כתר שם טוב ב׳:כ״וKeter Shem Tov 2:26
א׳מהבעש"ט זלה"ה. מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כח, יז). וקשה דבשלמא אם היה אדם עומד לנגדו והיה אומר אין זה בית אלהים כ"א בית אכסניא היה שייך לומר בלשון זה אין זה כ"א בית אלהים ולא כמו שאתה אומר. אבל כיון ששום אדם לא היה עומד לנגדו להכחישו מהו הלשון אין זה כ"א בית אלהים הל"ל מה נורא המקום הזה ודאי זה בית אלהים. ופי' ע"פ הגמ' (שבת לא, ב) מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. ופי' דהתורה הוא בית שער ליראה והנה ידוע שיעקב היה נטמן בבית עבר י"ד שנה ועסק בתורה קודם שהלך לחרן והנה כל הי"ד שנה לא הרגיש יראה כזו שהרגיש כן בהר המוריה מקום בהמ"ק ע"כ אמר כך מכח שאני רואה מה נורא המקום הזה אני גוזר ואומר אין זה כ"א בית אלהים זהו עיקר הבית והדרתא כמו ביתי בית תפלה וזה פי' תלמודי שבידי מבית עבר הוא שער השמים לבד ותרעא לדרתא.
1
ב׳מעשה בחסיד גדול א' שנסע אל הבעש"ט זלה"ה להיות אצלו ביוה"כ ובעי"כ מחמת שלא נזדמן להם לקנות ביום האתמול וכל הלילה ע"כ הוצרכו בבוקר לעמוד חוץ לעיר ביער א' לרעות הסוסים ונחו עצמן מעט לישן וכשעמדו ראו שהי' צאת הכוכבים והי' עדיין רחוק פרסה לעיר והוצרך החסיד והוצרך החסיד להיות ביוה"כ ביער ובשדה כי לא היה יכול לילך שם ברגליו והיה החסיד בצער גדול מאד והתפלל בהכנעה רבה. אח"כ מוצאי יוה"כ נסע החסיד לעיר וקבלו הבעש"ט זלה"ה בסבר פנים יפות מאוד ובשמחה רבה והיה מדבר תנחומין על לבו ואמר לו שתפלתו הועילה להעלות כל התפלות של עם שבשדות:
2
ג׳וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור. מהרב מ' דוב בער דברית הלשון פוגם ברית המעור וז"א וירד מצרימה היינו בקליפות אנוס ע"י קרי והוא בא לו ע"פ הדיבור שפגם ברית הלשון:
3
ד׳הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (תהלים יט, יא-יב). וק' מ"ט הוא ממשל התורה לזהב ופז ודבש כו' ע"ק מהו הגם עבדך דגם משמע טפלה הוא דוד קרא לנפשי' חסיד כד"א שמרה נפשי כי חסיד אני ואיך יאמר גם עבדך נזהר בהם וסופו דקרא יותר קשה בשמרם עקב רב דפי' דשמרם בשביל רב השכר הלא התנא אסר זה באמרו אל תהיו כעבדי' המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. וי"ל ע"פ דאי' בס' אהא דישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג ישבע ויתענגו ומקשה הלא בעניני עסקי עה"ז התענוג הוא קודם השביעה דהל"ל יתענגו וישבעו ופי' דיש בעסקי עה"ז תענוג בלא שביעה לעולם ושביעה ואחר השביעה שוב אין תענוג פי' בענין עסק קבוץ ממונות והון רב יש תענוג מה שהוא עשיר יותר יש לו תענוג יותר מעשרו אבל אין לו שביעה כד"א אוהב כסף לא ישבע כסף ואכילה תענוגי מעדני עה"ז אחר השביעה שוב אין לאדם תענוג כי נפש שביעה תבוס נופת ואכול דבש הרבות כו'. וכ"ז בעסקי עה"ז אבל בלימוד התורה הוא כך מי שהוא אינו חכם גדול בתורה אם יבקשו ממנו לפרש הלכה עמוקה וקשה