כתר שם טוב ב׳:מ״זKeter Shem Tov 2:47
א׳מהבעש"ט ז"ל פי' משנה דאבות והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו' וכל דבריהם כגחלי אש וביאר כי הראשונים נהגו לומר מלתא דבדיחותא קודם הלימוד והטעם כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש וע"י מלתא דבדיחותא עלה מהקטנות ומתדבק בגדלות והנה בזמן הגדלות שיש בעולם דהיינו שיוכל ללמד ולהתפלל בדחילו ורחימו ויודע כי הוא מדבר עם המלך הגדול ומדבק בו ית' אין תענוג גדול יותר מזה והוא בחי' הגדלות. משא"כ בימי הקטנות שיש בעולם אז צריך האדם מלחמה כדי שיוכל להתקרב אליו ית' וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח וגם שלא יוכל לעשות הטוב בפועל מ"מ בלבי צפנתי אמרתיך ומבחוץ יעשה ענינים גשמיים. וזהו שארז"ל בענין תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון וגם ע"י ספורים שמספר עם חבירו יכול לעשות עי"ז יחודים ופי' בש"ס ר"ה שהיה נחמיה מספר עם המלך ואז היה מתפלל להש"י וד"ל וכיוצא בזה הרבה. ובזה יובן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים ר"ל כשהם בגדלות ועוסקין באור תורה ותפלה שהם מתלהבין באור אש ממש פשיטא דתהוי מתחמם כנגד אורן אבל הוי זהיר בגחלתן ר"ל כשהם בימי הקטנות שאין להם אור להתלהב באור פנימי ואז נק' גחלת בלי אור פנימי וירצה התלמיד ללמוד ממנו מה שעוסק בגשמיות ואינו יודע מה שמקיים הרב אז בלבי צפנתי אמרתיך לעסוק בגשמי ומכוין בפנימי ורוחני והתלמיד ילמד ממנו מה שנגלה לו עסקו בגשמי ויענש שנשכיתן נשיכה שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ר"ל שמקרב ז' מדריגות שכל א' נכלל מעשרה ונק' ע' קרב שמקרב ז' מדריגות אלו שרשן והתלמיד אינו יודע מה וסובר שהרב עוסק בגשמי כפשוטוהו ודפח"ח:
1
ב׳וענין החיות רצוא ושוב כי ע"י ביטולו מעבודת ה' בזמן עסק מו"מ ואכילה כו' יניח הנשמה וכח השכלי יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת ה' אח"כ וזהו והחיות רצוא ושוב וכל זה כשאדם עושה במשקל שכלו הקדש שאינו מבטל מעסק התורה ועבודת ה' כ"א קצת זמן מה כדי שתנוח כח הנשמה ולא תתבטל הנשמה ממציאות זה נק' עובד ה' בגשמי וברוחני כל ימיו מאחר שהגשמי הוא כסא לרוחני:
2