איסור והיתר לרש"י ל״חIssur VeHeter LeRashi 38
א׳ומביאין לפניו קערה ובה שלש מצות וירקות שאינן אמרא אמרא כגון חסא דפנו ולא גרגירא אירונאי או כרפסא וופין או שצרפויילי או כוסברתא אלורנדרא או קפוטות פירוש. ושני תבשילין זכר לחגיגה ולפסח דג וביצה או ביצה ובשר או אפילו ממין אחר כגון שאחד צלי ואחד מבושל שהרי אמר רבינא דאפילו עצם ובישולו חשובין שני תבשילין ונוטל מן הירקות ומברך בורא פרי האדמה וטובל בחרוסת ואוכל ומאכיל לבני ביתו ולאחר ההגדה אינו צריך לברך בורא פרי האדמה מפני שכבר ברכה על הכרפסא אבל על אכילת מרור צריך לברוכי וטובל בחרוסת ואוכל בלא ברכה ושני טבולין הללו זכר לתינוקות שישאלו מה נשתנה ולאחר שיאכל מן הירקות נוטל אחת משלש המצות ובוצעה לשנים ומניח חציה תחת המפה עד שיגמור סעודתו ויאכלנה לסוף זכר לפסח שכתוב בו על מצות ומרורים יאכלהו ולכך אינו אוכל אף מן המרור באחרונה מפני שמרור בזמן הזה דרבנן ומצה דאורייתא הילכך לא בעינן דליתי מרור דרבנן וליבטול מצה דאורייתא ולמה מברכין על הפרוסה על (י״א ב׳) אכילת מצה ועל השלמה המוציא מפני שמוציא אותה אפילו אבל ברכת אכילת מצה תוספת שאינה בכל השנה ועכשיו אנו עושין זכר לשיעבוד ולעניות הילכך מברכין כשיברך המוציא על השלימה יהא נראה כבוצע מן הפרוסה כדרכו של עני ולפי שברכת המוציא תדירא מברכין על השלימה ולפיכך מניחין שלימה תחת הבצועה לפי שמצוה על שתי ככרות ביום טוב כבשבת לפי שלקטו לחם משנה ביום טוב כבשבת ואחר כך נוטלין הקערה מלפניו כמות שהיא עם שתי המצות השלימות וחצי המצה והירקות והשני תבשילין ומניחין אותה בראש השלחן כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה ויפטירוהו מן ההגדה ואם אין תינוק שישאל שואל הוא בעצמו ואומר הא לחמא עניא. וכשמגיע למה נשתנה מחזירין אותה לפניו והולך וקורא וחותם עד גאל ישראל ואין חותמין גואל ישראל אלא בתפילה שהיא דברי בקשה ותחנונים אבל בקרית שמע ובהלל אין חותמין שאינו אלא ספירת דברים. ואשר נהגו העם להניף הקערה ונוטלים ממנה שני תבשילין שלא יהא נראה כמניף קדשים בחוצה לארץ טועים הם בדבר שלא אמרו חכמים להגביה אלא מצה ומרור ושלא להגביה שני תבשילין שאחד מהם זכר לפסח ואחד מהם זכר לחגיגה אלא בשעה שמגיע לסוף ההגדה כשאומר מרור זה ומצה זו שמגביה המצה והמרור אבל כשמזכיר את הפסח אינו מגביה שני תבשילין שעושה עצמו כאוכל קדשים בחוצה לארץ ולכך אומר פסח שהיו אבותינו אוכלין ואינו אומר פסח זה שאנו אוכלין. וחרוסת שאמרו הן ירקות הרבה שכותשין יחד ושמו חרוסת בלשון ארמי ואמרו רבו׳ שהחרוסת הזה צריך שיעשנו עב ומסומך זכר לטיט (י״ב א׳) ואף צריך לשום בו דברי קהוי זכר לתפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך. ועוד נותן בה מיני בשמים כעין תבלין זכר לתבן שבחומר. והשלש מצות שאמרנו רשאי אדם להתחיל המצה באיזו מהן שירצה מפני ששלשתן חשובות כאחת שכשם שמצינו ראשון חשוב אצל תרומות הקופות כך מצינו שני חשוב אצל העלאת הנירות ואחרונה אף היא ראויה להתחיל בה המצוה משום דמעלין בקדש ולא מורידין אבל אמרו הנזהר בדבר תבא עליו ברכה. ואחרי בציעת המצה ותנטל הקערה מלפניו מוזגין כוס שני לכל אחד ואחד מבני הבית ופותחין בהגדה וקורין בשיר ובהלל שכן באבותינו במצרים שאמרו שיר והלל על אכילת הפסח שנאמר השיר הזה יהיה לכם בליל התקדש חג. ומצינו בהגדה בא הכתוב ללמד על סנחריב וללמד על פרעה לומר שאמרו רבותינו שיר והלל על אכילת פסח.
1