תלמוד ירושלמי יבמות ט״ו:ד׳Jerusalem Talmud Yevamot 15:4
א׳משנה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵין גֵּט לְמִיתָה שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר לֹא מֵת הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת תִּינָּשֵׂא.
1
ב׳הלכה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ כול׳. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. בֶּן חֲמוֹתָהּ כְּבַת חֲמוֹתָהּ. בֶּן בַּעֲלָהּ כְּבַת בַּעֲלָהּ. צָרָתָהּ אֲפִילוּ נְשׂוּאָה. יְבִמְתָּהּ אֲפִילוּ אֲחוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתוֹ. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשּׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
2
ג׳וְהַכְּתָב מוֹכִיחַ. וְלַּא מִפִּיהָ מַאֲמִינִין אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתָּב וּבְפָנַיי נֶחְתָּם. אַף אַתְּ שֶׁמָּא מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי בּוּן. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא (וְעֵידָיו עִמּוֹ) [וְעִרְעֵר עִרְעוּרוֹ] בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים. וְהָכָא מִתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהּ דְּבָרֶיהָ אֶצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם אַף הִיא אוֹמֶרֶת אֱמֶת.
3
ד׳עֵד אֶחָד אוֹמֵר כול׳. עֵד אֶחָד אָמַר מֵת. וְנִישֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. לֹא מֵת. הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. הָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים בֵּין אָמַר מִשֶּׁנִּישֵּׂאת בֵּין שֶׁאָמַר עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. רַב נַחמָן בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַב. נִישֵּׂאת עַל פִּי עֵדִים שְׁנַיִם אֲפִילוּ אָתוֹן. אָמְרִין לֵהּ. לֵית אַתְּ נוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהוּא אָדָם מְסוּיָים כְּגוֹן אִימִּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֵית כְּמָן בַּר נַשּׁ דָמֵיי לְרִבִּי אִמִּי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרַבָּנִן דְּתַמָּן. אָמְרִין לֵיהּ. לֵית (אתנו). קָם אַבָּא בַר בָּא וְלָחַשׁ לָהּ גַו אוּדְנֵהּ. אָמַר לֵהּ. בְּחַיֶּיךָ. הַב לָהּ גֵּט מִסָּפֵק. קָמוּ תַלְמִידוֹי דְרַב וּמְחוֹנֵיהּ. אָמַר. עַרְקְתָא יְקַד וְסַפְסְלָה יְקַד. שְׁמוּאֵל אָמַר. תַּמָּן הֲוֵינָא וְלָא עַרְקְתָא יָקְדָת וְלָא סַפְסְלָא יָקְדָת אֶלָּא אַבָּא הוּא דְלָקָה. וְקָם לֵהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אִין בָּרִיא דְהִיא שַׁרְיָא לָךְ אֶלָּא תְהֵא יוֹדֵעַ דִּבְנֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַמְזֵירָא קוֹמֵי שְׁמַיָיא וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לֵיהּ דוּ מֵקִים מִילְּתָא עַל בְּרָרָה.
4