תחלה הוא מר לו כמרז"ל ע"פ שפתותיו שושנים נוטפות מר א"ת מור כו' לסוף מתענג אבל אם הוא חכם גדול בתורה אפי' בתחלת העיון יש לו תענוג מפני שיכול לפלפל בחכמה ולמצוא ראיות ופירושים מכל הצדדים. והנה השבת לא ניתן לתענוג אכול ושתו לבד אלא לעסוק בתפלה ותורה כדפרמ"א ע"פ וקראת לשבת ענג ולק' וקראת לאכילה ושתי' ענג דא"כ מי שהוא עני דקיי"ל עשה שבתך חול כו' א"כ מהו הענג שלו אלא הענג שלו יהיה מהשבת בעצם דהבית דהנר שבת דולק בו לפני האדם או ביום אור היום הוא רומז לבית מושב אור פני הספירות ממש שהוא קדש קדשים וחוץ לבית התחום שבת אלפיים באמה סביב הוא תחום חותם רושם אור הקדוש וכל רוגזין וכל דינין וכל פולחנין חשין הם חוץ לתחום וגם סוד הנשמה יתירה כמ"ש בסידר האריז"ל ע"פ ישמח משה במתנת חלקו שנותנין לו במתנה בכל שבת האלף חלקי אור בסוד תוס' נשמה יתירה ועי"ז כי עבד נאמן קראת להחזיר לישראל אותן הכתרים עדים שהתנצלו בחטא עגל וזהו כליל תפארת אשר בראשו נתתו לו כו':
4
ה׳ע"ש ע"כ ארז"ל ע"פ שבת וינפש כיון ששבת אבדה נפש פי' כי כמו שהעשיר מרגיש יותר בצער העוני יותר מן עני בתולדתו כן הצדיק שהיה לו נשמה יתירה ואור גדול וקדוש בשבת מרגיש יותר בצאת השבת מה נאבד ממנו יותר מההדיוט ע"כ עיקר התענוג להצדיק יהיה מהשבת ועסק התורה ותפלה בקדושה ובטהרה בשבת וז"ש ס' נועם אלימלך אהא דאר"י אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וקשה מ"ט ל"ק כל המענג עצמו בשבת אלא מהו שבת שמא דקב"ה ופי' כל המענג להקב"ה שנ' שבת ע"י עסק תורה ותפלה שלו בכוונה גדולה כמ"ש הפרדס כי בהיות הבל פיו של אדם כח מתאצל מנשמתו א"כ כפי שיעור נשמתו תהיה שיעור תפלתו והנה בשבת שיש באדם תוס' נשמה יתירה ממקום גבוה א"כ יש כח בתפלתו לעלות ולהעלות עמה גם התפלות של חול ועי"ז מענג להקב"ה שנ' שבת ע"י תורה ותפלה שלו לזה נותנין לו נחלה בלי מצרים. והנה השבת ניתן לישראל כדי שיהיו פנוין לעסוק בתורה כמרז"ל אמרה תורה כו' א"ל קב"ה זווג א' יש לי ושבת שמה וז"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג. ומה יהיה העונג האמיתי לענג בו את השבת ישבעו ויתענגו מטובך פי' ע"י התורה שמטבעה מה שאדם שבע ממנה יותר יש לו תענוג אז יותר. וז"ש הנחמדים פי' דברי תורה נחמדים מזהב ופז רב כי זהב ופז אע"ג דיש תענוג להעשיר מהם מ"מ יש חסרון שאין בהם שביעה משא"כ דברי תורה ומתוקים מדבש ונפת צופים שאחר השביעה שוב אין לו תענוג כמ"ש בדבש פן תשבענו והקיאתו משא"כ בתורה נא' כי נעים כי תשמרם בבטנך גם עבדך נזהר פי' כמ"ש השל"ה בשם מהר"ם פדאוה ז"ל דנזהר י"ל לשון זוהר הרקיע כי כל התחכמות האנושיות אינם מזככים את האדם לא גופו ולא נשמתו כ"ש חכמת הפילסופיא אשר עליה נאמר כל באיה לא ישובון לא ישיגו אורחות חיים כי נפת תטופנה כו' ואחריתה מרה כלענה כי שחה אל מות ביתה כו' אבל חכמת התורה הקדושה מזככת הגוף הנשמה כי ע"כ אדה"ר קודם חטאו ארז"ל עקיבו היה מכהה גלגל חמה כי חמה נבראת לשמש העולם והוא נברא לשמש את קונו וע"י מה היה אור זהרו ע"י עסקו בתורה כמשה רע"ה שנ' בו כי קרן עור פניו. כי מ"ש ויטע ה' אלהים בן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר ויצו ה' אלהים על האדם מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע כו' כי אע"פ דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ששם אותו הקב"ה בגן עדן שבארץ אעפ"כ פי' בזהר הקדוש כי גן רומז לגן סדרים שבתורה ולפי הזהר הכי פרושא ויטע ה' אלהים גן פי' הגן סדרים שבתורה הוא בעדן מקדם פי' גם הקב"ה שהוא קדמונו של עולם היה לו עדן ותענוג שעשועים מזאת התורה שקדמה לעולם כמ"ש ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום פי' רז"ל אלפיים שנה קודם שנברא העולם נבראת התורה וישם שם את האדם אשר יצר פי' הקב"ה היה מלמדו תורה כמ"ש לעבדה ולשמרה לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מל"ת ויצו ה' אלהים על האדם לאמר פי' אמר לו ולמדו האיך יהיה שמיעתו ולמודו בתורה כי האומר ד"ת יש לו לומר דברים שילמוד השומע מהם עצה וחכמה והשגה איך לעבוד את הש"י והשומע ד"ת לא יאמר זה הפשט היה טוב וזה הפשט לא היה טוב כ"כ נמצא הולך מאת הלימוד בלי שום לימוד ליראת הש"י כ"א בטוב ורע וע"ז התורה חוגרת שק ואומרת עשוני ככנור שמנגנין בו בבית משתאות וז"ש הקב"ה לאדה"ר ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן פי' מכל אותן התורות שאלמדך תראה אכול תאכל שיהיה לך אכילת הנפש לרעבון הנפש השוקקה לעבודתו ית' כמ"ש נמצאו דבריך ואוכלם ויהיה דברך לי לששון ונא' יאכילני את המגילה כו':
5
ו׳אבל ומעץ הדעת טוב ורע פי' שתשים דעתך לבד לומר זה יהיה פשט טוב משא"כ זה לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות פי' תתקשר באלנא דמותא כי זהו מפיתוי הנחש הן במלמד הן בשומע והנה ע"כ בג"ע היה אדה"ר ועזרו מלובש בזיווא דנהורא כי היה מרכבה לקדושה עליונה. וענין זה אפרש לך ע"פ מה שפ"ר מאז"ל ע"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכה ככל אשר אני מראה את תבנית המשכן כו' וכן תעשו והק' חדא דהל"ל ועשו לי בית להיות מקדש ע"ק ושכנתי בתוכם בתוכו הל"ל ע"ק מהו הדיוק ככל אשר אני מראה אותך וגם מאי קאמר תבנית המשכן ע"ק וא"ו דוכן תעשו הל"ל כן תעשו ובסוף מלאכת המשכן נאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה ופרש"י ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם אמנם דהנה במלאכת המשכן שהיא מלאכה קדושה חשובה נוראה יתמה שכל כל אדם איך היה מבוא לדור ההוא שלא היו אומנים בדבר לעשותה דהנה אם יהיה למלך כלי כסף מצוייר בתכלית הדקות בשכל גדול אם יראהו לאומן חכם גדול ויתפשהו בציור שכלו אפשר יעשה כמוהו משא"כ אם יראה המלך הכלי למי שאינו אומן ויצוהו שילך הוא ויאמר להאומן כלי כזה ראיתי עשה כמותו שבוודאי שזה הרואה כיון שאינו אומן יחסיר ויעדיף