לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק א, שער ו; היהדות ואומות העולםLaKelal VeLaPerat, Volume I, 6 Jews and Non Jews

א׳היהדות – דת או גזע?

ב׳תשובה (השאלה חסרה)

ג׳ב"ה, ירושלים, כ"א במנחם אב התשכ"ג
לכבוד
גב' גלוריה אבלינג,
מיסורי

ד׳גב'.נ.,

ה׳הננו מאשרים קבלת מכתבך בו הצגת את השאלה אם היהדות היא דת או גזע, וזו תשובת הרב הראשי:

ו׳היהדות היא דת שאליה משתייכים כל בני אברהם יצחק ויעקב שלא עברו לדת אחרת. כל מי שאינו יהודי רשאי על פי ההלכה להיכנס ליהדות על ידי טכס של התגיירות. אולם בתנאי אחד, שהוא עושה זאת מתוך הכרה מלאה ושרצונו לקיים מכאן ולהבא את מצוות התורה. מאותו רגע שהנכרי מתגייר נעשה הוא בן העם היהודי¹⁶²ראה הרמב"ם סוף ספר זרעים, ובתשובותיו מהדו' בלאו סי' רצג, מהדו' פריימן סי' מב, מה שהשיב לר' עובדיה הגר וז"ל: נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר.. מכאן תביני שאין היהדות נחשבת לגזע.

ז׳בכבוד רב,
המזכירות

ח׳נ.ב. הצ'ק על סך 1 דולר מוחזר בזה.

ט׳הספד על נכרים שנהרגו באסון המטוס בבולגריה

י׳תשובה (השאלה חסרה)

י״אב"ה כ"ב אב תשט"ז
לכבוד
מר יצחק בן־צבי יצ"ו
נשיא מדינת ישראל,
ירושלים

י״באדוני הנשיא,

י״גמחמת חשיבות הענין הכלול במכתב כב' אל הרב א.י. אונטרמן יצ"ו, הרב הראשי לתל־אביב, ושאת העתקתו שלח כב' אלי, הריני מתכבד להודיעו דעת ההלכה בענין.

י״דשנינו בברייתא (הובאה במס' גיטין ס"א, א'):

ט״ותנו רבנן מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל, מבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום.

ט״זעל פיסקא זו כותב רש"י: "אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל". והר"ן פירש את דבריו: "עם מתי ישראל", לאו דוקא, שהדין הוא כך אף אם מצאו מתי נכרים לבד "שמתעסקין בהן ובקבורתן מפני דרכי שלום".

י״זוהרמב"ם פסק בהלכות מלכים, בפרק י', הלכה י"ב: "ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם... מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". וכן הוא דעת מרן ר"י קארו בשולחן ערוך יו"ד, סי' שס"ז, סע' א', וב"בית יוסף" בסימן זה הביא את דברי ה"כלבו" שכתב: הרואה את המת חייב לעמוד מפניו ולנהוג בו כבוד ואפילו מת נכרי חייב ללוותו 4 אמות.

י״חזוהי דעת ההלכה, שכל עקרונותיה מושתתים על הטוב והישר ונתיבות השלום.

י״טאינני יודע מה היו נימוקיו של הרב אונטרמן בעת הספד חללי המטוס הי"ד ובודאי יסביר לכב' נימוקיו. אך אני מתפלא על אותו מעיר שחשב לתלות בוקי־סריקי בדת ישראל. אדרבא אנו רואים עד כמה הקפידה תורה לגמול חסד עם כל נברא, כי תורת חסד היא.

כ׳ברחשי יקר,

כ״איצחק נסים

כ״בלימוד תורה לנכרי

כ״גהקדמה

כ״דב"ה ירושלים ב' מנחם אב התשי"ט (6.8.59)
לכבוד מזכיר לשכת הראשון לציון הרב י. נסים, ירושלים

כ״הא.נ.,

כ״ורצ"ב מכתבו של קורא "הבקר" מר מרדכי עציץ ונודה לכב' הרב באם יתן תשובתו בהקדם.

כ״זנא להחזיר לנו את מכתבו של מר עציץ ביחד עם תשובת כב' הרב ע"מ לפרסמה.

כ״חברגשי הוקרה,

כ״טחיים יפת,
מנהל סניף "הבוקר", ירושלים

ל׳שאלה

ל״אב"ה ירושלים ?? לחודש תמוז תשי"ט בסדר ותנשא מלכותו

ל״בלכבוד מעלת כבוד הרב הראשי לישראל כמה"ר יצחק נסים הי"ו

ל״גאני החו"מ מבקש מכבודו שאלה ותשובה עליה. בשבוע שעבר קראתי בעתון מאמר על השגריר האמריקאי היה אצל כבודו בקש ממנו ללמוד חומש עם פירוש רש"י ועוד תלמוד בבלי. רציתי לשאול מעלת כבודו לא נעלם המאמר שכתוב במסכת סנהדרין דף ע"ח ע"ב כותי שלמד תורה חייב מיתה, איך מעלת כבודו מרשה לו ללמוד? ועוד בזמן מתן תורה הקב"ה הציע את התורה לבני ישמעאל וסרבו לקבל אותה וגם בני עשו סרבו לקבל אותה אלא דוקא ישראל ואיך מעלת כבודו מרשה לו ללמוד את התורה? אני מבקש תשובה ברורה והיתר על זה.

ל״דמאת עבדך, מרדכי עציץ, מחנה יהודא, ירושלים.

ל״התשובה

ל״וב"ה ירושלים ח' מנחם אב התשי"ט
לכבוד מר חיים יפת, מנהל סניף "הבקר", ירושלים

ל״זא.נ.,

ל״חבהתיחס למכתב שהעברת אלינו בקשר לנכרי הרוצה ללמוד תורה, הורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל להשיב כדלהלן:

ל״טבימינו התנ"ך והתלמוד מתורגמים ללשונות העמים, ומקצועות היהדות נלמדים במכללות מפי כמרים ואנשי מדע שאינם בני־ברית. מכאן שהאפשרות ללמוד תורה אינה תלויה במלמד יהודי בלבד.

מ׳כמה פוסקים קבעו שמותר לישראל ללמד את לשון הקודש ודקדוקה – לכמרים, וממילא יוכלו ללמוד תורה אף בלשוננו.

מ״אהרמב"ם בתשובותיו סי' שז"ד קובע שלגבי הנוצרים ישנה אפשרות ללמדם לפי ש"הערלים מודים בנוסח התורה כי היא בשלמותה כמו שהיא בידינו רק יגלו פנים בפירושים מופסדים וירמזו בה הרמזים הידועים להם ואם יעמידם איש על הפרוש הנכון אולי יחזרו. ואם גם לא יחזרו אין בזה מכשול לישראל, כי לא ימצאו בתורתם הפך תורתנו".

מ״במהטעמים הנ"ל, אין מקום לאמר לנכרי החפץ ללמוד תורה – שלא ללמדה.

מ״גבכבוד רב, המזכירות

מ״דתשובה (בגליון נרשם: 'נוסח תשובה זה לא נשלח')

מ״הלכבוד מר חיים יפת, מנהל סניף "הבקר", ירושלים

מ״וא.נ.,

מ״זבהתיחס למכתב שהעברת אלינו בקשר לנכרי הרוצה ללמוד תורה, הורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל להשיב כדלהלן:

מ״חבמסכת חגיגה דף י"ד עמ' א' נאמר: "אמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לגוי שנאמר לא עשה כן לכל גוי". התוספ' במקום הקשו מה בא להשמיענו ר' אמי שהרי בלאו הכי אסור לגוי ללמוד תורה כמבואר בסנהדרין נ"ט, וממילא המלמדו עובר על "לפני עיור", ותרצו שהמדובר במקום שיש גוי היכול ללמדו, שאז ישראל המלמדו אינו עובר על "לפני עיור", – אבל יש איסור משום "מגיד דבריו ליעקב".

מ״טהמהרש"א במקום כותב שהאיסור הוא ללמדן טעמי המצוות וסודותיהם, אבל סתם לימוד – אין איסור. וכן כתב ה"באר שבע" בקונטריס באר מים חיים סי' י"ד, וציין שיש רבנים המלמדים תורה לעכו"ם.

נ׳ועל עיקר הדברים שבמסכת סנהדרין שכותי שלמד תורה – חייב מיתה, כותב הרמב"ם בתשובותיו סי' שס"ד שהמדובר הוא כשידינו תקיפה עליהם שאז יכולים למנוע אותם מללמוד.

