״ב34. וי"א, ב"פ.

332

של״ג(מפ"ד עד פ"י [ברפ"ד: ר' יהודה ובאמצע פ"י: ר' יוסי הגלילי] רוב השמות הם: רבי, רבינו הקדוש וי"א).

333

של״דושמות חדשים:

334

של״הב. ר' מאיר, פ"א.

335

של״וa. ר' אליעזר בן תדאי, פ"א.

336

של״זb. ר' יוסי בן דורמסקית, ב"פ.

337

של״חc. ר' שמעון בן אלעזר, 128²⁰²[ונזכר כבר בפסחא פט"ו 56 – לנוס' כי"י; בדפו': ר"ש. – עצ"מ)..

338

של״טd. אבא שאול, 127.

339

ש״מe. איסי בן שמאי, 125.

340

שמ״אד. ויסע

341

שמ״ב3. ר' אליעזר, כ"פ (ט).

342

שמ״ג4. ר' יהושע, כ"פ (כד).

343

שמ״ד5. שמעון בן עזאי, 158.

344

שמ״ה6. ר' יוסי הגלילי, 164²⁰³[אבל בסוף פ"ב הנוסח "ריה"ג" בדפוסים בלבד, בכִי"מ וא"פ: ר' יוסי בן שמעון, מ"ח ופ"ז וש"ס: ר' יוסי. – עצ"מ]..

345

שמ״ו11. ר' יוסי, ג"פ.

346

שמ״ז13. ר' אלעזר (?), ג"פ.

347

שמ״ח14. ר' נחמיה, פ"א.

348

שמ״ט15. ר' יהודה בן אלעאי, 153.

349

ש״נר' יהודה (אצל ר' נחמיה) 174.

350

שנ״א18. רשב"י, 155, 161, ר' שמעון (ור' יוסי), 167²⁰⁴[ולמענ"ד צ"ל: ר' יוסי ברבי שמעון, הנזכר למעלה סוף פ"ב. – עצ"מ]..

351

שנ״ב19. ר' נתן, 156.

352

שנ״ג21. ר' יאשיה, 164.

353

שנ״ד24. ר' יצחק, 158.

354

שנ״ה27. רבינו הקדוש, 154²⁰⁵[כך נוסח הדפוס ופ"ז, אבל שה"ג: רבינו הגדול. – עצ"מ]..

355

שנ״ו34. וי"א, ד"פ.

356

שנ״זוחדשים:

357

שנ״חא. רשב"ג, ב"פ.

358

שנ״טו. ר' אל(י)עזר המודעי, כ"פ (כ).

359

ש״סז. ר' טרפון והזקנים, 166.

360

שס״אe. איסי בר שמאי, 166.

361

שס״בα. דורשי רשומות, כ"פ (ה).

362

שס״גβ. ר' אבא (דבר זה הסיח לי רבינו הקדוש)²⁰⁶[כך נוסח הדפוס ופ"ז, אבל שה"ג: רבינו הגדול. – עצ"מ]., 154.

363

שס״דγ. אחרים אומרים, ד"פ.

364

שס״הδ. ר' יהושע בן קרחה, ב"פ.

365

שס״וε. ר' אלעזר (בן) חסמא, פ"א.

366

שס״זζ. ר' יוסי בן זימרא, 175.

367

שס״חη. ר' זריקא, 168.

368

שס״טθ. אמרו, כ"פ (ה).

369

ש״עה. עמלק

370

שע״א1. ר' ישמעאל, פ"א (191).

371

שע״ב3. ר' אליעזר, כ"פ (ח).

372

שע״ג4. ר' יהושע, כ"פ (יא).

373

שע״ד6. ר' יוסי הגלילי, 191.

374

שע״ה7. ראב"ע, 191.

375

שע״ו11. ר' יוסי בן חלפתא, 176, ר' יוסי, 192.

376

שע״ז13. ר' אלעזר בן שמוע, 183.

377

שע״ח14. ר' נחמיה, 191.

378

שע״ט18. רשב"י, 183.

379

ש״פ19. ר' נתן, 177, 200 (וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו), 200.

380

שפ״א21. ר' יאשיה (– ור' אלעזר (בן) חסמא), 176²⁰⁷[וכ"ה במדרשב"י, הוצ' אפשטיין־מלמד, 118.].

381

שפ״ב23. איסי בן יהודה, 179.

382

שפ״ג27. רבי, פ"א 191 (מתוך תוס' נדרים); ר' יהודה הנשיא (במחלוקת עם ר' נתן), [176]²⁰⁸[בדפוסים נשמטה מלת "הנשיא".]., 202.

383

שפ״דוחדשים

384

שפ״הא. רשב"ג, 192.

385

שפ״וו. ר' אלעזר המודעי, כ"פ (י).

386

שפ״זח. ר' פפיס, 194.

387

שפ״חγ. אחרים, 476

388

שפ״טδ. ר' יהושע בן קרחה, 191.

389

ש״צε. ר' אלעזר (בן) חסמא, 176.

390

שצ״אθ. אמרו, כ"פ (ו').

391

שצ״בI. ר' חנינא (תלמיד ר' אליעזר), 177.

392

שצ״גII. זקנים הראשונים, 181.

393

שצ״דIII. ר' חנניא בן אידי, 183.

