קונטרס מתן תורה, מאמר לסיום הזוהרKuntres Mattan Torah, On the Completion of The Zohar
א׳מאמר לסיום הזוהר86מאמר זה נאמר ע"י אדמו"ר בעל הסולם זצ"ל בסעודת הסיום לספר הזהר שנערכה במירון בשנת תשי"ג. חלקו הראשון (עד אות יב) נאמר שם, וההמשך נאמר בתל אביב.
1
ב׳הדבקות, מהותה
2
ג׳א. נודע כי התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ובמצוות היא להדבק בהשם ית', כמו שכתוב (דברים יא, כב; ל, כ): "וּלְדָבְקָה בוֹ". ויש להבין מה הפירוש של הדבקות הזאת בהשי"ת, הלא אין המחשבה תופסת בו כלל? אכן כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו" – ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא? והשיבו: הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'. ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב מפורש "ולדבקה בו", ואם היה הפירוש הדבק במידותיו, היה לו לכתוב ולהדבק בדרכיו, ולמה אומר ולדבקה בו?
3
ד׳השוואת הצורה ושינוי צורה
ב. והענין הוא, כי בגשמיים התופסים מקום, מובנת לנו הדבקות בקירוב מקום והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים שאינם תופסים מקום כלל, אין הדבקות והפירוד מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופסים מקום כלל. אלא השוואת הצורה שיש בין שני רוחניים מובנת לנו כדבקות, ושינוי הצורה בין שני רוחניים מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים, על ידי שמרחיק החלקים זה מזה – כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני ומחלק אותו לשנים: אם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט. אם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה. ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.
ב. והענין הוא, כי בגשמיים התופסים מקום, מובנת לנו הדבקות בקירוב מקום והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים שאינם תופסים מקום כלל, אין הדבקות והפירוד מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופסים מקום כלל. אלא השוואת הצורה שיש בין שני רוחניים מובנת לנו כדבקות, ושינוי הצורה בין שני רוחניים מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים, על ידי שמרחיק החלקים זה מזה – כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני ומחלק אותו לשנים: אם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט. אם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה. ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.
4
ה׳למשל, כששני אנשים שונאים זה לזה, נאמר עליהם שהם נפרדים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם שהם דבוקים זה בזה כגוף אחד. ואין המדובר כאן בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשוואת הצורה או בשינוי הצורה. כי בהיות בני אדם אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השוואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב כל מה שחברו אוהב ושונא כל מה שחברו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה ואוהבים זה את זה. אבל אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו שהאחד אוהב איזה דבר אף על פי שחברו שונא את הדבר ההוא וכדומה – הרי בשיעור שינוי הצורה הזה הם שנואים זה על זה ונפרדים ורחוקים זה מזה. ואם הם בהפכיות, באופן שכל מה שהאחד אוהב נמצא שנוא על חברו – נאמר עליהם שנפרדים ורחוקים הם כרחוק מזרח ממערב.
5
ו׳והנך מוצא ששינוי הצורה פועל ברוחניות כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת המקום וגודל הפירוד שבהם תלוי במידת שינוי הצורה שביניהם, ומידת הדבקות שביניהם תלויה במידת השוואת הצורה שביניהם.
6
ז׳הדבקות במידותיו
ג. ובזה אנו מבינים מה צדקו דברי חז"ל שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא הדבקות במידותיו: "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדבקות הרוחנית לא תצויר כלל בדרך אחרת, אלא בהשוואת הצורה. ולפיכך על ידי זה שאנו משווים צורתנו לצורת מידותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.
ג. ובזה אנו מבינים מה צדקו דברי חז"ל שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא הדבקות במידותיו: "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדבקות הרוחנית לא תצויר כלל בדרך אחרת, אלא בהשוואת הצורה. ולפיכך על ידי זה שאנו משווים צורתנו לצורת מידותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.
7
ח׳זה שאמרו: "מה הוא רחום" וכו'. כלומר "מה הוא" יתברך כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל. שהרי הוא יתברך אינו בעל חסרון שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל. "אף אתה", כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת מידות הבורא יתברך, שזו הדבקות הרוחנית.