נ״אובכלל אומר הרמב"ם שלגבי הנוצרים ישנה אפשרות ללמדן לפי ש"הערלים מודים בנוסח התורה כי היא בשלמותה כמו שהיא בידינו רק יגלו פנים בפירושים מופסדים וירמזו בה הרמזים הידועים להם, ואם יעמידם איש על הפרוש הנכון אולי יחזרו, ואם גם לא יחזרו אין בזה מכשול לישראל, כי לא ימצאו בתורתם הפך תורתנו".

נ״בובשו"ת "בשמים רא"ש" סי' שכ"ז מובאת שאלה שהופנתה לרא"ש מרב אחד שרצה ללמד תורה לנכרי והיה נראה לו כי עתה אין איסור בזה באשר האיסור הוא משום שאסור לגוי ללמוד תורה והמלמדו עובר על "לפני עיור לא תתן מכשול". ואילו עכשיו לא שייך איסור זה של "לפני עיור" הואיל ויש הרבה כמרים היודעים תורה – ויכולים הם ללמדם לנכרים.

נ״גוהשיב הרא"ש כי אין הדין עמו של השואל, והוא אומר: וכי הכומר היודע ללמד מצוי הוא? ומי שילמד תורה ממנו רואה סימן יפה במשנתו? בלי ספק, לו היה לו נוח ללמוד אצל הכומר לא היה בא ללמוד מפי הרב השואל – ולכן הכריע הרא"ש שאסור לרב ללמדו.

נ״דאבל בימינו ידוע שהתנ"ך, רש"י והתלמוד תורגמו ללשונותיהם ומצויים לרוב כמרים ואנשי מדע שאינם בני ברית הלומדים תורה ומלמדים אותה – ולאור דברי הרמב"ם הנ"ל שלגבי הנוצרים אין יוצא מזה מכשול – ולא עוד אלא שפוסקים התירו לישראל ללמד לנכרים לשון הקודש ודקדוקה, אף שדבר זה ממילא יכול להביאם ללימוד התורה (ראה "ויאמר יצחק" – או"ח סי' כ"א; ו"מעשה אי"ש" – להראש"ל ר' יעקב שאול אלישר זצ"ל – חלק יו"ד סי' ז').

נ״הלפיכך אין טעם לאמר לנכרי החפץ ללמוד תורה – שלא ללמדה.

נ״ובכבוד רב,

נ״זהמזכירות

נ״חלימודי קודש לילדים ערבים בבית ספר ממלכתי־דתי

נ״טשאלה

ס׳ב"ה, ו' שבט תשכ"ז
לכבוד הרב נסים
הרבנות הראשית לא"י
ירושלים.

ס״אכבוד הרב,

ס״בבימים אלו קבלנו 100 תלמידים ממעברת שבות־עם וביניהם 3 תלמידים של משפחה ערבית שגרה במקום (בן אחד בן 9 שנים ושתי בנות 11 ו־13 שנים).

ס״גבעקבות זאת התעוררה אצלנו בעיה חמורה האם רשאים אנו מבחינת הדין ללמד תלמידים אלה לימודי קודש כגון: תפלה תורה וכו' כפי שתכנית הלימודים של ביה"ס הממ"ד מחייבת או לאו.

ס״דבהתחשב בעדינות הבעיה אנו מבקשים חוות דעת כב' בענין, על מנת שנדע להפנות תשומת לב הממונים לבעיה ולפתרונה.

ס״האנו תקוה שתשובת כב' לא תאחר לבא.

ס״ובתודה ובכל הכבוד

ס״זמ. גיספאן
מנהל ביה"ס ישורון פרדסיה.

