לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק א, שער ב; הלכות מדינה ומקדשLaKelal VeLaPerat, Volume I, 2 Laws of the State

א׳האם יש תוקף הלכתי לצו בית משפט המורה שהילד המאומץ יהיה יורשו של המאמץ?

ב׳שאלה

ג׳ירושלים, כ"ב בתמוז, תשט"ז, 1 ביולי, 1956

ד׳לכבוד, הרב הראשי, ראשון לציון, ר' יצחק נסים,
הרבנות הראשית
ירושלים

ה׳אדוני הרב,

ו׳בהמשך לשיחתנו מיום אתמול בבית שר הדואר, הד"ר בורג, אני מתכבד לחזור בזה על השאלות, נושא שיחתנו:

ז׳האם מוסמך בית דין להעניק בצו־אימוץ זכות לילד המאומץ ליטול בירושת המאמץ, כאילו היה בנו שנולד לו?

ח׳האם יכיר בית דין הדן לפי דיני ישראל בזכות הירושה של ילד מאומץ, לאחר שבית משפט מחוזי קבע בצו האימוץ שזכות זו תהיה לו, למאמץ?

ט׳אחזיק טובה לכת"ר יואיל בטובו להשיב לי על השאלות הנ"ל.

י׳בכבוד רב ובהוקרה,
ש.ז. חשין
מ"מ נשיא בית המשפט העליון

י״אתשובה

י״בכ"ה תמוז תשט"ז

י״גלכבוד
ד"ר ש.ז. חשין
מ"מ נשיא בית המשפט העליון
ירושלים

י״דד"ר חשין הנכבד,

ט״והנני מתכבד להשיב על שאלותיו בסוגית אמוץ ילדים, ועל ראשון ראשון.

ט״זדין הוא שרשאי אדם לעשות בנכסיו כטוב בעיניו וליתנם במתנה לכל שירצה, כשהוא בריא ע"י קנין וכשהוא שכיב־מרע אף שלא ע"י קנין. אלא שרשאי הוא לעשות זאת בלשון מתנה ולא בלשון ירושה. שהלכה מפורשת ומוסכמת היא שאין אדם יכול להוריש מנכסיו כלשהו למי, שלפי חוקי התורה, אינו "יורש".

י״זהלכה זו נפסקה בש"ס ובפוסקים¹¹בבלי ב"ב קכו ע"ב, הרי"ף שם נה ע"ב, טור ושו"ע חושן משפט סי' רפא סע' א, וסע' ז. והרמב"ם¹²פ"ו הלכות נחלות ה"א, וה"ה. מסכמה כך: "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו... לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט. לומר שחוקה זו לא נשתנית ואין התנאי מועיל בה. בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב־מרע, בין על פה ובין בכתב – אינו מועיל".

י״חברור, איפוא, שאין בית־דין מוסמך ליתן צו המנוגד להלכה. הפתרון לשאלה זו הוא שבצו האימוץ לא ישתמשו בלשון ירושה אלא בלשון מתנה, כגון דא: הילד המאומץ יקבל במתנה חלק מירושת המאמץ כאחד מבניו.

י״טמהאמור לעיל יש להסיק ברורות שאין בית־דין, הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו־אמוץ, שבו ניתנה זכות ירושה למאומץ ע"י בית משפט מחוזי. העומד בסתירה לחוקי התורה.

כ׳אמנם יש מן הפוסקים אשר דנו בשאלה זו מן הטעם של "דינא דמלכותא דינא"¹³ראה ב"ק קיג ע"א, והרמב"ם פ"ה גזלה ואבדה הי"א, והט"ו. טור ושו"ע חו"מ סי' שסט סע' ו וסע' ח.. אך מסקנתם היתה שאין להתחשב במקרה דנן בטעם זה. ראה שו"ת "גבעת־עולם" סי' י"ז¹⁴ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קט הובא בב"י חו"מ סוף סי' כו, ובש"ך שם סי' עג ס"ק לט..

