כתר שם טוב א׳:פ׳Keter Shem Tov 1:80
א׳מהבעש"ט. כשרוצין ליפרע העונש ממי שהוא ראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת הבטחון ע"כ ראוי להתפלל לפניו ית' שיתחזק בבטחון בו ית'. זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא אין הכוונה לומר להם דברי מוסר כדי שישובו דא"כ שמא לא ישמעו לו ולא עלתה בידו כלום. ועוד דזה כלל גדול בכל פעולתיך שתעשה לש"ש תראה שיהיה מיד בעשותך הדבר יהיה בו עבודת השם הן באכילתו שלא יאמר שיהיה כוונת אכילתו לש"ש שיהיה לו כח אח"כ לעבודת ה' הגם שזה ג"כ כוונה טובה מ"מ עיקר השלימות שיהיה בו עובדא לש"ש מיד והיינו להעלות ניצוצין קדישין וה"ה לכל מעשי אדם יהיה עד"ז. וא"כ באומר מוסר ותוכחה לבני עירו יראה לקשר א"ע תחלה בו ית' ואח"כ יראה לדבק ולקשר א"ע עמהם מצד האחדות והתכללות כי שורש אחד להם לראשי הדור עם בני דורו וכשעושה כך אז ה' אלהיו עמו ויעל עמהם לדבק אותם בו ית'. וז"ש דאוחז ידם להעלותם וא"כ עושה פעולה מיד באמירתו להם תוכחה ומוסר לעם ב"י כמ"ש הבעש"ט בענין התפלה להעלותם ג"כ עד"ז וז"ש ראיתי בני עליה והם מועטים:
1