ס״חתשובה

ס״טב"ה. ירושלים,
י"א שבט התשכ"ז

ע׳לכבוד
מר מ. גיספאן יצ"ו
מנהל בית־הספר "ישורון"
פרדסיה
ת.ד. 292 נתניה

ע״אשלום רב,

ע״בבתשובה לשאלתך במכתבך מיום ו' בחדש זה, הנני משיב בשם כב' הרב הראשי שדבר האיסור ללמד לאינו יהודי תורה מבואר הוא בפוסקים עפ"י הגמרא במסכת חגיגה דף י"ג ע"א ותוספות שם¹⁶³ד"ה אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים. ובגמרא שם בהגהות מהר"ב רנשבורג אות א, ציין לשו"ת באר שבע בסופו וחלק באר מים חיים סימן יד, טעם למה השמיטו הפוסקים דין זה. וראה עוד במהרש"א שם. ולהגרי"ח בספרו בן יהוידע על הגמ' שם. וכן במסכת סנהדרין דף נ"ט ע"א¹⁶⁴וראה הרמב"ם הלכות מלכים פ"י הלכה ט, ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סימן פט-צ (עמ' של-שלג). וראה עוד בשד"ח כרך ב כללים מע' הגימל אות כו (עמ' 11), ובשו"ת יבי"א ח"ב יו"ד סימן יז..

ע״גבכבוד רב,

ע״דמנהל הלשכה

ע״העל ניקוד האות ח' ב"לא תרצח" שבעשרת הדברות

ע״ותשובה (לשאלה בעל פה)

ע״זב"ה, ירושלים, כ"ח בשבט התשי"ז
לכבוד מר פייר ג'ילבר,
שגריר צרפת בישראל, תל־אביב.

ע״חכב' השגריר,

ע״טבהיות כב' בביתי בירושלים שאלני אודות התמיהה, לכאורה, על נקוד האות ח' במלה תרצח שבעשרת הדברות.

פ׳עיינתי בשאלה זו ומצאתי שהדבר קשור בקריאת התורה בצבור, בשבת. מסורת היא בישראל לקרוא את עשרת הדברות בטעמים מיוחדים הנקראים, "הטעם העליון". לפי טעמים אלה יש לנקד את ההברה האחרונה של המלה תרצח בתנועה גדולה, דהיינו, בקמץ במקום פתח, בהתאם לכללי הדקדוק העברי.

פ״אהואיל והתנכי"ם בשוק נוהגים להשתמש בהם לשם לימוד וגם לשם קריאת התורה בצבור, ביקשו המוציאים לאור לתת את שני הנקודים, מי בפתח קודם ומי בקמץ קודם, ומחמת שאין המקום שמתחת לאות צ' מכיל את שני הנקודים הללו וגם את הטעם הרגיל שיש לאות זו (טרחא), היה הכרח להניח את הנקוד השני מתחת לאות ח'. ואמנם, יש תנכי"ם שבהם הקמץ והפתח מצויים תחת האות צ' אולם עם סטיה קטנה לשמאל ולימין.

פ״בבהוצאות ידועות של חומשים, הודפסו הדברות ליחוד בסוף הספר, לשם קריאת התורה, ולכן הופרדו הקמץ והפתח. בטכסט הרגיל מנוקדת האות צ' בפתח ואילו בטכסט המיוחד מנוקדת בקמץ.

פ״גבחומשים הנקראים בשם "תקון סופרים", והם מיועדים לקוראי התורה בצבור בלבד, מנוקדת האות צ' אך ורק בקמץ.

פ״דזוהי סיבת הנקוד המיותר, כביכול, של האות ח'¹⁶⁵ראה “מנחת שי" שמות פרשת יתרו על עשרת הדברות, ולהר' משנה ברורה בביאור הלכה סי' תצד ד"ה מבחודש, ובספר פחד יצחק כרך ו ערך עשרת הדברות, קעב ע"ב..

פ״הברגשי כבוד והוקרה,

פ״ויצחק נסים

פ״זתפילה בבית כנסת במחנה צבאי שמעליו כנסיה

פ״חשאלה

פ״טבע"ה

צ׳למעלת הרב הגדול, משיירי כנסת הגדולה, נר המערבי, מאור הגולה, נזר החכמים מאד נעלה, הגאון המפורסם לשם טוב ולתהילה, ראשון לציון כמהר"ר יצחק נסים נר"ו יאיר, וכמו השחר עלה, רב ראשי לישראל בירושלים המהוללה, תובב"א.

צ״אאותותי אלה להודיע ברום קדשו כי הנני שולח לו אגרת שקלי וטרי אליבא דהילכתא באיזה דבר תורה לשאול ממנו, (כל) [כי] ללמוד אני צריך, לחלות פניו, יראה אדוני וישפוט ככל חוקותיו וככל משפטיו, יבוא דברו בזה וכבדנוהו.

