תלמוד ירושלמי יבמות ב׳:י״בJerusalem Talmud Yevamot 2:12
א׳משנה: הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מֵיאֵינָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו יִשָּׂאֶנָּה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין. וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶן נָשִׁים וָמֵתוּ מוּתָּרוֹת לְהִינָּשֵׂא לָהֶן וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוּ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ מוּתָּרוֹת לְהִינָּשֵׂא לָהֶם. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִיבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם.
1
ב׳הלכה: הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ כול׳. הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעֲלָהּ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אוֹמֵר אֲנִי. לְכָךְ מִתְכַּוֵּין מִתְּחִילָּה. מֵיאֵנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו יִשָּׂאֶינָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין. שֶׁאֵין שְׁנַיִם מְצוּיִין לַחֲטוֹא מִפְּנֵי אֶחָד. תַּמָּן תַּנִינָן. הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ אֲפִילוּ הֵן אוֹבְדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִמְכּוֹר בִּפְנֵי בֵית דִּין מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים. אָמַר [רִבִּי] אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה יְהֵא בְדָמִים. רַב יְהוּדָה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי טַרְפוֹן. תְּנַיי בֵּית דִּין. לֹא יִקְחוּ. רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. רִבִּי חִיָיה בֵּירִבִּי שַׁבָּתַי מַקְשֶׁי. הָכָא אַתְּ אָמַר מֵיאֵנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו יִשָּׂאֶינָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הַמִּקָּח דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. בְּרַם הָכָא אֵין שְׁנַיִם מְצוּיִין לַחֲטוֹא מִפְּנֵי אֶחָד.
2
ג׳וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים וָמֵתוּ מוּתָּרוֹת לְהִינָּשֵׂא לָהֶן. לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתוּ. הָא אִם נִתְגָּרְשׁוּ לֹא. וְכוּלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִּתְאַלְמְנוּ אוּ נִתְגָּרְשׁוּ מוּתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶן. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לַחֲטוֹא לְאַחַר זְמָן. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִיבְנֵיהֶן וְלַאֲחֵיהֶן. שֶׁאֵין אָדָם מָצוּי לַחֲטוֹא לֹא מִפְּנֵי בְנוֹ וְלֹא מִפְּנֵי אָחִיו.
3