בספרו ציורו להאומן וגם האומן יחסיר ויעדיף כיון שלא ראה הכלי. כ"ש אם לא יראה המלך כלי כלל כ"א כלי מצוייר על נייר ויאמר לו שיספר ציורו להאומן אפשר שיצא הכלי מקולקל. והנה כן פה משרע"ה לא היה אומן וגם לא הראה לו משכן וכלים בממש כ"א כמ"ש במדרש דהקב"ה הראה למרע"ה אש אדומה אש לבנה אש ירקרקת אש תכלת וא"ל עשה לי משכן א"ל משה להקב"ה רבש"ע מנין לי כל האשיות הללו א"ל וראה ועשה כתבניתם פי' תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כי הנה בנין המשכן ע"כ נכתב בתורה ונשנ' אע"ג די"ל מנפ"מ מאי דהוה הוא אלא הוא ללמוד אותנו שכל גדול לעבודת הבורא ית"ש איך יוכל אדם לעשות א"ע מרכבה לקדושה עליונה כי כל מה שגילה לנו הזהר וכתבי האריז"ל מבנין העולמות העליונים והשמות של פרקי המרכבה ושל ראיה שמיעה ריח דיבור חג"ת כהי"מ והמוחין עליונים הוא שהאדם בעשותו מצוה או לומד תורה או מתפלל יעשה עצמו מרכבה לקדושה עליונה גוף לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ונשמה להקב"ה כמ"ש כי כל פה לך יודה עד וכל קומה פי' וכל השיעור קומה לפניך תשתחוה כדפי' השל"ה ז"ל ע"פ עין תחת עין כו' יד תחת יד רגל תחת רגל פי' כי הנה עין האדם נק' עין וכן יד ורגל והרי מצינו אותן הכינויים בהבורא ית' כמ"ש הנה עין ה' אל יראיו אזניו אל שועתם היד ה' תקצר ועמדו רגליו ביום ההוא והרי אין לו ית' דמות הגוף ופי' כי כמו המכיר את ראובן וכתב שלו ואם מראין לו חתימת ראובן אומר זהו בוודאי חתימת ראובן כאלו היה ראובן עומד לפניו אע"פ שראובן הוא אדם ברמ"ח אברים והכתב הוא אותיות אעפ"כ ע"י הכתב וחותמו נדמה לו כאלו ראובן עומד לפניו כן באלו המדות יש למעלה מדה עליונה שהוא משגיח על כל העולם להטיב ונק' עין וח"ו אין שם שום דמות עין שלנו אך האדם כשמקדש עיניו שנחתם בו כמ"ש תתהפך כחומר חותם הוא לראות בתורה ואותיותה הקדושים אז הוא עין שלו מרכבה למדה עליונה שנ' עין וכן יש מדה עליונה המאזין תפילות ומקשיב תחנות וכשאדם מקדש ידיו לעשות עמהן מצות מעשיות וצדקות אז ידיו הם מרכבה למדה עליונה הנ' יד וז"ש ע"כ הקפידה התורה בחובל בחבירו ומחסר ממנו אבר לשלם חמשה דברים שהם נזק צער רפוי שבת ובשת ופי' ואמר כי שמא זה האדם נחבל היה מקדש איבריו להיותו מרכבה לקדושה עליונה עין שלו מרכבה תחת עין יד תחת יד והנה ענין בנין המשכן ע"כ היה צריך בצלאל לידע צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ כי בנין המשכן היה שהיו מעתיקים פה במשכן הזה משכן ובנין כל העולמות כמעתיק כתב מכתב שמעתיק אות באות כן היו מעתיקים מקדש העליון במשכן הזה ע"כ נעשה המשכן בחכמה בתבונה ובדעת כמו בנין העולם שנא' בו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונה בדעתו כו' ויש מלאכה שהיו נעשים במעשה ויש ע"י מחשבה כמ"ש ולחשוב מחשבות והמנורה שהוא סוד נעלם לא היה יכול אפי' מרע"ה לעשותה כמ"ש ס' הקנה פר"ש לי מעשה המנורה שלימה ומקשה כו':
6