תלמוד ירושלמי עירובין ד׳:ו׳Jerusalem Talmud Eruvin 4:6
א׳משנה: הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה לְתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ. הָיוּ שְׁלשָׁה וְהָאֶמְצָעִי מוּבְלָע בֵּינְתַיִים הוּא מוּתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרִין עִמּוֹ. וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה לְשָׁלשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עֵירְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מּוּתָּרוֹת עִמָּהּ וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:
1
ב׳הלכה: פיס׳. הָיוּ שְׁנַיִם. מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁלָּזֶה כול׳. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי חֲנַנָיָה בֶּן אַנְטִיגֳנֹס פְּלִיג עַל רַבָּנִין בָּאַמּוֹת. מוֹדֶה הוּא הָכָא בְּעִיבּוּרֵי עֲיָירוֹת.
2