כתר שם טוב א׳:נ״הKeter Shem Tov 1:55
א׳מבעש"ט. פי' הענין בחטא א' שחטא אדם נזדמן לו חטא אחר כדי שישוב ממנו עי"ז יהיה כפרת חטא א' וכשרואה יצה"ר כך מתגבר עליו בחטא ב' ומ"מ הש"י מליץ בעדו על ג' פשעי ישראל כו' וכאשר חטא ג"פ אז נתלבש נר"נ בקליפות ועבירה גוררת עבירה ודרכי התשובה נמנע ממנו עד שירוחם משמים וז"ש הנביא נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך כי אחר שנעשה הכל כדרך מישור בעיניו ע"י כי השמן לב העם הזה וצריך חפוש וחקור שידע שחטא אז ישוב עדיו ית' וק"ל.
1
ב׳מבעש"ט. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת (תהלים יט, ג). כי תחלת דינו של אדם על ביטול תורה (קידושין מ, ב) שנא' פוטר מים ראשית מדון (משלי יז, יד) אפס שסובר שיוכל לפטור מהדין עבור טרדת פרנסה ביום. ובלילה שובת מטרדתו. אך דיום החורף מכריעו כו' וליל הקיץ סותרו וכו':
2
ג׳ המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו (אבות ו, ו). וק' איך שייך זה לקנין תורה להכיר מקומו. וגם במ"א ארז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו. ע"ק סייג מהו. וי"ל דאנו אומרים בקדושה דשבת וי"ט וז"ל כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו לעומתם משבחים ואומרים. וק' כיון דאמרנו כבודו מלא עולם איך שייך תו השאלה איה מקום כבודו. וגם ק' דשאלת איה בלא"ה אינו שייך אל הבורא ית"ש דבחובות הלבבות ונשאל קצת מהחכמים כו' אנה הוא א"ל בצפי' ע"ש. וי"ל דבס' הקנה וירא אלהים את האור כי טוב שאלו לר' מהו הפי' טוב א"ל אליהו ז"ל אמר בפיו בהטיבו את הנרות תרגומו באדלוקותי'. והנה כוונת הענין כמדליק מנר לנר. וק' הלא הקב"ה מוציא אורה מאין תמורה פי' דאדם כשרואה בלילה שיכבה הנר מדליק נר אחר ממנו והוא תמורה של נר א' וזהו הוצאת יש מיש. אבל הקב"ה מוצא אורה של אור הראשון יש מאין שזהו מאין תמורה. וא"כ איך אמר כי טוב כמדליק מנר לנר. וי"ל דבסוף הפ' דרז"ל וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל ראה הקב"ה שאין העולם כדי להשתמש באור הראשון וגנזו לצדיקים לע"ל. והקשה הרב הקדוש מו' דוב בער זלה"ה בשם רבו היכן גנזו דהרי חמה ולבנה כוכבים ומזלות ג"כ אינם ברקיע א' ואפ"ה נראים דרך זהר הרקיע ואע"פ דנר גשמי אפשר לגנוז האור ע"י שגונז הנר מפני שהוא אויר הנתפס בשלהבת ובנר אך כמו שאמר בתיקונם על הא"ס לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ופי' בס' הקנה דא"ל מט"ט למרע"ה מפני שכ"ד שנתפס בהרהור המחשבה הוא נכלל בשש קצוות א"כ הוא מוגבל וכל מוגבל הוא מחובר ומחודש פי' כי כמו שהאדם הוא בעל מדה כן כל דבר הנתפס במחשבתו הוא מוגבל ובעל מדה ומוגבל בו"ק הוא מחובר כי ע"כ ארז"ל אין למעלה לא מעלה ולא מטה ימין ושמאל פנים ואחור לא ערף ולא עיפוי כי ע"כ בדבר מוגבל זה מעלה מפני שנוטה ליסוד אש וזה מטה מפני שנוטה ליסוד עפר ימין מיסוד