איסור והיתר הארוך י׳Issur VeHeter HaArokh 10

א׳א. אמר שמואל אין מולחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב ואם מלח בכלי שאינו מנוקב אסור אף בדיעבד דמאחר שאין לו מקום לצאת חוזרת הציר הרותחת ונבלעת בבשר^א)א) כן כתוב בשערים סי' י"א: דקיימא לן מלוח הרי היא כרותח דצלי וגם מטעם שהדם הנשאר בתוכו פירש ממקום למקום ולא יצא לחוץ כדאיתא לקמן. ולכן אסור כולו ולא סגי בקליפה ולא קיימא לן כהרא"ש וראבי"ה שמקילין ואסור אף לצלי כדאיתא לעיל מהמרדכי שכתבתי:

ב׳ב. חתיכה שנאסרה מחמת הדם או מחמת כלי אין לה תקנה לחזור ולהוציא דמה ואפי' מוליית' דבשר לא אמרינן שחוזר ופולט מה שבלע אלא דרך צלייתו אבל אחר שנאסר פעם אחת שוב לא מהני אפי' צלייה לפי שנתקשה כבר באיסורו עכ"ל. ול"ד לבשר תפל שנפל לציר שחוזר ופולט אגב דם עצמו:

ג׳ג. והשיב מהר"ם אפילו לא שהה כי אם מעט עד שנראה רק מעט ציר בקערה הכל אסור בין הבשר בין הכלי דאין שיעור לדבר דלא אשכחן דמפליג תלמודא גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה ולא שהתה עכ"ל^ב)ב) הכי נהיג מהרא"י ז"ל::

ד׳ד. וכתב בא"ז וכן המולח על גבי דף שאינו מודרן שכששופכין עליו מים אינו יוצא בקל ה"ל ככלי שאינו מנוקב ואסור (הג"ה)^ג)ג) אם הוחלק ברהיטיני שרי מהררא"י ז"ל::

ה׳ה. ומפרש במרדכי פרק כל הבשר שאם מלח בקערה שהבשר אסור אפי' אם אינו בן יומו דהא הטעם דאסור רק משום דם עצמו ולא קיימא לן כראבי"ה שפי' דטעם שאסור משום שמנונית הקערה בן יומו שנאסרה עתה וחוזר ופולט לבשר. דקיי"ל דמלח שאינו מפליט מה שנבלע בעץ ומתכת וחרס ואבן עד כאן לשונו. והלכך אפי' אם מלח בקערה כשרה של בשר אסור הכל הבשר והקערה. ואפילו אם הקערה אינו בן יומו:

ו׳ו. וכתב במרדכי פרק כ"ה בשם ר"ת ור"י שכל מליחות שאנו מולחין לקדירה הוי אינו נאכל מחמת מולחו והוי כרותח דמהאי טעמא אמר שיעור מליחה כשיעור צלייה דמליחה מוציא דם כמו צלייה וראייה מההיא אטמהת' דאימליחא בגידא דנשיא. וכן בשמעתא דרב דאימליחא לה בשר שחוטה וכו' עד כאן לשונו:

ז׳ז. ואפילו במליחה לצלי ראוי להחמיר ולאוסרו עתה לפי שאין אנו בקיאין עתה להבחין בין מליחה של קדירה למליחה של צלי ועוד דהא כתב באגודה אם מלח בכלי שאינו מנוקב אף אם נאכל מחמת מולחו אסור עכ"ל. ועוד כמו שכתב בא"ז שדוקא לעניין שתחשב המליחה כרותח כגון גוזל שנפל לכותח וכה"ג בעינן מליחה לקדירה אבל הכא אי אפשר שאפי' מליחה של צלי לא יפלוט כל שהוא מן הדם ואותו הדם חוזר ובולע בבשר מאחר שהכלי אינו מנוקב עכ"ל. ואף על גב שעיקר מה שאנו אוסרין אותו אינו מחמת דם שפולט אלא מטעם אותו שלא פלט עדיין פירש בתוכו ממקום למקום כדאי' לעיל אעפ"י שאין בו כח להפליט הדם לחוץ מ"מ יש בו כח לעקור ממקום למקום מק"ו ממה שהיה בו כח להפליט קצת ממנו לחוץ ומסתמא ה"ה בכל שאר מליחות כגון בשר שנמלח בלתי הדחה או כשרה ונבלה שנמלחו יחד אין חילוק בכולן עתה בין מליחה של קדירה למליחה של צלי מאחר שטעמו משום דאין אנו בקיאין עתה להכיר בין זו לזו:

ח׳ח. הגיהה מהר"ף בסמ"ק וגם מייתי שעשה ר"ת כן הלכה למעשה שאפילו מה שלמעלה מן הציר אסור ואפי' בבשר כחוש שאין בו שומן ולא מטעמא דם פליטה דדם אינו מפעפע אלא מטעם שנשאר בתוכו ולא פי' עדיין^א)א) הכי נהיג מהרא"י ז"ל י"א: ואעפ"י שדם שלא פירש מותר ה"מ שלא פירש לגמרי אבל הכא מאחר שאין לו מקום לצאת אז פירש ממקום למקום ואינו יכול לצאת ונקרא שפיר דם שפירש אעפ"י שלא פירש לחוץ כדמוכח שם בסמ"ק מדקאמר חד נמי פליט האי גיסא ובלע האי גיסא (הגה"ה) ואי ר"ל שיצא ממנו לחוץ א"כ לא לינקיט אלא רק דילמא פליט והדר בלע שהיינו אפי' בהאי גיסא גופא והכי נהגינן לאסור אף מה שחוץ לציר ולא כפי' התוספות והאשיר"י והלכך אין להתיר כאן הבשר כשיש ששים בבשר כנגד הציר ולומר שלא תהא הציר גרוע מדם צלול שהוא דאורייתא ובטל בששים דהא אין איסור הכא מכח הפליטה לבד כדפרישית:

ט׳ט. ומ"מ אינו אסור אלא אותה חתיכה שנוגעת קצת תוך הציר. אבל אם נמלחו הרבה חתיכות יחד בכלי שא"מ אותו שלמעלה שאינם נוגעין כלל לתוך הציר אלא שוכבים על אותו שמקצת תוך הציר לא נאסר מטעם כלי שאינו מנוקב דלגבי דידהו הוי כלי מנוקב דהא במולח חתיכות הרבה ע"ג עצים בכלי שא"מ שהבשר מותר ואע"ג שהדם אינו פולט כלל כ"א למטה ולא מן הצדדין דאם לא כן מה שלמעלה מן הציר היה מותר אפילו כשהחתיכה עצמה חצייה תוך הציר והכא החתיכות שלמטה מהן סתומות הן מלפלוט. מ"מ אין חתיכה אחת דחוקה כ"כ ע"ג חבירתה שיעכבו התחתונו' את העליונו' מלפלוט ואפי' קליפה לא בעי אפילו אם יש שומן בתחתונות דלא החמירו בבשר שנמלח כתיקון חכמים כדאי' לעיל:

י׳י. ואף הכלי שא"מ שמלחו בו נאסר להשתמש בו רותח עד שיגעילנו (הגה"ה) כדאמר שמואל קערה שנמלח בו בשר אסור לאכול בה רותח והיינו אפילו בלתי שיעור כבישה כמו הבשר עצמו שנמלח בו. ובי"ד נסתפק אם מותר להשתמש בו אז לכתחילה אפי' צונן וכתב ואם ישתמש בו צונן ידיחנו מספק ואע"ג דלא דמי ממש לצונן שנחתך בסכין של שחיטה שצריך הדחה דהתם אגב דוחקא דסכינא בולע אבל הכא בקערה צוננת ליכא דוחקא עכ"ל:

י״איא. וכתב הרא"ש ומיהו כ"מ שמלחו בו בשר מותר לאכול בו רותח והשיב מהר"ם אבל אם הוא של חרס אפי' מנוקב אסור עכ"ל:

י״ביב. וה"ה אפי' אם רק נפל ציר על כלי אחר שיש לו בית קבול צריך הגעלה ואם הוא של חרס תשבר כדחזי' גבי ההיא פינכא פי' קערה של חרס דתברא רבי אמי והא דאמרינן לעיל אין מליחה לעץ היינו להפליט ע"י מליחה אחרת אבל להתבלע בתוכו בולע מיהא שפיר. ודוקא ע"י מליחה אינו פולט אבל ע"י חמי האור שהיינו לאכול בה רותח ודאי פליט שפיר כדין כל הגעלה המפלטת כלי מאיסורו כי יש חילוק בין רותח מחמת האור ובין מחמת המלח כדאי' בסמ"ק אך אם הציר אינו נופל אלא על מקצת הכלי קולף מקומו ומשתמש בו רותח דרתיחת מליחה אינו בולע אלא כדי קליפה כדאיתא לקמן בתשובת היתר שנפל להיתר. ופי' ר"י מפרי"ש ואפי' (ס"א ואע"ג) בשאר איסורין היכא שהעירוי מכלי ראשון פוסק לגמרי אינו אוסר כלל כגון טיפת חלב רותח שנפל על סכין של בשר לפי שנדון ככלי שני מכל מקום הכא אוסר משום דכשנוטף על הכלי עדיין הוא ברתיחותו לשם כמו במקומו הראשון משא"כ בחמי האור שאבד חמימתו:

י״גיג. ומהאי טעמא גם כן צריך הגעלה בכלי ראשון עכ"ל פירוש שדין עירוי כאלו נאסר ע"י כלי ראשון עצמו וה"ה אפילו אם נפל עליו הציר דהא איסורו מחמת רתיחת עצמו שנשאר בחמימותו לעולם:

י״דיד. והא דכלי שא"מ שמלחו בו אסור ה"מ לאכול בו רותח או שאר תשמיש רותח אבל לנקבו ולמלוח בו בשר אחר לעולם מותר בלתי הגעלה כלל מאחר שאין מליחה לעץ ואפילו אם היא של חרס כדאיתא לעיל בתשובה היתר כלי מליחה:

ט״וטו. וכתב בס"ת ובא"ז אבל הדקין אין מחזיקין בהן דם ומותרין בדיעבד אם נמלחו בכלי שא"מ וכ"ש הכלי ודוקא הדקים אבל הכרס והקיב' ושומן אפילו דאווזא והטבחייא וכל שכן הריאה והלב ודאי מחזקינן בהן דם ואסור אפילו בדיעבד כדאיתא לעיל בתשובת בשר שנמלח בלתי הדחה:

ט״זטז. וכתב בסמ"ק ובמרדכי פרק כל הבשר בשם רא"מ ואפילו אם שהה הבשר (הג"ה) כבר כשיעור על דף מודרן או בכלי מנוקב ונותן אחר כך תוך כשא"מ ונמצא ציר למטה בכלי הכל אסור ואפי' בדיעבד עד כאן לשונו והיינו אפילו לא שהה בתוכו רק מעט הכל אסור כמו בציר גמור ואף על גב שכבר פסק כח המלח וחזקו והוי ליה מעתה כאיסור צונן. ולרש"י אפילו איסור צונן לא הוו כמו שכתב שאינו אלא מוהל ולחלוחות בעלמא ולא גרע מאילו היה נשאר בתוכו שהיה מותר אפילו לקדירה ולא דמי לגוזל שנפל לכותח שנמלח מימים רבים ולא אמרינן שכבר פסק כח המלח דהתם לא הפליט המלח דבר אבל הכא כבר הפליט ופסק כוחו וה"ל כצונן מ"מ נהגו כבר העם לאסור ואין להתיר והיינו לאוסרו כולו ולא סגי בקליפה:

י״זיז. וכל שכן אם נפל בשר מלוח תוך מוהל וציר אחר. שהיינו ציר מבשר מלוח לאחר ששהה שיעור מליחה שהוא אסור ואפילו הכלי שאינו מנוקב נאסר ממוהל זה כמו מציר גמור דאין העולם נוהגין לחלק בין ציר זה לציר גמור כלל:

י״חיח. ומכ"ש אם נפל אותו הציר על הגבינה (הג"ה) שאוסרת עד ששים אפילו צונן דאפי' אם לא היה לה דין דם מליחה מכל מקום דין ציר ליחלוחית בשר מלוח יש לה להתבלע מיד בלתי שיעור כבישה כרותח דצלי ומכל מקום מתבטל שפיר בששים ואפילו לציר גמור כדאיתא לקמן בתשובת שיעור בטל:

י״טיט. אמנם בכה"ג שהבשר שהה כבר שיעור מליחה אין לאסור אלא מה שבתוך הציר מק"ו מבשר מלוח שנפל לתוך הציר גמור דלעיל דהיינו מבשר שלא שהה שאנו מתירין מה שלמעלה מהציר ואפי' אם יש שומן באותה חתיכה כדאי' לשם. ומיהו מה שבתוך הציר אסור אפי' אם יש ס' בכל החתיכה נגדו דהא מה שחוץ לציר אין מצטרף לבטל מאחר שדם אינו מפעפע. וכתב במרדכי לכך נוהגין כשמדיחין הבשר לאחר המליחה ליתן המים בכלי קודם שיתן בו הבשר אך בדיעבד אין לחוש אם נתן הבשר תחילה ואפי' אם נמצא קצת מוהל תוך הקערה בכל כך זמן מועט בעוד שעוסקין בהדחה עד כאן לשונו. ובזה לא נהגו העולם לאסור:

כ׳כ. וכתב בצהרי"ם אם נתמלא הכלי ציר נהגו לקולפו רוצה לומר הבשר עד כאן לשונו.^א)א) אם גם הכלי צריך הגעלה צריך שאילה: וכתב ראבי"ה וכל שכן הכלי דלא גרע מהבשר עצמו שאינו חוזרו ואוסרו:

כ״אכא. ודוקא בשר הנמצא למטה בציר אבל נמצא בגומות של הבשר עצמו מלאות ציר כתב הרוקח מצאתי בתשובת רבי שמואל כשמולחה ומניחין אותו מתחילתו עד סופו בכלי מנוקב ולאחר ימים נמצא בבשר גומות מלאות ציר נראה בעיני מאחר שנמלח כתקון חכמי' שהוא מותר שלא הטריחוהו חכמים יותר מדאי בדם האברים שהוא מדבריהם דאם לא כן אין לך בשר מותר לעולם שהרי בכל חתיכות יש בהן לחלוחית ציר ומ"ה (ס"א ואפ"ה) לא אסרינן להו הואיל ונמלחו כתיקון חכמים ואין לנו לעשות דבריהם שיעורים דמה לי ציר מרובה מה לי ציר מועטת של חתיכות כיון שנמלחו בכלי מנוקב והביא ראיה והיינו אפילו בלתי קליפה. ומסיק שם ומיהו החתיכות הנוגעות לציר התחתון שאין להם לפלוט עוד אסורין והיינו כשמשימין עצים בשולי הגיגית ונוגעים קצת החתיכות בתוכו:

כ״בכב. וכן כתב הא"ז כשמשימין העצים בשולי כלי מנוקב שלא יסתמו הנקבים ואירע שנמצא ציר בכלי הבשר התחתון אסור. דמסתמא אינו אסור אלא דוקא מה שבתוך הציר מאחר שנמלח על העצים ולא חיישינן שמא היה תוך הציר אף תוך שיעור מליחתו ואוסר אף מה שלמעלה מן הציר דהיא גופא חומרא יתירה דכמה גדולים שמתירין אותה:

כ״גכג. וכן כתב רא"מ להתיר אפי' בבשר שיש לו בית קבול כגון צלעות איל וכבש כשהן שלמים אע"פ שאי אפשר לומר בהן דם מישרק שריק שהרי אי אפשר שלא יעמוד הדם בקיבולו. דכבכ"פ ולא כדברי רבותינו שפירשו ההיתר מליח רק מטעם דאיידי דטריד לפלוט לא בלע עכ"ל. והיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה ודאי צריך ליזהר להפוך כל הצלעות וכל בית קיבול החתיכות למטה: