תלמוד ירושלמי כתובות ח׳:ב׳Jerusalem Talmud Ketubot 8:2
א׳משנה: נָפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּשֵּׂאת אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מָכְרָה וְנָתְנָה קַיָים. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה לֹא זָכָה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶן עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.
1
ב׳הלכה: נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּישֵּׂאת כול׳. אֲנָן תַּנִּינָן. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָים. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. לֹא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה קַיָים. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה. לֹא כֵן הֵשִׁיבָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֶלָּא כֵן הֵשִׁיבָן. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בָּאֲרוּסָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. תֹּאמַר בִּנְשׂוּאָה שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ. הֲרֵי עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת תּוֹכִיחַ. שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. וְאַתְּ מוֹדֶה לָנוּ שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. אָמַר לָהֵן. כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לָכֶם שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה מִכְרָהּ קַיָים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. לֹא רַבָּן גַּמְלִיאֵל יְחִידִי הוּא. לֹא סָמְכוֹן עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לֵיהּ וּפְלִיג עֲלוֹי. רַבּוֹתֵינוּ חָזְרוּ נִמְנוּ וְהוֹרוּ בִנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְשֶׁלֹּא תִתֵּן. וְאַם מָכְרָה וְנָתְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. פְּלִיגָא עֲלוֹי מִכְרָהּ בָּטֵל. מְסַיְיעָא לֵיהּ רַבּוֹתֵינוּ חָזְרוּ הוֹרוּ וְנִמְנוּ. שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִמְנוּ לֹא הָיוּ חוֹלְקִין עֲלוֹי.
2