תלמוד ירושלמי כתובות ג׳:י׳Jerusalem Talmud Ketubot 3:10

א׳משנה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִי וּמָכַרְתִי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵין מְשַׁלֵּם לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִישָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יוֹתֵר עַל מַה שֶׁהִזִּיק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.

ב׳הלכה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי כול׳. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָהוּ שֶיְּשַׁלֵּם דְּמֵי הַעֶבֶד מִפִּי עַצְמוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס אוֹ יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. אִין תֵּימַר. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס. [אֵין] מְשַׁלֵּם. אִין תֵּימַר. יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. (אֵינוֹ) מְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִינָן. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. [פָּטוּר]. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁהֵמִית עֶבֶד מוּכֶּה שְׁחִין. אָמַר לוֹ. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת בְּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. חַיָיב. וּפָתְרָהּ כְּמוּכֶּה שְׁחִין וִיהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כְּמָאן דְּאָמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. כּוּלּוֹ קְנָס. מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהִפִּיל שֶׁן טֵבִי עַבְדּוֹ. אָתָא גַבֵּי דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. טֵבִי עַבְדִּי מָצָאתִי עִילָּה לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְאֵין קְנָסוֹת אֶלָּא בְּבֵית דִּין וּבְעֵדִים. וְיֹאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. הָדָא אָמְרָה שֶׁאֵין אוֹמְרִין לוֹ צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי גַמְלִיאֵל בֵּירִבִּי אֲבִינָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דָּמַר. מוּתָּר לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. כָּל גַּרְמָהּ אָמְרָה שֶׁאָסוּר לְשַׁחְרְרוֹ. דִּי לֹא כֵן הָיוּ לוֹ לְשַׁחְרֵר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.