תלמוד ירושלמי עירובין ד׳:י׳Jerusalem Talmud Eruvin 4:10
א׳משנה: מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר שְׁתַּיִם יִכָּנֵס שָׁלשׁ לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּידּוֹת מִפְּנֵי הַטּוֹעִים:
1
ב׳הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם כול׳. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא וְרַב חַסְדַּיי תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא שְׁתַּיִם וְכָל שֶׁהוּא יִכָּנֵס. דְּהוּא דְּרִבִּי לָעְזָר. דְּרִבִּי לָעְזָר אָמַר. שְׁתַּיִם יִכָּנֵס. שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. אָמְרִין דְּבַתְרָהּ. שָׁלוֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. הָא שָׁלֹשׁ פָּחוּת כָּל שֶׁהוּא יִכָּנֵס. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר בְּיוֹצֵא. הָא בְמַחְשִׁיךְ לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי שִׁמָעוֹן בְּמַחְשִׁיךְ. הָא בְיוֹצֵא לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא.
2