איסור והיתר לרש"י ס״בIssur VeHeter LeRashi 62
א׳אלו תשובות שהשיב ר׳ גרשום ב״ר צדוק לר׳ שלמה ב״ר אליעזר על מה ששאל על הלב שנתבשל בקדירה עם שאר חתיכות של בשר דע שכך דעתי נוטה אם של עוף הוא ומפורש מן העוף ולבדו הוא עומד בקדירה עם שאר חתיכות משערינן ליה בששים אם יש ששים כשעור אותו הלב ברוטב בקיפה ובחתיכות אותו מאכל מותר ואם לאו אוסר אבל הלב עצמו שנתבשל עם חתיכות אסור דנעשה כחתיכת נבילה הואיל ונתבשל עם הדם שבתוכו דכי פליט דמיה בשעת בשול מחמת בשול הוא דפליט וכי היכי דפליט הדר בלע ונשאר בו האסור לכך אסור ואי קשיא הא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו כלומר לפי שהדם כנוס בתוכו בתוך החדרים לפי׳ צריך לקורעו ולהוציא את דמו לא קורעו קורעו לאחר בשולו ומותר ומשמע בשול ממש ואין להטעות באותו בשול דהאי צלי הוא והכי פרש רבינו ר׳ יצחק הקדוש מ״כ ודומה לו דהאי ויבשלו את הפסח דכתיב בדברי הימים דהאי לא אפשר לאוקומי בבישול ממש דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים הכי נמי אחר בישולו אחר שנטווה דהא דאי מנח ליה אגומריה משאיב שאיבי דמא ולא הדר בלע ומשום הכי שרי לבתר דאפיק דמא שנשאר בחדרים דלא מצי פליט מחמת האור אלא אם הלב מחובר הוא לעוף בשעת בשול לא משערינן בשיעור הלב יחידי אלא בעוף דהעוף נעשית נבילה הואיל והלב מחובר בו ואם יש באותו בשול שעור ששים כל העוף מותר ואם לאו אסור שהרי כל (י״ז ב׳) אסור הדבוק והמחובר בחתיכות התר ומתבשל עמה אותה חתיכה נעשית נבילה. ואוסרת כל החתיכות כולן דברי ר׳ יהודה והני מילי היכא דאין מכירין אבל אם מכירין אותה לה ואידך משערינן בששים כשיעורא דרבנן כדתנן חתיכה של נבילה ושל דג טמא שנתבשלו עם החתיכות כשרות כלם שמשערינן בנותן טעם דהיינו ששים ואם לאו כולם אסורות אלמא היכא דמחובר האסור בהדי חתיכה דהיתר משוי לה כנבילה מהאי טיפת חלב שנפלה. ולענין לב נמי כיון דמחובר בהדי העוף או בשאר חתיכות בנבילה דהיתרא ונתבשל בהדי שאר חתיכות והיתרא דמי כאלו היה כולו וכי משערינן ליה בשיעור ששים דידיה.
1