קוהלת רבה ד׳:י״זKohelet Rabbah 4:17

א׳שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים, תָּנֵי לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת בְּמָעוֹת צְרוּרוֹת בִּסְדִינוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וּבְפוּנְדָתוֹ הַחֲגוּרָה לוֹ מִבַּחוּץ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר (אסתר ד, ב): וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וגו', וּמַה לִּכְבוֹד מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן לִכְבוֹד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי אַדָא בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן לְעוֹלָם לֹא יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ, מַאי טַעְמָא (תהלים קל, א): מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. רַבִּי אוֹמֵר לְעוֹלָם אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם וְצָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יב): הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, כְּתִיב שְׁמוֹר רַגְלְךָ, רַבִּי קְרוּצְפִּי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁמוֹר רַגְלְךָ מִן הַטִּפִּין שֶׁבֵּין רַגְלֶיךָ. כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים, תִּהְיֶה טָהוֹר, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בַּדַּקִּין, אֲבָל בַּגַּסִּין אִם יָכוֹל לִסְבֹּל יִסְבֹּל. אָמַר רַבִּי אַבָּא (משלי ה, יח): יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, בְּבֵית מְקוֹרָאָךְ תִּהְיֶה בָּרוּךְ, יִהְיֶה מִקְרָאֲךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. שִׁמְעוֹן סִיכְנָא אִישׁ עֵצָה הָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, אָמַר לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אֲנִי גָּדוֹל כָּמוֹךָ. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כָּמוֹךָ. אָמַר, אִם אָדָם בָּא לְיָדְךָ לְדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה, אַתָּה אוֹמֵר לוֹ שְׁתֵה מִן הַבּוֹר הַזֶּה שֶׁמֵּימָיו זַכִּין וְצוֹנִין, אוֹ אִם שָׁאֲלָה לְךָ אִשָּׁה עַל נִדּוּתָהּ, אַתָּה אוֹמֵר לָהּ טִבְלִי בַּבּוֹר הַזֶּה שֶׁמֵּימָיו מְטַהֲרִין, וְקָרָא עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע. הוּנָא בַּר גְּנִיבָא אָמַר, חֲבִיבָה קְרִיַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁהַכְּסִיל זוֹבֵחַ, לָמָּה, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע, הַכְּסִיל אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין נֶדֶר לְנֶדֶר, מִנַּיִן מִיִּפְתָּח. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר, חַלָּשׁ לְמַעְלָה וְגִבּוֹר לְמַטָּה, מִי נוֹצֵחַ, הָעֶלְיוֹן. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָעֶלְיוֹן חֵי הָעוֹלָמִים, שֶׁהוּא הַגִּבּוֹר לְמַעְלָן וְאַתָּה לְמַטָּן, וְקִדְמְךָ הַכָּתוּב, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ וגו'.