תלמוד ירושלמי מכות א׳:ד׳Jerusalem Talmud Makkot 1:4
א׳משנה: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִים נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין שֶׁהֲרֵי הַצְּדוּקִין אוֹמְרִים עַד שֶׁיֵיהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וַעֲשִׂיתֶם לֹו כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וַהֲרֵי אָחִיו קַיָים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. יָכוֹל מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵיהָרֵגוּ תַּלְמוּד לוֹמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִיגָּמֵר הַדִּין:
1
ב׳הלכה: אֵין הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. הָדָא אָמְרָה. עֵד זוֹמֵם אֵינוֹ נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא נִפְסָל. פָּתַר לָהּ בְּהַתְרָיָיה. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי יֹוסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵידִיּוֹת וּבִשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת וּבְהַתְרָיָיה אַחַת כָּל עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. מָהוּ כָּל עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. הָיוּ עוֹמְדִין וּמְעִידִין עָלָיו בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן שֶׁגָּנַב אֶת הַשּׁוֹר בְּאֶחָד בְּנִיסָן וְטָבַח וּמָכַר בַּחֲמִשָּׁה בְנִיסָן וְהוּזְּמוּ בְּאַחַד עָשָׂר בְּנִיסָן. כָּל עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ מִב׳ בְּנִיסָן עַד חֲמִשָּׁה בְנִיסָן לְמַפְרֵעַ הֲרֵי אֵילּוּ פְסוּלִין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְתַנֵּי כֵן. הָיוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים. הוּזְּמוּ בָרִאשׁוֹנָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. בַּשְּׁנִיָיה הֲרֵי הִיא לוֹ עֵדוּת אַחַת. בַּשְּׁלִישִׁית הֲרֵי הִיא לֹו כִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. וְהֵיכֵי. אִמ בִּמְעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. לֹא אַתְיָיא אֶלָּא עַל יְדֵי עֵדִיּוֹת סַגִּין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָמְרָה. עֵד זוֹמֵם אֵינוֹ נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא נִפְסָל.
2