קוהלת רבה ח׳Kohelet Rabbah 8

א׳מִי כְּהֶחָכָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפָּשַׁר תּוֹרָה לְמשֶׁה. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּדוֹל כֹּחַ הַנְּבִיאִים שֶׁהֵן מְדַמִּין אֶת הַצּוּרָה לְיוֹצְרָהּ, דִּכְתִיב (דניאל ח, טז): וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי, אָמַר רַבִּי יוּדָן אִית לָן קְרָיָיה דִּנְהֵיר מִנֵּיהּ, דִּכְתִיב (יחזקאל א, כו): וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמָעְלָה. וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא, שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל.

ב׳דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, יב): אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפֵּרַשׁ שֵׁמוֹת לַכֹּל. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, יָפְיוֹ יָאִיר פָּנָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, וְאַל תִּתְמַהּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ שְׁנֵי דִּסְקָרִין שְׁלֵמִין, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְבֶן בֵּיתוֹ, שֶׁל מִי הוּא עוֹשֶׂה נָאֶה, לֹא שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא לְתַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַלְגַּל חַמָּה לְתַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הוּא בַּדִּין שֶׁתַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה. וּמָה אִם תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ כָּךְ, קְלַסְתֵּר פָּנָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה חֻפּוֹת קָשַׁר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּגַּן עֵדֶן, הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ וגו'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, אַחַת עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, עֶשֶׂר. וְלֹא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה עֲבַד כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ תְּלַת, וּמַאן דְּאָמַר אַחַת עֶשְׂרֵה, עֲבַד לְהוֹן חָדָא. וּמַאן דְּאָמַר עֶשֶׂר, לָא עֲבַד חַד מִנְּהוֹן. וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, כִּי עָפָר אַתָּה. וְעֹז פָּנִים יְשֻׁנֶּא, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲמִן הָעֵץ, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה עֹז פָּנָיו, וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן.

ג׳דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (דברים ד, ו): רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר, וּכְנֶגְדָּן טָמֵא. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ נַעֲשָׂה וְנִשְׁמָע, נִתַּן עֲלֵיהֶם מִזִּיו שְׁכִינָה שֶׁל מַעְלָן, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נַעֲשׂוּ שׂוֹנְאִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה עֲלֵיהֶם אֶת הַדְּבָרִים, דִּכְתִיב (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן.

ד׳דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, זֶה תַּלְמִיד חָכָם. מִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ מִשְׁנָתוֹ. חָכְמַת אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִשְׁאָל וּמֵשִׁיב. וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִשְׁאָל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב. רַבִּי חִיָּא הֲוָה יָתֵיב וּמַתְנֵי, מִנַּיִן שֶׁאֵין מְמִירִין בַּבְּכוֹר, זָחֲלִין אַפּוֹי דְּבַר פְּדָיָה, אֲמַר הָדֵין יָדַע מָה אֲנָא יָתֵיב וּמַתְנֵי. עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד רָאָה אֶת רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי חֲמָתֵיהּ אַפּוֹי נָהֲרִין, אֲמַר הָדֵין גַּבְרָא חֲדָא מִן תְּלַת מִילִין אִית בֵּיהּ, אוֹ שָׁתוּי חֲמַר, אוֹ מוֹזֵיף בְּרִבִּיתָא, אוֹ מְרַבֵּי חֲזִירֵי. שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אֲמַר לֵיהּ תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, דַּחֲדָא מִן תְּלָתֵיהוֹן לֵית בִּי, לָא מוֹזֵיף בְּרִבִּיתָא אֲנָא, דִּכְתִיב (דברים כג, כ): לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ. וְלָא מְרַבֵּי חֲזִירֵי אֲנָא, דְּאָסוּר לֵיהּ לְבַר יִשְׂרָאֵל לִמְרַבֵּי חֲזִירֵי. דִּתְנֵינַן תַּמָּן לֹא יְגַדֵּל אָדָם חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. וְלָא שְׁתוּי חֲמַר אֲנָא, דַּאֲפִלּוּ אַרְבַּע כָּסַיָּה דַּאֲנָא שָׁתֵי בְּלֵילָא פִּסְחָא אַזֵּיק לְרֵישִׁי מִן פִּסְחָא לַעֲצַרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ וְעַל מָה אַפָּךְ נְהִירִין, אֲמַר לֵיהּ אוֹרָיְיתִי הִיא דְּמַנְהֲרָא אַפּוֹי, דִּכְתִיב: חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וגו'. רַבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לְקֵיסָרִין וַאֲתָא מִן תַּמָּן וְאַפּוֹי נְהִירִין, חֲמוּנֵיהּ תַּלְמִידַיָיא, סָלְקִין וְאָמְרִין לְרַבִּי יוֹחָנָן הָדֵין רַבִּי אַבָּהוּ אַשְׁכַּח סִימָא. אֲמַר לוֹן לָמָּה, אָמְרִין לֵיהּ דְּאַנְפּוֹי נְהִירִין. אָמַר לוֹן דִּלְמָא אוֹרָיְיתָא חַדְתָּא שָׁמַע, סְלָקוּן לְגַבֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ וּמָה אוֹרָיְיתָא חַדְתָּא שָׁמַע מַר, אֲמַר לוֹן תּוֹסֶפְתָּא עַתִּיקָא אָמְרוּן, קָרָא עָלָיו: חָכְמַת אָדָם וגו'.

