התורה אמרה: ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלהיך ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' (דב' טז י–יא), חג הסכות וגו' ושמחת בחגך וגו' שבעת ימים תָחֹג לה' אלהיך וגו' והיית אך שמח (שם יג–טו). ואמרו בספרי¹²פיס' קלח, חגיגה ו ב; תוס' פ"א, ירוש' שם עו ע"ב.: ר' יוסי הגלילי אומר שלש מצות נוהגות ברגל ואילו הם חגיגה וראייה ושמחה, יש בראייה מה שאין כן בשתיהן ויש בחגיגה מה שאין כן בשתיהן, ויש בשמחה מה שאין בשתיהן. ראייה כולה לגבוה מה שאין כן בשתיהן, חגיגה נוהגת לפני הדבֵר ולאחר הדבר מה שאין כן בשתיהן, שמחה נוהגת באנשים ובנשים (בתוס' עוד: ונוהגת כל שבעה) מה שאין כן בשתיהן, ובירוש' שם שנינו: וכשמחה מה שאין כן בשניהן, שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שהוא משל אחרים, בין בדבר שדרכו לכן ("שראוי לקרבן") בין בדבר שאין דרכו לכן, ואילו אינן נוהגין אלא משלו ובלבד מדבר שדרכו לכן¹³ועי' שם, שר' יוסי בעי למה לא שנינו שנוהגת באנשים ובנשים., ואמרו (שם): רבי יהושע בן לוי אמר ושמחת אפילו ממקולין; אבל בספרי שם שנינו¹⁴וכן ר' לעזר, בירוש' שם, ועי' פסח' קט א.: ושמחת לפני הי אלהיך נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים ("וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך") אף שמחה האמורה כאן שלמים. ושם¹⁵פיס' קמא 195, חגי' ח ע"א [וע' ע"צ מלמד, מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד בבלי, דברים ר' קסו]. שנינו: ושמחת בכל מיני שמחות יבול אף בעופות ובמנחות וכו'.