כתר שם טוב ב׳:ג׳Keter Shem Tov 2:3
א׳מהבעש"ט זלה"ה. ויגש אליו יהודה (בראשית מד, יח). פי' כי יש ב' סוגים אנשים. א' המתנהג על פי הטבע שהוא גי' אלהים הנקרא יהודה מלכות. ב' המתנהג למעלה מהטבע בחינת צדיק מושל ביראת אלהים שהוא מבטל גזירת אלקים וזה נקרא יוסף הצדיק. וכאשר אחד באחד יגשו ויתחברו ב' סוגים הנ"ל נעשה הכל בחינה אחת כנודע כי זה כסא לזה ובהתחברם א' באחד יגשו ונעשה הכל אחד. וז"ש ויגש אליו יהודה ר"ל שנגש ונתחבר בחינת יהודה אל בחינת יוסף ויאמר בי אדוני פי' בי נקראת אדון למעלה מהטבע כמו אברהם.
1
ב׳ וז"ש זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא כי באומר מוסר לבני עירו יראה לקשר את עצמו תחלה בו ית' ואח"כ יראה לקשר א"ע עמהם מצד האחדות והתכללות בשורש אחד לראשי הדור עם בני דורו וכשעושה כך אז ה' אלקיו עמו ויעל עמהם לדבק אותם בו ית"ש. וז"ש דאוחז בידם להעלותם וא"כ עושה פעולה מיד באמירתו תוכחה ומוסר לעם בני ישראל וכן שמעתי זה הדרך ממורי ג"כ בענין התפלה להעלותם ג"כ:
2
ג׳שמ"מ ענין וידוי אשמנו עפ"י משל שהמלך בעצמו כסות ולשון שינה ובא לכבוש המלכה כו':
3
ד׳מהבעש"ט. מופת על ענין מחשבות זרות שבאין לאדם באמצע התפלה כי הם מסוד השבירה ורפ"ח ניצוצין שצריך האדם לברר בכל יום והם באים לתקן אותם ולהעלותם ואין מ"ז של יום זה דומה למחשבה של מחר והוא בחון למי שנותן לב. וז"ש אשר ראיתם את מצרים שהם המ"ז של היום שהם המצירים לאדם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם:
4