קוהלת רבה י״ב:י״דKohelet Rabbah 12:14

א׳כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, רַבִּי הֲוָה פָּשֵׁיט הָדֵין קְרָיָיה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְאֶחָד מִשִּׁשָּׁה מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ הָיָה בּוֹכֶה, וְאֵלּוּ הֵן (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וגו', וַאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּם מַמָּשׁ וְלֹא חֵטְא נִכְתָּבִין לוֹ עַל פִּנְקָסוֹ, וּמִי כּוֹתְבָן (עמוס ד, יג): עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה. וְעוֹד (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ וגו'. (עמוס ה, טו): שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וגו'. וְהָדֵין פְּסוּקָא: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה וגו'. (משלי יט, ב): גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, אָמַר רַבִּי בֵּיבַי לְאֶחָד שֶׁהָיָה לָמוּד לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ עִם הָנֵץ הַחַמָּה וְשָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, בְּלֹא יוֹדֵעַ לֹא טוֹב, אִלּוּ יוֹדֵעַ וְשִׁמֵּשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא (משלי יט, ב): וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא, לְאֶחָד שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי חֲנֻיּוֹת, אַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְשָׁכַח וְלָקַח בְּשַׂר נְבֵלָה, בְּלֹא יוֹדֵעַ לֹא טוֹב, אִלּוּ יָדַע וְלָקַח עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָיה לְעִנְיַן שַׁבָּת, לְאֶחָד שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִים אֶחָד שָׁפוּי וְאֶחָד מָלֵא קוֹצִים וּצְרוֹרוֹת, וְשָׁכַח וְהָלַךְ בָּזֶה שֶׁבּוֹ קוֹצִים וּצְרוֹרוֹת, אִלּוּ יָדַע וְהָלַךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ פָּתְרֵי קְרָיָיה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת אָסוּר, בַּחֲטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מֻתָּר. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת מֻתָּר, בַּחֲטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר מָה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת בְּלֹא יוֹדֵעַ לֹא טוֹב, אִלּוּ יָדַע וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע, אָמַר, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ שׁוֹקֵל שְׁגָגוֹת כִּזְדוֹנוֹת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ, מַאי עַל כָּל נֶעְלָם, זֶה הַהוֹרֵג כִּנָה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס. וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הַרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס. מַאי אִם טוֹב וְאִם רָע, אַמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי זֶה הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא, כִּי הָא דְּרַבִּי יַנַּאי חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דִּיהֵיב פְּרוּטָה לֶעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא, אָמַר מוּטָב דְּלָא יְהַבְתְּ לֵיהּ מֵהַשְׁתָּא דִּיהַבְתְּ וּכְסִיפְתֵּיהּ. דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא אָמְרֵי, זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִשָּׁה בַּסֵּתֶר, דְּמַיְיתֵי לָהּ לִידֵי חֲשָׁדָא. רָבָא אָמַר זֶה הַמְשַׁגֵּר בָּשָׂר לְאִשְׁתּוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ מְחֻתָּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, אֵינִי וְהָא רָבָא מְשַׁדֵּר, שָׁאנֵי בַּת רַב חִסְדָּא דְּקִים לֵיהּ בְּגַוָּהּ [אם טוב ואם רע].