ה׳דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי כא, כב): עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפָּשַׁר תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי מָנָא דִּשְׁאָב בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה, הָיָה אוֹמֵר לוֹ טֻמְאָתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת (ויקרא כא, א): אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאִם נִטְמְאוּ אֵלּוּ בַּמֶּה הוּא טָהֳרָתָן, לֹא הֵשִׁיבוֹ דָּבָר, אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה, אוֹתָהּ אֲמִירָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וְאָמַרְתָּ לִי אִם נִטְמְאוּ בַּמֶּה הִיא טָהֳרָתָן, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ דָּבָר, זוֹ הִיא טָהֳרָתָן (במדבר יט, יז): וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכִי טָהֳרָה הִיא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, חֻקָּה הִיא וּגְזֵרָה גָּזַרְתִּי וְאֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב (במדבר יט, ב): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה.

ו׳אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲנִי פִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶשְׁמֹר, אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעַל דִּבְרַת, לֹא יִהְיֶה לְךָ, שְׁבוּעַת לֹא תִשָֹּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.

ז׳אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ, רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא פָּתַח (משלי ג, יא): מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, תָּנֵי הַפּוֹתֵחַ פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב, וְהַחוֹתֵם חוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב, דִּתְנֵינַן בִּבְרָכוֹת קוֹרֵא וּמַפְסִיק, בִּקְלָלוֹת אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וגו', מִשּׁוּם עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנַי מִתְקַלְּלִין וַאֲנִי מִתְבָּרֵךְ. וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַל תַּעַשׂ תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹצִים קוֹצִים. רַבִּי לֵוִי בֶּן פַּנְטִי קָרָא אֶת אֲרוּרַיָא קֳדָם רַבִּי הוּנָא וְגִמְגֵּם בְּהוֹן, אֲמַר לֵיהּ אֶשְׁמַע קָלָיךָ דְּלֵית אִינוּן קְלָלוֹת, תּוֹכַחַת אִינוּן, מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ.

ח׳בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, אָמַר רַבִּי בּוֹן כְּתִיב (דברים ו, טז): לֹא תְנַסּוּ, (בראשית כב, א): וְהָאֱלֹהִים נִסָּה, (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, כְּתִיב (נחום א, ב): אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה'. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְרַב שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט. לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים. אָמַר לוֹ הַתַּלְמִיד רַבִּי לָךְ שָׁרֵי וְלִי אָסוּר. אָמַר לוֹ אֵינִי אוֹמֵר לְךָ אֶלָּא שֶׁלֹא תַלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, אֲבָל הַלְוֵה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, כא): לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָא כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְאַתְּ נוֹקֵם וְנוֹטֵר. אֲמַר לְהוֹן, לְיִשְׂרָאֵל לֹא אֶטֹּר, דִּכְתִיב (תהלים קג, ט): לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, אֲבָל לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (נחום א, ב): נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. אָמַר הִכְתַּבְתִּי בְּתוֹרָתִי: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, אֲבָל נוֹקֵם אַתְּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ב): נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן.

