תלמוד ירושלמי שבת ט׳:ד׳Jerusalem Talmud Shabbat 9:4
א׳משנה: מִנַּיִין לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָיה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר. שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּבוֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
1
ב׳הלכה: ד. מִנַּיִין לְסִיכָה כול׳. כְּהָדָא דְּתָנֵי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר.
2
ג׳תַּנֵּי. שָׁוַות סִיכָה לִשְׁתִיָיה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. וְהָא תַנֵּי. וְלֹא יְחַלְּלוּ. לָהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אִם אוֹמֵר אַתְּ. לֵית כָּאן סָךְ. לֵית כָּאן שׁוֹתֶה. דִּלֹא כֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָא מִשְׁנֵי לָוִוין מִצְטָרֵף. מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָּר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי אֶלָעָזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶה דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה סִיכָה.
3