כתר שם טוב ב׳:מ״בKeter Shem Tov 2:42
א׳ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וקשה כיון דאינו משלם כ"א כמעשהו של אדם א"כ מהו החסד ועיין פרושי בס' כתר שם טוב חלק א'. עי"ל ע"פ מה שכתבו המפרשים ע"פ ה' מלך ה' ימלוך לעולך ועד והקשו דהרי פרושו הוא היה הוה ויהיה וא"כ הל"ל מלך בקמץ קודם בענין היה הוה ויהיה. ותירצו דהנה אדם לקוצר שנותיו כמ"ש טפחות נתת ימי יום א' נק' לו זמן כ"ש שבוע או חדש או שנה כ"ש ז' שני שמיטה אך חמשים שנה נק' אצלו עולם דלפי קוצר שנותיו כמ"ש ימי שנותינו ע' שנה כו' אבל להקב"ה כשם שהוא א"ס כך הם שנותיו כד"א אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך כו' ע"כ אמרו קדמונינו כי אלף בעיניך כיום אתמול כו' יומו של הקב"ה הוא אלף שנה וידוע מרז"ל דשיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב נמצא דהמלכות של עתה הוא זמן קצר נגד הא"ס דאין קצבה לשנותיו ושיתא אלפי שני שיעמוד העולם הוא מלכותו של עתה הם כמו שיתא יומי משא"כ מלך בקמץ שהוא היה וימלוך שהוא יהיה שהוא לעולם ועד ומלת לעולם ועד קאי אשניהם אמלך וימלוך ע"כ אסמכינהו להדדי. עוד תירצו דהרי לכאורה קשה איך יצוייר תואר מלכות קודם בריאת עולם דהרי אין מלך בלי עם ופירשו דהקב"ה אינו משער המצטרף כענין אב ובן אדון ועבד שלא יצוייר תואר אב אלא כשיש לו בן ותואר אדון אלא כשיש לו עבד אבל הקב"ה ית' כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם שהוא ע"י התורה שקדמה לעולם שהיתה כלי אמונתו של הקב"ה כמ"ש ואהיה אצלו אמון והתורה רושם אלוהות והעולם רושם ואע"פ שהיה עדיין במחשבה ובכח היה הוד והדר לעוז וחדוה ושעשוע כד"א ואהיה שעשועים יום יום והיה המלך המרומם לבדו מאז אע"פ שהיה עדיין בכח. ולא יצא עדיין מן הכח אל הפועל היה מדת מלכות במחשבה והיה השעשוע בעצמותו על שהוא פועל חכם ויכול לעשות הכל כל יכול לברוא עולם גדול כזה וצדיקים וחסידים ושרפי מעלה ואופנים וחיות הקדש אבל המשובח והמפואר והמתנשא בשבח בפועל מימות עולם וכמ"ש בעץ החיים פקודא כו' ואית למנדע דאיהו אוקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות כו' אלא דקודם דברא עלמא אתקרי בכל אינון דרגין על שם בריין דעתידין להבראות דאי לא הוו בריין בעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא על שם בריין דעתידין כו' ודאי לא יתפשט נהוריה על כלל בריין איך ישתמודעין ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו. פירוש שקודם בריאת עולם היה הקב"ה נק' חכם דיין רחום רק שהיה בכח על שם העתיד אבל עתה הוא בפועל אחר שהאציל העולמות ואין הדבר שלם אם אינו ג"כ בפועל עכ"ל ע"ש:
1