עירין קדישין תניינא, ליקוטיםIrin Kadishin Tinyana, Miscellany
א׳אמר על מחלוקת הרבי ר' ברוך והרב זללה"ה דהנה בכל דור ודור יש צדיקים הרבה אכן נמצא צדיק אחד אשר מדתו מדת מלכות והענין מצדיק הזה היא מהגם שיש בהדור הזה צדיקים גדולים למאוד ואפשר יותר גדולים עכ"ז מוכרחים הצדיקים להיות נכנעים לפניו ואם יזדמן צדיק אחד שאינו נכנע מלפניו יש לו חולשת הדעת והצדיק שמדתו מדת מלכות יוכל להזיק לו הדבר עד שיוכל ח"ו להסתלק מן העולם כי מדתו מדת מלכות ואין מלכות נוגעת בחברתה וכו' וכן מצינו בגמרא ביום שהושיבו את ראב"ע נשיא ונתוספו ד' מאות ספסלי בבה"מ חלשי דעתא דר"ג אחזי לי' בחלמא חצבי חוורא דמליא קוטמא ואמרו בגמרא ולא היא אלא לאותבי דעתא דר"ג וקשה מה הלשון לאותבי הו"ל למימר לאתישבי דעתא ועוד קשה למה אחזי לי' בחלמא כן. מוטב הי' לאחזי לי' האמת למען אשר לא יעשה ר"ג עוד כן אך הענין היא כי ר"ג הי' מדת מלכות ונמצא כיון דחלשא דעתי' הי' יכול לפול ממדרגתו ח"ו ולהסתלק מן העולם ולכן הוכרחו להראות לו כן למען יתותב לו מדרגתו וזה לשון לאותבי היינו להחזירו למקומו ולמדרגתו שלא יסתלק ח"ו וכן הענין גם כן מחלוקת דר' ברוך והרב זי"ע ועכי"א:
1
ב׳אמר יש אנשים מתנגדים כאלה שמשבחין את הצדיק ודברי תורתו ואף על פי כן שבע תועבת בלבם לדבר סרה וכו' והענין היא כל צדיק הדור נקרא משה והחולקים עליו הם בחי' קרח ועדתו ואיתא באגדה דרבב"ח אמר לי' האי טעיא תא ואחוי לך בליעי דקרח ושמע שהי' אומרים משה אמת ותורתו אמת והם בדאים וקשה דהול"ל ואנו בדאים אלא הפי' היא כך על אלו אנשים המתנגדים שבכל דור ודור ויש בהם בליעת דקורח. אע"פי שאומרים משה אמת ותורתו אמת בפיהם אבל השקרנות נשאר בלבבם והן בדאין והם ואומרים רק מהשפה ולחוץ וזה והן בדאין וד"ל:
2
ג׳אמר על החסידים כשרואין שרב אחד מתנגד עם רב חבירו והנה גם הם מתנגדים זה לזה אבל האמת היא שאין שייך המחלוקת כי אם לרבנים בעצמם כי היא מחלוקת לשם שמים והראי' דאיתא בגמרא איזהו מחלוקת שהוא לשם שמים מחלוקת שמאי והלל ולא בית שמאי ובית הלל כי באמת בין שמאי והלל היא מחלוקת לשם שמים אבל לא בהתלמידים שהם בית שמאי ובית הלל וד"ל:
3
ד׳משל וטעם אמר על מה שהמחברים הקדמונים כמו רש"י ובעלי התוספות ודומיהן לא פירשו בפירושם כלל עפ"י הנסתר בהתגלות רק החביאו חכמת האמת והלבישו החכמה בפשט רק במקום אחד בפירוש רש"י על פסוק כי שמי בקרבו פי' זה מט"ט ששמו כשם רבו שלא הי' לרש"י לפרש בענין אחר והוכרח לפרש שזה מט"ט ששמו כשם רבו והיינו שגמטרי"א של מטטרו"ן כשם שד"י ולא כן מחברי זמנינו הוציאו חכמת האמת והנסתר משפה ולחוץ בהתגלות לכל ויצטרך טעם. לזה פתח הרב ז"ל ע"ד משל נאה והיא מלך אחד גדול ואדיר מולך בכיפה וחכם גדול עלה בדעתו לבנות לו פלטרין גדולים נאים ומשובחים יפים בכל מיני יופי כפי הנאות למלך גדול כמוהו ושלח והביאו לו אומנים מחוכמים בעניני הבנין והציור וצוה להם כך וכך חדרים תבנו לי כך וכך פתחים וחלונות לכל חדר וחדר וכל חדר משונה מחבירו בענין הציורים. והבונים הנ"ל התחילו לבנות הפלטרים הנ"ל הכל כפי פקודת המלך הן במספר החדרים והן בעניני הצורים לכל חדר וחדר בתכלית היופי וההדור וכל העם שמבחוץ אינם רואים מאומה מהיופי וההדור אשר בתוך הפלטרים כי אם כתלים ופתחים וחלונות ולא יותר רק במי שרצון המלך להכניסו ולהראותו יקר תפארת הבנין ומעלתו. ואחר כך כשגמרו בנין הפלטרים על מכונו כפי פקודת המלך צוה המלך להביא לו אומנים חרשי עץ לעשות לו כלים נאים "מעביל" והתחילו האומנים הנ"ל לעס' במלאכ' המעביל והנה במעביל מוכרחים לעשות' מבחוץ להפלטרים לעין כל עד גמרם ולהכניסם אח"כ כל אחד על מקומו ועשיית הכלים היקרים עיני כל העם רואים ע"כ המשל והנמשל מובן המלך היא מלך מלכי המלכים הקב"ה צוה לבנות לו פלטרים נאים ומשובחים היא בנין תוה"ק שהיא בנין וקיום לכל העולמות העליונים ותחתונים וכל הנמצאים כולם והמחברים הקדמונים הם האומנים הבונים הפלטרים וכל משך ימי הבנין כל העם מבחוץ אינם רואים מאומה על כן לא הראו המחברים הקדמונים לכל גודל דקות החכמה ששמו בהבנין כ"א פתחים וחלונות היינו פשטות לבוש לחכמת האמת זולת מי שרצון המלך מה"מ הקב"ה להכניסו ולהראות יקר תפארת הבנין ומעלתו היא זוכה ורואה ומבין ועכשיו בזמנינו כבר גמרו הבנין והאומנים עושים "המעביל" עכשיו להכניסו בהפלטרים ועשיות המעביל הכל רואים וד"ל:
4
ה׳פעם אחת אמר הרב תורה והר' רפאל הי' יושב בהשלחן ושאל להרב מפני מה הוא מאחר תמיד להתפלל ועובר זמן קריאת שמע והשיב לו הרב איך שייך אצל צדיק שיעבור זמן ק"ש הלא איתא בירושלמי אימתי זמן ק"ש בשעה שהצדיקים מתפללין ב' מאי לשון זמן ק"ש וכי למעלה שייך זמן הלא למעלה היא למעלה מהזמן אך הענין היא כי למעלה אין שייך זמן אך כיון שהעולם היא בגשם ולבוש גשמיי לכן נקבע זמן לתפלה ג"כ אבל הצדיקים בכל עשיותיהם הם למעלה מהזמן איך שייך זמן וזה היא הפי' עת לעשות לד' הפרו תורתיך היינו מאין נעשה זאת שיש עת לד' היינו זמן לעבודה היא ע"י שהפרו תורתיך על ידי זה נעשה למטה זמן:
5
ו׳אמר איתא בזוהר מאן קרי לי שמעון אי לאו קוב"ה ולכאורה היא גדלות לומר כן ואמר כי האמת היא שיוכל לומר כן הפשט כי ר"ש תמה ואמר מאן קרי לי שמעון כלומר מי יודע שאני נקרא שמעון ולא רבי שמעון אי לאו קוב"ה בלבד אבל כל העולם סוברים שאני נקרא ר' שמעון:
6
ז׳פעם אחת בקשו ממנו אנשים שיתפלל עליהם שיוכלו בנקל ליסע אליו בלא יסורין אמר להם זה הפי' בגמרא איש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה ואמרו בגמרא אפי' חוץ לאסקופת עזרה והקושיא ידוע אכן הענין היא כי יכול להיות שהאיש יהי' סמוך לבהמ"ק ולהיות נקרא בדרך רחוקה יען כי נפשו טמאה ומי שהוא טהור נפש הגם כי רחוק מאוד עכ"ז לא יהי' בדרך רחוקה כי כל דבר תלוי ברצון אדם אם ירצה באמת יעזור לו השי"ת שיוכל ליסע:
7
ח׳אמר על שתית יי"ש קודם השינה והחסידים קורין אותו ק"ש של הבעש"ט זלה"ה ואמר בעבור זאת נקרא כן יען כי לפי הדין עפ"י שלחן ערוך אינו מברך ברכה אחרונה בורא נפשות ולכן שותין יי"ש שלא יהי' בורא נפשות ח"ו:
8
ט׳אמר שצריך אדם לשמור מאוד הדיבור שיהי' נקי וצח וצלול כי זה גורם פגם בברית ר"ל ומשל נאה ממניקת שקורין הייביר שאם סותמין הפה של מעלה אינו זב מהפה של מטה דוק ותשכח וסימן לדבר מה שאמר דוד המלך ע"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה וכן אמר שלמה ע"ה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכן אמרו חז"ל בשעת הקידושין שאמרו שאסור לקדש את האשה עד שיראנה עכ"ז אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר עם הארץ בהדי' עין שם מה שפירש רש"י ז"ל:
9
י׳איש אחד זקן ונשיא פנים הר' ליב מאחניפקיר שמו הי' מקורב עדיין לאביו הרב ר' שלום ז"ל ואחר פטירת הר' שלום ז"ל נסע לרוזין לרבינו זללה"ה ובבואו לרוזין אמר לו הרב אפשר תוכלו לזכור פ"א כשהיתי עוד נער קטן פ"א באתי לחדר אבי ודיבר אבי ז"ל עמכם איזה ענין וכאשר דרכתי על מפתן החדר רמז לי אבי שאצא אולי תוכלו לזכור באיזה ענין עסקתם אולי הם דברים שנוגעים לכללות ישראל מבטיחכם אני שבוודאי יהי' טובה לכללות ישראל ענה הר' ליב הנ"ל ואמר זכרתי אביכם ז"ל למד עמי בעניני ד' חיות שבמרכבה שהם ארי שור נשר אדם ואדם שבמרכבה לפעמים נקרא בשם יעקב ולפעמים בשם ישראל והחילוק שבין יעקב לישראל שבישראל נאמר ישראל אשר בך אתפאר שכביכול הקב"ה מתפאר בישראל וביעקב נאמר כי יעקב בחר לו י"ה שיעקב מתפאר וסניף לי"ה וכך אמר אביכם אם תרצה לראות ישראל שבמרכבה תביט. בבני ישראל שעליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר ועל דברים האלו באתם ורמז אביכם שתצאו:
