תלמוד ירושלמי גיטין ט׳:ב׳Jerusalem Talmud Gittin 9:2
א׳משנה: הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ לְאָחִי וּלְאָחִיךְ לָעֶבֶד לְנָכְרִי וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ קִידּוּשִׁין עָלָיו כָּשֵׁר. הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֶן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר וּלְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִידּוּשִׁין אֲפִילוּ בַעֲבֵירָה פָּסוּל. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְדֵן דְּיִהְוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁיבּוּקִין לִמְהָךְ לְהִתְנָסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִין. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט שִׁיחְרוּר. הֲרֵי אַתְּ בֶּן חוֹרִין הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ.
1
ב׳הלכה: גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם כול׳. רִבִּי אָחָא אָמַר. כְּרִיתוּת לֹא הִתְפִּיסָה הַתּוֹרָה שֵׁם כְּרִיתוּת אֶלּא עֶרְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲוָיָיה.
2
ג׳אָמַר רִבִּי מָנָא. וּבִלְחוּד דְּלָא יֵימַר. וְדִין. רִבִּי מָנָא בָּעֵי. הֲרֵי אַתְּ בִּרְשׁוּת עַצְמָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. הֲרֵי אַתְּ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי אַתְּ שֶׁלְּעַצְמָךְ. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין הֲרֵי אַתָּה שֶׁלְּעַצְמָךְ.
3