קוהלת רבה י״ב:ה׳Kohelet Rabbah 12:5
א׳גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, הָדֵין סָבָא כַּד צָוְוחִין לֵיהּ לְאַלְתָּר [מזמנין לסעודה], הוּא אָמַר לְהוֹן אִית תַּמָּן מְסוּרְיָין, אִית תַּמָּן מַסְּקִין, אִית תַּמָּן מַחֲתוֹתְיָין. וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר חִיתִיתֵיהּ שֶׁל דֶּרֶךְ נָפְלָה עָלָיו, אִיזֵיל אוֹ לָא אִיזֵיל, אָמַר לָא אֵיזֵיל. וְחוֹרָנָא אֲמַר [הוא רבי לוי] הִתְחִיל מַתְוֶה תְּוָאִים בַּדֶרֶךְ, אָמַר עַד שׁוּק פְּלַן עַד אֲתַר פְּלַן אִית בֵּיהּ מְהַלֵּךְ, וְעַד אֲתַר פְּלַן לֵית בֵּיהּ חֵילָא לְהַלֵּךְ. וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד, רַבִּי לֵוִי אָמַר זֶה לוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת מְחִיק שְׁמֵיהּ, שָׁאֵיל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אָמַר לֵיהּ מֵהֵיכָן אָדָם מֵנִיץ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲמַר לֵיהּ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אָמַר לוֹ הַרְאֵנִי, מֶה עָשָׂה הֵבִיא לוּז אֶחָד שֶׁל שִׁדְרָה נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחָה, בְּאוּר וְלֹא נִשְׂרַף, בְּרֵיחַיִם וְלֹא נִטְחַן. נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִכָּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ, וְלֹא הוֹעִיל כְּלוּם. וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, אֵלּוּ קַרְסוּלָיו. וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, זֶה הַתַּאֲוָה הַמַּטֶּלֶת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהִיא בְּטֵלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה יְלִיף סָלֵיק לְגַב רַבֵּינוּ, כַּד סִיב לָא הֲוָה יָכִיל, חַד זְמַן סְלֵיק, אֲמַר לֵיהּ רַבֵּינוּ מַה זְּכֵינַן לְמֶיחֱמֵי סְבַר אַפּוֹי דְּרַבִּי יוֹמָא הָדֵין, אָמַר לוֹ רְחוֹקוֹת נַעֲשׂוּ קְרוֹבוֹת, וּקְרוֹבוֹת נַעֲשׂוּ רְחוֹקוֹת, שְׁתַּיִם נַעֲשׂוּ שָׁלשׁ, וּמַטִּיל שָׁלוֹם בָּטֵל [פרושא: רחוקות נעשו קרובות, אלו העינים דהוון חמיאין מן רחיק, כדון אפלו מן קריב לא חמיאן. וקרובות נעשו רחוקות, אילין אודניא דהוון אינון שמען בחד זמן ותרתין זמנין, וכדון אפלו במאה זימנין לא שמען. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין רגליא. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל חבה בין איש לאשתו]. כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, אֶל בֵּית הָעוֹלָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָא בֵּית עוֹלָמוֹ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטֶסְטוֹלָאטִין, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם נִכְנָסִין בְּפִילוֹן אַחַת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וְשׁוֹרֶה לְפִי כְבוֹדוֹ, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם טוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים, אֵלּוּ הַתּוֹלָעִים.
1
