קונטרס חובת השמירה ב׳Kuntres Chovat HaShemirah 2
א׳בו יבואר שעומדין עליו מלמעלה ומונין דיבוריו – גם יבואר בו כמה פרשיות בתורה המדברות בזה:
1
ב׳יתבונן האדם בעשה שהוא מדבר הלשה״ר לפני איזה איש אל יחשוב שבבית אין שום בריה כ״א הוא וחבירו אלא מלמעלה עומדין אצלו ומונין כל דיבור מהוציא מפיו וכדאיתא במ״ר פרשה תצא על הפסוק אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וגו׳ שלא תאמר הרני הולך ואומר לשה״ר ואין בריה יודעת א״ל הקב״ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך – ובשעת הדין יציעו לפניו כל הדיבורים שדיבר כמו שאחז״ל על הפסוק כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין ־ ואיתא בספרי על הפסוק אל אמונה ואין עול כשהאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו לפניו ואומרים לו כך עשית ביום פלוני והוא אומר הן ואומרים לו חתום שנאמר וביד כל אדם יחתום – צדיק וישר הוא שהוא מצדיק את הדין ואומר יפה דנתנו וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך. והנה איתא בסה״ק שבעת הדין שדנין אותו בב״ד של מעלה פותחין לו ס״ת ואומרים לו קרא בפיך ושואלין אותו על כל דבר ועדים באים ומעידים לטוב או למוטב – והנה אחז״ל שאמר הקב״ה לדואג הרשע כשתגיע לפרשיות מספרי לשה״ר מה אתה דורש בהן והתבוננתי מה אלו הפרשיות ומצאתי שכל התורה מלאה מזה (וכאשר ביארנו*ואשנה אותם פה כי ניתוסף עוד כמה פסוקים שתלוים בכח הדיבור – ראשון לכל מעשה דנחש שסיפר לשה״ר על הקב״ה ובזה גרם מיתה לכל באי עולם ובפרשה ויצא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וגו׳ ואחז״ל ושמרני מלשון הרע ובפרשת וישב במעשה דיוסף שכתוב ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם שזה היה הסיבה הראשונה לירידת בני ישראל למצרים ובפרשה שמות אכן נודע הדבר עי״ש בפירש״י עוד שם שאמר מרע״ה והן לא יאמינו לי שהשיב לו הש״י מה זה בידך וגו׳ ויהי לנחש עוד שם והנה ידו מצורעת כשלג ובפרשה יתרו וירב העם עם משה וגו׳ על ריב בני ישראל וגו׳ וסמיך ליה ויבוא עמלק על שקלקלו בדיבורם ובפרשה משפטים לא תשא שמע שוא שהוא קאי על המספר ועל המקבל כדאיתא בגמרא ובפרשת תצוה ענין המעיל שפה יהיה לפיו סביב וכל הפרשה ונשמע קולו בבואו אל הקודש שהוא קאי על כפרת לשה״ר כדאיתא בערכין וכל פרשת תזריע ומצורע נגעי בתים נגעי בגדים נגעי אדם בדד ישב מרוחק אף ממחנה ישראל וכפרתו צפרים המפטפטין על שפטפט בלשונו וכדאיתא בתו״כ שהכהן היה אומר לו דברי כבושים בני אין הנגעים באים אלא על לשה״ר ובפרשה קדושים לא תלך רכיל בעמיך ולא תשא עליו חטא שהוא קאי על הלבנת פנים ובפרשה בהר ולא תונו איש את עמיתו שהוא קאי על אונאת דברים שהוא ג״כ דיבור רע ובפרשה נשא וישלחו מן המנחה כל צרוע שהוא משתלח חוץ לשלש מחנות וכל מרמז אפילו הוא גדול בתורה כדואג ובפרשה בהעלותך ותדבר מרים ואהרן במשה וגו׳ וכן פרשת שלח לך המדבר מענין המרגלים ובפרשה חוקת וידבר העם באלהים ובמשה ונשלח הנחשים עי״ש בפירש״י ובפרשה דברים שכל החטאים שהוכיחם זכרם בדרך רמז חוץ ענין המרגלים הזכירם בפירוש באריכות גדול ולא חש על כבודם ובפרשה שופטים כי תצא למלחמה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ואחז״ל דבר רע דיבור רע ובפרשה תצא פ׳ של מוציא שם רע ועוד כתוב שם השמר בנגע הצרעת וגו׳ והיינו השמר מן העון המביא לידי צרעת וסמיך ליה זכור את אשר עשה ד׳ אלהיך למרים וגו׳ ועוד כמה לאוין שתלויין בכח דיבור הרע כגון איסור חנופה שמקורו מלאו דלא תחניפו וגו׳ ודברי מחלוקת שמקורו ממה שנאמר ולא יחיה בקורח וכעדתו ודברי גאוה ובוז ממה שנאמר השמר לך פן תשכח את ד׳ אלהיך שהוא אזהרה לגסי הרוח כדאיתא בגמרא – והמכחש במה שיש בידו מן חבירו עובר על ולא תכחשו איש בעמיתו הכתוב בפרשה קדשים ואפילו בדברי שקר בעלמא עובר על מדבר שקר תרחק ועוד יש שני איסורים חמורים שתלויים בכח הדיבור והם כעס וליצנות ועוד בפרשה תבוא ארור מכה רעהו בסתר שהוא קאי על לשה״ר וידוע שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו ברוך אשר לא יכה וגו׳ הרי שהזהיר בזה יחיה לו ברכה. בשה״ל ח״ב פ״ג) וכמה צריך להיות נרעש ונפחד כשיזכור שעבר על כל אלו בימי חייו בשאט נפש – והנה איתא במדרש פ׳ תבא א״ר לוי לא היה צריך הקב״ה ליתן את התורה לישראל שכבר הוא עתיד ללמוד עמהן לע״ל (כמו שנאמר וכל בניך למודי ד׳) אלא כדי שידעו באיזה פרשה הוא עסוק – ולפ״ז אותן האנשים שבשאט נפש הם עוברים על איסור לשה״ר ורכילות ושאר חלקי דיבורים האסורים ואינם מקבלים על עצמם להשמר מזה כמה בושת וכלימה יסבלו כשיגיעו לאלו הפרשיות ויקויים עליהם הכתוב ונקוטותם בפניכם על כל הרעה אשד עשיתם – וזה יהיה שייך אפילו כשינקו מעונותיהם ע״י יסורי גיהנם וכדומה ויזכו לג״ע וכמאמרם כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב מ״מ בושת וכלימה יכסו פניהם כשיגיעו לאלו הפרשיות וכעין שמצינו בסוטה (דף מ״א) אצל אגריפס המלך כשהגיע בקריאתו בס״ת לפסוק לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו׳ זלגו עיניו דמעות עי״ש וזה היה רק פ״א לשבע שנים בבית המקדש כעת בואו לקרוא בתורה ובפרט בג״ע ששם הוא עולם הנצח וצרור שם נשמתו בצרור החיים כמו שכתוב בקרא ורגיל לשמוע שם מפי השכינה כמה וכמה פרשיות שמדברות אודות דיבור האדם כמה מהצער וכלימה יסבול כשיזכור שהיה דש כל אלה בעודו בזה העולם תחת רגליו ולא התמרמר מעולם ע״ז ואיך יוכל לישא את פניו מפני הבושה, ולא יועיל לו אז שום תנחומין לנחם את נפשו בזכרו תמיד את גודל העולה שעשה בזה וע״כ צריך כל אדם להתבונן בזה בעודו בזה העולם ויקבל על עצמו חובת השמירה ויהיה טוב לו בזה ובבא.
2
ג׳עוד צריך איש נבון להתכונן שיש כמה הלכות חמורות בתורה שרמוז באיזה פסוק או באיזה תיבה ואלו כענין כח הדבור שלא יקלקל אדם לשונו באיזה דיבור האסור שנה הכתוב ושילש כמה פרשיות בזה, מזה אנו יכולין להתבונן גודל חיוב השמירה שיש עלינו בזה*והנה אחז״ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ממה שמכפול הכתוב לכפר כל הדיבורים שדיבר אלעזר ואלו בתורתן של בנים דרך התורה לקצר ואף אנו נאמר בענינינו ממה שריבה הכתוב פרשיות על ענין חלק הדבור [על הלש״ר ורכילות – על הוצאת שם רע – על אונאת דברים – ועל הלבנת פנים – ועל דבור שקר – ועל דברי גאוה – ועל דברי חנופה – ועל דברי מחלוקת – וכן ענין הוללות וליצנות (שוה בודאי נכלל במה שאמר הכתוב ודברת בם ואחז״ל ולא בדברים בטלים)] מה שלא מצינו כן בשארי עניינם נוכל להתבונן מזה את גודל ענין כח הדבור ואשרי חלקו מי שנזהר בם..
3