צ״באני הוא המדבר מצעירי עבדיו מתושבי קונסטנטין (צפון אפריקה), זה לי ימים מתגורר בארץ הלזו בגרמניא בתור רב צבאי במחנה צרפת יר"ה.

צ״גוזה דבר השאלה:

צ״דהיום יִוָדַע כי המלכות בונים בתי כנסיות לרבנות הצבאית לחיילים, משותפות בבניין אחד לישראלים ולנצרים. והנה כעת בונים בית כנסת אחת ובצידה כנסיה פרוטסטנטית ולמעלה בקומה העליונה כנסיה קתולית, כציור המובא תוך כתבא דנא...

צ״הנמצא בית הכנסת שלנו עליה שעל גביו היא כנסיה קתולית, נסתפקתי אם מותר להתפלל בה או אסור? כי הנה פסק מור"ם סי' ק"ן סעיף ב': ובשעת הדחק או שיש מצות מלכות שאינם רשאים לבנות בהכ"נ כדינו, מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה שעל גביו ובלבד שינהגו בעליה שעל גביו בנקיות כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א.

צ״וובסימן קנ"א סעיף י"ב פסק מר"ן: יש להזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם. ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. הג"ה: וכל זה דווקא בבית הכנסת קבוע שנבנה תחילה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת מותר לשכב עליו.

צ״זוכתב הרב בעל ט"ז מגן דוד (שם, ס"ק ד'): אבל בית שיחדו: נראה דכל שכן אם בשעה שבנה בית הכנסת בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי, דהא לא הוקדש כלל למעלה. אבל תשמיש של בזיון מאד נראה דבכל גווני אסור, כגון עכו"ם או טנוף, דהא בסימן נ"ה אמרינן דאלו מפסיקים לעניין צרוף לענות אמן, אפע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, כל שכן כאן דדבר המאוס יפסיק את התפילה של בית הכנסת לעלות למעלה לשמים. על כן אין לעשות כלל בית הכנסת אם יש למעלה דבר מאוס וכו', עיין שם.

צ״חוכתב הלאה מחצית השקל (שם, ס"ק יח) על מה שכתב הט"ז במה שאירע לו בבית הכנסת וכן הביא בס' אליה רבה בשם כנסת הגדולה. עוד כתב הט"ז, דאם בחדר שעל גבי בית הכנסת יש טינוף או עבודה זרה הוי הפסק מלעלות התפילה למרום, ע"ש.

צ״טהמורם מכל האמור, לפי דעת הרב ט"ז בכל גוני אסור אם בחדר שעל גבי בית הכנסת יש טינוף או עכו"ם. אם כן בנדון דידן, בבית הכנסת הזה עליה שעל גבו כנסיה קתולית, נפקא מינה אסור, לפי שהנוצרים מתפללים בעליה וְהַכְּבוּדָּה לפניהם!

ק׳או נוכל לאמר: צריך לנו לדעת אם הנצרים נקראים "עכו"ם" זאת אומרת עובדי עבודה זרה אם לא?

100

ק״אוהנה פסק מור"ם או"ח סי' קנ"ו הלכות משא ומתן: הג"ה: ויש מקילים לעשות שותפות עם העכו"ם בזמן הזה, משום שאין העכו"ם נשבעים בעבודה זרה, ואפע"ג דמזכירים עבודה זרה כוונתם לעושה שמים וארץ וכו' ע"ש.

101

ק״בופסק מור"ם סי' רט"ו הל' ברכת הפירות סעיף ב': ועונין אמן אחר העכו"ם אם שמע הברכה מפיהו. וכתב בעל הט"ז: ועונין אמן אחר העכו"ם, לפי שאין דרך העכו"ם לכוון לעבודה זרה כשמזכיר את השם. פירוש, לאפוקי כותי שאם מזכיר את השם כוונתו להר גריזים ע"ש.

102

ק״גוכתב הרב אשל אברהם סי' נ"ה סעיף ב': בעובדי עבודה זרה שבחוץ לארץ בזמנים אלו, דקיימא לן שאינם עובדי עבודה זרה ממש, כבהלכות ע"ז, ע"ש.

