תלמוד ירושלמי כלאים ב׳:ב׳Jerusalem Talmud Kilayim 2:2
א׳משנה: הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁיַּתְלִיעַ וְיוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע. אִם צָמְחָה לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אוֹפֵךְ. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. כַּמָּה יְהִי חָרוּשׁ כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵיר רוֹבַע לְבֵית סְאָה.
1
ב׳הלכה: עַד כַּמָּה הִיא מַזְרָעַת עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּמְקוֹם הַטִּינָּא אֲבָל לֹא בִּמְקוֹם הַגְּרִיד בְּעָיָא הִיא יָתֵר. וְתַנֵּי כֵּן מִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ בִּמְקוֹם הַטִּינָּא וְאִם צִימְּחָה וְהוֹרִיד בְּהֶמְתּוֹ לְתוֹכָהּ וְקִירְטְמָתָהּ הֲרֵי זוּ מוּתֶּרֶת.
2
ג׳מַה טַעְמָא דְּרַבָּנִין. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַחֲרוֹשׁ אֲפִילוּ לֹא רָצַף. תַנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת חוֹרֵשׁ דַּק אֶלָּא כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זְנַב הַסּוּס הָיְתָה נִקְרֵאת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹף עֲפָרָהּ שֶׁל זוֹ נוֹגֵעַ בְּזוֹ וְסוֹף עֲפָרָהּ שֶׁל זוֹ נוֹגֵעַ בְּזוֹ. מַה טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּרוֹבַע דַּיּיוֹ. מַה אַבָּא שָׁאוּל כְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין הוּא דְּרַבָּנִין אָמְרֵי מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַחֲרוֹשׁ אֲפִילוּ לֹא רָצַף. אָבַּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל דַּעְתּוֹ בְּרוֹבַע דַּיּיוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַשְׁלִים אֶת כָּל הָרוֹבַע.
3