המים שמאל מיסוד הרוח וא"כ כל מוגבל הוא מחובר שדברים אשר חובר מהם קודמים לו הקדמה טבעית ומחברו קודם לו הקדמה זמנית וטבעית. א"כ צ"ל דהא"ס לית מחשבה תפיסא בי' כלל דאלת"ה א"כ הוא מחובר ומחודש ואיננו קדמון כן אור הראשון כ' בס' יצירה וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס א"כ איך אפשר לגנזו. ותירץ דאורה זו תורה מתחלה רצה ליתן אור נגלה של התורה וסודותיה לעולם ואח"כ גנזו הקב"ה והיכן גנזו בסיפורי מעשיות של התורה אבל לצדיקים כמ"ש אם תבקשנה בכסף וכמטמונים כו' אז עתיד לבוא אליהם האור וז"ש וגנזו לצדיקים לע"ל ר"ל שעתיד לבוא לצדיקים האור ע"י דרושיהם את הש"י ע"י התורה וז"ש לע"ל תורה חדשה מאתי תצא. וק' הא לא יחליף ולא ימיר דתו אלא שיפרש הסודות שבה ושדיבר הכל מאת הש"י מבטן עולמות העליונים:
3
ד׳והנה אליהו ז"ל אמר להרמ"ק ז"ל שלבטל מ"ז יאמר פ' אש תמיד תוקד כו' וק' איך שייך זה וי"ל דפי' ואתם הדביקים בה' כו' דסבת אמתת החיות הוא הדביקות וכשיש לו דביקות בהש"י שהוא חי החיים הוא חי' בעצם וכשיפסק מהדביקות הוא חי במקרה פי' דאמיתות הוא עצמי באש ובמים הוא מקרה שלא יתמיד כשיופסק ויפרד מהאש וכן הדביקות ארז"ל ע"פ ולדבקה בו הלא ה' אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו פי' ע"י התורה ובשם הנ"ל דל"מ כשאדם עוסק בתפלה ותורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה ודאי צ"ל בדביקות עצום אלא אפי' כל היום יקיים שויתי ה' ויהיה לו קצת דביקות מלה"ד לנר או גחלים שאם יש בהם עדיין ניצוץ יוכל להבעיר משא"כ אם לא נשאר אפי' ניצוץ שצריך להביא אש מחדש וז"ש אש תמיד פי' יהיה לו קצת דביקות שנמשל לאש רשפי אש שלהבת יה על המזבח למי שזובח יצרו בקרבו לא תכבה כנ"ל:
4
ה׳וז"ש ואתם הדביקים כו' ל"מ לעה"ב ודאי ישיג חיים הנצחיים אלא אפי' חיים כולכם בעה"ז שנק' היום. וזה פי' שאלו לר' מהו וירא אלהים את האור כי טוב פי' דארז"ל. ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים. והנה גם הפ' וירא אלהים את האור כי טוב צ"ל דקאי על התורה כנ"ל וגנזו דבריאת האור כבר נאמר. ויאמר אלהים יהי אור ויהיה אור והרי התורה היא מעשיהם של צדיקים וק' לי' ל"ל מעשיהם של צדיקים בהטיבו תרגומו באדלקותי' פי' שיהיה תמיד קצת בדביקות וז"ש והנה כוונת הענין כמדליק מנר לנר שאם יש עדיין קצת אור על נר א' יוכל להדליק משא"כ כשכבה. והנה בש"ע א"ח סי' א' כ' רמ"א שויתי ה' כו' דכמו שהקב"ה מקומו של עולם כן האדם שנא' עולם הקב"ה מקומו עומד עליו ורואה במעשיו. וז"ש הראיני נא את כבודך וא"ל קב"ה לא תוכל לראות כי לא יראני אפי' מה"ש שנ' בהם ודמות פניהם פני אדם וחי שחי לעולם מפני שכל נברא הוא מוגבל וכן ראייתו הוא מוגבלת. והנה מקום אתי ואיני אומר אני במקום שהקב"ה מקומו ש"ע פי' שהוא א"ס והאיך אפשר שמי שיש לו סוף יוכל לראות הא"ס. וכן אמר מרע"ה וידעת היום כו' בשמים