כתר שם טוב א׳:ר״חKeter Shem Tov 1:208
א׳ואם הוא מופשט מגשמיות ואפ"ה מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה או יראה רעה כי עדיין לא נברר ונפשט כל צרכו והפסולת רוצה להתאחז בו ולהדפו. יתעורר עי"ז לאהבת הבורא ויראתו ועי"ז יברר ניצוצין קדישין מפסולת המאנין תבירין. כי באמת לולי השבירה לא היה שום רע ושום חומריות בעולם רק כל הברואים היו דביקים בבורא ית' כמו האופנים שרפי' וחיות הקודש:
1
ב׳אבל השבירה גרמה התרחקות והתעבות ופירוד מן הש"י והכל למען נסותינו להטיבנו באחריתנו כשנזדכך במעשים ונברור טוב מרע ע"י מצות הבורא של מאכלים כשירים וטהורים. ועיקר הבירור של השבירה א"א להיות אם הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות ח"ו כי האיך יברור אם הוא חושק לפסולת ברצונו אבל הבירור ע"י שיהיה דבוק בהש"י באהבה ויראה ומביא הכל ע"י מדת היראה לאין שהוא חכמה. ור"ל שמבין שתענוג הגשמי הוא הבל ונמאס בעיניו וברצונו לא היה נהנה מזה התענוג הגשמי כמו אכילה ושתי' ומשגל רק מחמת מצות הבורא וגם יש בזה ניצוץ מאהבת ותענוג הבורא:
2