קונטרס שפת תמים ג׳Kuntres Sefat Tamim 3
א׳יבוארו בו הסיבות המביאות לידי מרמה
1
ב׳והנה אם נבוא לחשוב סיבות הענין של עון מרמה, שנעשה כהפקר לאיזה אנשים, רבות הנה. אך אלקט את הסיבות העיקריות המביאות לידי זה.
2
ג׳והוא, שנעשה מתחלה הפקר אצלו איסור גזל ואיסור שקר, ועל ידי זה ממילא הופקר אצלו אח״כ עון מרמה ג״כ, שהוא על ידי שיתוף שניהם. וכשהוא רוצה ליטהר מכתם העון הזה, יתבונן תמיד בגודל העון והעונש של איסור הגזל והשקר, וינצל ממנו.
3
ד׳הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל, היא מן המצות המושכלות, שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון. וצריך אדם שישא ויתן באמונה, ויהיה נקי כפים מן הגזל, כדי שיהיה זוכה לעלות בהר הקודש אלקים, כמו שאמר דוד עליו השלום מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב. למדנו מכאן, כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה׳ וממקום קדשו. וכן דרשו רבותינו זכורנם לברכה שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה, שנאמר לא יגורך רע, לא יגור במגורך רע.
4
ה׳ודע עוד, דדין שמים באיסור גזל חמור הרבה מאוד, עד שאפילו גרם הפסד לחבירו, ופחות מזה, יכנס ג״כ בכלל איסור גזל. כדאמרינן (בבא קמא קי״ט) אר״י כל הגוזל חבירו שוה פרוטה, כאלו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח וכו׳, ואומר ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך, ואומר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי, ואומר ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים וגו׳, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי, אבל היכא דיהיב דמי לא, תא שמע מחמס בני יהודה וגו׳ (פירוש וחמס הוא היכא דיהיב דמי ולוקח החפץ בחזקה) וכי תימא נפש דידיה אין, בניו ובנותיו לא, תא שמע בניך ובנותיך. וכי תימא הני מילי היכא דקא עביד בידים, אבל גרמא לא, תא שמע ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים, וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים, אלא מתוך שהרג שאול את נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם.
5
ו׳למדנו מזה, דאפילו גרמא בעלמא שגרם בסיבותיו הפסד לחבירו, ויותר מזה שאפילו אותו ההפסד לא נעשה בפועל ממש על ידי גרמא, רק שבסיבותיו מנע את האיש הממציא ריוח לחבירו להשתכר שיוכל לזון את ביתו, נחשב בשמים כאלו הרגו ממש לאותו פלוני ואנשי ביתו, ונענש עבור זה בעונש גדול. ומה יענו אלו אנשי המרמה שהופקר בעיניהם עון העושק והחמס ממש.
6
ז׳כמה חמור הוא איסור גזל, שהרי מן השמים ממהרים לשמוע צעקת הנגזל, כדאמרינן (בבא מציעא נ״ט): אמר ר׳ אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל ועבודה זרה, אונאה דכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. עבודה זרה דכתיב העם המכעיסים אותי על פני.
7
ח׳וביותר מזה, שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל, או יעשה שאר מצות ה', מעושק וחמס, לא ירצה לפניו, כמו דכתיב, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולת ואחז״ל לולב הגזול והיבש פסול, ומשלו על זה באגדה: למה הדבר דומה, לליסטים שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם הבריות פעם אחת עבר לשם שלוחו של מלך, שהיה המלך שולחו לגבות מס ממקום אחד, וקם עליו הליסטים הזה ולקח ממנו כל מה שהיה לו. לימים נתפס אותו הליסטים וניתן בבית הסוהר. שמע עליו אותו השליח של המלך ובא אצלו, ואמר לו: אם אתה נותן לי כל מה שלקחת ממני אלמד עליך זכות לפני המלך. אמר לו: אין לי מהם אלא זה המלבוש שהיה מן המלך, נתנו לו. אמר לו: למחר כשתצא לדין ויאמר לך המלך יש לך אדם שילמד עליך זכות תאמר יש לי אדם אחד, והמלך ישלחני ויקראני ואלמוד עליך זכות. למחר כשהיה הולך לדין אמר לו המלך כלום יש לך אדם שילמד עליך זכות, אמר לו יש לי אותו פלוני. שלח המלך בשבילו ואמר לו מה אתה יודע בזה האיש. אמר לו ידעתי בשעה ששלחת אותי לגבות המס ממקום פלוני, קם עלי ולקח כל מה שהיה לי, והרי זה המלבוש שהחזיר לי יעיד עליו. התחילו הכל אומרים, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב כדי לזכות בו, ואם היה הלולב גזול הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
8
ט׳[הג"ה. ומקרא מלא הוא, ואהבת את ה׳ אלקיך וגו׳ בכל מאודך, דוקא מאודך, שלך. ומה שכתוב ובכל נפשך ולא כתיב סתם ובכל נפש, להורות לנו, שכל אחד צריך לעבוד הקב״ה לפי כחות הרוחניים שהטביע הקב״ה בנפשו, ולא יסתפק במה שהוא עובד ה׳ כמו חביריו, כי כל אחד יהיה נידון לפי שכלו וכחות נפשו, וכמ״ש בשמה״ל בשער התבונה בפרק י״ד בסופו. וכהאי גוונא לענין עבודת ה׳ במאוד, צריך ג״כ בכל אחד לפי מאודו, בין להקל בין להחמיר. וזהו שאמר הכתוב בישעיה (נ״ט) בצדקה תכונני, רחקי מעושק כי לא תיראו, וממחתה כי לא תקרב אליך. אמר שגאולת ישראל תהיה בזכות הצדקה, שבה יתכוננו לנצח, שעל ידה יתעוררו הרחמים הגדולים עליו ועל כלל ישראל, כידוע שבזכות מצוה זו מתעוררים למעלה רחמים מרובים. ואח״כ מייעצו הנביא ואומר, רחקי מעושק כי לא תיראי, רוצה לומר אימת יהיה זה, כשתרחיק את עצמך מעושק וגזל, אז תחפה עלינו מצות צדקה ולא נצטרך לירא משום מקטרג, כי לא יוכלו להרים ראש נגד זכותה, ואז המחתה לא תקרב אלינו. אבל אם לא נרחיק חס ושלום עצמינו מעושק וגזל, אז עון זה יש כח בידו לקטרג יותר מכל העונות, וכמאמרם סאה מלאה עונןת מי מקטרג, גזל מקטרג בראש, וממילא תקרב חס ושלום מחתה על ידי זה, וכמו שהיה בדור המבול שעל ידי החמס התקרבה להם מחיתת המבול ונמחו מן העולם. ובפרט שהרגיל בגזל ועושק, המצות והמעשים טובים שלי הם ג״כ על ידי גזל ועושק, ואין כח בידם לעורר רחמים, ואדרבה מזכירים חובתו, וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל על הפסוק: הלא פרוס לרעב לחמך, לחם לא כתיב, אלא לחמך, ולא מעושק וגזל].
9
י׳וכן מצינו בעולת העוף, שכתוב בו והסיר את מוראתו בנוצתה, מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזילות וחמסים, אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר והסיר את מוראתו בנוצתה, אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה, מקריב כולה, שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והנה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן, כי כל שיש בידו גזל, לא יגש אל מזבח ה׳ ולא יעלה ולא יראה לפניו, אבל שקץ ישקצנו אם לא יחזיר הגזלה.
10
י״אגם בעולם הזה לבסוף יצא נקי מנכסיו על ידי זה, כי הקדוש ברוך הוא הכין לו איש שהוא רע וקשה ממנו, ליפרע ממנו על ידו. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה כל מה שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזים אותו. וגם הבוזז הזה, שהוא חושב שהוא עומד בפני כל, גם עליו כשתתמלא סאתו, ימצא הקדוש ברוך הוא אנשים שהם רעים וקשים גם ממנו, ויכלו גם אותו, כמאמר התנא באבות: אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים וכו', על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפיך יטופון.
11
י״בויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו, ולחתום את גזר דינו יותר מכל העונות, כמו דאמרינן (בסנהדרין ק״ה) אמר ר׳ יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו׳. וזה אחת מן הסבות שגורמות כיום לכלות ממון ישראל׳ שאין מתקיים עשרם בידם רק לזמן מועט, כי בעונותינו הרבים נתרבה גזל וחמס בעולם על ידי אלו שהולכים בערכאות של עובדי כוכבים ומזלות ומלשינים על חביריהן ומוציאים מהם ממונם, ולבם בריא להם על זה כאולם, שחושבים שזה ממון כשר אחרי שהרשוהו עובדי כוכבים ומזלות לזה. אבל באמת זהו גזל גמור, אחרי שאין חוקי התורה ומשפטיה שהוא רצונו של הקב״ה, מסכימים לזה. על כן כל עוד שיודע בעצמו שעל פי התורה אין האמת והצדק אתו, רק שהוא יכול להוציא מאת רעהו על פי מלשינות לפני הערכאות, יברח מממון זה כבורח מן האש. כי יכלה גם את ממונו הכשר שיש לו מכבר, וכנ״ל.
12
י״גגם תפילותיו אין מקובלות לפני ה׳ כל עוד שהגזל בידו, שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י״ב): וכי יש תפילה עכורה, אלא כל תפילה שאין בה גזל זו היא תפילה זכה, ושיש בה גזל זו היא תפילה עכורה. והכוונה כמו הבית העכורה עם שמריה, כל זמן שלא יופרשו השמרים וירדו למטה, אינו ראוי היין ההוא לשתיה אף לאדם פחות, וכל שכן שלא להתקבל לדורון לפני המלך, כי נתערבו חלקי השמרים בכל טיפה וטיפה. כן בה עון הגזל, שהוא מתערב בכל תיבה ותיבה מתפלתו, ואינו מניחן לעלות ולהתקבל לפני ה׳ עד שיפריש הגזל מאתו.
13
י״דוכתבו הספרים התעוררות נפלאה, שממנה יוכל האדם להתבונן את עון העושק והגזל. שהלא ידוע שיום הכיפורים הוא היום האחרון ששייך לשנה, והוא היום הטוב שבכל השנה, שבו נמחלים עונותינו. וגמר חתימת תפילותיו הנוראות, היא תפלת נעילה. ומה אמור בה - למען נחדל מעושק ידינו. בכל זה יתבונן האיש הנלבב, וישמור את עצמו מגזל בכל כחו כל ימי חייו.
14