כ״אכמובן כל השקלא וטריא הזאת אין לה ענין במדינתנו כיום, שכן הכלל הזה אינו יכול להיות מחייב במדינה שיש בה שלטון יהודי רבוני וששופטיה אינם שופטים לפי דיני ישראל¹⁵ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרלז, וח"ב סי' קלד, אנציקלופדיה תלמודית כרך ז עמ' שז..

כ״בלפיכך, אין בית־דין הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו אמוץ כזה.

כ״גבכבוד רב ובהוקרה,

כ״דיצחק נסים

כ״העל מצב הדת והחינוך במדינת ישראל (מיהו יהודי?; קבורה; מעמד הרבנות הראשית; פרשיות גידול החזיר ו"נייר חדרה"; איחוד נוסחי התפילה)

כ״ושאלה

כ״זב"ה יום ט"ו אלול תשי"ח ירושלים

כ״חלכבוד הרב הראשי הראשון לציון
הרה"ג רבי יצחק נסים שליט"א

כ״טהנני מתכבד להציג לפני כתר"ה שליט"א איזה שאלות העומדות על הפרק, כדי שאוכל להביא את פתרונם לפני היהדות שבאורוגוואי.

ל׳מה דעת כב' הרב הראשון לציון שליט"א על מצב הדתי בישראל, וביחוד מצב החינוך?

ל״אבזמן האחרון נתקבל החלטה בממשלה בעניין הקבורה, וגם בשאלה "מי הוא יהודי?" שהסעיר את היהדות העולמית. מה הגבתו של כתר"ה שליט"א בענין זה?

ל״בהאם בקור של כתר"ה בקבוצים החפשיים יקרב אותם ליהדות? ומה היא ההטבה ביהדות עם הבקורים הקודמים?

ל״גמה (תפקידו) [תפקידה] של הרבנות הראשית והמועצת הרבנות. האם זהו האינסטנציה הגבוהה שמחייב את יהדות העולמית?

ל״דבחוץ לארץ העריכו מאד על פסגת המעלה את מרצו ועבודתו הקדושה שהשקיע כתר"ה שליט"א בקשר לסלוק הדירים עם החזירים שבקבוצים וגם בבית החרושת של נייר בחדרה שעובד בשבת. מה המצב כעת אצלם?

ל״האחת מהפעולות החשובות שמדינת ישראל השיג זהו בקיבוץ הגלויות, שבמשך העשור הראשון עלו ב"ה כמיליון וחצי יהודים כן ירבו מעדות שונות. חלק הארי עלו ברובם מתימן ממרוקו וכדומה. האם במשך הזמן הבא יבוא לידי איחוד ביניהם, ומה תהא אז ההשפעה על האשכנזים?

ל״ובכבוד רב,

ל״זמאיר הלברטאל

ל״חתשובה

ל״ט1. על המצב הדתי ועל מצב החינוך בישראל.

מ׳אנו ראינו בתקומת ישראל על חלק מארצו ובקיבוץ הגלויות שבא בעקבותיה, כהתגשמותם של מאוויים דתיים של אישי ישראל ותפילתם שהיו מפכים בעוז לאור חזונם של נביאי ישראל. לכן היתה צפייתנו כי ארחות המדינה והנהגתה יהיו מושתתים על יסודות התורה ומסורת ישראל המקודשים, ולא זכינו לכך.

מ״אאיני רוצה לאמר שהאכזבה, שהיא נחלת כל יהודי שומר מסורת, מעוררת יאוש. אדרבה, כמה מיסודות המשפט העברי קובעים ומחייבים במדינה. אזכיר במיוחד את דיני האישות היהודיים שהם הגורם המשותף והמלכד את כל חלקי האומה. נראה לי כי בהתלכדותם ובהתארגנותם של כל הנאמנים לדבר ה', שלדעתי הם רוב מניינם של תושבי ישראל, ניתן להשיג עוד הרבה ולהשתית את צביון המדינה על מורשתנו הלאומית.