103

ק״דאם כן לפי דעת הט"ז שאין דרך העכו"ם לכוון לע"ז שמזכירים את השם, נוכל לאמר כשמתפללים ומזכירים את השם אינן מכוונים לע"ז, ולדעת הרב אשל אברהם שאינן עובדי עבודה זרה ממש כבהל' ע"ז – יוצא לנו מזה דמותר להתפלל בבהכ"נ הזה! ועוד כי מקום הכבודה רחוק מאד מן ארון הקודש. ועל גבי שטח בית הכנסת יש דווקא כסאות לנצרים המתפללים. זאת אומרת יש כי אם דריסת הרגל. ולענין דריסת הרגל כתב הרב אשל אברהם סי' קנ"א סעיף י"ב: ודריסת הרגל על העליא פשיטא שאין זה גנאי וכו' ע"ש.

104

ק״הועוד, שהנצרים מכבדים את הבית ועושים הכל בנקיות, ולא מיקרי תשמיש של גנאי. ועוד, כי היא שעת הדחק. בעוד חדשיים יגמרו הבניין, ואני לא ידעתי בלתי היום, ואם נבוא לאסור העניין נפיק מינה חורבא. אנו נותנים פתחון פה למקטרגים בשנאת הדת. והכל לפי המקום ולפי הזמן, ורחמנא ליבא בעי. ואם באמת הדבר אסור, הדין יקוב את ההר.

105

ק״וזה מה שעלה במצודתי לפי דעתי החלושה, כי כעת אין לי ספרים ואני בתוך הגולה טלטולה דגברא. אחת שאלתי מכת"ר, אפו עלי בל יחרה, על אם שגיתי, או כראוי לא הגיתי. יען כי אני בטרדות הזמן עמוס, וחוסר הספרים עלי יעמוס, ואגב שיטפא פולטתו הקולמוס, ולכף זכות ידינני כנימוס.

106

ק״זאמרתי אשיבה ידי עוד לחלות פני מעכ"ת, יחנני להשיבני דבר על שאילתי זאת, אם מותר ואם אסור להתפלל בבית הכנסת? כי ידעתי רוח אלקים בקרבו לעשות משפט וצדקה. ואני איחל לשמוע דברו ושלום הודו. ובנשיקת ידיו הטהורות אצא בקידה וכריעה ואומר שלום.

107

ק״חהלא כה דברי איש צעיר ואני בתוך הגולה כאן נמצאתי בערי גרמנייא במחנה צרפת יר"ה, ח' לח' אלול ש' תשט"ו בסדר למען ייטב לך והארכת ימים.

108

ק״טע"ה ר' אהרון גוזלן

109

ק״יתשובת הרב שלום מזרחי

110

קי״אב"ה אלול תשט"ו
לכבוד הרב אהרן גוזלן שליט"א

111

קי״בשלום וברכה,

112

קי״גבנוגע לשאלתו ממעלת מרן הגאון הראש"ל הרב הראשי לישראל כמוהר"ר רבי יצחק נסים שלט"א, הנני בזה מתכבד לענות על שאלתו ולחוות דעתי בנידון זה למלאת רצון מרן הראש"ל שליט"א.

