תלמוד ירושלמי סוטה ב׳:ו׳Jerusalem Talmud Sotah 2:6
א׳משנה: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ קוֹדֶם לְשֶׁנִּתְאָרָסָה וְלֹא מִשֶּׁנִּתְגָּרְשָׁה. נִסְתְּרָה לְאַחַר וְנִיטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. זֶה הַכְּלָל. כָּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.
1
ב׳הלכה: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵין מַתְנֶה עִמָּהּ קוֹדֶם שֶׁנִּתְאָרָסָה וְלֹא מִשֶּׁנִּתְגָּרְשָׁה כול׳. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. פְּשִׁיטָא שֶׁאָדָם מוֹחֵל עַל קִיּנּוּיוֹ. גֵּירַשׁ כְּמִי שֶׁמָּחַל. הֵיךְ עֲבִידָא. קִינֵּא לָהּ וְנִתְגָּרְשָׁה וְהֶחֱזִירָהּ וְנִסְתְּרָה. אִין תֵּימַר. גֵּירַשׁ כְּמִי שֶׁמָּחַל. צָרִיךְ לְקַנּוֹת לָהּ פַּעַם שְׁנִיָיה. אִין תֵּימַר. גֵּירַשׁ כְּמִי שֶׁלֹּא מָחַל. אֵין צָרִיךְ לְקַנּוֹת לָהּ פַּעַם שְׁנִיָיה. אֲבָל אִם קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה וְיָדַע בָּהּ. וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וְנִסְתְּרָה. שָׁתָת וְלֹא בָדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם טְהוֹרָה הִיא. אִי מֵאַחַר שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ טְמֵיאָה הִיא.
2