מ״בבאשר לחינוך, ניכרת הטבה ידועה בשטח זה. ניתן לאמר שכל נערי ישראל לומדים בספר הספרים. יש לנו השגות על צורת הלימוד הנהוגה בזרמים חינוכיים שונים, אך מורגש שהצמאון לדבר ה' הולך וגדל והרצון לידיעת היהדות מתגבר, לנוכח הריקנות והמשבר האידיאולוגי בו נתונים אלה שדגלו בתורות זרות בני חלוף. אך עוד רבה הדרך עד להשגת השאיפה של "וכל בניך למודי ה'"¹⁶ישעיה, נד, יג..

מ״גאולם יש בישראל קרן אור זורחת שעתידה להרים קרנה של תורה, והוא התרבות ספסלי בתי־מדרשות שלומדים בהם במסירות ובהתמדה.

מ״ד2. על השאלה "מיהו יהודי" ועל ענייני הקבורה.

מ״המוזר היה הניסיון מצד הממשלה להחליט לעקור את סמכות ההלכה לקבוע מיהו יהודי. זוהי שאלה הנוגעת לשרשה של היהדות, והיא עלולה חלילה לסכן את ייחודנו הלאומי ואת אחדות העם.

מ״ולא פיללנו ששאלה זו תתעורר אי־פעם, כי ברור היה שבשאלה זו מכריעה ההלכה שהיא לעולם קיימת, לעומת החלטה ממשלתית העלולה להשתנות מישיבת ממשלה אחת לישיבה שניה. שהרי יכול להווצר מצב שבו ייחשב אדם יהודי לפי החלטה ממשלתית אחת ונוצרי לפי החלטה שנתקבלה במועד אחר, ואין צורך לאמר כמה מגוחך הדבר. יתר על־כן שאלה זו נוגעת ליהדות בכללה, ולא לחלקים מסוימים מן העם הסמכות להכריע בה. בעוד שההלכה משותפת לעם ישראל בארץ ובגולה, הרי שחוק המדינה מחייב את תושבי ישראל בלבד.

מ״זבאשר לענייני הקבורה. מסורת קדומה היא בישראל שעניינים אלה נקבעים לפי כללי הדין וההלכה המקפידים על כבוד המת לבל ייפגע, והם לבשו מעטה של קדושה. החלטת הממשלה להפוך את הקבורה לחילונית, יש בה משום זלזול במסורת זאת.

מ״ח3. על הביקורים בקיבוצים.

מ״טההתבדלות וההתרחקות שהיתה תקופה ממושכת בין חלקי האומה, יצרה אי־הבנות ותהום פעורה. ההידברות היתה על גבי העיתונות, שמטבע הדברים מתלווים אליה יצרי התנצחות מזיקים, אך לא פנים אל פנים.

נ׳בביקורי בקיבוצים נסיתי לפרוץ דרך חדשה של הסברה של שיג ושיח בין חלקי האומה. ולכשנפגשים, נראה שהתהום הפעורה שנצטיירה במוחותינו היא מוגזמת. הוכח שיש נכונות ידועה להבין, לשמוע ולדעת. קיימת ריקנות המעיקה, הפושה כעת בצבור הרחב, והתהייה רבה. צריך לדעת לנצל תופעות אלה ולכוון את התוהים לאפיק הנכון. אם נדע להסביר את עקרונות היהדות ואת המאור שבהם¹⁷ראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז (1 ע"ב) ובקרבן העדה ד"ה המאור שבה. לאלה שסטו מאורח חיים מסורתי.

נ״אמורגשת פריחת ניצניה של התעוררות רוחנית מהבחינה הדתית, וביקורים תכופים במרכזי החילוניות עשויים להצמיח פירות מבורכים. בעקבות הביקורים בקיבוצים נוצר קשר ומגע עם מרכזים אלה, ומספר ניכר של משקים קיבלו על עצמם ליחד תפילות (לאחר שקיבלו מאתנו ספרי־תורה וספרי קודש אחרים), לקבוע מזוזות, לקבל שוחט, ולהגביר הידיעות ביהדות.