ט׳שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, זוֹ אֶסְתֵּר, שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּמִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ. וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם, זֶה מָרְדְּכַי, דִּכְתִיב (אסתר ד, א): וּמָרְדְּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.

י׳כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּלְכָל עֵת יֵשׁ חֵפֶץ, הֵיךְ מַה דְּבַר נָשׁ בָּעֵי עָבֵיד בְּהַאי עָלְמָא עָבֵיד, בְּרַם תַּמָּן דִּינָא וְחוּשְׁבָּנָא.

י״אאֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, רַבָּנָן אָמְרִין אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ הַמַּלְאָכִים רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתַי וְאַחַר כָּךְ אֲנִי בָּא. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר הֲרֵי בְּנִי אוֹ עַבְדִּי אוֹ בֶּן בֵּיתִי תַּחְתַּי. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְלֶה אַנְקְלִיטוֹן, אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אַנְקְלוֹמָא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, אֵין נָבִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וגו' וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. (ירמיה טו, ב): אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וגו'. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁהָיוּ לֵצָנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מְמַלְמְלִין בְּפִיהֶם וּמַפְרִיזִין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, וְאוֹמְרִים (יחזקאל יב, כז): הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה וגו', אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם (יחזקאל יב, כה): כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת לִכְלוֹתָן מִמֶּנּוּ. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, ו): קִדְמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, דִּכְתִיב (תהלים עח, מט): מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אִלּוּ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה פָּשְׁרוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ עַצְמוֹ לְכַלּוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כְּתִיב (זכריה יב, א): וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ, צָר רוּחוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ, שֶׁאִלּוּלֵי כֵּן כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה הַצָּרָה בָּאָה עָלָיו הָיָה נוֹטְלָהּ וּמַשְׁלִיכָהּ מִקִּרְבּוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי קָרוֹב לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם פְּעָמִים כְּתִיב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, כְּתִיב (מלכים א ב, א): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָּוִד לָמוּת, מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי משֶׁה נִגְנְזוּ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר י, ג): וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים לא, כח): הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וַחֲצוֹצְרוֹת הֵיכָן הֵם, אֱמֹר שֶׁכְּבָר נִגְנְזוּ בִּימֵי משֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה הוּא מֵת וְיִהְיוּ בָנָיו תּוֹקְעִין לְפָנָיו בְּסַלְפִּינְגָס, לֹא מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ (במדבר י, ב): עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת, וְלֹא לִיהוֹשֻׁעַ.

י״באֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וגו' עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ, עֵת הִיא לְרַע לוֹ לַשּׁוֹלֵט, וְעֵת הִיא לְרַע לוֹ לַנִּשְׁלָט. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין לְךָ שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב עַל יְדֵי אָדָם זֶה אֶלָּא אָדָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר וַאֲפִלּוּ בַּמַּקֵל וַאֲפִלּוּ בָּרְצוּעָה מִתְחַיְּבִין עַל יְדֵי אָדָם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ט, ג): כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וגו' כְּיוֹם מִדְיָן, כְּיוֹם הַדִּין. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר גּוּרְיוֹן [אפלו זאב] אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרַק עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. וְרַבָּנָן מַיְיתִין לָהּ מִן הֲדָא, (דברים כ, יט): כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָֹּׂדֶה, מָה הָאָדָם עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אַף אִילָנֵי סְרַק עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