394

שצ״הIV. ר' חנניה בן עקביה, 183.

395

שצ״וV. ר' צדוק ור"ג ("אמרו"), 195.

396

שצ״זVI. יהודה איש כפר עכו (שאל את ר"ג), 196.

397

שצ״חVII. ר' חנינא בן גמליאל, 202.

398

שצ״טו. בחדש

399

ת׳1. ר' ישמעאל כ"פ (ט, ומה שהובא ברפ"ג 211 בשמו, נמצא במכילתא דברים, מ"ת 56, בשם: ר' חייא בר נחמני אמ' משם ר' ישמעאל, זה שאמר בשמו, פסחא פט"ז).

400

ת״א2. ר' עקיבא, כ"פ (ח).

401

ת״ב3. ר' אליעזר, כ"פ (ז).

402

ת״ג6. ר' יוסי הגלילי, פ"א (210),

403

ת״ד10. ר' יהודה בן בתירה, 231.

404

ת״ה11. ר' יוסי, כ"פ (ו', 214: יהודה היה דורש – ואני איני אומר כן; 242: – "אסי" בדפו' בלבד, בכל שה"ג: יוסי).

405

ת״ו13. ר' אלעזר²⁰⁹כצ"ל, בדפו': אליעזר; [אבל בנוס': ר' אלעזר בר' יוסי, כי"מ: ר"א בר יוסי הגלילי. וגם בסמוך בנוס': כיו"ב דרש ר"א ב"ר יוסי, ועי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. – עצ"מ]. משום אבא יוסי בן דורמסקית, 205.

406

ת״ז14. ר' נחמיה, 240.

407

ת״ח15. ר' יהודה, כ"פ (210=217, 211, 214) – ברבי אלעאי, 236.

408

ת״ט16. ר' אליעזר בן יעקב, 240, 243.

409

ת״י18. רשב"י, 222, 231, 240. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו[ס] משום ר' שמעון, 231.

410

תי״א19. ר' נתן, כ"פ (ז).

411

תי״ב20. ר' יונתן, 240 (=ספרי דברים פיס' לב: נתן בר יוסף).

412

תי״ג22. ר' אחאי בר יאשיה, 230 (= שבתא).

413

תי״ד23. איסי בן עקיבא, 242.

414

תי״ה24. ר' יצחק, ג"פ.

415

תי״ו27. רבי, כ"פ (יב).

416

תי״ז31. ר' מתיא בן חרש, 228.

417

תי״ח33. וחכ"א, 211, 234.

418

תי״ט34. וי"א, 225, ויש מחליפין בדבר, 236.

419

ת״כוחדשים:

420

תכ״אב. ר' מאיר 240 (כנוס' כי"י, עי' ח"ג בהורוביץ).

421

תכ״בV. רבן גמליאל, 226.

422

תכ״גVII. ר' חנינא בן גמליאל, 234.

423

תכ״דס. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו. 231,

424

תכ״הb. אבא יוסי בן דורמסקית, 205.

425

תכ״וc. ר' שמעון בן אלעזר, 221, 244.

426

תכ״זd. אבא שאול, 205.

427

תכ״חδ. ר' יהושע בן קרחה, 217.

428

תכ״טא. ר' אלעזר ב"ר יוסי הגלילי, ד"פ.

429

ת״לב. ר' יהודה בן לקיש, 205 (ליתא בילקוט).

430

תל״אג. ר' אלעזר בן פרטא, 210.

431

תל״בד. ר' חנינא בן אנטיגנוס, 224

432

תל״גה. ר' אלעזר הקפר (אבי ר' אלעזר ברבי), 228.

433

תל״דו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה, 229.

434

תל״הז. ר' יוסי בר' יהודה, 242, 211 (כנו' כי"י ופ"ז, וכ"ה במ"ת).

435

תל״וח. רבן יוחנן בן זכאי, 203, 244.

436

תל״זז. נזיקין

437

תל״ח1. ר' ישמעאל, כ"פ (כה).

438

תל״ט2. ר' עקיבא, כ"פ (יז).

439

ת״מ3. ר' אליעזר, כ"פ (י).

440

תמ״א5. שמעון בן עזאי, 283.

441

תמ״ב6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (ז).

442

תמ״ג7. ראב"ע, 246, 297.

443

תמ״ד10. ר' יהודה בן בתירה, ג"פ.

444

תמ״ה11. ר' יוסי, ג"פ.

445

תמ״ו13. ר' אלעזר (ז), 277.

446

תמ״ז15. ר' יהודה, ד"פ.

447

תמ״ח16. ראב"י, ב"פ.

448

תמ״ט18. רשב"י, ו"פ; ר' שמעון, 297 בציטט.

449

ת״נ19. ר' נתן, כ"פ (ט).

450

תנ״א20. ר יונתן, כ"פ (ט).

451

תנ״ב21. ר' יאשיה, כ"פ (י).

452

תנ״ג22. ר' אחאי בר יאשיה, ב"פ.

453

תנ״ד23. איסי בן עקיבא, 262, 263.

454

תנ״ה24. ר' יצחק, כ"פ (ז).

455

תנ״ו26. אבא חנן משום ר"א, ג"פ.

456

תנ״ז27. רבי, כ"פ (ט).

457

תנ״ח33. [חכמים], "והן אומרים", 253.