10
י״אכשישב הרב עדיין על פילוואריק קאמיניץ על שבת א' הי' כמה רבנים והר' אליעזר מסמאטריש ישב תחת כסא הרב והרב מזינקאוויץ ישב ג"כ תחת הכסא ואצלם ישב ג"כ אברך אחד מרוזין פנה הרב ואמר להאברך הגם אתה בין הרבנים אמת שאתה ב"ה ראוי להוראה ועתה הנכם ב"ד חשוב רצוני שתפסוק פס"ד שתהי' לישראל שנה זו שנה טובה ומבורכת ענה הרב מסמאטריש ואמר א"כ יהי' כך אנחנו מחיובים לפסוק רק באופן שגם הרב יסכים על זה ענה הרב זכורני כאשר הייתי יושב עוד ברוזין הי' מעשה ברינדאר אחד שישב כמה שנים בכפר אחד ופעם אחת חלה הרינדאר והלכה אשתו להעיר הסמוך לכפר ובאת לפני הרב דשם בקובלנא ובבכיה וכך אמרה זה כמה שנים אשר אנחנו יושבים בכפר הזה וכל השאלות וכל הדו"ד אשר לנו אין אנו נוסעים לשום רב רק לכם ועתה תפסקו לי פסק דין שבעלי יבריא ויחזור לאיתנו והרב לא הי' יכול לסבול צערה ובכיתה וצירף עוד שני אנשים אצלו וכתבו פס"ד כדינא רק באופן שגם אני אסכים לדבריהם ושלחו הפס"ד אלי וחתמתי כנהוג ואני אומר כי עבור זה כתיב ועתה יגדל נא כח ד' ביו"ד רבתי כי לדבר כזה [דארף מען האבין איין גאנץ גרויסין יוד]:
11
י״בהאיש אשר נשאו להרב בהחפזו כשברח מרוסין-לאנד בעת שנשאו על כתפו כמה ווערסט אמר האיש להרב רבי מה יהי' שכרי עבור זה ענה הרב. מזומן אתה לחיי עולם הבא וכאשר חלה האיש את חליו אשר מת בו קודם מותו צוה שבשעת מותו יסע אחד מבניו לסאדיגערי להודיע להרב וכן הי' כשבא בנו להרב והודיע לו אז פתח הרב את פיו בחירופים וגדופים על האיש הנפטר עד שכל האנשים העומדים עליו מימינו ומשמאלו לא יוכלו להבין ולסבול למה ישלם לו הרב רעה כזה תחת טובה שעשה לו והרב סיפר העבירות שעשה הנפטר מיום ננער מרחם אמו עד שמת. והלכו לבן הרב לה"ר שלום זללה"ה לפרש להם את דברי הרב ואת שיחו וזאת נתאמת ע"י אנשי אמת שכמה פעמים מה שלא יוכלו להבין דברי קדשו של הרב הלכו להרב ה"ר שלום והסביר להם כי כן הי' תמיד דרכו בקודש ויען הר' שלום ואמר הנה ידוע כי יש עולם שנה נפש. עולם היינו מובחר שבעולם היא ארץ ישראל ומובחר שבא"י היא ירושלים ומובחר שבירושלים היא ביהמ"ק. שנה היינו מובחר שבשנה הם השבתות ומובחר שבשבתות היא יוה"כ. נפש היינו מובחר שבהנפשות הם ישראל ומובחר שבישראל הם הכהנים וכ"ג מובחר שבכולם נמצא כשבא כה"ג ביוה"כ לבית המקדש והי' ביחד עולם שנה נפש כנ"ל היתכן שיאמר איש כזה במקום כזה ביום כזה חטאו עוו פשעו עמך בית ישראל ללמד ח"ו קטגריא אך האמת היא כי לאו כל אדם יכול להתודות ולאו בכל מקום ובכל זמן טוב להתודות ע"כ מוכרח הי' הכ"ג מובחר שבהנפשות ביוה"כ מובחר שבשנה בבית המקדש מובחר שבעולם להתודות בעד כל קהל ישראל וגם כאן האיש הזה לא הי' ביכלתו להתודות על חטאו כי רב היא והוצרך אביו להתודות עבורו והבן:
12