8
ט׳השוואת הצורה במוחא
ד. ויש בהשוואת הצורה האמורה בחינת מוחא ובחינת ליבא87מוחא וליבא – מוח ולב. המוח הוא מקום המחשבות וההשכלות, הלב מקום הרגשות והרצונות. הדבקות במידותיו, "מה הוא רחום" וכו' שהזכיר לעיל היא השוואת הצורה בליבא. להלן מבאר ענין האמונה, שהיא השוואת הצורה במוחא.. [אשר] ענין העסק בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא השוואת הצורה מבחינת מוחא. כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספיקות – אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו שברור לו שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בוודאי בפירודא ממנו יתברך ולא יבוא לידי השוואת הצורה לעולם.
ד. ויש בהשוואת הצורה האמורה בחינת מוחא ובחינת ליבא87מוחא וליבא – מוח ולב. המוח הוא מקום המחשבות וההשכלות, הלב מקום הרגשות והרצונות. הדבקות במידותיו, "מה הוא רחום" וכו' שהזכיר לעיל היא השוואת הצורה בליבא. להלן מבאר ענין האמונה, שהיא השוואת הצורה במוחא.. [אשר] ענין העסק בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא השוואת הצורה מבחינת מוחא. כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספיקות – אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו שברור לו שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בוודאי בפירודא ממנו יתברך ולא יבוא לידי השוואת הצורה לעולם.
9
י׳כל מעשיך יהיו לשם שמים
וזה מה שאמרו ז"ל (אבות ב, יב): "כל מעשיך יהיו לשם שמים", [כלומר לשם] דבקות בשמים. שלא תעשה שום דבר שאינו מביא מטרה זו של הדבקות. דהיינו שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, שאז תבוא להשוואת הצורה עם השמים. מה הוא יתברך כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך. שזו היא הדבקות השלימה.
וזה מה שאמרו ז"ל (אבות ב, יב): "כל מעשיך יהיו לשם שמים", [כלומר לשם] דבקות בשמים. שלא תעשה שום דבר שאינו מביא מטרה זו של הדבקות. דהיינו שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, שאז תבוא להשוואת הצורה עם השמים. מה הוא יתברך כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך. שזו היא הדבקות השלימה.
10
י״אואין להקשות על זה: איך אפשר שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו, הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו ולקיום משפחתו? התשובה היא: כי אותם המעשים שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה 'ההכרח לא יגונה ולא ישובח' ואין זה נחשב כלל שעושה משהו לעצמו.
11
י״באיך יתכן להפך טבע בריאתו
ה. והנה כל היורד לעומקם של הדברים בוודאי יתפלא, איך אפשר לאדם שיבוא להשוואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה שכל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו, אלא בשעה שמשפיע לזולתו הוא מוכרח לצפות שבסופו ישיג על ידי זה תמורה המשתלמת יפה, ואם אפילו מסופק בתמורה כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה – ואיך אפשר שכל מעשיו יהיו רק להשפיע לאחרים ולא כלום לצרכי עצמו?
ה. והנה כל היורד לעומקם של הדברים בוודאי יתפלא, איך אפשר לאדם שיבוא להשוואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה שכל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו, אלא בשעה שמשפיע לזולתו הוא מוכרח לצפות שבסופו ישיג על ידי זה תמורה המשתלמת יפה, ואם אפילו מסופק בתמורה כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה – ואיך אפשר שכל מעשיו יהיו רק להשפיע לאחרים ולא כלום לצרכי עצמו?
12
י״גסגולת התורה ומצוות לשמה
אכן אני מודה שהוא דבר קשה מאד, ואין בכוחו של אדם לשנות טבע בריאתו, שהוא רק לקבל לעצמו, ואין צריך לומר ש[אינו] יכול להפוך טבעו מהקצה אל הקצה, דהיינו שלא יקבל כלום לעצמו אלא כל מעשיו יהיו להשפיע. אבל לפיכך נתן לנו השי"ת תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נחת רוח לקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו לעשות בהם נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם מועילה לנו להפוך טבענו.
אכן אני מודה שהוא דבר קשה מאד, ואין בכוחו של אדם לשנות טבע בריאתו, שהוא רק לקבל לעצמו, ואין צריך לומר ש[אינו] יכול להפוך טבעו מהקצה אל הקצה, דהיינו שלא יקבל כלום לעצמו אלא כל מעשיו יהיו להשפיע. אבל לפיכך נתן לנו השי"ת תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נחת רוח לקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו לעשות בהם נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם מועילה לנו להפוך טבענו.