458

תנ״טוהחדשים:

459

ת״סב. ר' מאיר, ד"פ.

460

תס״אC. ר' שמעון בן אלעזר משום ר"מ, 298 (כי"י וילקוט).

461

תס״בIII. ר' חנינא בן אידי, 268.

462

תס״גV. רבן גמליאל, 283.

463

תס״דVII. ר' חנינא בן גמליאל, 279.

464

תס״הח.ר' יוחנן בן זכאי, ג"פ.

465

תס״וא. ר' יונתן בן אבטלמוס, 257.

466

תס״זב. ר' שמעון (בן גמליאל הזקן), 313 (במעשה).

467

תס״חג. ר' שמעון בן מנסיא, 264.

468

תס״טד. תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל, 264; אחד מתלמידי ר"י, 282.

469

ת״עח. כספא

470

תע״א1. ר' ישמעאל, ו"פ.

471

תע״ב2. ר' עקיבא, ד"פ.

472

תע״ג3. ר' אליעזר, ג"פ.

473

תע״ד6. ר' יוסי הגלילי, 336.

474

תע״ה10. ר' יהודה בן בתירה, ג"פ.

475

תע״ו15. ר' יהודה, 316, 334.

476

תע״ז16. ר' אליעזר בן יעקב, 331.

477

תע״ח18. רשב"י 326, 336.

478

תע״ט19. ר' נתן, ה"פ.

479

ת״פ20. ר יונתן, ב"פ.

480

תפ״א21. ר' יאשיה, ה"פ.

481

תפ״ב*23. איסי בן יהודה, 320.

482

תפ״ג[איסי בן גוריא, 320, 337].

483

תפ״ד24. ר' יצחק, 324.

484

תפ״ה25. אבא חנן משום ר"א, ד"פ.

485

תפ״ו27. רבי, ד"פ.

486

תפ״זחדשים:

487

תפ״חב. ר' מאיר ב"פ.

488

תפ״טC. ר' שמעון בן אלעזר, 336.

489

ת״צA. איסי, 337.

490

תצ״אט. שבתא

491

תצ״ב1. ר' ישמעאל, 340.

492

תצ״ג2. ר' עקיבא, 340, 342.

493

תצ״ד3. ר' אליעזר, 343.

494

תצ״ה6. ר' יוסי הגלילי, 340.

495

תצ״ו7. ראב"ע, 340.

496

תצ״ז10. ר' יהודה בן בתירה, 342.

497

תצ״ח19. ר' נתן, ג"פ.

498

תצ״ט20. ר' יונתן, 347.

499

50022. ר' אחי בר יאשיה, 342 (כ"י א"פ מ"ח ויל').

500

50127. רבי, 343, 345.

501

502חדשים:

502

503ג. ר' אלעזר בן פרטא, 343.

503

504ג. ר' שמעון בן מנסיא, 341 ב"פ.

504

505ד. אחד מתלמידי ר' ישמעאל, 347.

505

506אשר לשמות וּלְשִׁוְיוֹנָם קרובות אפוא המסכות פסחא, בחדש ונזיקין:

506

507שלשתן מרבות להביא את ר' ישמעאל (כט–כה–ט) ור' עקיבא (יד–יז–ח), את ר' אליעזר (יב–י–ז), ר' נתן (ט–ט–ז), ר' יונתן (יח–ט–א) ור' יאשיה (טו–י) ור' יצחק (יא–ז–ג) ורבי (ח–ט–יב); מזכירות את ר' אחאי בר' יאשיה, את אבא חנן משום ר"א, ואת איסי בן עקיבא (א–ב–א), אלא שבנזיקין נזכר עוד: ר' מאיר, ר' שמעון בן אלעזר ור' שמעון בן מנסיא, ובבחדש: רשב"א, אבא שאול ור' יוסי בר' יהודה.

507

508בכספא נזכרו: ר' ישמעאל (ו) ור"ע (ד) ור' אליעזר (ג), ר' יהודה בן בתירה (ג), ר' יונתן (ב) ור' יאשיה (ה), ר' נתן (ה) ור' יצחק (א), אבא חנן משום ר"א (ד) ואיסי בן יהודה, ורשב"א, ורבי (ד).

508

509בעמלק נזכרו: ר' ישמעאל (א), ר' אליעזר (ח), ר' אליעזר המודעי (י), ור' יהושע (יא), ר' יאשיה, ר' נתן (ג, כשמת ר"נ), ואיסי בן יהודה, ורבי (מתוך תוס' נדרים), ר' יהודה הנשיא, ו"אמרו" (ו).

509

510בויהי בשלח נזכרו: ר' ישמעאל ותלמידיו ר' יאשיה ור' יונתן (?) כל אחד פעם אחת, ר"ע ג"פ, רבי ה"פ, ר' אל(י)עזר המודעי ור' בנאה.

510

511בשירתא נזכרו: ר' ישמעאל פ"א, תלמידיו לא נזכרו כלל, ר"ע ב"פ ורבי ה"פ (שתים מהן "רבינו הקדוש"), ר' מאיר ורשב"א, אבא שאול ואיסי בן שמאי.