י״גאיש אחד עשיר הי' מקורב להרב ונהפך עליו הגלגל וירד מטה מטה ונסע להרב בקובלנא והבטיח לו הרב שהשי"ת יעזור לו וכמה פעמים נסע להרב והרב הבטיח לו כנ"ל ופעם אחד סיפר לו מסחריו שהם בשפל המצב והרב אמר לו שוב לביתך כי בוודאי ייטב לך השי"ת ונסע האיש לביתו באמונה רבה וחזקה עד שנפל האיש ממדרגתו עד לדיוטא התחתונה ונסע עוד להרב ומחמת צערו וכאבו הטיח דברים כלפי מעלה ואמר כמדומה לי שהשי"ת העלים עינו ממנו אז פתח הרב את פיו ואמר בלעם הרשע ג"כ כך אמר נאום הגבר שתום העין וכו' דהנה ידוע למי שיודע וכן האמת כי יש ארבע מדרגות זו למטה מזו שהם אדם איש אנוש גבר, אדם הוא המדריגה הגדולה מכולם כמו שפרש"י על פסוק אדם כי יקריב מכם קרבן מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל. איש הוא ג"כ מדריגה גדולה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה אליכם אישים אקרא. אנוש היא ג"כ מדריגה גדולה כמו שפרש"י על פסוק כולם אנשים כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות אבל מדריגת גבר היא המדריגה התחתונה שאין למטה ממנה וזה שאמר בלעם נאום הגבר מה נאמו ודבורו של הגבר השפל הזה שפל אנשים שתום העין אם הקב"ה מזמין לו איזה יסורין על גופו או על ממונו הוא אומר שהקב"ה סתם והעלים עיניו ממנו כאלו ח"ו אינו רואה אבל נאום שומע אמרי אל אשר מחזי שד"י יחזה הרואה השגחת הבורא בכל רגע ורגע נופל פירש אפי' נופל ח"ו לדיוטא התחתונה אמר ג"כ גלוי עינים שהשי"ת בוודאי רואה בגלוית עינים והוסב הרב את פניו אל האנשים העומדים אצלו ואמר בזה"ל [מי וויל איין מענטשין איין טובה טין אין ער לאזט זיך ניט] כי כתיב מאתו לא תצא הרעות כי באמת הם רחמים גמורים רק מצד המקבלים היא נראה לרעה אבל באמת הם רחמים גמורים:
13
י״דבשם אביו הה"ק ה"ר שלום זללה"ה אמר לאחד שביקש ממנו שיאמר לו איזה דבר שיהי' לו למזכרת עולם יען בדברי קדשו ואמר לו הכלל אין לך אדם שיעשה דבר רע ח"ו שלא יתחרט אח"כ כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס' בו רוח שטות וכשהוא בא אל המוחין וישוב הדעת ומתבונן איך המרה נגד רצון הבורא ב"ה היא מתחרט אך אם החרטה גדולה כ"כ כפי ערך של החשק והתאווה של העבירה שעשה יש בכח החרטה לדחות ולבטל את הרע של העבירה אשר פעל ועשה אבל אם עשה העבירה בחמימות וחשק נמרץ והחרטה היא קלה וקרה אזי אין ביכולת החרטה לדחות ולבטל כח העבירה והרע ח"ו והראי' האמיתית לזה שמתחילה אמר נתן הנביא לדוד המלך ע"ה אחר שבא אל בת שבע כי בן מות אתה וכשהתודה ואמר חטאתי השיב לו נתן תיכף גם ד' העביר חטאתך לא תמות והן הן הדברים שאמרתי שדוד המלך עליו השלום אמר חטאתי בלב נשבר ונדכה ובחרטה גמורה באמת וחמימות מאוד כאשר בא אל בת שבע היינו כפי ערך החמימות שבא אל בת שבע שזהו תשובת המשקל ואז יתבטל תיכף ונשבר כח הרע שנעשה על ידי זה החטא ולכן השיב לו נתן תיכף גם ד' העביר חטאתך לא תמות ע"כ דברי קדשו זללה"ה:
14
ט״ואמר מה שהעולם אומרים בשם השפאליר זיידיא שאמר בענין משיח בזה הלשון [משיח פאר וואס קומסטו ניט איך שווער דיר בא מיין באָרד אז דיא יהודים וועלין ניט תשובה טין] ואני אומר שבוודאי יעשו ישראל תשובה רק אין אני חולק ח"ו על השפאליר זיידיא אך מקודם תהי' הגאולה ואח"כ יעשו תשובה כמו שמצינו שבגזירת בין הבתרים היתה הגזירה של ועבדים וענו אותם קודם החטא. א"כ מהראוי והיושר שתהי' הגאולה קודם התשובה גם כן וזה פירש ומפני חטאינו גלינו מארצנו פירש קודם החטא היתה הגלות ולדעתי זה הענין של משיח מרומז בגמרא פ' הבית והעלי' וזה לשונו שם הבית והעלי' של שנים שנפלו אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הדין היא שבעל העלי' יבנה הבית וידור בה עד שבעה"ב יתן לו יציאותיו והנה בית מקדשינו חרב ונפל והקב"ה בעל העלי' יש בידו לבנות אך בעה"ב כנסת ישראל אין בידינו לבנות באתרעותא דלתתא הדין היא כדין הגמרא שהקב"ה יבנה הבית המקדש וידור בתוכנו עד שנותן לו יציאותיו היינו שיהי' הגאולה קודם התשוב' כאמור:
15
ט״זאמר בזה הלשון שיש שוטים כשבא עת ימים נוראים הם צועקים על הבלי עולם היינו פרנסה או בנים שהיא ארעי כי כמה הם כל ימי חיי אדם ומניחין דירת קבע הוא תיקון הנשמה לעה"ב:
