תלמוד ירושלמי הוריות ב׳:ה׳Jerusalem Talmud Horayot 2:5
א׳משנה: אֵין חַיָיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּידָּה. וְאֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לֹא תָבוֹא אֶל הַנִּידָּה:
1
ב׳הלכה: וְאֵין חַיָיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ כול׳. כָּהֲנָא אָמַר. אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּנְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וִיהֵא כֵן בַּמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵי נִכְנָסִין וְאַתְּ מַיְיתֵי לָן מוֹרִים. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְווֹת מִצְווֹת. מַה מִצְווֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעָה אַף כָּאן בִּקְבוּעָה.
2
ג׳וְאֵין חַיָיבִין עַל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא מִילָּה דַמְיָיא לְמִילָּה. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא חַיָיב. נִכְנַס טָהוֹר וְנִיטְמָא. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַיָיב וּבִקְצָרָה פָטוּר. וְדִכְוָותָהּ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַיָיב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַיָיב וּבִקְצָרָה פָטוּר. אֵי זוֹ הִיא קְצָרָה שֶׁלּוֹ. יִצֶן.
3
ד׳אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבִין. וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם. רִבִּי יוֹנָתָן שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יוֹסֵי בַּר לַקוֹנִיָיא. אַזְהָרָה לַמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה מְנַיִין. וּבְעָא כֵיפָה מִיזְרוֹק בַּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילָּה דְּמַיְינוּקְיָיא אָמְרִין בִּכְּנִישְׁתָּא בְּכָל יוֹם אַתְּ שְׁאִיל לִי. וְאֶל אִשָּׁה בְּנִידַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא צְרִיכָא לֵיהּ הָדָא. וְלֵית צוֹרְכָא דְלָא. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַיָיב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פֵּירַשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַיָיב. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא וְאַתְּ צְרִיכָא לָן. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נָפְקִין וְשָׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּתַנָּיָיא תַנֵּי כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אוֹתָהּ. אֵין לִי אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַיָיב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פִּירֵשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּתְהִי נִדָּתָהּ. וַאֲפִילוּ פִירְשָׂה עָלָיו נִדָּתָהּ. מַה יַעֲשֶׁה. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יִצֶן. לֹא הִיצֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו אַל תִּקְרַב. אַל תִּפְרוֹשׁ. קְרִיבָה פְּרִישָׂה. רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב אַבָּא. כְּהָדָא הָאוֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּע בִּי כִּי קְידַשְׁתִּיךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. יְהֵא רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כִּילּוּ מְחַתֶּכֶת בִּבְשָׂרוֹ. וְכָל עַמָּה רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יִטּוֹחַ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו בַּכּוֹתֶל וִיהֵא מֵיצָן.
4
ה׳כְּתִיב וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָזְרָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. נִתְפַּזֵּר זַרְעוּ וְיָצָא לוֹ בְצִיפָּרְנֵי יָדָיו. וַיָּפוֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב מַתָּנָה. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֵיקוֹנִין שֶׁלְּאָבִינוּ. מִיָּד הֵיצָן. מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַף אֵיקוֹנִין שֶׁלְּרָחֵל רָאָה. מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.
5