איסור והיתר הארוך ל״אIssur VeHeter HaArokh 31

א׳א. טיפת (הגה"ה) חלב שנפלה ע"ג קדירה רותחת של בשר לחוץ או משאר איסור ע"ג קדירה כתב בסמ"ק ובא"ז פ' כ"ה מספקא לן בפר' דם חטא' בטיפה שנפלה על דופני כלי אי מפעפע בכל הכלי או לתוך הכלי או לא. והילכך אם נפלה הטיפה כנגד הרוטב אפילו שלא כנגד האש ויש ששים ברוטב כנגדה מאחר שנפלה כנגד הרוטב אמרינן שמפעפע מיד תוך הרוטב קודם שמפעפע ברוחב הקדירה או אינה מפעפע לתוך הרוטב כלל. ולכן מותר התבשיל ממ"נ שאי מפעפע לתוך הרוטב הרי נתבטל הטיפה בס' ואם אינו מפעפע לתוכה מאין תאסר. מ"מ יערה התבשיל מיד ובצד השני שלא כנגד נפילת האיסור ואל יניחו להצטנן כך מאחר שנפל הטיפה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך ולא קיי"ל כר"י שחושש כל פעם אפילו כשנפלה כנגד הרוטב דילמא אינה מפעפע בכל הקדירה או לתוך הקדירה אלא אוסרה עד נ"ט טיפים רוטב הבלועין בדופני הקדירה ואותה נ"נ וצריך כל פעם ס' בתבשיל לבטל ס' טיפין כדמייתי בשערי דורא דאיסור הבלוע אין אוסר היתר הבלוע וגם לא נהגין גבי תבשיל כסמ"ג שחושב מה"ט כ"פ כל הקדירה לחתיכה נבילה והרי אין ס' בתבשיל נגדו דהא אף בכלי חרס לא אמרינן ח"ע נ"נ כדאיתא לעיל:

ב׳ב. ומיהו אם נפל הטיפה בדופן הקדירה שלא כנגד הרוטב ושלא כנגד האש בזה נהגו העולם לאסור התבשיל אפי' אם יש ס' בתבשיל נגד הטיפה דמאחר שנפל נגד הריקן אז בוודאי מפעפע רק בדופני הקדירה לבדה וחיישינן שמא עלה אח"כ פעם אחת רתיחת הקדירה ונגע לאותו מקצת דופן הקדירה שנאסרה או שמא יגע בו התבשיל עתה בעת העירוי קודם שתצטנן. וז"ל הא"ז אבל אם נפלו בריקן אעפ"י שיש צד היתר מ"מ נהגו העולם לאוסרו שהיינו אע"פ שאף בכלי חרס לא אמרי' ח"ע נ"נ כדאי' לעיל מ"מ נהגו העולם לאוסרו ואין להקל. וה"ה אפי' חממו רק מים נקיים בקדירה ש"ב ונפל עליה ט"ח על הריקן שלא כנגד הרוטב ובתוך מע"ל של נפילת החלב בשלו בה עוד בשר נאסר הבשר דמאחר שנפל באותו מע"ל ה"ל כאלו נפל באותה שעה עצמה של בישול הבשר:

ג׳ג. אבל אם נפלה כנגד המים אפי' לא היה במים ס' נגד הטיפה מותר דאי לא עברה הטיפה לתוך הקדירה מתחילה א"כ ג"כ לא תעבור מכאן ואילך. ואי עברה מ"מ אין בקדירה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד הדבר מועט ההוא מסתמא יש ס' בתבשיל של אח"כ ומספיקא לא מחזקינן איסור:

ד׳ד. וכתב עוד בסמ"ק ובא"ז ודוקא שנפל שלא לצד האש אבל לצד האש נהגו להתיר התבשיל בכל ענין שנפל עליו לפי שהאור שורפו ומייבשו מיד ודוק' בדבר מועט שהיינו בטיפ' בעלמא אבל נפל רוב חלב אפי' כנגד האש אין להתיר התבשיל אא"כ נפל כנגד הרוטב וע"י ס' עכ"ל וכשהחלב מועט וכנגד האש אין שייך חילוק בין אם יש ס' ברוטב אם לאו:

ה׳ה. ורבי יחיאל מפרי"ש היה אומר בשם ריצב"א שהיה מתיר התבשיל בערבי שבתות אף כשנפל שלא נגד האש ושלא כנגד הרוטב ע"י שהיה ס' בתבשיל נגד הטיפה והכי נהגינן^א)א) וכתב בתשו' מהר"י מינץ ז"ל סי' ט"ו דעני כל ימות השבת ועשיר בע"ש שוין הן ומ"מ המנהג לומר להם הטעם לזה מפני עוניו ולזה מפני כבוד השבת כדי שלא יתמהו שלפעמים אוסר ולפעמים מתיר וע"ש:^ב)ב) אם יש להתי' ג"כ בכה"ג בדב' חשוב ואף בחול כשבאו אורחים כמה שכתוב במרדכי שאיל"ה::

ו׳ו. ואמר (הג"ה) עוד ר"י מפרי"ש אפי' אם חלב נפל לארץ והקרקע לחה והשיבו עליה קדירה ש"ב רותח וצריך ס' ממה שמעמיד (נ"ב נ"ל שאומדין) שיש חלב בעין תחת הקדירה עכ"ל וה"ה אם היתה תחתיו מכל איסורין ולכל קדירה:

ז׳ז. אבל הקדירה והיורה עצמו שנפל האיסור עליה אסור לכתחילה לעולם בכל עניין שנפל הטיפה עליה בין לצד הרוטב בין לצד הריקן ואפי' לצד הרוטב של צד האש ואין הקדירה עצמה יכולה לבטל טעם הטיפה בס' כמה שכתב בסמ"ג דדוקא חתיכה שיש לה טעם מעצמה אינה נ"נ אלא בנ"ט אבל קדירה שאין לה טעם מגופה אפי' כשנכנס בה איסור משהו נ"נ. וכתב במרדכי פרק ג"ה ואפי' כשנפלה הטיפה נגד הרוטב ויש ס' ברוטב נגדה ואפי' בטיפה קטנה מאד דשמא נשאר הטיפה בדופן הקדירה ולא פלטה לתוך הכלי כלום. ומאחר שנאסר לא הותר עוד אם לא בהגעלה אם היה יורה או שאר כלי מתכת. וכן אוסר בשערי"ם (סימן נ"ו) הכיסוי לעולם עצמה אע"ג שחושב אותה כגב הקדירה שכנגד הרוטב:

ח׳ח. ומכל מקום אם חזרו ובשלו באותה קדירה שנפל עליה טיפה כנגד הרוטב בתוך מע"ל ויש ס' גם בתבשיל השני אפי' רק נגד הטיפה ראשונה לבדה אע"פ שאין בשום תבשיל ס' נגד כל הקדירה שלו התבשיל מותר בדיעבד ממ"נ דאי עברה הטיפה מתחילה בבישול הראשון א"כ כבר הלכה לה ונתבטל בס' ואם לא עברה מתחילה א"כ גם עתה לא עברה. ואע"פ שהתורה העידה על כלי חרס שאין יוצא מידי דופיו לעולם אלא כל פעם ופעם פולט מעט הרי יש ס' נגד כל הטיפה מה תאמר מטעם איסור הכלי חרס עצמה שאין ניתרת לעולם הקדירה הזאת לא נעשית כלל נבילה מעולם דהא קיי"ל כר"י וסמ"ג אלא אף בכלי חרס לא אמרינן ח"ע נ"נ כדפריש לעיל דאי נ"נ א"כ גם המאכל הראשון היה אסור דהא אין בשום תבשיל ס' נגד הקדירה שלו אלא בהכרח א"צ ס' כ"א נגד הטיפה לבדה והרי יש ס' נגדה ואיך יאסר התבשיל שני מאחר שהראשון מותר ומותר בדיעבד בס' אפי' שלא בע"ש שלא כנגד האור:

ט׳ט. ומ"מ אל ישתמש יותר לכתחילה באותה הקדירה כלל אע"פ ששמש בה כבר פ"א אחר נפילת האיסור משום דלגבי התבשיל הוי דיעבד אבל לגבי הכלי להשתמש בו אח"כ הוי כל פעם לכתחילה ושמא תפלוט בכל בישול ובישול מעט מהאיסור מאחר שלא נגעלה וכ"ש אם הוא של חרס דדרכה בכך ואפילו שיהא בכל פעם ס' בתבשיל נגד הטיפה מ"מ אסור דהא קיי"ל שאין מבטלין איסור לכתחילה. וגם שייך לגזור בכל מה שהוא לכתחילה משום כלי של איסור שחמור מזה. אבל אם לא היה ס' בתבשיל ראשון נגד הטיפה אעפ"י שיש ס' בתבשיל שני הרי נאסר כבר הקדירה מהתבשיל ראשון ונ"נ כו'. וכן היכא שנפלה הטיפה על הריקן של קדירה שלא כנגד האש שאנו אוסרין לשם התבשיל אפי' בדיעבד ולא מטעם הטיפה לבד דהא יש ס' בתבשיל נגדה אלא מטעם הקדירה נ"נ ואוסר התבשיל כדפריש א"כ גם התבשיל שני וג' אסור אפילו בדיעבד וכן לעולם כל זמן שהקדירה ב"י:

י׳י. וג' כללים הם אם תפול הטיפה כנגד הרוטב אפי' שלא כנגד האש אם יש ס' בתבשיל אז התבשיל מותר ויערה התבשיל מיד בצד הב' ואם נפלה לצד האש בין נגד הרוטב בין נגד הריקן אפי' ס' מהטיפה א"צ דהאור שורפה כשהטיפה קטנה אבל אם נפלה על הריקן שלא כנגד האש אסור ואין מועיל בזה ס' כ"א בע"ש וכל זה להתיר התבשיל. אבל הקדירה והיורה אסור לעול' אפי' כשנפלה הטיפ' כנגד הרוטב ויש ס':

י״איא. ואם נפלה הטיפה על כיסוי של קדירה רותחת יש לה דין גב הקדירה בחוץ נגד התבשיל^א)א) לענין שאם שהה הכיסוי על התבשיל לאחר שנפלה הטיפה על הכיסוי אז א"ה התבשיל מותר אם הוא כנגד הרוטב ולא אמרינן שצריך ס' נגד כל הכסוי הגה' סי' ט': אם התחילה התבשיל להרתיח פ"א דמתוך שהיתה מכוסה ולא היה יכול לראות ברתיחתו יש לחוש שמא באותו פעם או אח"כ עלה פ"א רתיחת הקדירה עד למעלה בכיסוי דהא חשיב בגמרא כיסוי כמו ניער דכשמכסין את הקדירה אז עולה רתיחתה למעלה ומכסה הכל ומערב הכל יחד ואח"כ נגעו הרתיחות ע"פ כל הכיסוי והוי כמו הקדירה עצמה וכן צריך ס' בתבשיל נגד הטיפה להתיר התבשיל והקדירה אבל הכיסוי ודאי אסור לעולם כדין הקדירה שנפל איסור עליה ומ"מ כשיש ס' בתבשיל נגד הטיפ' לבדה סגי וא"צ ס' נגד כל הכיסוי או נגד נ"ט טיפים והיא. ולא אמרינן שמתחילה דנעשה כל הכיסוי. או כשיעור נ"ט והיא. נבלה מטעם דשמא בשעת נפילת האיסור לא עלה רתיח' עד לאח"כ והכיסוי היתה חמה ודומה לנפלה לריקן שלא כנגד האש דמספק לא מחזקינן איסורא אלא חושבין אותה שעלה הרתיחה כל פעם בין לקולא בין לחומרא או לא עלה כלל וכן כל כיוצא בזה ומותר המאכל ממ"נ:

י״ביב. וכ' הרא"ש פכ"ה הא דתניא המבשל במי חלב פטור אבל אסור היינו שהוציאו ממנו כל האוכל דהיינו אחר שעשו הגבינ' מבשלין החלב והאוכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא עכ"ל. והילכך אותו מי החלב האחרון הנשאר אחר פרידת כל האוכל אם יפול ממנו ע"ג קדרה וכ"ש ע"ג בשר אסור מיהא מדרבנן ואם אין בו ספיקא יש להחמיר בו כבחלב עצמו שנפל ע"ג הקדירה וכ"ש לבשר הוי ספיקא דאורייתא וכן חלב שחוטה הוי דרבנן וספיקא לקולא:

י״גיג. אבל של זכר אי נפל לקדירה אפי' בוודאי א"צ לבטלו כלל דאין עליו תורת חלב כלל אפי' מדרבנן דבמילתא דלא שכיחא לא גזרו ולא גרע מחלב אשה אחר שפירש ומימי רגלים שמותר כדאי' לקמן בתשו' נטל"פ:

י״דיד. ומיהו הנחלב מבהמה בחייה שנמצא טריפה בבדיקה בעניין שאסרינן החלב למפרע. וכן כל החלב של טריפה ודאית שנפל לקדירה הרי הוא ככל שאר חלב דאורייתא גם מצד בשר בחלב. מלבד צד איסור טריפות שבו דאע"פ שהיתה טריפה היתה ראוי להיות אם. דאם היתה מעוברת כבר היתה יכולה להוליד בטריפות ודנין בספיקותא לחומרא דלא ממעטינן מאמו אלא חלב שחוטה ובהמה טמאה ושל זכר:

ט״וטו. וכן (הגה"ה) כל רוטב של בשר דינו כהבשר עצמו שאם תפול ע"ג קדירה וכ"ש לתוך התבשיל עצמו של חלב שצריך ס' לבטלו וכן כל רוטב הנאסר מנפילת איסור ונבילה ע"ג קדירה או לתוך התבשיל ודאי צריך ס' לבטל כולו ולא סגי לפי איסור המדומע בו כדאיתא לעיל בתשובת במה אמרינן אפשר לסוחטו אסור:

ט״זטז. ודווקא איסו' בעין או ע"י תערובות שנפל על קדירה או כיסוי אבל אם קדירה א' של בשר וא' של חלב או משאר איסורין כגון של ישראל ושל א"י נוגעין זה בזה רותחין אצל האש כ' במרדכי פ' כ"ה ופ' ג"ה בשם מהר"ם ובא"ז פ"ק דע"ז שמותר הכל בדיעבד המאכל והקדירה דאין טעם מפעפע מדופן לדופן דהא אפילו בשתי חתיכות בשר חמות שנוגעין יחד והא' אסור מחמת בליעת איסור קיי"ל שאין איסור הבלוע בא' מפעפע בחברתה בלתי רוטב וגם לא חיישינן שמא ניתזו ניצוצית מזו לזו דלא מחזקינן איסורא עכ"ל. ומשום ריח מזו לזו נמי ליכא למיחש אפילו אם שתיהן מגולות כדאיתא לקמן והיינו דווקא כשעומדין זו אצל זו אבל זו על גב זו אפילו שלא נגעו יחד:

י״זיז. כ' הרא"ש פכ"ה (הגה"ה) מחבת ש"ח שנתנו בכירה תחת קדירה ש"ב הזיע עולה ונבלע בקדירה ואוסרת עכ"ל^א)א) בפסקי מהרא"י ז"ל כ' שאם אין היד סו"ב של בשר מחמ' הזיעה העולה אין בכך כלום אפי' הזיעה עולה שעה או ב' וע"ש בסי' ק"ג: והיינו אפילו בדיעבד ואע"פ שלא נגעו דופני המחבת בשולי הקדירה כדפי' טעמא כשנוגע בו חיישי' כל פעם שמא עלה עליה פ"א רתיחת התבשיל כדאי' לעיל ודווקא כשהקדירה התחתון מגולה מטעם זיעה כדפרישית. אבל אם היא מכוסה אפי' יושבות זו ע"ג זו ממש ושניהם רותחים הוי כזו אצל זו והכל מותר. ולא אמרינן שהעליון מכביד על התחתון ומפליטו. ואע"ג שהוכיח הראב"ד דדבר שאין של מאכל מאחר שאין לו טעם מגופו פולט שפיר מדבר שאצלו בלתי רוטב. מידי דהוה אקערה שמלחו בה בשר שאסור לאכול בה אפי' רותח יבש וכן לקמן בתשו' עירוי בשם התו' שמוכיחין זו ג"כ מדגים שעלו בקערה כו' דכל זהו דווקא מכלי למאכל אבל בב' מיני כלים לא:

י״חיח. ואם (הג"ה) לקח כסוי מהקדירה של בשר רותחת ונתנו על הקדירה ש"ח שלא התחיל עדיין להרתיח ולא דקדק בכיסוי מתחילה אם היתה לחה מבפנים ואע"ג דסתם כיסוי יש עליה ליחלוחית מרתיחות התבשיל או אפילו שראה עליה ליחלוחית הרוטב להדיא מ"מ אם נזכר ומסירה קודם שהתחיל הקדירה חולב' להרתיח אפי' הקדירה עצמה מותרת לכתחילה כשמקנחה או מדיחה למעל' משפתה במקום שנגע בה ליחלוחית הרוטב של בשר אע"פ שהליחלוחית היה חם וקיי"ל דמשערינן כאילו היו כל המים בשר ולא במאי דבלעי מים כדאיתא לקמן מ"מ שרי דהוי כלי שני ואין לחוש דדווקא בישול מפעפע בכולו כדאי' בפ' דם חטאת ועוד דטיפה אחת שכח חמימות פוסק ל"ד לקילוח עצמה כדאיתא לעיל בתשובת עירוי תבשיל. ואפי' אם התבשיל הוא דבר מועט לפי שלא בלע הקדירה כלל מהאיסור ול"ד לציר מבשר מלוח שנפל ע"ג כלי חרס צונן כמו שחילק ר"ת דציר נשארת בחמימות לעולם אבל חום שע"י האור הולכת ומתקררת כל שעה וכ"ש שהתבשיל לעצמה מותר דצונן היא ואין לחוש שעלה פעם אחת רתיחת התבשיל לכיסוי. מה יש לחוש שמא נטף מליחלוחית הרוטב שבכיסוי לתוכה אם נפל בו איזה דבר כבר נתבטל בששים של התבשיל דמספיקא לא אסרינן בדיעבד לחוש שמא נטף בה בנ"ט ומכ"ש שהכיסוי מותר דהא אין איסור מפעפע מכלי אל כלי אם היו אפי' שניהם חמין כדאיתא לקמן:

י״טיט. אבל אם נעשה בהיפך כגון שלקח כסוי מקדירה של בשר צונן היינו שלא התחיל עדיין להרתיח או שאר כיסוי צוננת ש"ב ומכסה בה קדירה חולבת רותחת שמרתיח ודאי אם זוכר ומסירה אותה מיד והיא יבשה עדיין מבפנים הכל מותר אפי' אם הכסוי ב"י ואפי' אם הסירה מקדירה רותחת רק שבדק בה שהיתה יבשה ונקייה דהא לא עלה רתיחת החלב אצלה אבל אם שהתה מעט על הקדירה חולבת עד שיש לחוש בה שמא עלה פ"א הרתיחה אצלה ונתייבש אח"כ מהחום ומכ"ש כשמסירה מיד ונמצא לחה אם הכיסוי היתה ב"י ודאי הכל אסור המאכל והקדירה והכיסוי ואפי' בדיעבד דמאחר שעלה הרתיחה נידונית כתחיבת כף של בשר בתבשיל של חלב והיה צריך מעתה ששים במאכל נגד כל הכסוי וליכא. ונ"נ ונאסר הקדירה והכיסוי מן המאכל דאע"פ שלא אמרינן אף בכלי חרס ח"ע נ"נ וכ"ש הכא דהתירא בלע מ"מ צריך הכא ס' נגד כולה לפי שלא ידעינן כמה איסור בלע. ולא שייך ביה כשהכיסוי יבשה שמספיקא לא מחזקינן איסורא דמאחר שלא ראינו להדיא שעלה פ"א הרתיחה אצלה. דדרכה בכך מ"ד אטיפת חלב שנפל עליה שאנו אוסרין התבשיל אם אין ס' נגדה מה"ט אע"פ שלא ראינו ג"כ לשם להדיא שעלה הרתיחה:

כ׳כ. אבל (הג"ה) אם הכיסוי אינה ב"י ומסירה מקדירה צוננת או ממים נקיים וירקות רותחין המאכל והקדירה מותרין אפי' אם ראה להדיא שעלה רתיחת התבשיל שני אצלה דנוטלפ"ג בדיעבד הוא והקדירה מאחר שאין בה אלא ג' נ"ט בנ"ט דהיתר מהבשר לכיסוי ומשם לתבשיל ומהתבשיל לקדירה ונ"ט דהיתר הוא שהרי המאכל מותר באכילה ומותר אף בכלים כדאיתא לקמן. אבל הכיסוי ודאי אסור לכתחילה בין לבשר בין לחלב כדין כל כלים שאינן ב"י שהרי בלעה משניהם וגדול פרישת בשר וחלב שנא' באזהרתם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך: