לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק א, שער ג; הארץ; חיבתה ומצוותיהLaKelal VeLaPerat, Volume I, 3 The Holy Land

א׳האם יש חשש איסור בבניית בית בחו"ל

ב׳(תשובה זו אינה זמינה במהדורה הדיגיטלית)

ג׳רכש קרקע בא"י לצורך מסחר – האם יש בעיה של "מוכר ארעא קמייתא" שאין בו סימן ברכה (קדושין נט, ב)

ד׳(תשובה זו אינה זמינה במהדורה הדיגיטלית)

ה׳קריעה על ערי יהודה ועל ירושלים העתיקה

ו׳(תשובה זו אינה זמינה במהדורה הדיגיטלית)

ז׳הערות לתכנית "מצבת הרמב"ם" בטבריה

ח׳ב"ה עש"ק ג' כסלו תשי"ג

ט׳הוד כבוד הרב הנכבד ד"ר זרח ורהפטיג יצ"ו, סגן שר הדתות, ירושלים

י׳שלום וישע רב,

י״אבנדון: בנין מצבת הרמב"ם ז"ל

י״בבישיבת הועדה להסדרת מקומות הקדושים בטבריא אשר התקימה בראשות כב' ביום ג', א' דראש חדש כסלו, הובאה לפנינו תכנית הבניה על קבר הרמב"ם בטבריא, שלפי המקובל קבור הוא במחיצתם של רבן יוחנן בן זכאי ועוד תנאים. כחבר הועדה העירותי אז איזה הערות על התכנית, ועתה יורשה לי להעלות הערות אלו בכתב.

י״גנראה לע"ד שהתכנית אינה הולמת את המקום ואת רוחם של רבותינו הטמונים שם, משני טעמים:

י״דלפי התכנית יוקם על קבר הרמב"ם בנין גדול ומפואר עם מגדל גבוה כ־20 מ' וכו', וכל המקום יקרא על שמו של הרמב"ם, והתנאים הגדולים הטמונים על ידו שאת תורתם למד ולימד יהיו חלילה טפלים לו. זו פגיעה קשה לע"ד בכבודם של רבותינו התנאים הגדולים וגם בכבוד הרמב"ם עצמו, כאשר האריכו הפוסקים על כיוצא בזה, ועין שפתי כהן יו"ד סי' שס"ג ס"ק ד'.

ט״והרמב"ם עצמו פסק "והצדיקים אין בונים להם נפש על קבריהם שדבריהם הם זכרונם" (הלכות אבל פ"ד ה"ד). והוא על פי הירושלמי שקלים (פ"ב ה"ה): "רשב"ג אומר: אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן", וכן הוא בבראשית רבה פרשה ב', ואם לדעת הרמב"ם הדבר אסור, כיצד נעשה לו מה שאסור הוא לדעתו?⁹⁶ראה גשר החיים ח"א ריש פכ"ח, ובמה שציין שם. ועיין בס' ברית עולם להחיד"א (על ספר חסידים) סי' תשלח, שהעיר על דברי האר"י שמצריך להקים על קברי הצדיקים מצבה, וכתב שאין זה שלא כדברי הרמב"ם והירושלמי הנ"ל, אלא הנפשות שהיו עושים היו בנין מתואר ומסומן, ואופן זה אסרו לעשות לצדיקים, אבל אבן כל שהיא וכמו שהיא, מודים דנכון להשים על קבריהם⁹⁷ראה למרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' עא אות ו.. אמנם מלשון הרמב"ם נראה שהוא אוסר בכל גווני, ועיין תשובת הריב"ש סי' תכ"א.

ט״זעל כן נראה לי להציע שמאותו הסכום הגדול הנדרש לבניה המוצעת, יש להקציב רק חלק לסלילת הכביש, לרצף את שטח הקברים ולהקיפו בחומה דלתיים ובריח ולהקים שני חדרים במקום, אחד נאה ומתאים לבית כנסת, והשני שבו ימצאו כל ספריו של הרמב"ם, הכל כפי המוצע בתכנית. את המקום יש לקרוא בשם "קברי התנאים והרמב"ם" ולהפקידו בידים נאמנות לשמור על קדושתו וצביונו וכו'. סבור הנני שתכנית צנועה זו תהלום את קדושת המקום ואת רוחם של הקדושים. זו דעתי, ועלי להמלך עם שולחי כב' הרבנים הראשיים שליט"א, ואביא את חוות דעתם לועדה.

י״זהאם ראוי להשתמש בשם "טבריה" שהוא על שם הקיסר טיבריוס?

י״חשאלה

י״טיצחק לוין,
רח' ארלוזורוב 63 דירה 19, חיפה

כ׳ב"ה חיפה, כ"ד במרחשון תשט"ז (9.11.55)

כ״אלכבוד
הרב הראשי לישראל "הראשון לציון"
מרן יצחק נסים שליט"א,
ירושלים

כ״ברב נכבד מאד,

כ״גיורשה נא לי לפנות אליו בענין המובא להלן:

כ״דזה שנים שהנני מתענין במיוחד בעיר טבריה ובתולדותיה. הגעתי כמובן גם לַשֵׁם. עיר עברית עתיקת־יומין זו; בירת הגליל התחתון, בה נוצרו ענייני רוח ותרבות כה חשובים ויקרים לעמנו, ואשר בה טמונים גדולי אומתנו: הרמב"ם, רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא (מעשרת הרוגי מלכות!) ועוד, נושאת כידוע את שמו של הקיסר הרומאי טבריוס. זאת קובע יוסף בן־מתתיהו (יוסיפוס פלויוס) בספריו "קדמוניות היהודים"; כך מלמדים אותנו כל ההיסטוריונים (גם גרץ, זאב יעבץ, שמחוני, דובנוב וקלוזנר) ומומחים־חוקרים במדעי היהדות ובשטחים אחרים (בתוכם: קאָהוּט ב"ספר ערוך השלם", איזנשטין ב"אוצר ישראל", ישעיהו פרס באינצקלופדיה שלו "ארץ־ישראל", פרופ' שמואל קליין ב"ארץ הגליל" (עמוד 96), ד"ר זאב וילנאי ב"מדריך ארץ־ישראל" וב"הישובים בישראל", ונלסון גליק בספרו "הירדן" (מתורגם לעברית: עמוד 125); ככה מסבירות לנו האנציקלופדיות השונות (גם Encyclopaedia Britannica""); "האנציקלופדיה העברית" (בערך: "אנטיפס, הורדוס"), והאנציקלופדיה הכללית "יזרעאל"); כך אמר גם רבינו נתן בר רבינו יחיאל מעיר רומי בספרו "הערוך", המקובל אפילו על האדוקים והחרדים ביותר שבבני עמנו.

כ״הונשאלות השאלות: כלום אין בכך עול משוע ועלבון צורב לעיר הזאת, למדינתנו ולעם היהודי? האומנם חייבים אנחנו תודה לרומא?! דומני, שלא קל כיום למצוא עוד מדינה עצמאית ונאורה, שבעריה מונצחים שמות שליטי אומה אשר כבשה, שעבדה ודכאה אותה, חללה את קָדָשֶׁיהָ והחריבתם; וגם רצחה – באכזריות כל כך פראית! – את מנהיגיה... והרי אסור לנו לשכוח כי בימיו של טבריוס (בשנת ג' תשע"ט) גם גורשו יהודים מרומא; וכי קיסר רומי עריץ ואכזר זה הגיע בחייו הפרטיים לשיא השפלות, הגסות השחיתות והזוהמה, כפי שזה מתואר גם בספרו של גאיוס סויטוניוס טרנקוילוס "חיי שנים־עשר הקיסרים", שתורגם לעברית ע"י ד"ר אלכסנדר שור ז"ל והופיע לפני כשנה בהוצאת "מסדה" (יעיין נא במיוחד בעמודים 117 ו־125). במה איפוא נצדיק אדישותנו זו כלפי עיר ואם בישראל; איך יביטו הדורות הבאים על זלזול כזה מצדנו, וכיצד תשפוט ההיסטוריה את מקימי (במחיר דמים כה רבים ויקרים!) "הבית השלישי" ובוניו? ותלמידי ישראל, המתחנכים בארץ ובתפוצות, הימשיכו לקרוא בספרים הנ"ל וללמוד את האמת המכאיבה הזאת ללא שינוי – עד מתי?!

כ״ולפני זמן־מה הובאה לפני שאלה זו ע"י נער כבן שתים־עשרה אחרי שעור בידיעת הארץ בכתה ה' של בית־ספר עממי, ולבשתי לא היתה לי כל תשובה משכנעת, כי כך כתוב בספרו של דוד שיפמן, המאושר ע"י מחלקת החנוך, "מולדתי ארץ־ישראל", חלק שני מהדורה שביעית מתוקנת – תשט"ו (פרק כ"ח – טבריה, עמוד 88): "על החוף המערבי של ים כנרת שוכנת העיר טבריה, בירת הגליל התחתון. שמה לפנים רקת, והיא נבנתה מחדש בימי הבית השני על־ידי הורדוס אנטיפס, שקראה על שם הקיסר הרומי טבריוס".

כ״זמהו איפוא השם שיבוא במקום "טבריה"? על כך יחליטו, כמובן, המוסדות המוסמכים ושמות יפים ומתאימים ודאי לא יחסרו (אגב: טבריה נקראה בתקופה מסוימת "מעזיה"). אני מציע את השם התנ"יכי־תלמודי "רַקַּת", כי זהו שמו הקדום של המקום עליו יושבת טבריה, "רקת – טיבריא", נאמר בתלמוד הירושלמי (מגילה: פרק א', הלכה א'). והתלמוד הבבלי במסכת "מגילה" (דף ה' עמוד ב', ודף ו' עמוד א') קובע בפרוש: "רקת זו טבריא" והיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ואכן מוצאים אנו בספר "יהושע" (פרק י"ט, פסוק ל"ה) את השם "רקת". ובמסכת "סנהדרין" (תלמוד בבלי) כתוב (דף י"ב עמוד א'): "זוג בא מרקת". כאן אומר רש"י בפרושו: זוג – שני תלמידי חכמים, בא מרקת – טבריא". רבינו חננאל מפרש באותו מקום ככה: "זוג בא מרקת – שני תלמידי חכמים באו מטבריא". גם ד"ר שלמה מאנדעלקערן, בקונקורדנציה שלו "היכל הקֹדש", מסביר – רקת היא טבריא. זה מוכח גם בכמה וכמה ספרים אחרים.

כ״חיהא נא ברור, שכל עוד זרים משלו פה, לא היה באפשרות אבותינו המשועבדים, המעונים והמוצאים להורג, להחליף את שם העיר אשר נקבע ע"י הורדוס אנטיפס לכבוד הקיסר טבריוס. הן מאונס השתמשו בו... לכן דאגו וגם הצליחו להחדיר לתלמוד, בהזדמנויות ובצורות שונות, את השם "רקת", למען ידעו הבאים אחריהם כי שם אחר היה למקום קודם לכן, וכי לא מטבריוס הטמא מתחילה ההיסטוריה של העיר. וספק, כמובן, אם היתה היכולת לבצע את השינוי הנדון בתקופות מאוחרות יותר, או בשנות המנדט הבריטי. ברם, הדבר נִתן עתה להעשות, וזה תלוי בנו, אך ורק בנו! אם כן, הבה נתקן את המעוות ונגול מעיר התנאים, האמוראים והסנהדרין את החרפה הרובצת עליה זה קרוב לאלפים שנה; ויפה שעה אחת קודם... בעצם, הרי צריכים היינו לעשות זאת בעת ובעונה אחת עם החלפת "Palestine" המפורסמת בכל אתר ואתר ב־"Israel" החדשה והבלתי־ידועה, שכה מהר הכירו בה כל אומות תבל, וכמובן – גם מתנגדינו ושונאינו.

כ״טרבות הערים בעולם ששמותיהן שונו והוחלפו (מלבד ערי רוסיה והמדינות הנתונות להשפעתה כגון: פטרבורג־פטרוגרד־לנינגרד, צריצין־סטלינגרד, יקטרינוסלב־דניפרופטרובסק) ואזכיר כאן רק שלוש מהן:

ל׳קונסטנטינופול (קושטא): אחת הערים המפורסמות ביותר בעולם. מונה כיום למעלה ממיליון תושבים. היא נוסדה על־ידי קונסטנטינוס הגדול, בעיר העתיקה ביזנטיום, בשנת 328 לספירת הנוצרים. הטורקים לא התחשבו בעברה הגדול של העיר הזאת, העבירו את בירתם ממנה לאנקרה ואת השם קונסטנטינופול הפכו ל־איסטנבול (סטמבול).

ל״אאוסלו: נוסדה בשנת 1048. נחרבה מחמת שריפה ונבנתה שנית בשנת 1624 ע"י כריסטיאן הרביעי מלך דניא, ומאז נקראה על שמו – כריסטיאניא. בשנת 1925 חזרה העיר לשמה העתיק Oslo (בירת נורבגיה).

ל״בבטויה: לאחר ההסכם בין הרפובליקה האינדונסית להולנד בדבר יסוד ארצות הברית של אינדונסיה (נובמבר 1949), הוסב שמה ההולנדי ל־גאקארטא, שם אינדונסי לבירת הברית. העיר מונה מיליון ומאתים אלף תושבים

ל״גאדוני ראש הרבנים,

ל״דהצעתי זו נתמכת על־ידי אישים ידועי־שם וביניהם: מר דוד בן־גוריון, פרופסור יוסף קלוזנר ופרופסור אברהם הלוי פרנקל. ברם, דעתי היא מאז ומתמיד, כי במצוה כזאת, מצות טהור עיר עברית כה קדושה מטומאת הרומאים שחלפו ועברו מן העולם, יש לזכות בראש וראשונה את המנהיג הרוחני של העם. הנני מלא אמונה, שכבודו יעריך כראוי את התפקיד הנעלה שהעמסתי על שכמו ויגיש לי את עידודו ועזרתו. אגב, קיימת אצלי גם הצעה שניה: לקרוא לעיר במשך תקופה מסוימת, כדי להרגיל האזרחים, בשם "רקת־טבריה" או "רקת (טבריה)" יואיל נא לחוות דעתו גם על הצעה זו.

ל״הובהזדמנות טובה זאת, יש את נפשי להביע לכב' הרב את סיפוקי המלא ואת הנאתי הרבה ממאמרו המצוין, הצודק והמשכנע "הקשר בין הדת והמדינה", שפורסם בעתון "הבקר" ביום כ"ט באלול תשט"ו (16.9.55). יישר כוח!

ל״ואני מקווה שתשובתו החיובית לא תאחר לבוא, ותודתי הלבבית ביותר נתונה לו מראש.

ל״זבכבוד רב, מוקירו הנאמן

ל״חיצחק לוין

ל״טתשובה

מ׳כ"ו כסלו תשט"ז

מ״אלכבוד
מר יצחק לוין יצ"ו,
רחוב ארלוזורוב 63,
חיפה.

מ״בשלום רב,

מ״גמכתבך מיום כ"ד חשון הגיעני. קראתיו בענין רב ורואה אני הרבה טעם בדבריך.

מ״דהשם טבריה נקרא אמנם על שם הקיסר הרומי טיבריוס, אבל השם בלבושו העברי קנה לו שביתה בלשוננו ואף נדרש ע"י חכמים ז"ל: "למה נקראת שמה טבריה – שטובה ראייתה" (מגילה ו' א'). ואין זה מקרה ששמות שמקורם לא היה ברוך נתקבלו באומה – כגון שמות החודשים⁹⁸ראה יחזקאל ח, יד. וברד"ק שם ד"ה מבכות את התמוז. ובירושלמי ר"ה פ"א ה"ב (ו ע"א): שמות חדשים עלו בידם מבבל. ולהר' גט פשוט סי' קכו אות לה באורך, על שמות החדשים, מקורם, וכתיבתם.. וכלום יעלה על הדעת לשנות עתה את שמות החודשים?

מ״הכל זה לא בא למנוע את הרעיון להחזיר לטבריה את שמה התלמודי.

מ״ובכבוד רב,

מ״זיצחק נסים

מ״חאמירת "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל" אחרי קום המדינה?

מ״טשאלה

נ׳בע"ה חיפה, כ"ח אדר שני תשי"ט

נ״אכב' הרב נסים ראשל"צ שליט"א, ירושלים

נ״בהנני מבקש סליחת כב' על שאני מטריחו בשאלה הבאה:

נ״גבתור "בעל־בית" צעיר עלי לערוך בחג הפסח הבעל"ט בפעם הראשונה את הסדר ויהיה לי אז קשה לומר בתחילתו את המלים "השתא הכא – לשנה הבאה בארעא בישראל". באמירה זו כאילו אנו כפויי טובה ח"ו וכאילו אין אנו מכירים בחסד הגדול שהשם עשה עמנו שזיכנו לצאת מהגלות ולשבת בארץ הזאת ולקיים מצוותו.

נ״דשאלתי כמה אנשים נבונים על דעתם בענין זה וכולם אמרו שיש להשאיר את הנוסחה כמו שהיא, אלא שהוציאו את המלים הנ"ל מפשוטן וניסו לתרצן בתירוצים דחוקים שונים.

נ״הלפי השכל הפשוט נראה לי כי הטוב ביותר להשמיט מלים אלה, אך חושבני שהיו בוודאי עוד יהודים שנתקלו בבעיה זו, ואולי הרבנות כבר פסקה בענין זה או קבעה נוסחה אחרת המתאימה למציאות שלנו.

נ״ואהיה על כן אסיר תודה לכב' הרב אם יואיל ללמדנו, אם מותר להשמיט המלים הנ"ל, או מהי הנוסחה האחרת המתאימה לאמירה כאן?

נ״זבכבוד רב,

נ״חנחמן שטרנפלד

נ״טתשובה

ס׳ב"ה ה' באדר־ב התשי"ט

ס״אמר נחמן שטרנפלד, חיפה.

ס״בא.נ.,

ס״גקיבלתי את מכתבך מיום כ"ח באדר א' ש"ז, בו שאלתני אודות הביטוי "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל" – שבהגדה של פסח.

ס״דבל נא תראה בהשארתו של ביטוי זה בהגדה ככפיות טובה, חלילה, כפי שהנך מתבטא. הן בוודאי לא נעלם ממך שהמדובר הוא בכלל ישראל. גם תפילותינו של כל ימות השנה, שבתות וימים טובים – אינן חסרות ביטויים וקטעים מסוג זה, כגון: "ושבור עול הגויים מהרה מעל צוארנו והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו" שאנו אומרים יום יום בתפילת שחרית, והלא אנו מצויים על אדמתנו.

ס״ההסיבה לכך היא שנוסח התפילה הוא בעד כלל ישראל, כי ביסודה מבטאת התפילה את אחדות העם ואנו מביעים בפני שוכן מרומים משאלות המשותפות לעם ישראל בכל מקום שהוא מפוזר, כפי שכתבו הפוסקים על־כך⁹⁹כתב בשו"ת הלכות קטנות סי' קפה, וז"ל: שאלה אם יש לומר בא"י והוליכנו קוממיות בארצנו בבי"ת. תשובה כך נוהגים לאומרה. ואם היו אומרים לארצנו לא הפסידו כי אין מקומו של כל אדם ניכר. ושם סי' רנא כתב: העומדים בירושלים ת"ו אם יאמרו והביאנו לירושלם עיר קדשך. תשובה זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו ג"כ אנו מבקשים. וראה עוד בספר “ארץ חיים" סתהון או"ח סי' סא שהביא בשם הגאון מהר"מ בן חביב בתשובה כת"י שבא"י נוהגים לומר... והוליכנו מהרה קוממיות בארצנו בבי"ת ומנהג נכון הוא וכו'. עי"ש.

ס״ועם שאנו מודים להשם על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו בחסדו ע"י תקומת המדינה, הרי כל עוד חלקו הארי של עמנו מצוי בנכר ויש שאף נענה ונדכא – אנו, כולנו, צריכים להתפלל לגאולתו ולקיבוץ גלויותינו מקצווי תבל.

ס״זבדרך זו אנו נותנים ביטוי לשותפות הגורל של האומה לתפוצותיה ונוטעים בתודעתנו את הכסופים לגאולה השלימה.

ס״חלכן לא הגיע הזמן להסיר או להחליף קטעים אלה מהתפילה, ועלינו להתפלל השכם והערב להשם שיחון את עמו ויכנס נדחינו מארבע כנפות הארץ.

ס״טבכבוד רב,

ע׳יצחק נסים

ע״אחשש הרכבה בנטיעת עץ קלמנטינה

ע״בתשובה (השאלה חסרה)

ע״גב"ה, כ"ח בניסן התשכ"ב

ע״דלכבוד ידידינו הנכבד החו"נ מר מנשה אסחייק יצ"ו, בני־ברק

ע״השלום וישע רב!

ע״וקבלתי את מכתבו מיום ד' לחודש זה ומסיבת טרדותי לא יכולתי לענות לכב' עם קבלתו, ואחר עד עתה.

ע״זבענין שאלתו אם מותר לנטוע עץ קלמנטינה:

ע״חעד כמה שידוע לי כל ההרכבות הנעשות בהדרים הם ממיני ההדר שכולם משפחה אחת, ויש חושבים אותם למין אחד. וכן נראה מדברי הגאון אלפנדארי בספרו שו"ת מהרש"א סי' י"ג. ואף להמחמירים שלא דנים אותם למין אחד ולדעתם נטיעה מחדש דינה כהרכבה חדשה, מ"מ אם העץ היה נטוע בפח או בחבית וכדומה ונטעו עתה באדמה עם עפרו שהיה מתקיים בו, הרי זה מותר גם לדידם. ואפי' אם היה נטוע באדמה, אם יכול לעוקרו עם גוש עפר גדול שיכול להתקיים בו ולנוטעו מחדש במקום אחר עם גוש העפר שבו, הרי זה נמי מותר. ועוד יש שכתבו דאם ההרכבה נקלטה היטב ולא ניכרת, אין לו דין מורכב. ומסיבות טרדותי לא יכולתי לעיין בספרי הפוסקים ומ"ש הוא לפי זכרוני¹⁰⁰ראה חזו"א כלאים סי' ב אות ט, וסי' ג אות ז, שו"ת משפטי עוזיאל ח"א יו"ד סי' כד, שו"ת משפט כהן סי' כה, שו"ת יבי"א ח"ה או"ח סי' יט אות ז.. עכ"פ אני שמח שסלימאן הי"ו נתן דעתו על זה ויישר כוחו. ואולם לא צדק שאסר לגמרי כי יש כמה צדדים ואופנים להתיר¹⁰¹ראה שו"ת חתם סופר ח"ו סי' כה, ערוך השולחן יו"ד סי' רצה סע' טז, שו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' לו.. ואסיים בדשה"ט.

ע״טמוקירו ומכבדו,

פ׳יצחק נסים

פ״אהיתר המכירה לשנת תשכ"ו

פ״בהודעת הרבנות הראשית לישראל

פ״גבעז"ה, בחודש שבט התשכ"ה, ירושלים

פ״דהנה השנה הבעל"ט, שנת התשכ"ו, היא שנת שמיטה. שאיפתנו ורצוננו לקיים מצוות השמיטה כד"ת בכל פרטיה ודקדוקיה, אולם המצב הכלכלי במדינת ישראל כיום מחייב אותנו להיזקק שוב להיתר עבודה בשביעית ע"י מכירת הקרקע, כפי שנהגו קדמוננו זצ"ל בתורת "הוראת שעה".

פ״הלפיכך, הננו מודיעים בזה שניתן ההיתר של המכירה לכל אלה שיחתמו על ההרשאות הערוכות, ועל סמך הרשאות אלה תבוצע המכירה כמו בשנות השמיטה הקודמות. ברי, כי אלה שישמרו את השמיטה כדת, בלא ההיתר האמור, תבוא עליהם ברכה, והם נקראים בפי חז"ל "גבורי כח עושי דברו"¹⁰²מדרש רבה ויקרא פרשה א. תהלים קג, כ..

פ״והוראות מפורטות האיך להתנהג בכל ענפי העבודה תינתנה על ידינו, כדי שהכל ייעשה כדין, כנהוג עד עתה, על יסוד פסקי דין מבוססים מאת גדולי תורה שסמכו ידיהם על ההיתר¹⁰³ראה שו"ת שמחה לאיש יו"ד סי' כו, שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' נג, נט, הראי"ה קוק במבוא לספר שבת הארץ, ובתשובתו במשפט כהן סי' סג. ילקו"י שביעית והלכותיה (תש"ס) עמ' תרנד, תשטו..

פ״זאנו תפילה להשי"ת כי ימהר ויחיש ברחמיו את הגאולה השלמה ונזכה לקיים מצוות שמיטין ויובלות כהלכתן, עם כל המצוות התלויות בארץ, לרבות מקדש וקדשיו, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

פ״חכעתירת המצפים לגאולה בימינו בקרוב,

פ״טאיסר יהודה אונטרמן – יצחק נסים

צ׳הרבנים הראשיים לישראל¹⁰⁴ראה שו"ת שמחה לאיש יו"ד סי' כו, שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' נג, נט, הראי"ה קוק במבוא לספר שבת הארץ, ובתשובתו במשפט כהן סי' סג. ילקו"י שביעית והלכותיה (תש"ס) עמ' תרנד, תשטו.

צ״אהאם יש שינויים במנהגי בין המצרים ותשעה באב אחר שחרור ירושלים העתיקה?

צ״בשאלה

צ״גיום כ"ה סיון המוכתר בכתר תורה תשכ"ז

צ״דלכבוד
ראשון לציון הנערץ
הרהגה"ג [הרב הגאון הגדול] כקש"ת כמהר"ר יצחק נסים נ"י
ירושלים

צ״הר.מ.נ.,

צ״ונאלצתי לכתוב למעכ"ת נ"י שאלות העומדות על הפרק בתקופתינו זו שתו"ל ה' אנה לידינו ועזר לנו לכבוד ירושלים העתיקא וכמה מקומות קדושים שבה שהם חלק ניכר מבית קודשינו ותפארתינו, כדלהלן.

צ״זהאם יש שנוי של דילוג בקריאת תיקון חצות שנוהגין לקרותו מבין המצרים עד תשעה באב?

צ״חהאם ממשיכים לנהוג אבילות בימים הללו כגון בעניני תספורת ואכילת בשר בשבוע שיחול בו ת"ב וברכת שהחיינו וכדומה?

צ״טהאם בת"ב מדלגין איזה קינות ממה שנוהגין לקרוא או לא ואיזה קינות מדלגין?

ק׳על הכל ישלח דברי דברו בקדש, תורה היא וללמוד אני צריך, מחכה לתשובתו הר"מ כמחכה הזרע למטר.

100

ק״אבכבוד התורה ובהערצה

101

ק״בהצב"י מאיר כהן הי"ו

102

ק״גתשובה

103

ק״דב"ה. ירושלים,
י"ד בתמוז התשכ"ז

104

ק״הלכבוד
מר מאיר כהן
צפת

105

ק״וא.נ.,

106

ק״זבתשובה למכתבך מיום כ"ה בסיון ש.ז. הורנו כב' הרב הראשי להודיעך כי לא חל כל שינוי בדינים ובמנהגים של בין המצרים ותשעה באב¹⁰⁵ראה שו"ת “עשה לך רב" להרח"ד הלוי רבה של ת"א ח"א סי' יד, ח"ב סי' לו, ח"ז עמ' שכח סי' לה. ובשו"ת יחו"ד ח"א סי' מג..

107

ק״חבכבוד רב,

108

ק״טהמזכירות

109

ק״ישימוש בכספי בית־הכנסת לביקור בכותל המערבי ובקברי צדיקים ששוחררו במלחמת ששת הימים

110

קי״אשאלה

111

קי״ביום א' ר"ח מנחם תשכ"ז
7/8/1967

112

קי״גלכב' הוד מעלתו ראשון לציון
הרב יצחק נסים שליט"א הרב הראשי לישראל הי"ו
ירושלים.

113

קי״דכב' הרב הנכבד והנעלה.

114

קי״האני החתום מטה יצחק צוריאנו יושב ראש בית־הכנסת אהל־ישראל מבקש מכב' שיפסק בהלכה בהקדם האפשרי, אם מותר ע"פ הלכה להוציא כספים מקופת בית־הכנסת לצרכי רבים מיחידי בהכ"נ, כדי לבקר בשטחים שנכבשו ע"י צה"ל בעזרת השם, ובכללם: בכותל המערבי והר הזיתים, קבר רחל אמנו, מערת המכפלה, וקבר יוסף הצדיק אשר בשכם, ולהשתטח על קברות הצדיקים ולהפיל תחנתינו לפני ה' בעד אחינו בית ישראל בארץ ובתפוצות.

115

קי״ולידיעתו, בבהכ"נ שלנו ב"ה הכל מסודר ותפאורה לשביעות רצון יחידי הקהל הי"ו, ולאחר ניכוי ההוצאות הדרושות לצרכי בהכ"נ, נשאר עוד עודף ויתרה בקופת בית־הכנסת מהכנסות הנתרמות ע"י הקהל ומהכנסות החופות הנערכות באולם בהכ"נ.

116

קי״זנ.ב. מלבד התרומות שאנו מחלקים מדי שנה למוסדות בירושלים ובתל אביב. יש לנו בקופה עשרות אלפי לירות.

117

קי״חוהשי"ת יקבל תפילת כל ישראל ונזכה לגאולה שלמה אמן.

118

קי״טבכבוד רב עבדו הנאמן

119

ק״כיושב ראש יצחק צוריאנו.

120

קכ״אתשובה

121

קכ״בב"ה. ירושלים,
כ"ט במנ"א התשכ"ז

122

קכ״גלכבוד
מר יצחק צוריאנו
בית הכנסת "אהל ישראל"
תל־אביב.

123

קכ״דא.נ.,

124

קכ״הבתשובה למכתבך מיום א' במנ"א הורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל להודיעך כי אין להוציא מכספי בית־הכנסת למטרת ביקורים לכל מקום שהוא לרבות הכותל המערבי, הואיל וכספי בית־הכנסת הם קודש למטרת בית־הכנסת בלבד¹⁰⁶ראה טור ושו"ע יו"ד סי' רנו סע' ד, וסימן רנט סע' א-ב ובהגה שם..

125

קכ״ובכבוד רב,

126

קכ״זהמזכירות

127

קכ״חהשבת מי שפכים לשתיה ולהשקיה

128

קכ״טשאלה

129

ק״לכ"ט תשרי תשכ"ט

130

קל״אלכבוד
הרב הראשי לישראל
הראשון־לציון
הרב יצחק נסים

131

קל״בירושלים

132

קל״גכבוד הרב הראשי,

133

קל״דהנדון: המפעל לסילוק ולהשבת שפכי גוש דן

134

קל״העל החולות הסמוכים לעירנו הולך ומוקם מפעל, שנועד לסילוק השפכים של ערי גוש דן (100 מיליון קוב'). מטרתו העיקרית, למעשה, היא השבת אותם מי השפכים – לאחר החדרתם בקרקע – לשימוש חוזר, שתיה ולהשקאה.

135

קל״וכהדיוטות נראה לנו, שיש כאן יסודות של טומאה, ומאד היינו מבקשים מכב' הרב לפסוק בענין.

136

קל״זבמים אלו יהיו מעורבים, למשל, שומני חזיר, עקב הצריכה של בשר זה, על ידי אנשי שגרירויות זרות, וגם, לצערנו הרב, על ידי אחינו בני ישראל. כמו כן יהיו מעורבים במים בשר וחלב, ועוד ועוד.

137

קל״חאנו מבקשים את סליחתו של כב' הרב להטרדה ומודים עבור פסק ההלכה בענין.

138

קל״טבכל הכבוד הראוי,

139

ק״מח. גיבשטיין, עו"ד
יו"ר ועדת ההתנגדות

140

קמ״אתשובה

141

קמ״בב"ה. ירושלים,
י' חשון התשכ"ט

142

קמ״גלכבוד
יו"ר ועדת התנגדות למפעל להשבת שפכי גוש דן
עו"ד ח. גיבשטיין
ת.ד. 107
ראשון לציון

143

קמ״דא.נ.,

144

קמ״ההנדון: המפעל לסילוק ולהשבת שפכי גוש דן

145

קמ״וכב' הרב הראשי, הראשון לציון, הורני לאשר קבלת מכתבו על הנדון הנ"ל ולהודיעו:

146

קמ״זאמנם מתוך מכתבכם לא ברור איך מזדככים המים ונהפכים למי שתיה. בכל אופן במים הללו בודאי שורה רוח רעה מהסבה שהשתמשו בהם לכל מיני צרכים, ואין להם טהרה על ידי זיכוך.

147

קמ״חבר מן דין כל דבר שנפשו של אדם נגעלת ממנו ואוכלו או שותהו עובר על לאו "בל תשקצו את נפשותיכם". והיות וידוע לכול מה היו המים הללו לפני הזכוך, בודאי תגעל נפש השותה, ולפיכך השותה יעבור על "בל תשקצו את נפשותיכם". ומי שיאמר שאין נפשו נגעלת בטלה דעתו אצל כל אדם, כמבואר בש"ס ובפוסקים¹⁰⁷ויקרא יא, מג. הרמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות הכ"ט-ל, שדי חמד כללים מע' הבי"ת סימן ח, כרך א עמ' 367 פאת השדה, ושם סי' ה, ושם כללים אות עט, עמ' 133..

148

קמ״טויהי רצון ומטהר ישראל ישרה רוח טהרה וקדושה על עמו ישראל ונזכה בביאת גואל צדק שיגאלנו במהרה בימינו אמן.

149

ק״נבכבוד רב,

150

קנ״אמנהל הלשכה
הרב ראובן בונפיל

151

קנ״בהאם קיים כיום האיסור להוציא פירות מא"י לחו"ל

152

קנ״גשאלה

153

קנ״דבס"ד ו' תשרי תש"ל

154

קנ״המעלת כבוד האי גברא רבא
הרב הגאון מוהר"ר יצחק נסים שיחי' לאוי"ט.

155

קנ״ושלו' וכל טוב אחדשכ"ת

156

קנ״זראיתי בשערי צדק הלכות ארץ ישראל להחכמת אדם שער משפטי הארץ פרק י"א סעיף י"ג שכתב להלכה וז"ל אין מוציאין כל מיני פירות מארץ ישראל חוץ לגבולותי' אפי' באותו מלכות כו'. ותמהני א"כ על הא דמוציאין מפירות א"י ומיינה לחו"ל. ועוד דאפי' בא"י גופא במקומות שחוץ לגבולות א"י, וזה כולל הנגב אסור. ואבקש ממעכ"ת הרמה שתברר לי סמך ההיתר לזה.

157

קנ״חבברכת גמר חתימה טובה

158

קנ״טאליהו קאפפעל
רחוב האור 2
ירושלים

159

ק״סתשובה

160

קס״אב"ה. ירושלים,
כ"א בכסלו התש"ל

161

קס״בלכבוד
מר אליהו קאפפעל
ירושלים.

162

קס״גשלום וישע רב,

163

קס״דהורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל להשיבך על שאלתך כדלקמן:

164

קס״ההטעם לאיסור להוציא פירות מן הארץ לחו"ל היה משום הדאגה שלא יהיה מחסור בפירות הארץ. עתה, משהארץ משובחת בפירותיה, ומכל־מקום קיימת אפשרות לייבא פירות מחו"ל, והדבר מהווה כעין חילופין, פג טעמו של האיסור והדבר נעשה מותר¹⁰⁸ראה בבלי בבא בתרא צ ע"א, הרמב"ם פי"ד מהלכות מכירה ה"ח, שו"ע חו"מ סימן רלא סע' כו, דיני ממונות (בצרי) ח"ב שער ב פרק ד עמ' קפ הע' 9, קובץ תחומין כרך א עמ' 453 בשם רב האי גאון בספרו מקח וממכר שער נח, ומהרש"ם במשפט שלום סי' רלא, ד.

165

קס״ובכבוד רב,

166

קס״זהמזכירות

167

קס״חהשמעת מנגינות עצובות ברדיו בתשעה באב

168

קס״טשאלה

169

ק״עירושלים כ"ח באייר התשל"א, 23 במאי 1971
מספרנו 811

170

קע״אלכבוד
הרב הראשי ראשון לציון
הרב יצחק נסים

171

קע״בכבוד הרב,

172

קע״גמשדרי הרדיו ביום צום ט' באב מותאמים כולם לאווירתו הראויה של היום. בשנים קודמות לא נהגנו להשמיע כלי נגינה, אלא רק דיבור או שירה מתאימה בקולות בני אדם.

173

קע״דסייג זה ששמנו על עצמנו מכביד מאד מאד בעריכת המשדרים כיאות ובמילוי פערי זמן בין תכנית לתכנית. שאלתי לכבודו היא: האם ישנו איסור להשמיע ב־ט' באב מנגינת אֵבֶל מתאימה? אני מדגיש בפירוש מנגינת אבל, מנגינה עצובה.

174

קע״האודה לכבודו מאד אם יתן דעתו לשאלתי ויורנו הלכה.

175

קע״ובכבוד רב,

176

קע״זמשה חובב
הממונה על עניני הרדיו
רח' הלני המלכה 9, ירושלים

177

קע״חתשובה

178

קע״טב"ה. ירושלים, ט' בסיון התשל"א

179

ק״פלכבוד
מר משה חובב
הממונה על ענייני הרדיו
רשות השידור
ירושלים.

180

קפ״אשלום וישע רב,

181

קפ״בקיבלתי את מכתבך מיום כ"ח באייר ש.ז. בענין שידור מנגינות אֵבֶל ביום ט' באב.

182

קפ״גאחרי העיון בדין, לא נראה לי שיש להתיר השמעת מנגינות בתשעה באב, אפילו יהיו מנגינות עצובות, הואיל ויש מקום להניח כי מנגינות אֵבֶל עשויות להנות צבור של שומעים האוהבים להקשיב למנגינות מסוג זה.

183

קפ״דאם הנחתי זו אינה מבוססת דייה, ולפי המידע שבידי רשות השידור מנגינות אֵבֶל אינן מהנות כלל, אזי אין לאסור השמעתם¹⁰⁹ראה כתובות מו ע"ב שאמרו: לא יפחות משני חלילין ומקוננת (בשעת קבורה). ונפסק להלכה ברמב"ם פי"ד מהלכות אישות הכ"ג, ובשו"ע אבה"ע סימן פט סע' א, תשובת הרמב"ם מהדו' פריימן סימן שע, ב"י וב"ח או"ח סימן תקס ובכף החיים שם אות לד, ערוך השולחן יו"ד סי' שצא סע' יב, חזו"ע אבלות ח"ב עמ' שמט אות י. שו"ת אגרות משה כרך ו או"ח סימן כא אות ד, שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קיא..

184

קפ״הבכבוד רב,

185

קפ״ויצחק נסים

186