קוהלת רבה ה׳:ו׳Kohelet Rabbah 5:6

א׳כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא, אָמַר רַבִּי אִם רָאִיתָ חֲלוֹמוֹת קָשִׁין וְחֶזְיוֹנוֹת קָשִׁין וַהֲפוּכִין, אוֹ שֶׁאַתְּ מִתְיָרֵא מֵהֶן, קְפֹץ לִשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאַתָּה נִצֹּל מֵהֶן, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, תְּפִלָּה, צְדָקָה, תְּשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם. וְיִתְפַּלְּלוּ זוֹ תְּפִלָּה. וִיבַקְשׁוּ פָנַי, זוֹ צְדָקָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כֵּן וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. רַבִּי מוֹנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, כ): יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף שִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, דִּכְתִיב (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. שִׁנּוּי הַשֵּׁם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד, שָׂרַי אֵינָהּ יוֹלֶדֶת שָׂרָה יוֹלֶדֶת. שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה מִנִּינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, י): וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. רַבָּה בַּר מַחְסֵיָא וְחָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמְרֵי יָפֶה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעוֹרֶת, אָמַר רַב חִסְדָּא וּבוֹ בַּיּוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בְּשָׁעָה שֶׁחָלָה חִזְקִיָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה, לֵךְ אֱמֹר לוֹ (ישעיה לח, א): צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. אָמַר לוֹ חִזְקִיָּה לִישַׁעְיָה, יְשַׁעְיָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה אוֹמֵר לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ, וְהָרוֹפֵא הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ מִילְּתָא פְּלוֹנִי אֱכֹל וּפְלוֹנִי לֹא תֹאכַל, הָדֵין תִּשְׁתֶּה וְהָדֵין לָא תִשְׁתֶּה, וַאֲפִלּוּ שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ נָטוּי לָמוּת אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ צַו לְבֵיתְךָ, שֶׁלֹא יֵחָלֵשׁ דַּעְתּוֹ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה, אַף אֲנָא לָא לָךְ אֲנָא סָפֵין וְלָא לְמִילָךְ אֲנָא שָׁמַע. וְאֵינִי תוֹפֵשׂ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר זְקֵנִי, כִּי בְּרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה וגו', מִיָּד (ישעיה לח, א): וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר, לְאֵיזֶה קִיר נָשָׂא פָנָיו, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בַּקִּיר שֶׁל רָחָב נָשָׂא פָנָיו, דִּכְתִיב (יהושע ב, טו): כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רָחָב שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לְךָ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֲפִלּוּ הָיָה בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת כֻּלָּם נִצּוֹלוּ בִּזְכוּתָהּ, וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: וְאֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ. אֲבוֹתַי שֶׁכָּנְסוּ לְךָ כָּל הַגֵּרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּקִירָהּ שֶׁל שׁוּנַמִּית נָשָׂא עֵינָיו, דִּכְתִיב (מלכים ב ד, י): נַעֲשֶׂה נָא עֲלִיַּת קִיר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שׁוּנַמִּית זוֹ קִיר אַחַת עָשְׂתָה לֶאֱלִישָׁע, וְהֶחֱיֵיתָה אֶת בְּנָהּ, אֲבוֹתַי שֶׁעָשׂוּ לְךָ כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּקִירוֹת לִבּוֹ נָשָׂא עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה, לִבּוֹ כְּתִיב. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חָזַרְתִּי עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁיָּצַרְתָּ בִּי וְלֹא מָצָאתִי שֶׁהִכְעַסְתִּיךָ בְּאֶחָד מֵהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּקִירוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא עֵינָיו, דִּכְתִיב (יחזקאל מג, ח): בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וגו', אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲבוֹתַי בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הָיוּ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא הָיוּ עוֹמְדִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם וּמִתְפַּלְּלִין, וְהַקִּיר בֵּינָם וּבֵין הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲנִי אֵין קִיר כְּשֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל בֵּינִי וּבֵין הַמִּקְדָּשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי. מִיָּד (ישעיה לח, ד): וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא מִשָּׁם, אָמַר יְשַׁעְיָהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּתְּחִלָּה אָמַרְתָּ לִי כֵן וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי כֵן, וְאֵיךְ אֵלֵךְ וְאוֹמַר כֵּן, אָמַר לוֹ עַנְוְתָן הוּא וּמְקַבֵּל מִמְּךָ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֲדַיִן לֹא יָצָא הַדִּבּוּר, דִּכְתִיב (מלכים ב כ, ד): וַיְהִי וגו' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא, כְּשֶׁהָלַךְ יְשַׁעְיָהוּ אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לְךָ מִתְּחִלָּה, לָא לָךְ אֲנֲָא סָפֵין וְלָא לְמִילָּךְ אֲנָא שָׁמֵיעַ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר לִי זְקֵנִי כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וגו'.
1