ממעל כו' וק' דממעל ומתחת מיותר ע"ק מאי שייכות פה אין עוד וי"ל דצ"ל דהבורא הוא א"ס דא"ת דהוא מוגבל א"כ הוא מחובר כנ"ל וצ"ל דהוא אחד דא"ת דיש ב' צ"ל ביניהם הפרש וכל נפרש מוגבל כו'. וז"ש וידעת היום כי ה' מדה"ר הוא האלהים והכל אחדות א' דהרי הוא בשמים וממעל לשמים וכן על הארץ ומתחת לארץ פי' שהוא מקומו ש"ע דהוא א"ס א"כ צ"ל אין עוד דא"כ צ"ל הפרש וכל נפרש מוגבל. ובגמ' כשרצה שלמה להכניס הארון לבית ק"ק דבקו שערים כו' אמר שאו שערים ויבוא מלך הכבוד רהטו בתרי' למבלעי' אמר מי הוא זה מלך הכבוד ה' כו' וק' מה"ת הטעות וי"ל דהרמ"א פי' דק' הלא מכה"כ אפי' בח"ל ובא"י מיוחד יותר לשריית שכינה כ"ש ירושלים ובהמ"ק ומאי נפ"מ ופי' כמו הנשמה דמליאה כל הגוף ואפ"ה תמצא חוש ראיה ודיבור כ"א בעיניפ ופה מפני כח הכנתם כן העולם ארז"ל דיש לו כל האיברים ראש עפרות רחבת ידים נמצא הבהמ"ק וק"ק הוא כמו ראי' כ"ש הארן דשם דיבור מבין ב' כרובים וזה נק' מלך הכבוד. וכן י"ל על שלמה דהיה מלך ונביא ומוכן יותר להשראת שכינה נק' מלך הכבוד אלא שהוא יהורא ע"כ רהטו בתריה למבלעי' עכ"א מי זה מלך הכבוד ה' השוכן על הארון וכרובים.
5
ו׳ובמשנה (אבות ד, י) רמ"א אם עמלת בתורה נותנים לך שכר הרבה ואם בטלת יש בטילים הרבה כנגדך פי' מד"ש דעכ"א הרבה דבס' חסידים דכשצדיק עוסק בשירות ובתורה בעה"ז שורש הנשמה שתחת כסה"כ וכל מלאכים שנבראו ע"י מצותיו משוררים למעלה בעולם עליון עכ"א אם עמלת בתורה נותנים לך שכר הרבה פי' גם שכר עסק שלהם ואם בטלת מן התורה הם בטלים:
6
ז׳וז"ש כבודו פי התפשטות כבוד השכינה מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו פי' עיקר השראת שכינה ומודים שהוא על ישראל ואומרים הסי' הוא לעומתם פי' בזמן שהם אומרים שירה משבחים ואומרים גם למעלה גם הוא עיקר השראת הכבוד:
7
ח׳וז"ש המכיר את מקומו כמו שהקב"ה מקומו של עולם כן הוא מקומו עומד ורואה במעשיו וא"ת הלא כמה ברואים שאינם משגיחים ע"ז עכ"א והשמח בחלקו הצדיק יש לו נשמה חלק אלוה ממעל א"כ והעושה סייג לדבריו שיהי' בד"ו:
8
ט׳אני ה' לא שניתי (מלאכי ג, ו) אבל לגבי חייביא דשתני קב"ה ואסתתר בכמה לבושין ובכמה כסויין כו' דאינון תהו ובהו נו'. וז"ש אסתירה פני מהם אבל אינון דתליין מיניה ומשכינתיה לא אשתני לעולם הרי שיש כמה לבושין וכסויין שהקב"ה מסתתר בהם אמנם כ' הבעש"ט שאם ידע האדם שהקב"ה מסתתר שם אין זה הסתרה כי יתפרדו כל פועלי און:
9
י׳וז"ש ואני הסתר אסתיר פני (דברים לא, יח) פי' שיסתיר שלא ידעו שהקב"ה שם בהסתרה לו. וז"ש כי ר"ת אמר אויב ארדוף וגו' הם ה' אלפין ששם אלופו של עולם מסתתר בסוד שם סא"ל גי' יחוד הוי' אדני. ואחר שידע אדם כלל זה שהוא כלל גדול שאין שום מסך מבדיל בינו לבין אלהיו בשעת תורה ותפלה גם שיעלו לפניו כמה מ"ז שהם לבושין וכסויין שהקב"ה מסתתר שם מ"מ אחר שידע אדם שהקב"ה מסתתר שם אין זה הסתרה:
10