נ״ב4. על הרבנות הראשית ותפקידיה.

נ״גהרבנות הראשית לישראל היא הרשות הדתית העליונה בישראל, וסמכותה נובעת על העולם היהודי כולו.

נ״דתפקידה של הרבנות הראשית צריך להיות: פסיקה וקביעת הלכות איסור והיתר, הדרכה רוחנית והשפעה על ארחות והליכות החיים של העם. על הרבנות לעמוד על משמר התורה, לעודד הרבצתה ברבים.

נ״התפקיד חשוב נוסף: הדרכה רוחנית ודתית ליהדות הגולה, הדוק הקשרים עמה והוראת הלכה.

נ״ו5. על החזירים ונייר חדרה.

נ״זחלק ניכר מהמשקים קיימו הבטחתם לחסל דירי החזירים שבמקומותיהם, וחלק עומד לחסל בקרוב. לגבי השאר, מתנהל משא ומתן ויש מקום להניח כי הוא יסתיים בכי־טוב.

נ״חבנוגע לבית־החרושת לנייר בחדרה, הושג הסדר לפיו אין עובדים יהודיים בשבת.

נ״ט6. עלינו להפעיל את מיטב מאמצינו למיזוג הגלויות השונות שעלו ונתקבצו בארץ, אחרת עלול הדבר להתנקם בנו. צריך שכל העדות יפשטו מעליהן מנהגי הגלות וילבשו מחלצות¹⁸ראה תשובותיו של הראי"ה קוק בספרו “ארח משפט" סי' טז, יז, יח. ובשו"ת משפטי עוזיאל או"ח סימן א, וראה עוד בקובץ הלכתי “תחומין" ח"ט עמ' 196-202, ושם הע' 2.. יש לאחד את המנהגים ולקבל את היפה והטוב שבהם. ההשפעה צריכה להיות הדדית.

ס׳לצערנו עד היום לא נעשה די בשטח זה. ופה ושם נראים סימנים של חוסר שיויון. אך עם זאת ניכרת התקדמות רצינית בכיוון של אחדות אמת, ויש תקוה שאנו צועדים לקראת הטוב. וזה יעמיק ויכה שורשים, אם תעשה פעולה חינוכית והסברתית על החשיבות שבאחדות האומה.

ס״אבכבוד רב,

ס״בהמזכיר

ס״גנגד השבעת בוחרים להצביע למפלגות

ס״דשאלה

ס״הב"ה. תל אביב, כ"ב אב תשכ"א

ס״ולכבוד הרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים,
רחוב בלפור 7 ירושלים.

ס״זאדוני הרב הראשי,

ס״חבעבודתי בוועדת הבחירות האזורית לאזור תל־אביב־יפו הגיעו לידיעתי מקרים בהם ניסו מפלגות שונות לרכוש קולות על ידי הבטחת טובות הנאה כספיות ועל ידי קבלת הבטחות להצבעה עבור מפלגות מסויימות וחיזוק ההבטחה על ידי נדר, שבועה ואף שבועה על ספר תורה או על ספר הזוהר.

ס״טברובם המכריע של המקרים אין ביד השלטונות לגלות מקרים אלה מאחר והמעורבים בדבר חוששים להעיד על כך, הן בגלל פחד כלכלי, הן בגלל חשש מעונש פלילי והן בגלל חשש מהפרת הנדר או השבועה.

ע׳כב' יסכים עמי כי במעשים אלה יש משום גניבת דעת והונאה, משום סילוף דעת העם, אף יש בהם במדה גדושה ניצול התחושה הדתית של הבוחר למטרות הנוגדות את עיקרי הצדק והמוסר.

ע״אמשנה אי הגינות יש בפעולות אלה, מאחר ובהן קושרים בהתחייבות להצבעה אדם, חסר חוש ביקורת עצמית, הפוחד פחד מיסטי מהפרת שבועתו או התחייבותו.

ע״במאחר ומאמין אני כי יגדל כבודה של תורה בישראל אם כב' יעשה למניעת ניצול הדת והקשור בה למטרות הונאה ולסילוף רצון העם המשתקף על ידי בחירות חפשיות.

ע״גאי לכך הנני פונה לכב' כי יעשה שימוש בכחו כמנהיגה הרוחני והדתי של היהדות בישראל, כי יפנה לצבור הבוחרים בישראל בקריאה להצביע איש לפי מצפונו ואיש לפי אמונתו, וכי יודיע כי כל הנדרים, השבועות וההבטחות שניתנו בדבר ההצבעה לבחירות לכנסת החמישית בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימים.

ע״דבזאת יגדל כבודה של תורה ויגדלו חופש האזרח, חופש המחשבה וחופש ההצבעה במדינת ישראל.

ע״הבכבוד רב,

ע״ואברהם נאמן, עו"ד

ע״זתשובה

ע״חב"ה. ירושלים, כ"ה באב התשכ"א

ע״טלכבוד עוה"ד מר אברהם נאמן יצ"ו, תל־אביב

פ׳א.מ.נ.,

פ״אקיבלתי את מכתבו מיום כ"ב לח.ז. שבו כותב כב' שהגיעו אליו שמועות על מקרים שאנשים ממפלגות שונות המעוניינים לרכוש קולות למפלגותיהם משפיעים על הבוחר בכל מיני דרכים, ואחר קבלת הבטחתו ולחיזוק ההבטחה משביעים אותו ואפילו בנקיטת חפץ בספר הזהר ובספר תורה¹⁹ראה הרמב"ם פי"א מהלכות שבועות ה"ח, והלכה יג..; ושואל אם זה מותר לפי הדין.

פ״באני מצטער מאד לשמוע שהדברים הגיעו עד כדי כך. ידוע שחז"ל ורבותינו הפוסקים החמירו מאד מאד שלא להשביע ולא להשבע אף על מנת לקיים. וזה לשון השלחן ערוך באורח חיים סי' קנ"ו: "ויזהר מלישבע אפילו באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולן נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותן".

פ״גואפילו בתביעות שבין אדם לחברו בבתי הדין עושים הדיינים כל מה שאפשר שלא להשביע. ראה בשלחן ערוך חושן משפט סי' פ"ז סע' כ"א: "צריכים הדיינים לפצור בבעלי דינים אולי יחזרו בהם עד שלא תהיה שם שבועה כלל"²⁰ראה שם פתחי תשובה אות כב בשם החתם סופר בתשובה חו"מ סי' צ שהביא ירושלמי פ"ו שבועות סוף ה"ה, ובשו"ת שערי דעה סי' קץ בשם הרדב"ז..

פ״דרבינו יום־טוב צהלון בתשובותיו סי' רע"ד כתב: "זה דרכי כל מה שאני יכול (לעשות) שלא להביא הנשבע לידי שבועה אני עושה, שאחר שאני פוסק הדין ואומר אתה פלוני חייב לישבע, אני אומר לו איני חפץ שתשבע אפילו על האמת; קנה שבועתך בכך וכך, ואתה הטוען קנה שבועת שוא שהיא לפי דבריך בכך וכך, ותמחלו זה לזה. ובחמלת השם עלי מעולם לא השבעתי בבית דיני²¹ראה ספר החינוך מצוה תלה בשם מדרש תנחומא, יפה ללב ח"ג סי' רמ ס"ק כב, לו ע"ד, ברכי יוסף יו"ד סי' רכט אות ז, שו"ת ישכיל עבדי ח"ד בקונטרס אחרון יו"ד סי' ג..

פ״הכל שכן שאסור להשביע רבים, כי לא ייבצר שיימצאו בין הנשבעים כאלה שחלילה לא יוכלו לעמוד בשבועתם.