511

512בויסע לא נזכר כלל ר' ישמעאל, ונזכרו ר' יאשיה, ר' יונתן ור' יצחק רק פ"א; וכ"פ: ר' אליעזר (ט), ‏ ר' אליעזר המודעי (כ) ור' יהושע (כד), דורשי רשומות (ה) ו"אמרו" (ה). ונזכרו: רבינו הקדוש, ר' אבא (תלמידו), ר' יוסי בן זימרא (שהתחתן ברבי, כתובות סז ב) ואיסי בר שמאי.

512

513בשבתא נזכרים: ר' ישמעאל (א) ור"ע (ב) ור' אליעזר (א) ור' יהודה בן בתירא (א), ר' נתן (ג) ור' יונתן (א), ר' אחי בר יאשיה (א), רבי (ב), ור' שמעון בן מנסיא, ו"אחד מתלמידי ר' ישמעאל" (347), שנזכר גם בנזיקין (ב"פ) וגם בספרי במדבר פיס' קז.

513

514כספא ועמלק מזכירים שניהם את איסי בן יהודה, אלא שהראשון מזכיר גם את רשב"א ורבי (ד), והשני מזכיר: ר' יהודה הנשיא (במחלוקת עם רבי נתן) ומזכיר גם: ר' אל(י)עזר המודעי ור' יהושע (כ"פ), ונראה שהיה קרוב לר' נתן: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו (עמלק פ"ב, 200, אצל דברי ר' נתן), ואפשר שהוא מדבי ר' נתן.

514

515ויהי בשלח ממעט להזכיר את ר' ישמעאל ותלמידיו.

515

516גם בשירה נזכר ר' ישמעאל רק פ"א, ותלמידיו ל א נזכרו כלל, ובויסע לא נזכר ר' ישמעאל כלל.

516

517בשירה ובויסע נזכר איסי בן שמאי, אלא שבשירה נזכרו רבי וגם רבינו הקדוש (יחד ה"פ), ר' מאיר ורשב"א ואבא שאול, ובויסע: ר' אל(י)עזר המודעי ור' יהושע, רבינו הקדוש ("רבי" רק בציטט ממשנה) ור' אבא תלמידו ור' יוסי בן זימרא מחותנו.

517

518אבא שאול נזכר רק בספרא וספרי דברים, ולא בדבי ר' ישמעאל; ר' יוסי בן יהודה רגיל בספרא וספרי דברים, אבל נזכר (ג"פ) גם בספרי במדבר וגם במכילתא דברים (מ"ת 56) = מכיל בחדש.

518

519ר' בנאה, שנזכר בויהי בשלח, – נזכר רק בספרי דברים פיס' א, ב וש"ו ומכיל' דברים (מ"ת 60 סי' ג).

519

520ר' אליעזר המודעי – רק בספרי במדבר פיס' קלז וקנ"ז וספרי דברים פיס' מ (כנוס' מ"ת 33) ומ"ת 178.

520

521ר' שמעון בן אלעזר נזכר גם בספרי במדבר (פיס' פג, פד, קיב, קטו, קלב, קלז), אבל פרשת בהעלותך יש בה הרבה מדבי רבי ועוד, בפיס' קיב ליתא בילקוט כל המאמר, בפיס' קלב – מקורות שונים.

521

522ר' שמעון בן מנסיא (מכבדו של בית רבי) נזכר רק בספרי במדבר פיס' עח ופ"ה (בהעלותך!) וספרי דברים פיס' לב ומ"ח.

522

523ונראה אפוא שיש במכילתא שלנו כמה ברייתות מדבי רבי, שכבר דברנו עליו (ועוד נשוב לו בספרי במדבר) וכמה מדבי רשב"י (מין "תנא ר' ישמעאל בדבי רשב"י"), ואמנם כבר העירו פרידמן (במבואו פרק י) והופמן (42), שכמה "תני ר' שמעון" שבירוש' ומדרשים נמצאים במכילתא שלנו²¹⁰ירוש' פאה פ"א טו ע"ד, סוכה מ"ה נה ע"ב, ביצה פ"א סא ע"א, תענית פ"א סד ע"א, וירוש' סוף קדושין, וכ"פ במדרשים., אבל עוד נשוב לזה, כשנדבר על מדרשו של ר' שמעון. זאת אומרת שמסדריהם של כמה מברייתות אלה יצאו מחוגם של תלמידי ר"ש ותלמידי רבי.

523

524והנה למעלה ראינו שסתמות של מסכת נזיקין ושבתא מובאים במכילתא דרשב"י (ובמקורות אחרים) בשם ר' ישמעאל, וסתמות של פסחא – בברייתות שבבבלי (לעיל 542 ואילך) וסתם של עמלק בפסחא בשם ר' ישמעאל.

524

525ובשם "תני ר' ישמעאל" בירוש' ומדרשים מובאים סתמות ומפורשות (בשם ר"א ור"נ) של פסחא ד"פ, נזיקין ד"פ, עמלק ג"פ, שירה ב"פ, ויסע וכספא.

525

526ובשם "תנא דבי ר' ישמעאל" מובאים בבבלי סתמות של פסחא ב"פ (השני = ספרי!), של נזיקין (= שבתא!), של שירה, ויסע, בחדש (= ספרי!), ושני סתמות של כספא ונזיקין, שפותחים אצלנו: ד"א.