16
י״זאמר בשם הבעש"ט פי' הפסוק פיזר נתן לאביונים שמדת הפזרנות נתן השי"ת לאביונים ולכאורה היא תמוה מה מועיל להם המדה הזאת אם אין להם מה ליתן ותירץ הרב דהנה אם האדם עושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והנה פי' הפרקליט נודע כי הוא המלאך בעצמו אשר ברא בעשיית המצוה והנה נודע שכמו שיש לאדם נפש רוח ונשמה כמו כן ברוחניות יש נפש רוח ונשמה שהרוח והנשמה הם רוחניות היותר דק והנה למשל אם האדם עושה מצות צדקה במה שנותן הצדקה הוא בורא נפש להמלאך ובמה שאומר ברוח פיו שרוצה ליתן צדקה בזה הוא בורא רוח להמלאך ובמה שמכוון שנותן הצדקה לשם יחוד קב"ה ושכינתי' הוא בורא נשמת המלאך ואם קיים מצות צדקה במעשה ובדיבור ובמחשבה הוא בורא את המלאך קומה שלימה ויוכל להיות לו פרקליט ללמד עליו זכות בעת פקידתו אבל אם אינו עושה מצות הצדקה רק במעשה אבל לא בדיבור ובמחשבה אינו בורא רק נפש המלאך והוא כגוף בלא נשמה ואינו יכול להיות לו פרקליט ללמד עליו זכות אכן השי"ת רוצה לבל ידח ממנו נידח לכן הוא שולח את האיש הזה בגלגול כדי לתקן רוח ונשמה להמלאך שברא כבר ולפי זה הוא מוכרח להיות בגלגול השני עני כי אם יהי' גם בגלגול האחר עשיר אם כן יוכל גם כן ליתן צדקה גם במעשה ואיך יוכל לברוא רוח ונשמה להנפש שכבר ברא בגלגול הראשון ולזה בהכרח הוא לברוא בגלגול השני עני כדי שלא יוכל ליתן צדקה בפועל רק במחשבה ובדיבור ובזה הוא בורא רוח ונשמה להמלאך שברא כבר וזה פירש דברי הבעש"ט פזר נתן לאביונים שהשי"ת נתן מדת הפזרנות לאביונים כדי שיבראו רוח ונשמה להמלאך שבראו בגלגול הראשון ועל פי זה פירש מאמר הכתוב נתון תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה כו' והנה הכפל בזה הכתוב א' באומרו כפל נתון תתן ב' באומרו ואל ירע לבבך בתתך לו הוא ג"כ מיותר ג' אומרו כי בגלל הדבר הזה הול"ל בעבור הדבר הזה לכן פירש נתון במעשה תתן לו היינו לרבות עוד נתינה היינו בדיבור שיאמר בתחיל' הנתינה אני רוצה ליתן צדקה לקיים מצות צדקה ואל ירע לבבך היינו מחשבה וכוונה כי אם לא תעשה כן בגלל הדבר הזה אתה צריך לבוא בגלגול כדי לתקן רוח ונשמה להנפש אשר ברא כבר והבן:
17
י״חפעם אחת בליל חג השבועות ישב בשלחן ולא אמר תורה ולא דיבר אפי' דיבר אחד רק בכה מאוד ובליל ב' נהג ג"כ כמו בליל א' רק אחר ברהמ"ז אמר הלא המגיד זצ"ל כשאמר תורה על השלחן ואח"כ כשהלכו לביתם הי' חוזרים התלמידים בניהם את התורה זה אמר באופן זה שמעתי וזה אמר באופן אחר כי כל אחד ואחד שמע באופן אחר ואומר אני שאין זה חידוש כי יש ע' פנים לתורה וכל אחד ואחד באיזה פנים שהי' לו בהתורה באותו פנים שמע את התורה מהמגיד זצ"ל ואמר אבל כשמסתכלין היטב בהפנים אין צריכין לומר תורה כי הכרת פניהם ענתה בם וד"ל:
18
י״טהשמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ואמר בפשט כי יש ב' מיני צדיקים צדיק וכן צדיק יסוד עולם והחילוק הוא צדיק היא מי שלומד ומתפלל כל היום ואינו עושה שום רע והוא נקרא על מנת לקבל פרס אבל מי שכל ימיו ומגמותיו הכל הוא לא בשביל הנאותיו רק העיקר הוא עושה בשביל להעלות ניצוץ הקדוש להשי"ת למקורם והוא נקרא צדיק יסוד עולם שמעלה העולם ליסודו והוא למעלה מכל העולם ובזה ההפרש בין צדיק לצדיק יסוד עולם וזה השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם שמים היא צדיק שעוסק בצרכי שמים בתורה ותפלה הוא מעלה אך דברי שמים והארץ היינו הצדיק יסוד עולם שעליו עומד הארץ הוא מעלה כל מה שנתן לבני אדם מאכילה ושתיה ושאר דברים הוא מעלה הכל למעלה מכל ארציות לטובת כלל ישראל ומשפיע שפע לכל ישראל וד"ל:
19
כ׳אמר בתוך לבושין כאשר האדם הוא מלביש א"ע כך השפע הולכות אליו בצמצום שהשפע הולכת מלמעלה בחסדו השי"ת רק שלמטה נעשה מצומצם וזה שאמר הכתוב ואל זועם בכל יום הגם שבחינת אל חסד הוא כדכתיב חסד אל כל היום רק שלמטה נעשה זועם כי שמש ומגן ד' כשם שא"א לראות שמש רק בדרך מגן כן השפע יורדת ע"י הצמצום וע"כ מקבלים יסורים והעצה לזה זבחי אלקים רוח נשברה כשאדם שובר את לבו לפני השי"ת הוא זובח מדת אלקים בחינת מדה"ד כי קרוב ד' היינו מדת הרחמים לנשברי לב וד"ל:
20
כ״אכתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ויראו העם את ד'. אמר העם היא מדריגה פחותה ויראו העם את ד' רק אחר כל הנסים אשר הראם ד' במצרים אבל ישראל יראו את ד' גם מקודם ואומר אני גם עתה אם יראה ד' כל הנסים והנפלאות כמאז כן עתה ישיבו ישראל ויראו ויפחדו מהדר גאונו:
21
כ״בכתיב ויראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו, אמר, אומר אני כי קודם כל דבר מוכרח כל אדם לקבל על עצמו יראת העונש. שלמה המלך ע"ה אמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא האלקים היא בחינת דין שמקודם הוא צריך לירא ולפחד מפני העונש היסורים אמנם ישראל הם אז בעת קריעת ים סוף במדריגה הרמה ויראו העם את ד' הוי' הוא מדת הרחמים שיראו ישראל אז יראה עצומה יראת הרוממות ולא מפני היסורין ולכן יוכל לבוא לאמונה אמתית ב"ה ויאמינו בד' ובמשה עבדו:
22
כ״גאמר, ד' יתן אומר, כשהקב"ה נותן לי אומר לאמור ד"ת, אזי המבשרות צבא רב אזי מבשרין למה"ש מהתורה שלי כמו שהתינוק יונק מהדד:
23
כ״דפעם אחת אחר הקידוש אמר האמת היא שהצדיק הולך ממדריגה למדריגה עד אשר מביא את עצמו למדריגה היותר גדולה אשר אין לו עוד שייכות על זה העולם אבל רצון השי"ת אינו כן רק שיהי' לו שייכות עם זה העולם ויתפלל בעד ישראל מה עושה השי"ת מביא עליו היסורים שהם בחינות הצמצום ובהכרח יש לו שייכות עם זה העולם מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה שהי' הולך תמיד ממדריגה למדריגה עד שהגיע למדריגה היותר עליונה שלא הי' לו שייכות עם זה העולם ואמר לו השי"ת הנה אנכי בא אליך בעב הענן פי' רש"י בערפל. וערפל הוא לשון חושך היינו יסורים והיא בחינות צמצום בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו' היינו שיהי' לו שייכות עם ישראל והצדיק רוצה לילך תמיד למדריגה עליונה מה עושה הצדיק מוצא ביסורים בחינות אלקים דרגי' דלי' וזהו פי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם א' והבן:
24
כ״האמר על הפאר שפיל הפאר הוא רק הכנה לשמחה ובזה"ז בכל דבר העיקר היא הכנה כי באמת צריך האיש לעשות הכנה מקודם לעבודה היינו שיכין עצמו במחשבתו ובכל איבריו לעבוד השי"ת בעבודה תמה ואח"כ יעשה העבודה בעצמו ואם אח"כ יזדמן שהתפלה אינה כ"כ הגונה מ"מ נשאר ההכנה ובימים האלה התפלה ע"פ רוב אינו כראוי ואם עכ"פ מכוון ומכין עצמו כראוי נשאר לו עכ"פ זה ההכנה וכעת הפאר שפיל היא ג"כ רק ההכנה והיא עיקר השמחה כי בהשמחה אין אנו יודעים איך יהי' נגמר הכוונה:
25
כ״ופ"א בג' ימי הגבלה דיבר ג"כ מענין זה ואמר היכן נאמר בתורה אשר צריך כ"א להיות לו ההכנה קודם שום מצוה, נאמר בתורה קדושים תהיו פי' שאמר הקב"ה קדושים לשון הזמנה והכנה תהי' לכם תכינו עצמיכם לפני כל מצוה כי קדוש אני פירש כי גם אני הי' לי הכנה ד' אלוקכם קודם שאמרתי לכם אנכי ד' אלוקיך וד"ל:
26
כ״זאמר העיקר פורים היא שושן פורים כי ירושלים מוקף חומה מימות יהושיע בן נון וקורין המגילה שם בט"ו וירושלים היא באמצע העולם לב של כל העולם וכתיב להתפלל אליך דרך ארצם:
27