פ״ובכבוד רב,

פ״זיצחק נסים

פ״חפסק הלכה בעניין שטחי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים²²על הפסק נרשם בכת"י: "אלול תשכ"ז". נוסח מקוצר ממנו נשלח בי"ג באלול תשכ"ז אל "חוגי הצעירים – צעירי מפד"ל לשינוי פני התנועה". הודעה לעיתונות על הפסק פורסמה בכ"ג בתשרי תשכ"ח. הרב חזר על הדברים בראיון עם מנחם ברש ,"ידיעות אחרונות", כ' בניסן תשל"ה (פורסם בספרו לדור ולדורות, כרך ב: בקומה זקופה, עמ' שסו).

פ״טשאלה

צ׳שאלתני דעת תורה בדבר שרבים שואלים אותי היום, בענין חלקי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים, אם יכולים אנו להחזירם מקצתם או כולם לאומה מן האומות.

צ״אתשובה

צ״בהנני להשיב, שהלכה ברורה היא ופסקה הרמב"ן בספר המצוות, מצוה ד':"נצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם. ופרט אותה להם במצווה הזו כולה בגבוליה ומיצריה... הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות".

צ״גארץ ישראל היא ירושה לכל אחד ואחד מישראל כידוע וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים (דף נ"ח) ובתשובה (ח"א סי' תרל"ז) וכן כתבו הראשונים, ואין כח ליחיד או לציבור, לרבות ממשלת ישראל, לוותר על אף שעל אחד מאדמתה. זוהי ההלכה, שאין לזוז ממנה ואין סמכות הלכתית היכולה להורות אחרת.

צ״דירושלים וארץ ישראל כולה, קדושה לנו ובכל יום ויום אנו מזכירים אותה בתפילותינו. היא מובטחת לנו מפי ה' וכל הנביאים ניבאו החזרתה אלינו ולנו תהיה נחלת עולם. לפיכך, שום יהודי אסור לו אפילו להרהר על החזרת שטח כלשהוא מארץ אבותינו.

צ״הואנו שראינו כיצד חזון, שלגבי רבים היה רחוק, הפך למציאות, והנס שאין דומה לו התחולל לעינינו, הננו מאמינים ובוטחים שה' יגמור עלינו לטובה והארץ כולה תישאר בידינו, שמיד תבוא עת קיבוץ נדחינו ובניינה של ירושלים ייכון, וארמון על משפטו ישב.

צ״והאם ניתן לבנות את בית המקדש בזמן הזה?

צ״זשאלה

צ״חבע"ה, מוצש"ק ז' בכסלו, תשכ"ח.

צ״טלכב' הרב יצחק נסים שליט"א

ק׳הננו תלמידי כתה י"א בביה"ס התיכון הדתי בקרית ים. אנו מעונינים לדון בבעיות בנית בית־המקדש כיום.

100

ק״אלשם כך היינו רוצים להפנות את כבודו לשאלתינו הבאה: האם אפשר לבנות את ביהמ"ק כיום? מהי ההכשרה הדרושה? ואם לא, מדוע? ומתי, לדעת כבודו? בתקוה שכבודו יענה לפניתנו.

101

ק״בדבריך יפורסמו בעלון הכתה. אבקשך לאשר זאת.

102

ק״גבתודה מראש

103

ק״דועד כתה י"א.

104

ק״התשובה

105

ק״וב"ה. ירושלים,
ט"ו בכסלו התשכ"ח

106

ק״זלכבוד
ועד כתה י"א
בית־הספר התיכון הדתי לקריות, רח' ליהמן
קרית־ים ב'.

107

ק״חשלום רב,

108

ק״טקיבלתי שאלתכם אם אפשר לבנות כיום את בית־המקדש אם לאו.

109

ק״ימבחינה עקרונית אין מניעה לבנות כיום את בית־המקדש, ברם, יש תנאים מוקדמים המחוייבים בטרם ייבנה בית־המקדש אשר אין אפשרות למלאם כיום, ולפיכך, אין מקום עתה לבנות את בית־המקדש.

110

קי״אאני מאחל לכם, צעירים יקרים, שעוד תזכו לראות ולשמוח בבנין בית־המקדש.

111

קי״בבכבוד רב,

112

קי״גיצחק נסים

113

קי״דבניין בית המקדש בזמן הזה (על "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים")

114

קי״השאלה

115

קי״וירושלים, י"ז בשבט תשל"ב
2 בפברואר 1972
1/4/398

116

קי״זכבוד הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
הרב יצחק נסים

117

קי״חכבוד הרב הראשי לישראל,

118

קי״טהנדון: "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים"

119

ק״כלמשרד הפנים הוגשה הודעה על יסוד אגודה, לפי סעיף 6 לחוק העותומני לאגודות, לפיה מבקשים שבעה אנשים להתאגד בתור "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים".

120

קכ״אמטרות האגודה מפורטות בהודעה הנ"ל ובתקנות, ומצרף אני העתק מהן.

121

קכ״באהיה אסיר תודה לכבוד תורתו אם יראה לטוב לפניו להתייחס לנושא הנדון ולהשיבני דברו.

122

קכ״גבכבוד רב,
מאיר שמגר
היועץ המשפטי לממשלה.

123

קכ״דתשובה

124

קכ״הב"ה. ירושלים,
ה' באדר התשל"ב

125

קכ״ולכבוד
מר מאיר שמגר
היועץ המשפטי לממשלה
ירושלים.

126

קכ״זשלום וישע רב,

127

קכ״חבקשתני במכתבך מי"ז שבט לחוות־דעתי בענין "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים" שמטרותיה מפורטות בתקנותיה, והריני משיב בקצרה:

128

קכ״טבסעיף הראשון של המטרות נאמר: "הקמת בית המקדש בירושלים על־פי תורת ישראל". ענין זה הוא העיקר שהכל תלוי בו. אצמצם, איפוא, לפיכך תשובתי עליו בלבד.

129

ק״למצוות בנין בית המקדש כוללת כל הזמנים וכל זמן הוא זמנה. נסתפק בהבאת דברי שנים מגדולי ישראל לפני כמאתיים שנה. ר' חיים אבן עטר בספרו "אור החיים" כתב" "ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים... וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות, אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה ביהמ"ק" (שמות כה, ח). אחריו כתב ר' דוד פארדו בפירושו לספרי, וזה לשונו: "דציווי ועשו לי מקדש הוא ציווי לאותה שעה ולדורות. והמכוון בו דמאותה שעה חייבים לעשות מקום מקדש בכל זמן, באופן שלא יהיו מאז והלאה בלא מקדש" (ספרי דבי רב, פרשת ראה, שאלוניקי תקנ"ט, דף רב ע"ג).

130

קל״אעתה שנגאל הבית והוחזר לשלטון ישראל הוסרו על־ידי־כך כמה מכשולים. אף־על־פי־כן אין בידינו לבנותו.

131

קל״ביש שיטות שונות בפוסקים בענין בנין הבית בזמן הזה.

132

קל״גמתנאי הבנין שיהיה בנוי כמתואר בנבואת יחזקאל. והדברים שם סתומים ואין בידינו לפרשם ולבארם, כמו שכתב הרמב"ם, וזה לשונו: "וכן בנין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר" (הלכות בית הבחירה א, ד).

133

קל״דמפני זה ומטעמים אחרים כתבו כמה פוסקים שבנינו צריך להיות על־פי נביא. וכמו שמסיק כן בשו"ת חת"ם סופר (חלק יו"ד סי' רלו וחלק או"ח סי' רח).

134

קל״היש סוברים שגם המזבח צריך להיבנות על־פי נביא, ועיין בשו"ת בנין ציון להר"י עטלינגר (ח"א סימן א') ועוד, וגם דבר זה יש אומרים שמעכב את בנין הבית, שהרי כל מצוות בניינו היא בעיקרה לשם הקרבת קרבנות. כדברי הרמב"ם: "מצות עשה לבנות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו כל הקרבנות" (שם א, א). ועיין בענין זה בס' מנחת חינוך, מצווה צה.

135

קל״ויתירה מזאת, מצוות בנין המקדש אי־אפשר לעשותה אלא כשרוב ישראל יימצאו בארצם. וזה לשון בעל ס' החינוך: "ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על יחיד, כי אם על הצבור כולו" (מצוה צה).

136

קל״זיש עוד כמה טעמים ונימוקים בדברי הפוסקים והמפרשים למניעת בניינו של המקדש בזמן הזה.

137

קל״חמחמת שהתנאים הנצרכים לבניינו של הבית, ואפילו כמה מהם ולא כל שכן כולם, אינם באפשר בימינו, נראה שמשום כך תלה הרמב"ם בניינו במלך המשיח.

138

קל״טואלה הם דברי הרמב"ם: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה הממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל" (הלכות מלכים, פרק יא, הלכה א) ולהלן אמר: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה המקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי". ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו" (שם, הלכה ד, והנוסח הוא על־פי כתבי־יד ודפוסים קדומים שלא שלטה בהם הצנזורה).

139

ק״ממדברי הרמב"ם האחרונים יש שרצו לומר שלדעתו אפשר לבנות המקדש גם שלא ע"י מלך המשיח ולא ע"י נביא, שהרי אם נהרג אתה שומע שאינו מלך המשיח. ויש שכתבו שאם אפשר יהיה לגלות את מקום המזבח על־ידי מדידות, מותר לבנותו ויהיה ראוי להקריב עליו קורבנות הקרבים בטומאה.

140

קמ״אמכל האמור יש להסיק כי בהתקבץ רוב ישראל בארצו, ורוב זה הוא שיסכים בדעתו לבנותו, ואין ענין הבנין נתון לרצונו של יחיד או יחידים. לכשנזכה לכך יתוועדו רבני ישראל והם שידונו ויחליטו בדבר.

141

קמ״במכל מקום ענין זה שהוא הגדול ביותר ליהדות והיא התכלית של חיינו ושלכך התפללנו כל הדורות ועינינו צופיות לזה כל יום וכל שעה, שמעשה אדיר ונורא זה שאין דומה לו, לא יעלה על הדעת שייעשה בידי אנשים אלא שכל האומה כולה מקצה עד קצה תתעורר למענו וייעשה על־פיה. אין זילזול גדול מכך לענין שלשמו בעלי האגודה הנ"ל מבקשים לפעול.

142

קמ״גהלכה זו גדולה ורחבה וצריכה עיון ויישוב רב, וכל שכתבתי אינו אלא לענין המיוחד שנשאלתי עליו²³ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ה, ושם סי' ז אות ז עמ' נט, ושם סי' א באורך, וסי' טז עמ' פד. אנציקלופדיה תלמודית כרך ג עמ' רכד ואילך ערך “בית המקדש" ושם הע' 61-63..

143

קמ״דיהי־רצון שנכין עצמנו לקראת כך ונהייה ראויים לשעה הגדולה של בניין בית קודשנו ותפארתנו.

144

קמ״הבכבוד רב,

145

קמ״ויצחק נסים

146

קמ״זעליה להר הבית

147

קמ״חמעולם לא פרסם פסק הלכה בנושא העליה להר הבית, אך היחידים שבאו לשאול שאלת חכם, קיבלו ממנו היתר לעלות (בתנאי טהרה הקבועים בהלכה). נימוקו: הר הבית אינו רק בעיה הלכתית כי אם בעיקר בעיה מדינית חשובה ממדרגה ראשונה, מניעת דריסת רגל יהודית מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה. מפני טעם זה, קבע, אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן. אנשי ביתו של הרב הראשי מעידים, שכאשר שמעו דברים אלה מפי אביהם, הם עצמם עלו להר הבית והתפללו שם.

148

קמ״ט–מתוך מאמרו של מנחם רועי (ברש), "הרב שאמר 'לא' לאפיפיור", ידיעות אחרונות, ח' באלול תשמ"א
(לדור ולדורות, כרך ב: בקומה זקופה, עמ' שעה)

149