526

527ובמדרשים בשם "תני דבי ר' ישמעאל" סתמות של בשלח ובחדש. – ויהי בשלח, ויסע ובחדש הן אפוא אלה שאין עליהן עדות ברורה! ואפילו באחדים אפשר שאותם הדברים נשנו בכל המדרשים מבית מדרשו של ר' ישמעאל.

527

528והרי אנו מוצאים כמה התאמות והקבלות גם בין המסכות המתחלפות וחולקות, ואנו מוצאים לרובן הקבלות הרבה משאר המדרשים מדבי ר' ישמעאל:

528

529כי "המסכות" של המכילתא – ברייתות עומדות ברשות עצמן הן, שכל שייכותן אינה אלא מקומן בקובץ אחד וספר אחד, חיבורן במקום למדרש על ספר שמות: ביניהן כמה ניגודים וחילופים, והן שונות בכמה דברים.

529

530[יא. ניגודים וחילופים בין המסכות]

530

5311. פסחא – בשלח.

531

532פסחא רפי"ד: סוכותה סוכות ממש [שנא'] ויעקב נסע סוכתה דברי ר"א וחכ"א אין סוכות אלא מקום שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום רע"א אין סוכות אלא ענני כבוד וכו'.

532

533אבל במס' דויהי פתיחתא 80: ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום רע"א אין סוכות אלא ענני כבוד וכו' (סתם ורע"א).

533

534אגב אין בפסחא שם אחרי דברי ר' נחמיה ("לפי שצריך למ"ד" וכו') דברי "תנא דבי ר"י" שבבבלי: כגון אילים וכו' (עי' לעיל).

534

5352. פסחא – ויסע

535

536פסחא פ"ו, בלילה הזה, וכפול בלא תותירו:ו עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר, וכן "תני ר' ישמעאל" בירוש' על "בבקר בבקר" (עי' לעיל).

536

537אבל בויסע פ"ד: בבקר בבקר בשחרית בשחרית (עי' לעיל).

537

5383. פסחא – בחדש

538

539פסחא, פתיחה 4: לאמר, צא ואמור להם מיד דברי ר' ישמעאל שנאמר ויצא ודבר (שמות לד לד) ר' אליעזר אומר צא ואמור להם והשיבני דבר וכו'.

539

540אבל בבחדש פ"ג, 213: וירד משה מן ההר מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו וכו' אין לי אלא דברות הר סיני וכו' ת"ל ויצא ודבר וכו'.

540

541ושם פ"ד 219: לאמר [מלמד] שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו דברי ר' ישמעאל רע"א על הן וכו' ד"א לאמר צא ואמור להם והשיבני את דבריהם וכו'.

541

5424. ויהי בשלח – שירה

542

543א) בשלח מס' דויהי פ"ו 111: וינער י"י את מצרים כאדם שמנער את הקדרה התחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה.

543

544אבל בשירה פ"ב, 124: סוס ורוכבו מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים למרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה וכו'.

544

545(ובשלח אינו מתאים ל"תני ר' ישמעאל" שבשהש"ר).

545

546ב) בשלח מס' דויהי 111: וישובו המים ויכסו את הרכב [וגו' לא נשאר עד אחד] אף לפרעה דברי ר' יהודה שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו' ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה וכו' וי"א באחרונה ירד פרעה וטבע שנאמר כי בא סוס פרעה וכו'.

546

547אבל בשירה פ"ד 131: מרכבות פרעה וחילו במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא אמר²¹¹כצ"ל, וכ"ה במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 83); כאן: הם אמרו. מי י"י אשר אשמע בקולו וכו'.

547

548וזה כר' יהודה בבשלח²¹²ובעל מאיר עין נדחק.. [ואמנם גם סתם בשלח מס' דויהי פ"א, ואכבדה: פרעה התחיל בעבירה וכו' (ועי' פסחא פ"ז 23).]

548

5495. בחדש – נזיקין

549

550א) בחדש פ"ו 225: לא תשתחוה להם ולא תעבדם למה נאמר לפי שהוא אומר וילך ויעבוד אלהים אחרים [וישתחו] (דב' יז ג) לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה, אתה אומר כן או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על כל אחד בפני עצמו. דבר אחר לא תשתחוה להם למה נאמר לפי שהוא אומר זובח לאלהים יחרם בלתי לי"י לבדו (שמות כב יט) עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל [לא תשתחוה] להם וכה"א [כי] לא תשתחוה לאל אחר (שמ' לד יד).

550

551אבל בנזיקין ספי"ז 310: זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם. זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה אף כל וכו'.

551

552זהו "דבר אחר" שב"בחדש".²¹³ועי' בברייתא שבסנהד' ס ע"ב, שהיא מורכבת מכמה ברייתות; תחילתה במכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 210]: מנין וכו' – בספרי שופטים פיס' קמח: עונש וכו' – מכיל' נזיקין, וסופה: יצתה וכו' – "תני חזקיה" בירוש' נזיר פ"ו נד ע"ג. ועי' מ"ת 99: וילך ויעבד אלהים אחרים וכו' – מכיל' דבחדש, ויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל זבח לאלהים יחרם זביחה וכו' – מכיל' דנזיקין.

552

553ב) בחדש פ"ח 231: דבר אחר כבד את אביך לפי שנאמר איש איש [אשר] יקלל [את] אביו ו[את] אמו (ויק' כ ט) אין לי אלא איש, אשה מנין, טומטום ואנדרוגינוס מנין ת"ל כבד וכו' דברי ר' ישמעאל ר' יהודה בן בתירא אומר וכו'.