כ״חאמר צדיק עם שבת היא על בחינה אחת היינו שבת היא חיות מכל השבוע היינו כאשר יש לאדם איזה חסרון בעבודתו בכל השבוע אך כאשר בא ש"ק משיג שלימות על החסרון שלו וזהו בא שבת בא מנוחה כי איש הישראלי אין לו תמיד מנוחה כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובכל שבוע ושבוע משיג החסרון אחר. אך כאשר בא שבת משיג מנוחה על החסרון שלו וצדיק ג"כ כך כי כל איש הנוסע להצדיק אם נודע לו על מה הוא נוסע ומרגיש החסרון שלו שעל זה הוא נוסע אזי מבטיח שהצדיק יעשה לו טובה גדולה:
28
כ״טאמר ענין ר"ח היא התמעטות הירח וחדושה כשהיא בהתמעטות האחרון אז היא נתחדשה וזה היא ירידה צורך עלי' והיא בחינת אבן מאסו הבונים וכשאבן מאסו הבונים אז היתה לראש פינה וכן היא התנהגות העולם עם ישראל כשהם בשפלות גדול' אז הם צריכין להאמין באמונה שלימה שבוודאי יוושעון לעין כל מצרה לרווחה וזהו הענין ר"ח אדר כי יש י"ב חדשי השנה וכנגדם י"ב צרופי הוי' ב"ה שבכל חודש מאיר צירוף אחד ובר"ח ניסן מאיר שם הוי"ה ב"ה כסדרן ועל כן היא מקור החסד ובכל חודש שנתרחק מר"ח ניסן מאיר הצירוף שלא כסדרן ביותר ובחודש אדר שהוא חודש האחרון שנתרחק ביותר אזי מאיר הצירוף מניסן וצריך האדם להאמין שתיכף יהי' חודש ניסן והיינו משנכנס אדר מרבין בשמחה שתיכף יהי' ניסן מקור הרחמים:
29
ל׳עוד פתח הרב משנכנס אדר מרבין בשמחה שמקור השמחה היא אמונה איזה אמונה היא שמאמין כשגוברין הצרות ר"ל בעולם יאמין שבוודאי יעזור לנו השי"ת תיכף כמו שכתוב עמו אנכי בצרה היינו אנכי כביכול ג"כ בצרה ואנכי היא מקור הרחמים וזה משנכנס אדר מרבין בשמחה היינו באמונה שיוכל להאמין באמונה שלימה שבודאי יעזרהו הקב"ה תיכף ומיד אכי"ר:
30
ל״אבז' באדר מת משה רבינו ע"ה ובאותו יום נולד ובכל יום יש משה רבינו אבל לא ידע איש את קבורתו איך טמון והבן:
31
ל״בעשה למענך אם לא למעננו כלומר עשה למענך וגאלנו כי למה יאמרו הגוים וכו' אם לא כלומר א"ת שאתה סבלן ותוכל לסבול עליך מה שאומרים למעננו עשה כי אין אנו יכולים לסבול עלינו מה שאומרים וכו':
32
ל״גושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ד', אמר זה קאי על היצר הרע במה תוכל לשחוט אותו ופירש הפסוק בג' דברים הא' על ירך פי' עם תאוות המשגל הב' הוא המזבח היא אכילה כי השלחן נקרא מזבח כידוע הג' צפונה פי' בממון כמ"ש מצפון זהב יאתה ואח"כ תוכל להיות לפני ד' והבן:
33
ל״דפעם אחת אמר אחר קידוש לבנה הלל אומר אם אני כאן הכל כאן בכתבים איתא אם אני כאן כשאדם לומד ומתפלל והוא בעצמו בכאן שיודע שהוא אצל תורה ותפלה הכל כאן כל המחשבות זרות באין ומבלבלין אותו אם אין אני כאן כשהאדם לומד ומתפלל ואין בדעתו שהוא בכאן מי כאן אז הבחי' שנקרא מ"י למי שיודע אותה באה ושורה בכאן. אני אומר אם אני כאן אני נקרא צדיק הדור כשהצדיק בכאן הכל כל הנשמות בכאן. שבאין אצל הצדיק שהוא יעלה לקרב אותן להשי"ת שמיכאל צדיק יסוד עולם דלעילא מעלה ומקרב כל הנשמות להשי"ת כמו כך צדיק יס"ע דלתתא מעלה ומקרב כל הנשמות ישראל להשי"ת וזה שאנו אומרים אחר קידוש לבנה יתגדל ויתקדש שמי' רבא כי כשהצדיק יס"ע דלתתא מעלה ומקרב כל הנשמות ישראל להקב"ה נעשה מזה קידוש השם וד"ל:
34
ל״הפעם אחת בשמיני עצרת בבוקר בעת הליכתו מביתו אל מקום התפלה אחז בדיוקנא קדישא דלי' ואמר שלמה המלך ע"ה לא הי' בו כי אם מעט שערות כי שערות היא קטנות המוחין ואצל המלך שלמה נאמר ויחכם מכל האדם שהי' חכם גדול לכן הי' לו מעט שערות כן האמת העולם אומרים לאנגע האר קערציר שכל:
35
ל״ואמר בשם זקנו המגיד בעיקבתא דמשיחא יהי' קטנות המוחין וזהו שאמר הזוה"ק מאן דהוא רב הוא זעיר ומאן דהוא זעיר הוא רב:
36
ל״זאמר לפרש פי' הזוהר רזא דשבתא הוא שבת דאתאחדת ברזא דאחד דהנה האלף בא וקובל לפני הקב"ה על התרגום שמתרגם על אחד חד והסיר האלף מן תיבת אחד והשיב לה הקב"ה הלא במקום אחר הוסיף את האות האלף היינו אצל שבת מתרגם שבתא ובזה פי' דברי הזוהר הקדוש רזא דשבתא היא שבת דאתאחדה ברזא דאחד היינו שבזה יש התחברות לשבת עם אחד ובמה שהאלף של אחד הוסיף לתיבת שבת ועושה מזה שבתא והבן:
37
ל״חשאל אותו איש אחד מפני מה אתם צריכין לקבל מעות מאנשי שלומכם הלא אתם משפיעים השפע ולמה צריכין אתם ליתן כל השפעה ואח"כ לקבל מאנשי שלומכם הלא יותר טוב לעכב לכם מה שאתם צריכים ואח"כ ליתן להעולם והשיב טוב שאלת וכן היא האמת רק בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' הולך ההשפעה בימין והאה"ע לא הי' יונקים רק מתמצית ההשפעה ומהתמצית ג"כ לא הי' יכולים לינק והצריכו להקריב בעדם ע' פרים ועכשיו בעוה"ר שנחרב ביהמ"ק וההשפעה הולכת משמאל ע"כ מקבלים ההשפעה קודם האומות העולם. ואח"כ מקבלים רשעי ישראל ואח"כ בינונים ואח"כ חסידים ואח"כ מגיע להצדיקים כי כל מה שנתקרב יותר אל הקדושה נתרחק יותר מלקבל והראי' מירושלים כי יושבי' צריכין לקבל מאנשי חוץ לארץ והבן:
38
ל״טפעם אחת קבל לפניו איש אחד שמתענה ואינו אוכל דבר מן החי ועוד דברים המחלישים ואמר הרב להאיש הנ"ל בזה"ל איך זאג דיר דיא זאלסט ניט פאסטין פין קיין רשעים שמיס איך ניט נאר דער וואס וויל זיין היוד זאג איך ער זאל עסין אין טרינקין אין דאווינין אין לערנין אין דיא סגופים וואס ער דארף זיך טאן נעם איך אויף מיר וטרם נסיעת האיש הנ"ל הלך להפטר מאתו שוב אמר לו פאר גיזינד איך זאג דיר טאמער וועסטי מיך ניט פאלגען זאג איך דיר דיא זאלסט ניט פאהרען צו מיר טאמער וועסטי יא פארען צי מיר וועל איך הייסין מען זאל דיך ניכט אריין לאזין הרכין א"ע האיש הנ"ל ואמר לו באזנו רבי מיט וואס דען ראטעוועט מען זיך אז עס ווערט שלעכט פתח הרב ואמר בקול אוי שוטה מיט דעם ראטעוועט מען זיך אז סע וועט דיר ווערין שלעכט זאלסטי אפ לערנין א פרק משניות און א בלעטיל עין יעקב און אויב סעוועט חלילה דיר שלעכט זיין אזוי וויא עס קאן נעביך אבשר ודם שלעכט ווערין זאלסט דיך דער מאנין אין מיר וועט דיר אי"ה גיט ווערין עכ"ת דה"ק:
39
מ׳אמר המעתיק גם זאת מצאתי מחברת בהכתבי הקודש שהעתקו הדברים הקדושים מהה"ק מרוזין זי"ע.
40
מ״אמצאתי כתוב בכתב ישן הנמצא בירושלים תוב"ב שנת א' תת"ק לשטרות נעתק הסיפור וחתום עליו ר' יוחנן בן זכאי:
41
מ״בר' יוחנן בן זכאי מירושלים קבל מאליהו הנביא אחר חרבן הבית וגילה לו בן כוזיבא אינו משיח. וצוה לכסות הראש בטלית בב"ה בשעת התפלה מראש ועד סוף ואפילו בימים טובים שהם ימי שמחה וסימנא אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ואין צריך להסיר הטלית מעל ראשו כלל ועיקר והמסיר הטלית לפעמים דהיינו אם אירע שלא במחשבה לא הפסיד ומי שאינו מכסה את ראשו כלל בתוך התפלה נקרא גבעוני מפני שקודם החרבן היו צריכין גבעונים לכסות ראשיהם ופניהם בשעת התפלה ואפילו אם עבר בין עם קדוש היו צריכין לכסות ראשם להראות שהם גבעונים מימות יהושע בן נון וכשנחרב הבית פרקו הגבעונים הסודר מעל ראשם ועשו שלא יכסו ראשיהם ואפי' בשעת התפלה כדי שלא יכירו אותם בגבעונים וכששמעתי זה אני יוחנן בן זכאי מירושלים כן בעת שישבתי במקום דירתי ביבנה קרעתי בגדי ונחיתי בכל גלילות ישראל שיכסו ראשם בטלית בשעת התפלה ומי שאינו מכסה מטעם המנהג אבותיהם בידיהם, גבעוני. כך מצאתי כתוב בכתבים ישנים וחתום ר' סעדי' גאון ורב פלטי' גאון ושאר גאונים. העתקתי גם אני יוסף שילדאקי:
42