י״גוּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אִם בְּמֵתֵי יְחֶזְקֵאל הוּא אוֹמֵר, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר רְשָׁעִים, וְאוֹתָן לֹא הָיוּ אֶלָּא צַדִּיקִים, וְאִם בִּבְנָהּ שֶׁל צָרְפִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר קְבֻרִים, וְהוּא לֹא נִקְבַּר, וְאִם בְּצִדְקִיָּה בֶּן כְּנַעֲנָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וָבָאוּ, וְהוּא לֹא בָא, אֶלָּא (מלכים ב יג, כא): וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וגו' וַיְחִי, יָכוֹל לְעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר וַיָּקָם עַל רַגְלָיו, מְלַמֵּד שֶׁלֹא הָיְתָה עֲמִידָתוֹ אֶלָּא לְשָׁעָה לִפְרשׁ מֵאוֹתוֹ צַדִּיק בִּלְבָד. וּמַהוּ וָבָאוּ, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר שָׁקְעָה שִׁמְשָׁן וְהִטָּהֳרוּ. הָא מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כב, ז): וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. אָמַר רַבִּי לֵוִי (איוב טו, כ): כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל, מֵת וְחָלָל, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כא, ל): וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בַּגֵּרִים שֶׁהֵם בָּאִים וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה. וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָלְכוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר, וְיִשְׁתַּכְּחוּ מַעֲשִׂים רָעִים. אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ, וְיִשְׁתַּכְּחוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים אֲשֶׁר עָשׂוּ בָּעִיר. גַּם זֶה הָבֶל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵינֶנּוּ הֶבֶל וְזֶה הֶבֶל שֶׁאֵינָן בָּאִין מֵאֲלֵיהֶן. רַבִּי בּוֹן אָמַר צַדִּיקִים הָלְכוּ לְשָׁם וַיָּבוֹאוּ, כְּגוֹן יוֹסֵף לְאָסְנַת, יְהוֹשֻׁעַ לְרָחָב, בֹּעַז לְרוּת, משֶׁה לְחוֹבָב. אָמַר רַבִּי אַחָא אֵין זֶה הֶבֶל, אֶלָּא שֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת בָּאִין וּמִתְקַדְּשִׁין לְתַחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

י״דאֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם, עַל יְדֵי שֶׁאָדָם חוֹטֵא וְאֵין מִדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, עַל כֵּן מָלֵא וגו', מָה אִינוּן אָמְרִין הָא רוּמַיָא עָלְלִין הָא רוּמַיָא נָפְקִין לֵית לְהוֹן מִפּוֹקִים.

ט״ווְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע. יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אַשְׁרֵיהֶן לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹי וְאַלְלַי לָרְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים.

ט״זוְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִֹּׂמְחָה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר רַבִּי נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי מְנַחֲמָה וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְגִלָּה הַזֹּאת, בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי יוֹנָה בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, בְּעוֹלָמוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְמֵי חַיָּיו, לַקֶּבֶר, וְכִי יֵשׁ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה בַּקֶּבֶר שֶׁמְּלַוִּין אֶת הָאָדָם לְקִבְרוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם.

י״זכַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי וגו' שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה, אֵינוֹ רוֹאֶה תְּשׁוּבָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׁנֵי דְבָרִים טוֹבִים קְרוֹבִים לְךָ וּרְחוֹקִים מִמְּךָ, רְחוֹקִים מִמְךָ וּקְרוֹבִים לְךָ. תְּשׁוּבָה קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמְּךָ, רְחוֹקָה מִמְּךָ וּקְרוֹבָה לְךָ, מִיתָה קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמְּךָ, רְחוֹקָה מִמְךָ וּקְרוֹבָה לְךָ.

י״חוְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, הַרְבֵּה שָׁאֲלוּ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲמֹד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא יָכְלוּ, וּמַאי טַעְמָא בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם, זֶה שְׁלֹמֹה, יוֹם שֶׁאָמַר יָכוֹל אֲנִי לְהַרְבּוֹת וְלֹא לְהַטּוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מ, כג): הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן, זֶה משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (דברים א, יז): וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה אַתְּ דָּן קָשׁוֹת, אֲנִי אָבִיא לְךָ דִּין שֶׁתַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ יָכוֹל לָדוּן, וַאֲפִלּוּ הַנָּשִׁים, וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, אֵיזֶה זֶה, זֶה דִּינָן שֶׁל בְּנוֹת צְלָפְחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם לֹא נִתְגָּאֶה משֶׁה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר: וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, אִם הָיִיתִי סוֹבְרוֹ, וּשְׁמַעְתִּיו. וְאִם לָאו, וְהִשְׁמַעְתִּיו לֵאלֹהִים.