553

554אבל בנזיקין פ"ה 268 (ומקלל אביו ואמו): ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו לפי שנאמר איש אין לי אלא איש אשה טומטום ואנדרוגינוס מניין ת"ל ומקלל אביו ואמו, – כר' ישמעאל, ולא נזכרה כלל המחלוקת שב"בחדש".

554

555ג) בחדש פ"ח 232: לא תגנוב וכו' (ו)הרי זה אזהרה לגונב נפשות וכו' אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות וכו'²¹⁴סנהד' פו א: דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות. ועוד אמרת²¹⁵ילקוט: ועוד אמר רבי! מ"ח לי'. שלש מצות נאמרו בענין זה שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה ממפורשת מה מפורשת מצוה שחייבין עליה מיתת ב"ד וכו'.

555

556אבל בנזיקין פ"ה 267: עונש שמענו ("וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת") אזהרה לא שמענו ת"ל לא תגנוב: לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפש וכו' אז הרי זו אזהרה לגונב ממון והלה²¹⁶[כ"ה בד"ק וכ"י א"פ ועוד, כי"מ ד"ו ודפו' ליוורנו: והלא, ועי' "מכילתא ד"ק וד"ו", תרביץ ש"ו 507.] אזהרה לגונב נפש אמרת שלש מצות נאמרו בענין שתים מפורשות ואחת סתומה ‏וכו'.

556

557"לא תגנוב וכו' ", שבנזיקין נכנס כאן ממקור אחר לפ' יתרו, מקור המקביל אל "ועוד אמרת" שב"בחדש". ובסנהד' שם תחילה ברייתא ראשונה דבחדש, ואחריה ברייתא שניה מויקרא: תניא אידך לא תגנובו וכו' אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות וכו' – דבי ר' ישמעאל לויקרא²¹⁷אמנם הלשון נמצא בספרא אחרי, פרשה א ה, משום ר' ישמעאל: משום ר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד פתוח על הסתום וכו'; וב"דבי ר' ישמעאל", חולין קלב א: וילמד סתום מן המפורש (עי' לעיל) אבל גם בספרא חובה פרשה ו ט: ילמדו סתומות ממפורשות..

557

5586. נזיקין – ויסע

558

559נזיקין פ"ד 282: איסי בן עקיבא אומר ושמתי לך מקום למה נאמר לפי שהוא אומר שבו איש תחתיו וגו' אלו אלפים אמה אתה אומר וכו' או אינו אלא ד' אמות, הרי אתה דן נאמר כאן מקום ונאמר להלן (בפ' משפטים!) מקום מה מקום האמור להלן אלפים אמה אף מקום האמור כאן אלפים אמה.

559

560מלשון "כאן" ו"להלן" אנו רואים, שהמדרש נעתק ממדרש לפרשת בשלח²¹⁸ואם "איסי בן שמאי", הוא "בן עקיבא", הלא לא נזכר בויסע אלא "איסי בן שמאי"!. אבל בויסע פ"ה 170: שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה, ולא יותר.

560

561ושהנוסח "כאן – להלן" שבמשפטים נכון, יוצא גם מירוש' עירובין פ"ד כא ע"ד: מניין לד' אמות שבו איש תחתיו ומניין לאלפים אמה אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, או חלף א"ר אל(י)עזר²¹⁹כצ"ל, כנוס' שרידי הירוש' 318, שם 101: לעזר. ותני כן²²⁰שרידי הירושלמי שם ושם, כי"ל נשתבש: ותנינן. אסא בן עקיבה אומר מקום מקום נאמר כאן מקום ונאמר להלן ושמתי לך מקום מה מקום שנאמ' להלן אלפים אמה אף וכו'. וא"כ באותו מקור היה מדרש זה בבשלח.

561

5627. נזיקין – כספא

562

563נזיקין פ"ה 268²²¹=מכילי דעריות, קדושים פ"ט ז, סנהד' סו א.: עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אלהים לא תקלל (שמ' כב כז) אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל וכו' אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם וכו'.

563

564אבל בכספא פ"א (נזיקין פי"ט) 318: מכאן אמרו וכו' בן נשיא שקלל את האב חייב בארבעה דברים משום נשיא ואב ודיין ומשום בעמך לא תאור; ושם: אלהים לא תקלל אין לי אלא דיין ונשיא שאר כל אדם מניין ת"ל בעמך לא תאור מ"מ.

564

565וא"כ לא בהצד השוה אלא מן "בעמך".

565

5668. נזיקין – שבתא

566

567נזיקין סוף פ"ד 264: ר' שמעון בן מנסיא אומר ויהא פקוח נפש דוחה את השבת והדין נותן אם רציחה דוחה את העבודה וכו'.

567

568אבל בשבתא (תשא) פ"א 341: ר' שמעון בן מנסיא אומר ושמרתם וכו' לכם שבת מסורה וכו', וזה כפול בשמו (להלן שם): זה הוא שהיה רשב"מ אומר וכו'²²²וכן דברי ר' נתן כפולים שם בסוף העמוד: זה הוא שהיה רנ"א וכו', וביומא פה א מוחלפת השיטה., והק"ו שבנזיקין מובא בשבתא בשם ר' עקיבא.