13
י״דומכאן תבין את גודל החומרה של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות אינה לתועלת הקב"ה אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו יהיה הרבה יותר ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם (עי"ש באותיות ל-לא; להלן עמ' קעו) ואין להאריך כאן.
14
ט״וגילוי סודות התורה
15
ט״זו. מה הן מעלותיו של אותו האדם שזכה לדבקות השי"ת? הן אינן מפורשות בשום מקום אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר הדברים שבמאמרי זה, אני מוכרח לגלות קצת לפי מידת ההכרח. אסביר הדברים בדרך משל.
16
י״זמעלותיו של הזוכה לדבקות
הגוף עם איבריו אחד הם. וכללות הגוף מחליף מחשבות והרגשים עם כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב שאיבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האיבר יודע מחשבתו וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד, והאיבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא ויחבר את האיבר לגוף כמקודם לכן, הנה חוזר האיבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף, וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר.
הגוף עם איבריו אחד הם. וכללות הגוף מחליף מחשבות והרגשים עם כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב שאיבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האיבר יודע מחשבתו וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד, והאיבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא ויחבר את האיבר לגוף כמקודם לכן, הנה חוזר האיבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף, וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר.
17
י״חלפי המשל הזה יש להבין גם כן מעלת האדם שזכה להדבק בהשי"ת. כי כבר הוכחתי בהקדמה שלי לספר הזוהר אות ט' (זהר ע"פ הסולם כרך א', וכן בחוברת להאדרא זוטא שהוצאתי ביחוד לכבוד ל"ג בעומר; נמצא גם להלן עמ' קסג), שהנשמה היא הארה הנמשכת מעצמותו ית', והארה זו נפרדה מאת השי"ת על ידי שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל. כי אותה מחשבת הבריאה 'להנות לנבראיו', בראה בכל נשמה רצון לקבל הנאה, ושינוי צורה זה של הרצון לקבל הפריד אותה הארה מעצמותו ית' ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור, כי אין כאן המקום להאריך בזה.
18
י״טהיוצא מזה, שכל נשמה היתה מקודם בריאתה בכלל עצמותו ית'. אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של הרצון לקבל הנאה שהוטבע בה, קנתה שינוי צורה ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו רק להשפיע. כי שינוי הצורה מפריד ברוחניות כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל. ונמצאת הנשמה דומה עתה לגמרי למשל האיבר הנחתך מהגוף ונפרד ממנו. שאף על פי שמקודם הפירוד היו שניהם, האיבר עם כללות הגוף – אחד, והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה, אבל לאחר שנחתך האיבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות, וכבר אין אחד יודע מחשבותיו של השני וצרכיו של השני. ומכל שכן אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העולם הזה, נפסקו כל הקשרים שהיו לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך, וכמו שתי רשויות נפרדות הן.
19
כ׳ז. ולפי זה מובנת מאליה מעלת האיש שזכה שוב להדבק בו. שפירושו שזוכה להשוואת הצורה עם השי"ת, על ידי זה שבכח התורה והמצוות הפך את הרצון לקבל המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השווה את הצורה ליוצרה. נמצא ממש בדומה לאותו איבר שנחתך פעם מהגוף וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד ממנו – אף הנשמה כך: אחר שקנתה השוואה אליו ית', הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו ית', כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו בסיבת שינוי הצורה של הרצון לקבל. אז מקוים בה הכתוב (דברי הימים א' כח, ט): "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת השלמה, שהיא דעת אלוקית, וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה.
20
כ״אזה שאמר ר' מאיר (מס' אבות ו, א): "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי וטעמי התורה, ונעשה כמעיין המתגבר" וכו'. דהיינו כמו שאמרנו, שעל ידי העסק בתורה לשמה, שפירושו שמכוון לעשות נחת רוח ליוצרו בעסקו בתורה ולא לתועלתו כלל – אז מובטח לו להדבק בהשי"ת, שפירושו שיבוא להשוואת הצורה, שכל מעשיו יהיו לתועלת זולתו ולא לתועלת עצמו כלל. דהיינו ממש כמו הקב"ה, שכל מעשיו הם רק להשפיע ולהיטיב לזולתו. שבזה חוזר האדם להדבק בהשי"ת, כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה. ולפיכך "זוכה לדברים הרבה" ו"זוכה לרזי וטעמי התורה". כי כיון שחזר ונתחבר עם השי"ת, הוא חוזר ויודע מחשבותיו של הקב"ה, כמשל האבר שחזר ונדבק בגוף. ומחשבותיו של הקב"ה נקראות רזי וטעמי התורה. הרי שהלומד תורה לשמה זוכה שמתגלים לו רזי וטעמי התורה ונעשה כמעיין המתגבר, מחמת ביטול המחיצות שהפרידוהו מהשי"ת, שחזר להיות אחד עמו ית' כמטרם שנברא.
21
כ״בנגלה ונסתר
ח. ובאמת כל התורה כולה בין הנגלה ובין הנסתר הן מחשבותיו של הקב"ה, בלי הפרש כל־שהוא. אלא הדבר דומה לאדם טובע בנהר, שחברו זורק לו חבל כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל בחלקו הסמוך אליו, יכול חברו להצילו ולהוציאו מן הנהר. אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא דומה לחבל שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה, ולא עוד אלא אפילו שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה הוא גם כן מקובל להקב"ה, כמו שכתוב (פסחים נ, ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
ח. ובאמת כל התורה כולה בין הנגלה ובין הנסתר הן מחשבותיו של הקב"ה, בלי הפרש כל־שהוא. אלא הדבר דומה לאדם טובע בנהר, שחברו זורק לו חבל כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל בחלקו הסמוך אליו, יכול חברו להצילו ולהוציאו מן הנהר. אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא דומה לחבל שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה, ולא עוד אלא אפילו שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה הוא גם כן מקובל להקב"ה, כמו שכתוב (פסחים נ, ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
22
כ״גולפיכך תורה ומצוות הם קצהו של החבל, שאין אדם בעולם שלא יוכל להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, אז התורה והמצוות מביאים אותו להשוואת הצורה עם הקב"ה, שהוא סוד 'ולדבקה בו' כנ"ל – שאז זוכה להשיג כל מחשבותיו של הקב"ה, הנקראות רזי תורה וטעמי תורה, שהם כל שאר החבל, שאין זוכה בו אלא אחר שבא לדבקות השלימה, כנ"ל.
23
כ״דמדרגות ועולמות
ט. ומה שאנו מדמים מחשבותיו של הקב"ה דהיינו רזי התורה וטעמי התורה לחבל, הוא משום שיש הרבה מדרגות בהשוואת הצורה עם השי"ת, ועל כן יש הרבה מדרגות בחלק החבל88חבל מלשון חלק ושיעור מידה, כמו "חבל נחלתכם" (עי' מצודת ציון יחזקאל מז, יג). שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. שלפי מידתה של מדרגת השוואת הצורה של האדם להשי"ת, כן מידת השגתו ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך. שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש רוח נשמה חיה יחידה, שכל אחת כלולה מכולן ויש בכל אחת ה' מדרגות. ונפרטות, שבכל אחת מהן יש לכל הפחות כ"ה מדרגות.
ט. ומה שאנו מדמים מחשבותיו של הקב"ה דהיינו רזי התורה וטעמי התורה לחבל, הוא משום שיש הרבה מדרגות בהשוואת הצורה עם השי"ת, ועל כן יש הרבה מדרגות בחלק החבל88חבל מלשון חלק ושיעור מידה, כמו "חבל נחלתכם" (עי' מצודת ציון יחזקאל מז, יג). שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. שלפי מידתה של מדרגת השוואת הצורה של האדם להשי"ת, כן מידת השגתו ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך. שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש רוח נשמה חיה יחידה, שכל אחת כלולה מכולן ויש בכל אחת ה' מדרגות. ונפרטות, שבכל אחת מהן יש לכל הפחות כ"ה מדרגות.
24
כ״הומכונות גם כן עולמות, כמו שאמרו חז"ל: "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות". והטעם שהמדרגות בהשגתו ית' נקראות עולמות, הוא משום ששתי משמעויות יש בשם עולם: א)שכל באי העולם ההוא מושפע להם חוש והרגש שווה, וכל מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם. ב)שכל באי אותו העולם הנעלם, אינם יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר.
25
כ״ווכן נמצאות אלו שתי הגדרות גם בהשגה: א)שכל מי שזכה באיזו מדרגה, הוא יודע ומשיג בה כל מה שהשיגו באי אותה המדרגה בכל הדורות שהיו ושיהיו, ונמצא עמהם בהשגה משותפת כמו שנמצאים בעולם אחד. ב)שכל באי אותה המדרגה לא יוכלו לדעת ולהשיג משהו ממה שיש במדרגה אחרת. כמו באי העולם הזה, שלא יוכלו לדעת משהו במה שיש בנמצאים בעולם האמת. לפיכך נקראות המדרגות בשם עולמות.
26
כ״זולפיכך יכולים בעלי ההשגה לחבר ספרים ולרשום השגותיהם ברמזים ומשלים, המובנים לכל מי שזכה לאותן המדרגות שבהן מדברים הספרים, כי יש להם עמהם השגה משותפת. אבל מי שלא זכה בכל כמות המדרגות כאותם המחברים לא יוכל להבין רמזיהם, ואין צריך לומר אותם שלא זכו להשגה שלא יבינו בהם כלום, משום שאין להם עמהם השגות משותפות.
27
כ״חשלמות ההשגה
י. וכבר אמרנו שהדבקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקות לקכ"ה מדרגות כוללות. ולפי זה מטרם שזכה האדם לקבל כל קכ"ה המדרגות הללו, עוד אין דבקותו שלמה ואין השגתו שלמה. אמנם מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדרגות. ויש שני הפרשים מכל הדורות לדורו של המשיח: א) שרק בדורו של המשיח אפשר להשיג כל קכ"ה המדרגות, ולא בשאר הדורות. ב) שבכל הדורות בני עליה שזכו להשגה ולדבקות מועטים הם. כמו שאמרו חז"ל (קהלת רבה פ"ז) על הכתוב "אדם אחד מאלף מצאתי", שאלף נכנסים לחדר89תלמוד תורה, בית ספר. וכו' ואחד יוצא להוראה, דהיינו לדבקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח יכול כל אחד ואחד לזכות לדבקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו' (ישעיה יא, ט), "ולא יְלַמְּדוּ עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לֵאמֹר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי לְמִקְטַנָּם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג).
י. וכבר אמרנו שהדבקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקות לקכ"ה מדרגות כוללות. ולפי זה מטרם שזכה האדם לקבל כל קכ"ה המדרגות הללו, עוד אין דבקותו שלמה ואין השגתו שלמה. אמנם מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדרגות. ויש שני הפרשים מכל הדורות לדורו של המשיח: א) שרק בדורו של המשיח אפשר להשיג כל קכ"ה המדרגות, ולא בשאר הדורות. ב) שבכל הדורות בני עליה שזכו להשגה ולדבקות מועטים הם. כמו שאמרו חז"ל (קהלת רבה פ"ז) על הכתוב "אדם אחד מאלף מצאתי", שאלף נכנסים לחדר89תלמוד תורה, בית ספר. וכו' ואחד יוצא להוראה, דהיינו לדבקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח יכול כל אחד ואחד לזכות לדבקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו' (ישעיה יא, ט), "ולא יְלַמְּדוּ עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לֵאמֹר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי לְמִקְטַנָּם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג).
28
כ״טחוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, שזכו לכל קכ"ה המדרגות בשלמות אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל נאמר: "חכם עדיף מנביא". ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר שלא יהיה כדור הזה של רשב"י עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות. ולפיכך אמרו בזוהר (וירא אות תס), שספר הזוהר לא יתגלה אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו שאם מדרגות המעיינים אינן בכל השיעור של מדרגת המחבר, לא יבינו רמזיו, משום שאין להם עמו השגות משותפות. וכיון שמדרגות בעלי הזוהר היו בכל הגובה של קכ"ה המדרגות שאי אפשר להשיגם מטרם ימות המשיח – נמצא שהדורות שלפני ימות המשיח לא היו להם השגות משותפות עם בעלי הזוהר, על כן לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות שקדמו לדורו של המשיח.
29
ל׳ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר, וגם מקצת שביארו סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש 'הסולם', שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו'.
30
ל״אזמן נתינה וזמן קבלה
יא. יש לדעת שעניינים רוחניים אינם כעניינים גשמיים, בהם הנתינה והקבלה באים כאחת. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל, אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי, אז זוכה לקבל הדבר. באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. לפי זה, מה שאמרנו שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו', הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד, אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו. עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתייגע בשיעור הרצוי, אז יגיע זמן הקבלה ויקוים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו'.
יא. יש לדעת שעניינים רוחניים אינם כעניינים גשמיים, בהם הנתינה והקבלה באים כאחת. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל, אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי, אז זוכה לקבל הדבר. באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. לפי זה, מה שאמרנו שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו', הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד, אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו. עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתייגע בשיעור הרצוי, אז יגיע זמן הקבלה ויקוים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו'.
31
ל״בהגאולה וההשגה
ונודע שהגאולה ושלמות ההשגה כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה90משיכה. לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו', אלא באחרית הימים, דהיינו זמן הגאולה.
ונודע שהגאולה ושלמות ההשגה כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה90משיכה. לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו', אלא באחרית הימים, דהיינו זמן הגאולה.
32
ל״גולפיכך כמו שבשלמות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד. שבכוחה ניתנה לנו ההזדמנות לבוא לשלמות ההשגה. כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים, והחזירה לנו – ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה. כמו שביארנו בענין שלמות ההשגה. באופן שהקב"ה נתן, ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי עוד אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת כוחות הנכרים, ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים91עוד בענין זה ראה ברכת שלום – שמעתי מאמר ר"ב: שחרור ארץ ישראל..
33
ל״דוהמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי ב' אלפים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו ולהנות מן הגאולה, אלא גם חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, המה מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאף על פי שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עם כל זה אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה כלום.
34
ל״האלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה' בתורה ובמצוות לשמה. אז יבנה בית המקדש ונקבל את הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נימוסי הארץ עתה מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט הן בכלכלה והן בעבודת ה', ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.
35
ל״והיוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. לפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים, גם זכינו להתגלות ספר הזוהר, שהוא תחילת קיום הכתובים "כי מלאה הארץ דעה את ה'" וגו' "ולא יְלַמְּדוּ עוד וגו' כי כולם ידעו אותי לְמִקְטַנָּם ועד גדולם". אבל בשתי אלה זכינו רק לבחינת נתינה מהקב"ה, אבל אנו בידינו עוד לא קבלנו דבר. אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה. שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדור של ימות המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלמות ההשגה" ו"הגאולה השלימה".
36
ל״זהדבקות – הלכה למעשה
37
ל״חיב. הנה ביארנו היטב תשובת חז"ל על הקושיה "איך אפשר להדבק בו", שאמרו שפירושו "הדבק במידותיו" – שהוא צודק משני טעמים: א) כי דבקות הרוחנית אינה בקירוב מקום, אלא בהשוואת הצורה. ב)כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית' אלא בסיבת הרצון לקבל שהטביע בה הבורא ית', אם כן אחר שהפריד הרצון לקבל ממנה, חזרה מאליה לדבקות הקדומה בעצמותו ית'.
38
ל״טאמנם כל זה להלכה, אבל למעשה עוד לא תרצו כלום עם הפירוש "הדבק במידותיו", שפירושו להפריד את הרצון לקבל המוטבע בטבע בריאתו, ולבוא לרצון להשפיע שהוא היפך טבעו92מכוון למה שהקשה לעיל (אות ה) האיך אפשר לו לאדם להפך טבעו. ותירץ שהוא ע"י תורה ומצוות לשמה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. כעת שב להקשות: עדיין, מניין יקח חמרי דלק לעבוד עבודה זו של 'לשמה'?. ומה שביארנו (לעיל אותח) שהטובע בנהר צריך להחזיק החבל בחזקה, ומטרם שעוסק בתורה ומצוות לשמה באופן "שלא ישוב לכסלו עוד", אינו נחשב שמחזיק החבל בחזקה, שוב הַדְרָא קוּשְׁיָה לְדּוּכְתָּה (חזרה הקושיה למקומה): מאין יקח חומר דלק להתייגע בכל לבבו ומאודו, רק כדי לעשות נחת רוח ליוצרו? כי אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו, כמו המכונה שאינה יכולה לעבוד בלי חומר דלק, ואם לא תהיה שום תועלת לעצמו אלא רק נחת רוח ליוצרו – אין לו חומר דלק לעבודה.
39
מ׳השגת רוממותו ית'
יג. התשובה היא: שכל משיג רוממותו ית' כראוי, הרי ההשפעה שהוא משפיע אליו מתהפכת להיות קבלה. כמו שנאמר במסכת קידושין (ז,א) באדם חשוב, שהאשה נותנת לו כסף ומתקדשת לו, כי נחשב לה לקבלה ממש93דין הוא בהלכות קידושין שהבעל הוא שנותן את כסף או טבעת הקידושין לאשה. ואם הפכו הסדר והאשה היא שנתנה לו– אינה מקודשת. אמנם חידוש יש באדם חשוב, שאפילו נתנה היא, מקודשת. שקבלתו הימנה נחשבת לנתינת תענוג ממנו אליה.. כך הוא אצל השי"ת, שאם משיג רוממותו ית', אין לך קבלה יותר חשובה מנחת רוח ליוצרו. והוא די מספיק לחומר דלק, לעמול ולהתייגע בכל לבו ונפשו ומאודו כדי לעשות נחת רוח אליו ית'.
יג. התשובה היא: שכל משיג רוממותו ית' כראוי, הרי ההשפעה שהוא משפיע אליו מתהפכת להיות קבלה. כמו שנאמר במסכת קידושין (ז,א) באדם חשוב, שהאשה נותנת לו כסף ומתקדשת לו, כי נחשב לה לקבלה ממש93דין הוא בהלכות קידושין שהבעל הוא שנותן את כסף או טבעת הקידושין לאשה. ואם הפכו הסדר והאשה היא שנתנה לו– אינה מקודשת. אמנם חידוש יש באדם חשוב, שאפילו נתנה היא, מקודשת. שקבלתו הימנה נחשבת לנתינת תענוג ממנו אליה.. כך הוא אצל השי"ת, שאם משיג רוממותו ית', אין לך קבלה יותר חשובה מנחת רוח ליוצרו. והוא די מספיק לחומר דלק, לעמול ולהתייגע בכל לבו ונפשו ומאודו כדי לעשות נחת רוח אליו ית'.
40
מ״אאבל זה ברור, שאם עוד לא השיג רוממותו ית' כראוי, הנה השפעת נחת רוח להשי"ת אינה נחשבת אצלו לקבלה, בשיעור שימסור כל לבבו ונפשו ומאודו להשי"ת. ולפיכך בכל פעם שיתכוון באמת רק לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, יאבד תיכף כח העבודה לגמרי, כי נשאר כמו מכונה בלי חומר דלק. כי אין אדם יכול להזיז אבר בלי שיפיק מזה איזו תועלת לעצמו, ומכל שכן יגיעה כל כך גדולה כמידת מסירת נפשו ומאודו כפי המחויב בתורה, שאין ספק שלא יוכל לעשות זאת בלי שיפיק איזו קבלת הנאה לעצמו.
41
מ״בערך הרוממות תלוי בסביבה
יד. ובאמת השגת רוממותו ית' בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה, כמו שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכל יודעים גדלות הבורא ית', שברא הכל ומבלה הכל94מבלה– שהמה בָּלים והוא קיים לעד (עפ"י גמ' ברכות י, א)., בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין קץ ותכלית. אלא הקושי שבדבר הוא, כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות – אם לא יחשיבוהו הסביבה ולא יכבדוהו, אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אף על פי שאינו מסופק באמיתותם. ולהיפך מזה, אדם שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח. כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.
יד. ובאמת השגת רוממותו ית' בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה, כמו שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכל יודעים גדלות הבורא ית', שברא הכל ומבלה הכל94מבלה– שהמה בָּלים והוא קיים לעד (עפ"י גמ' ברכות י, א)., בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין קץ ותכלית. אלא הקושי שבדבר הוא, כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות – אם לא יחשיבוהו הסביבה ולא יכבדוהו, אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אף על פי שאינו מסופק באמיתותם. ולהיפך מזה, אדם שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח. כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.
42
מ״גובשעה שאדם רואה איך הסביבה שלו מקלים ראש בעבודתו ית' ואינם מעריכים רוממותו כראוי, אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם. וכיון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית', מובן מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו חומר דלק ליגיעה, ו"לא יגעת ומצאת אל תאמין". ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום. כי השפעת נחת רוח ליוצרו לא תשמש לו כמו קבלה ממש.
43
מ״דובזה תבין הכתוב "ברוב עם הַדְּרַת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בשני תנאים: א) במידת ההערכה של הסביבה. ב)במידת גדלה של הסביבה. ועל כן "ברוב עם הדרת מלך".
44
מ״העשה לך רב
טו. ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל (אבות א, ו): "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
טו. ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל (אבות א, ו): "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו שהאדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
45
מ״וכי שתי הקלות יש לרבו: א' שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נחת רוח על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו גם לעסק תורה ומצוות לשמה כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.
46
מ״זהקלה ב' היא, כי השוואת הצורה להקב"ה אינה מועילה אם אינה לנצח, דהיינו "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד" (ע"פ רמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"ב). מה שאין כן השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו אפילו היא רק זמנית, שאחר כך ישוב לסורו. ונמצא בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דבקותו, כמו שבארנו במשל האיבר הנחתך מן הגוף וחזר ונתדבק בו, עש"ה. ועל כן התלמיד יכול להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו, ואז יוכל גם התלמיד לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדבקות נצחית בהקב"ה.
47
מ״חטז. ובזה תבין מה שאמרו חז"ל: גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנאמר: "פֹּה אלישע בן שָׁפָט אשר יצק מים על ידי אליהו". 'למד' לא נאמר, אלא 'יצק' (ברכות ז, ב). שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת? ובאמור מובן היטב, כי השימוש ששימש לרבו בגופו ומאודו, על מנת לעשות נחת רוח לרבו, מביאו לדבקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה, ומקבל על ידי זה ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד 'פה אל פה', שהיא 'דבקות רוחא ברוחא'. שעל ידי זה זוכה להשיג רוממותו ית' בשיעור שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק מספיק למסירת נפשו ומאודו, עד שיזכה לדבקות בהשי"ת, כנ"ל. מה שאין כן לימוד התורה אצל רבו, כי הוא מוכרח להיות לתועלת עצמו, ואינו מביא לידי דבקות, והוא נבחן מפה לאוזן. באופן, שהשימוש מביא להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד רק הדיבורים של רבו. ומעלת השימוש גדולה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבות רבו על הדיבורים של רבו, וכחשיבות פה אל פה על מפה לאוזן95פה אל פה היא השגה מכח דבקות, שנעשים כאחד. פה לאוזן היא השפעה מעליון לתחתון, שהאחד נותן לשני (אותיות דליבא מאמר כט, עש"ה)..
48
מ״טאמנם כל זה אמור אם השימוש הוא על מנת להשפיע אליו נחת רוח. אבל אם השימוש הוא לתועלת עצמו, ששימוש מעין זה אינו מסוגל להביאו לדבקות ברבו – ודאי שהלימוד אצל רבו חשוב יותר משמושו.
49
נ׳וקנה לך חבר
יז. אמנם, כמו שאמרנו אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה שאינה מחשיבה אותו ית' כראוי, מחלשת את היחיד ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית' – הנה ודאי דבר זה נוהג גם ברבו, אשר הסביבה שאינה מחשיבה כראוי את רבו, מונעת את התלמיד מהשיג את רוממות רבו כראוי. ולפיכך אמרו חז"ל: "עשה לך רב – וקנה לך חבר". דהיינו שהאדם יכול לעשות לו סביבה חדשה96ראה לעיל מאמר החירות אות י'., שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו, על ידי אהבת חברים המחשיבים את רבו. שעל ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאו לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו (אבות ו,ה) במ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם: "בשימוש חכמים ובדקדוק חברים". כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו, כמבואר.
יז. אמנם, כמו שאמרנו אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה שאינה מחשיבה אותו ית' כראוי, מחלשת את היחיד ומונעת אותו מהשגת רוממותו ית' – הנה ודאי דבר זה נוהג גם ברבו, אשר הסביבה שאינה מחשיבה כראוי את רבו, מונעת את התלמיד מהשיג את רוממות רבו כראוי. ולפיכך אמרו חז"ל: "עשה לך רב – וקנה לך חבר". דהיינו שהאדם יכול לעשות לו סביבה חדשה96ראה לעיל מאמר החירות אות י'., שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו, על ידי אהבת חברים המחשיבים את רבו. שעל ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאו לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו (אבות ו,ה) במ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם: "בשימוש חכמים ובדקדוק חברים". כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו, כמבואר.
50
נ״אאמנם שני תנאים פועלים בהשגת הרוממות. א) לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם. ב) שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
51
נ״בולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו שהוא הקטן שבכל החברים, ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל_שכן שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול. וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר ולחבבו, כאילו היה גדול הדור, ואז תפעל עליו הסביבה כמו שהיתה סביבה גדולה כראוי. כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין.
52