קדושת לוי, קדושות לפורים, קדושה רביעיתKedushat Levi, Kedushot for Purim, Kedusha Revi'it
א׳ועתה נבאר למה נקראים ימי פורים ימי משתה ושמחה ואסור בתענית כמו עצרת, כמו שאמרו בפסחים דף ס"ח ע"ב, מר בריה דרבינא הוה יתיב בתענית כלא שתא בר מעצרת ופורים כו'. נראה הטעם של דבר, דכמו עצרת שפרש"י דבעינן נמי לכם, שישמח בו במאכל ובמשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו עד כאן לשון רש"י, כן בפורים צריך שישמח בו באכילה ושתיה להראות שיום זה נוח לישראל שקבלוה בימי אחשורוש מאהבת הנס וכמו שביארנו מה שאמרו (מגילה ז:) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ביארנו בכמה אופנים ונבאר בחלקים הבאים אם ה' יזכנו לדפוס אותם:
1
ב׳אמנם כעת נבאר באופן אחד היותר פשוט, כי הנה דע כי מה שקבעו לאלו נסים לחנוכה ולפורים ולפסח יום טוב ולא לנסים אחרים, הגם דרוב יתר נסים דסנחריב וגדעון היתה כולם בפסח, אפס בודאי היה עוד נסים. ונראה כי הנסים והתשועות נחלק לשלשה בחינות. אחד, שהשם יתברך הושיעה לנו בנסים ונפלאות בשינוי טבעיים וזה היה בפסח. והשני, שהשם יתברך עשה נס שהרשעים יעשו כרצון בית ישראל הגם שרצונם לאבד את ישראל והשם יתברך בעל כרחם שלח בתוך מחשבותם לעשות עמנו טובות וברכות. וזה הוא חידוש נפלא שרשע יעשה טובות עם ישראל וזה היה הנס דפורים שהשם יתברך שלח בתוך מחשבת אחשורוש שהיה יותר רשע מהמן כמאמר (שם יד.) דבעל התל ובעל החריץ, יעשה טובות לישראל וישפיל את שונאיהם והשני ]והג'[ יעשה דרך מלחמה למסור רבים ביד מעטים ואלו הקדושים היו כבושים תחת יד הרבים. וזה היה הנס דחנוכה ועל אלו נסים ותשועות סובבים כל התשועות או נסים בשינוי טבעים שיעזור לנו כמו בפסח או נסים דרך מלחמה כמו בחנוכה או שהרשעים יצטרכו לעשות טובות עם ישראל וזה היה הנס דפורים. ואת זה צריכין בגלות המר עד מאד להטות את לב האומות עלינו לעשות עמנו טובות. וכבר ביארנו שכשמספרים נס, אז זה הנס מאיר לנו תמיד כאשר נכתב בקדושת חנוכה על פירוש בימים ההם בזמן הזה, ולכן כיון שאנחנו צריכין כמו הנס דפורים בגלות הזה וכן בזמן בית שני שהיו ישראל תחת ממשלת האומות שיעשו עמנו האומות טובות לכן מספרים הנס בפרסומי ניסא ועוד גדלה הנס דפורים שכל הדברים שעשה המן וכונתו היה לרעת ישראל והוא היה הכל לטובת ישראל אשר עשה העץ לתלות ואשר יעץ להרוג את ושתי וזהו היה הכל לטובת ישראל ולמפלתו כמו שאיתא בתנא דבי אליהו, לטובתי נשברה רגלי פרתי, מזה יחשוב שבאם יבוא לאדם איזה רעה יחשוב לו שהכל הוא לטובה שצריך האדם לחשוב שכל המאורעות בא מן הבורא ברוך הוא, ואם כן בודאי הוא טובה, כי הוא המלך הטוב ובודאי לא יבא שום רעה ממנו. וזה הוא הארת פורים שמכל הרעות של המן בא טובות ובמקום אחר נבאר זה באורך. והנה זה גרם שידעו שהכל מהבורא והוא המלך הטוב, ועוד טעם שנהפך פור המן לפורינו שכל הטבעים נזדככו. נמצא אחר שאדם יעמיק במחשבתו שכל רעות יהפכו לטובות כמו המן שמרעתו בימי מרדכי ואסתר נתהפך לטוב מזכך בזה המחשבה שלא יבוא עליו שום רעה. וכל הדברים אשר ברגע נראין לדבר רע כשישמח בה ויאמר גם זו לטובה יתהפך לטוב ולא יפחד משום דבר כמו שנאמר (תהלים קיב, ז) משמועה דעה לא יירא, וזה הוא בזכות המחשבה והאמירה שהכל לטובה כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר שהכל היה לטובה:
2
ג׳וזהו חייב אינש לבסומא בפוריא עד כו', מחויב להתענג בהארת פורים שיאמר שאיננו בעולם כלל שום דעה. שבין הדברים רעים, שהוא בכלל ארור המן. ובין הדברים הטובים, שהוא בכלל ברוך מרדכי. הוא הכל טוב ואין שום רע כלל בעולם. וזהו עד דלא ידע, כלומר שכל הדברים אף על פי שנראין רע אין הכוונה רק טוב ואין שום רע, כי הכל מהבורא ברוך הוא המלך הטוב. וזה דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שכולם המה טובות לישראל ולא יש שום דבר רע כמו בימי מרדכי ואסתר שמכל המחשבות רעות נתהפך הכל לטוב. ובחלקים אחרים נבאר כל זה באריכות והאל הטוב יתן לנו הטוב והמטיב אמן סלה:
3
ד׳ועתה נבאר מה שחייב אינש לבסומי בפוריא, שלכאורה אינו מובן שהוא מדה מגונה עד מאד. דהנה כונת הגמרא הוא כך, כפי אשר כתבנו דכל פעולת המן היה הכל לטובת ישראל ומה שעשה העץ למרדכי לסוף נתלה עליה הוא ועשרת בניו, וכן מה שאמר לאחשורוש להרוג את ושתי ולאיש אשר המלך חפץ ביקרו לעשות יקר וגדולה, היה הכל לטובת ישראל וכל הרעות שחשב ועשה לישראל היה לטובתם של ישראל. אפס, כי דעת וכונת המן לרעה לישראל, אמנם השם יתברך עשה והיפך לטובה שלא מדעת המן, כי דעתו היה לרעה הפעולות שעשה והשם יתברך ידע כי לא כמחשבת בני אדם מחשבותיו, רק הכל לטובה. וכן ידע האדם שבאם אדם רוצה לעשות לו רע מזה העשייה בעצמה יתהפך לטוב שלא כפי דעת הרשע שחושב לרעה, רק הכל לטובה ובין האדם הרוצה לעשות לחבירו טובה ובין האדם הרוצה לעשות לו רעה הכל לטובה. אפס, כי החושב לעשות רעה השם יתברך מהפכה לטוב שלא מדעת החושב:
4
ה׳והנה האדם המבסם את עצמו הוא בלי דעת וכל דבריו הוא בלי דעת. וזה חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כלומר בביסום שהוא בלתי דעת כמו איש מבוסם אין חילוק בין ארור המן, שהוא המכרין את עצמו לרעה ורוצה לעשות לחבירו. ובין ברוך מרדכי, הרוצה לעשות טובה הכל הוא טוב וכמו שכתבתי, רק הרוצה לעשות רעה הטובה הבא ממנו כמו איש מבוסם , דהיינו בלתי דעתו בא ממנו טובה שהוא בלי דעת כן הטובה הנצמח מעושה רע הוא בלתי דעתו. וכן כל הדברים הבאים מלמעלה אפילו שנראין כמו רע הוא לטובה, רק בעת שנראה שהוא הרע אין אנו יודעים הטוב שיבא ממנו והטוב שבא מזה הרע הוא בלתי דעתינו, כי לפי ראות עיני בשר ודם הוא רע וזה הוא כמו איש מבוסם אשר אינו בדעתו. והנה כבר ביארנו בקדושת חנוכה, הפירוש על בימים ההם בזמן הזה שבהדלקת נר חנוכה, ובקריאת מגילה. ובשמחת אלו הימים פועלין שכל אלו הנסים והחסדים יתגלה גם היום, לכן בעת האכילה ושתיה מה שאמרו חייב אינש, יכוין שימשך אל החסדים תמיד גם היום שהאל יעשה אותות בגלות המר שאנחנו בין האומות העולם שאומות העולם יעשו עמנו טובות כמו שהיה אז על ידי אחשורוש טובות לישראל וכל מי שירצה לעשות עמנו רעה יצמח מזה טובה גדולה. והעיקר השמחה היה, מה שמקבלין התורה על ידי מקרא מגילה וכמ"ש, והוא דומה כמו עצרת שאסור להתענות וכמ"ש:
5