568

5699. כספא – שבתא

569

570כספא פ"כ 332 (ובכל אשר אמרתי): ד"א… לפי שהוא אומר (שמ' כ י) לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה דברים שהן משום שבות מנין ת"ל ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.

570

571אבל בשבתא (תשא) רפ"א: אך את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשו כל מלאכה אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה משום שבות מנין ת"ל את שבתותי להביא דברים שהן משום שבות.

571

572[יב. התאמות והקבלות]

572

573א. התאמות בין מסכת למסכת:

573

574I. פסחא – כספא

574

5751) פסחא פט"ז 58 (באדם ובבהמה… ד"א) = כספא פ"א (נזיקין פי"ט) 319 (כן תעשה).

575

5762) פסחא פ"ח 27 (אך ביום הראשון) = כספא פ"ב (נזיקין פ"כ) 334 (לא תזבח) (מקוטע).

576

577II. בחדש – נזיקין

577

5781) בחדש פ"ג 213 (לא יחיה): רע"א וכו' = נזיקין פי"ז 309 (מכשפה לא תחיה) (בארוכה).

578

5792) בחדש פ"ח 232 (לא תרצח) = נזיקין פ"ד 262 (מות יומת). בסופו: עונש שמענו וכו'.

579

580III. בחדש – כספא

580

581בחדש פי"א 243 (ואם מזבח) = כספא פ"א (נזיקין פי"ט) 315 (אם כסף).

581

582IV. בחדש – שבתא

582

583בחדש פ"ז 230 (ויום השביעי) = שבתא פ"א (תשא) 341 (מחלליה).

583

584V. נזיקין – שבתא

584

585נזיקין פ"ד 264 (מעם מזבחי) = שבתא פ"ב (ויקהל פ"א) 347: אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל וכו'.

585

586ב) הקבלות ממדרשים אחרים:

586

587I. פסחא

587

5881) פ"ד 12, מן הכבשים ומן העזים מזה בפני עצמו וכו' = ספרי במדבר פיס' קז (עמ' 107): ומכאן אתה למד לפסח לפי שהוא אומר שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים וכו'.

588

5892) פ"ה 15: וע"ז שקולה כנגד כל המצות שנא' והיה אם מעיני העדה וכו' עד: שנא' אלה דברי הברית = ספרי במדבר פיס' קיא 116: וכי תשגו ולא תעשו בע"ז הכתוב מדבר וכו' עד: שנא' אלה דברי הברית.

589

5903) פ"ה 16: והיה לכם למשמרת מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו וכו' מכאן אתה דן על התמיד נאמרה שמירה בפסח וכו' = ספרי פיס' קמב 188: תשמרו נאמרה כאן שמירה וכו'.

590

5914) פ"ה 17: ושחטו אותו בין בחול וכו' = ספרי במדבר פיס' סה 61 ופיס' קמב 188.

591

5925) פ"ז 23²²³וכן בשלח פ"א 85: ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל וכו'.: מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה וכו' = ספרי במדבר פיס' יח 22.

592

5936) ריש פ"ח 26²²⁴וכן להלן פי"ז 64.: שבעת ימים מצות תאכלו שומע אני כל מצות וכו' = ספרי פיס' קמו 193 שבעת ימים²²⁵ובבבלי פסח' בשם "תדר"י"., והדברים לקוחים ממדרש שמות!

593

5947) פ"י 35: בגר ובאזרח הארץ לפי שהוא מעשה בישראל וכו' = ספרי פיס' קט 112 (ולגר הגר).

594

5958) רפי"ב 39–40: כאשר דבר וכו' כיוצא בדבר אתה אומר פחדכם וכו' (= ספרי דברים סוף פיס' נב) כיוצא בדבר אתה אומר ה' אלהיך ברכך כאשר דבר וכו' (=מכילתא שבמ"ת 81, ולא כספרי דברים פיס' קטז ולא כספרי דברים פיס' עה) כיוצא בדבר אתה אומר ולתתך עליו וכו' כיו"ב א"א ולהיותך (=מ"ת 57 סי' ו').

595

5969) פי"ד 51: ויהי בעצם היום הזה יצאו, וכן אתה מוצא וכו' = ספרי במדבר פיס' פד, 82 שו' 18: וכן אתה מוצא וכו' אתי מלבנון תבואי (ומן "וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו וכו' " – גם בפיס' קסא 222 בשם ר' נתן).

596

59710) ריש פי"ד 48 (ויסעו): ואל תתמה וכו' = מכיל' דברים שבמ"ת 57 סי' ט.

597

59811) ריש פט"ו 52: יש פרשיות כולל בתחלה וכו" = ספרי במדבר ריש פיס' קכג 151.

598

59912) פט"ו 53 (זאת חוקת הפסח): איסי בן עקיבא אומר וכו' = ספרי במדבר סוף פיס' סט 66.

599

60013) שם 56: וכי יגור אתך גר שומע אני כיון שנתגייר וכו' = ספרי ריש פיס' עא 67 (וכי יגור).

600

60114) שם 57: תורה אחת יהיה לאזרח למה נאמר וכו' = ספרי שם (כחוקת הפסח).

601

60215) פט"ז 58: באדם ובבהמה את שיש לו באדם וכו' ד"א הקיש וכו' (וכן כספא פי"ט 319: כן תעשה לשורך הקיש וכו') = ספרי פיס' קיח 138, באדם ובבהמה.

602

60316) פי"ז 66–67: והיה לך לאות על ידכה, על ידכה, והיה לך לאות, בין עיניך = הכל לספרי דברים פיס' לה. וקשרתם לאות על ידך, על ידך, על ידך, וקשרתם, בין עיניך (בכ"י ר' שם: או בין עיניך כמשמעו תל' לומ' [וריוח אחריו!] והדין נותן וכו' וחסרה הג"ש שבמכיל').

603

60417) פי"ח 71 (וכל פטר חמור תפדה בשה): ופטר חמור תפדה בשה (שמ' לד כ!) למה נאמר לפי שנא' אך פדה תפדה וכו' = ספרי במדבר פיס' קיח 138 אך פדה תפדה (והמכילתא נעתקה משמות לד כ – אבל בשבתא אין אצלנו כלום חוץ מהנוגע לשבת –, ונוסח הילקוט במכיל' כבספרי).

604

60518) שם 72: וכל בכור אדם בבניך למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו מבן חודש תפדה כלל וכו' = ספרי שם 139: ופדויו מבן חודש תפדה כלל וכו' (ושם נוסף: רבי אומר וכו').

605

606II. ויהי בשלח

606

6071) פתיחתא 78 (ויקח משה): ללמדך (בלי קשר!) שבמדה שאדם מודד וכו' עד: ויקבור אותו בגי = ספרי פיס' קו 105: שבעת ימים והעם לא נסע ללמדך וכו' (והמכילתא לקוחה ממדרש לבמדבר!)

607

6082) שם 81: וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר וכו' = ספרי במדבר פיס' פג 79.

608

6093) שם 85 ואכבדה בפרעה (עי' לעיל. פסחא פ"ז).

609

610III. שירתא

610

611פ"ו 134–135: וברוב גאונך תהרוס קמיך וכו', עד: לעזרת י"י בגבורים = ספרי פיס' פד 81–82 וינוסו משנאיך וכו' עד: לעזרת י"י בגבורים (82 שו' 8), ועי' לעיל פסחא פי"ד,

611

612IV. בחדש

612

6131) רפ"א 203 (בחדש השלישי) דומה לספרי פיס' סד 61: וללמדך שהיו מונים עם יציאתם ממצרים וכו'²²⁶"תני שמואל" שבירוש' ד"ה פ"א נו ע"ב דומה בתחילתו לגמרי למכילתא, אבל עיקרו: ואומר ויחל לבנות וכו' – ליתא במכילתא!.

613

6142) רפ"ג 211: ויקח את ספר הברית וכו' עד: והתורות = מכילתא דברים שבמ"ת 56 סי' ב–ג, ומה שנאמר כאן: ר' ישמעאל אומר, מובא שם בשם: ר' חייא בר נחמני (כ"ה בכ"י!) אמ' משם ר' ישמעאל (כמו בפסחא פט"ז)²²⁷ובבבלי ברכות (מח ב) נוסף: תלמידו של ר' ישמעאל..

614

6153) פ"ו 223–224, אלהים אחרים = ספרי דברים פיס' מג 96–98 ועבדתם אלהים אחרים²²⁸פ"ז 229, זכור ושמור – נמצא כולו בספרי דברים פיס' רלג 266, אבל כל פיס' רל"ג וחצי פיס' רל"ד, עד "דבר אחר" ועד בכלל, חסר בכ"י ר'!.

615

6164) פ"ט 237: אשרי בני אדם וכו' = ספרי במדבר ריש פיס' קלד 177.

616

617V. נזיקין

617

6181) פ"ד 261: מות יומת בב"ד וכו' = ספרי במדבר ריש פיס' קס 216 וקס"א 221.

618

6192) פ"ה 265, 267 מות יומת (ב"פ) = מכיל' דעריות פ"ט יא.

619

6203) פ"ה 267: ומקלל אביו ואמו אין לי וכו' = מכיל' דעריות שם, ה.

620

621שם 268: ומקלל אביו ואמו בשם וכו' = שם ו'.

621

622שם: מות יומת בסקילה וכו' = שם ו'.

622

6234) פ"ו 269: וכי יריבון אנשים אין לי אלא אנשים וכו' (וכן בפ"ז 271, פ"ח 275 ופ"ט 278) = ספרי במדבר פיס' ב 5.

623

6245) פ"ה 267 (וכן בפי"ג 294): בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו וכו' = ספרי פיס' קנז 210: וחצוצרות התרועה בידו אין ידו וכו' ("תני ר' ישמעאל").

624

6256) פט"ז 303, שבועת ה' = ספרי במדבר פיס' יד 19 (ושם פיסי טו 20).

625

6267) פי"ז 310, כל שוכב = מכיל' דעריות פ"י, א–ב (וכאן סתם כר' ישמעאל שם).

626

6278) פי"ח 314 וחרה אפי = ספרי דברים פיס' מג וחרה אף (סתם כר' ישמעאל).

627

628VI. כספא

628

629פ"כ 322 (לא תשא): אבא חנין וכו' = ספרי במדבר פיס' טו 20.

629