תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:ב׳Jerusalem Talmud Megillah 4:2
א׳משנה: וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
1
ב׳הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. [וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְיָיא. רִבִּי אִידִי אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן כַּהֲנָא וָאַסִּי. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָא אָמַר. חוֹתֵךְ. מָן דְּמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. וּמָן דָּמַר. חוֹתֵךְ. אֶפִילוּ חוֹתֵךְ אֵין בּוֹ. הָתִיב רִבִּי פִלִּיפִּי בַּר פְּרוֹטָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. הֲרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלְק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁהִיא סִדּוּרָהּ שֶׁלְ יוֹם.] הָתִיב רִבִּי לָעְזָר בַּר מְרוֹם. וְהָא תַאנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. תְּלָתָא עֲשָׂרָה וּתְלָתָא עֲשָׂרָה וְחַד שְׁלֹשָׁה.
2