ו׳ומעתה יש לבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל במגילה (ז:) אמר רבא סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו שנאמר ימי משתה ושמחה, דבגמרא אמרו בשבת דף פ"ז ולקבלו התורה בלילה. ומשני הגמרא לא מראש בסתר דברתי. נמצא עיקר קבלת התורה צריך להיות ביום דוקא. וכבר ביארנו שמחת פורים הוא שנוח לנו מה שאנחנו מקבלין עלינו התורה ואהבת הנס ועיקר קבלת התורה ביום דוקא ולכן סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. ומעתה כשאוכל ושותה בפורים לא ירבה בהוללת, רק יקבל עול תורה ועול מצות כמו בימי מרדכי ואסתר ובזה יהיה עיקר שמחתו ויקיים שוש אשיש בה' (ישעיה סא, ו) ובכל כזית וכזית שאוכל יכוין ששמח בעול תורה ומצות וישמח ויעלוז בקבלת התורה וגם ישמח ויעלוז ויכוין באכילה ושתיה שכל האומות העולם יעשו עמנו טובות וכל הרעות יתהפכו לטוב ויקוים בנו ולא שמע אלקים אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך את הקללה לברכה, אמן סלה נ"ו:
6
ז׳ועתה נבאר מה ששתיית יין מצוה בפורים בדברי נעימים מתוקים ויותר חייב לבסומי בפוריא, מה שאין כן בשאר ימים טובים. אפס נראה, כי מה שבן רשע כמו אחשורוש יזכה בנו לבנות בית המקדש אף על פי שהיה דריוש טהור מאמו, אף על פי כן טמא מאביו היה. ונראה לי בעבור שעל פי גזירות אחשורוש נתלה המן ועשרת בניו ונקם מאויבינו ויתר הדברים אף על פי שהאל הכריח אותו לזה הגזירה. זכה בנו לבנות בית השני. והנה היה באחשורוש בודאי ניצוצות הקדושה כנודע מדברי האר"י ז"ל, כי בכל דבר יש נצוצות קדושה וצריך להעלות מקליפות בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) ובזה שצוה אחשורוש לתלות את המן ועשרת בניו ונעשה תשועה גדולה על ידו, ועל ידי זה היה עליות לניצוצות קדושה שבתוך אחשורוש וזכה בנו לבנות בית המקדש, וכן על ידי מעשה המן, הגם שכונתו היה לרעה, רק שעל ידי מעשיו היה התשועה, כי הוא הכין בעצמו העץ לתלות אותו ואת בניו. וכן מה שאמר להרוג את ושתי, הגם שכונתו שישא את בתו, על ידי זה היה התשועה גדולה בישראל. נמצא היה לניצוצות הקדושה שבתוך המן עליות ועל ידי זה בני בניו למדו תורה ברבים ואלו בני ברק, ונמצא שהיה עליות לנצוצות קדושה שבתוך המן ואחשורוש. והכלל גדול, מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד, כי יותר תענוג מעליות הנצוצות שבתוך הקליפות מצדיקים עצמן. למשל לבן שהוא פעם אחד בשנה אצל אביו ובא ממקום רחוק התענוג גדול יותר מכשהוא אצל אביו בתמידות, לכן בעל תשובה שבא ממקום רחוק התענוג גדול יותר מצדיק שהוא אצל אביו. ולכן בפורים שהוא התשועה במה ששלח האל בתוך מחשבות אחשורוש לעשות כרצון ישראל והיה לניצוצות שבתוך אחשורוש עליות גדול שבנה בנו הבית המקדש ומעשי המן נהפך לישועה ולכן בני בניו למדו תורה ברבים, וכיון שהיה לניצוצות שבתוך הקליפה עליות היה שמחה גדולה כאשר כתבנו שהוא כמו בעל תשובה לכן יש להרבות בשמחה וידוע שיין הוא סוד שמחה לכן יש להרבות ביום זה בשתיית יין, כי יין מרמז על שבעים סנהדרי גדולה שהמה בעולם העונג לכן יש להרבות ביום זה בשתיית יין. ועוד יש לאלוה מילין בענייני חנוכה ופורים ויבואר אם ירצה השם אם יזכנו האל בחלקים הבאים להדפיסם ושם יתבאר אם ירצה השם הרבה עניינים על מגילת אסתר ועל מימרות חכמינו ז"ל וההגדות דחנוכה ופורים:
7
