איסור והיתר לרש"י ל״וIssur VeHeter LeRashi 36
א׳הבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל והגדה וסדר ברכות של מצה ומרור, יקדש וישתה כוס ראשון ויטבול טבול ירק הראשון ויאמר ההגדה וישתה כוס שני ויפרוס פריסת ברכת המוציא ועל אכילת מצה ויאכל ויברך על המרור ויאכל ויכרוך כהלל ויקום ויעשה כן בכמה בתים וכן בביתו באחרונה ויגמור סעורתו ויברך על מזונו וישתה כוס שלישי ועל הרביעי יאמר הלל וישתה ואחר כך ילך לבית שני והם יברכו על מזונם וישתו כוסם ועל הרביעי יגמור להם ויברך וישתה שלא אסרו חכמים לשתות אלא בין שלישי לרביעי ופירשו הדבר בתלמוד שלא ישתכר ולא יבין באמרו את ההלל אבל על היין ששתה בתוך המזון אמרו שאין משתכר ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם הלל לא ישתה בשני כלל אלא את ההלל יגמור להם והם יברכו וישתו ומי שגמר סעודתו בביתו ואכל מצה הנאכלת באחרונה לשם מצה אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן (י׳ ב׳) ואסור לאכול וגם לשתות הוא אסור ששתה ארבע כוסות בביתו שיגמור שוב את ההלל לפי שבכוסות של אחר המזון ואם צריכין לו יקדש ואל ישתה ועל הירקות יברכו הם בורא פרי האדמה ויאכלו ואת ההגדה יאמר והם יברכו על הכוס וישתו וברכת המוציא ועל אכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאם ידי חובתם ויאכילם ולא יאכל הוא וכן על המרור שכך שנו רבותינו לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן הוא אוכל עמהם אבל ברכת היין של קדוש היום וברכת הלחם של מצה התירו לפי שהן חובה וכל ישראל ערבין זה בזה ואי אפשר לאכילת מצה בלא המוציא, ולא קדוש היום בלא ברכת היין (וכן ברכת היין) וכן ברכת המרור חובה היא ומוציא אחרים ידי חובתן אף על פי שיצא אבל ברכת הירקות שהיא בפני עצמה ובטבול לעצמו אף על פי שהוא לפטור את המרור מברכת הנהנין שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה דומה הוא לברכת הלחם שכל ימות השנה שאינה חובה ולא יברכנה להם מאחר שאינו אוכל עמהם ואת ההלל יגמור להן אחר סעודתן והם יברכו על כוסות המזון וההלל.
1