113

קי״דהנה בעיקר דברי הט"ז ז"ל דמדמה לה לההיא (דסי' נ"ה ס"כ), יש לפקפק הרבה. דהתם טעם הי"א מבואר במשנה ברורה (ס"ק ס"ד) כיון שהטינוף מפסיק בין העשרה ובין זה שרוצה להצטרף עמהם גורם לשכינה שאינה שורה במקומו, ע"ש, ומשום כך אינו יכול להצטרף עמהם ואפילו אמן לא יוכל לענות, כמ"ש במשנ"ב. אבל הכא בנידון דידן, דבמקום שמתפללין העשרה אין שום טינוף שם וכל בי עשרה שכינה שרייא. א"כ מנא לן לאסור ולומר שהטינוף מעכב התפלה לעלות למעלה, מאחר שבמקום התפלה עצמה השכינה שורה שם. ונראה שלזה נתכוין המשנה ברורה בסי' קנ"א (בשער הציון ס"ק כ"ב) והעיד שמנהג העולם ששוכרין בתי כנסיות לזמן בבתים תחתיים ולמעלה מהן בית דירה שמצוי שם תינוקות ודבר מאוס, ואע"ג שלפי הט"ז צריך לאסור בזה, מכל מקום נהגו העולם להקל בזה ע"ש. ועוד דדין זה (דס' נ"ה ס"כ) אינו מוסכם אליבא דכולי עלמא וכמ"ש המ"ב (שם ס"ק ס"ב) ע"ש. ועוד דדעת הרבה אחרונים ז"ל שאם המברך והעונים ברשות אחד דמצטרפין, אין העכו"ם מפסיק (ע' כה"ח בסי' נ"ה אות צ"ד), וא"כ הוא הדין בנידון זה י"ל כן, כיון דכולם הם ברשות ומקום אחד נמצאים השכינה והציבור, אין הטינוף והע"ז מפסיקין והתפלה עולה למעלה. והנה לפי דעת האחרונים הנ"ל דכשהם במקום אחד אין העכו"ם מפסיק, אין ראיה לומר (מסי' ע"ט ס"א בהג"ה) דפליגי על הי"א (דסי' נ"ה ס"כ), דהא התם מיירי שכולם במקום אחד יושבים עם הש"צ. ודוק.

114

קי״המסקנא דדינא: אפילו שלכתחילה אין בנו כח להקל נגד הט"ז ז"ל, וגם שמכוער הדבר שכנסיה של ע"ז על גבי ביהכנ"ס תהיה, מכל מקום בשעת הדחק היכא שאי אפשר בעניין אחר נלע"ד בפשיטות שאפשר להקל בזה. ולכן בנדונו שהוא שעת הדחק ואי אפשר לסדר העניין בתכנית אחרת, יוכל להקל.

115

קי״והצעיר שלום מזרחי.

116

קי״זתשובת הרב יצחק נסים

117

קי״חכ' באלול התשט"ו
לכבוד הרב הנכבד ר' אהרון גוזלן יצ"ו,
גרמניה.

118

קי״טשלום וישע רב,

119

ק״כמעומס העבודה הרובץ עלי נאלץ אני לקצר בדברי תשובתי אל כב', אבל בלאו הכי אין העניין סובל אריכות.

120

קכ״אבדברי הט"ז קנ"א, שציין כב', יש שפקפקו, וכתבו שדבריו אינם מוכרחים. גם את הראיה מדברי הי"א שבסימן נ"ה סע' כ', דחו, וכתבו לחלק בין אם הטינוף או הע"ז מפסיקים בין הציבור ובין מי שרוצה להצטרף עמהם, לבין אם הטינוף או העבודה זרה הם על גג בית־הכנסת. ואפילו התם בסי' נ"ה נראה דס"ל למרן השו"ע שמעצם הדין הטינוף והע"ז אינם מהווים הפסק, מדסתם תחילה. וכן י"ל מדברי הרמ"א בסי' ע"ט סע' א', דס"ל נמי שאינם מהווים הפסק. אלא דהתם רבו המחמירים, ויש שחששו גם לחומרת הט"ז, הנ"ל.

121

קכ״באעפ"כ, בנידון שאלת כב', נ"ל שיש לסמוך על המקילים, מן הטעמים שכתב כב', שאי אפשר בלאו הכי, ואם נבוא לאסור נפיק מינה חורבא וכו'. ומה גם שה"טינופת" אינה מכוונת ממש על גג ביהכ"נ, אלא רחוקה ומכוונת לצד אחר, ואין כאן אלא כיעור¹⁶⁶ראה שו"ת אבני נזר או"ח סי' לב, ובספר הלכה ברורה או"ח סי' נה בבירור הלכה אות לה בשם שו"ת דברי יששכר ועוד, ובמשנה ברורה שם ס"ק סב בהבנת לשון השו"ע שכתב וי"א, ובהלכה ברורה סי' קנא בבירור הלכה אות כה עמ' שסו ד"ה והנה הט"ז, בשם שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' י. עי"ש..

122

קכ״גועתה הנני לברכו בברכת כתיבה וחתימה טובה, ושנת גאולה וישועה, לו ולכל ישראל, אמן.

123

קכ״דבכבוד רב,

124

קכ״היצחק נסים
ראשון לציון
הרב הראשי לישראל

125

קכ״ותשובת הרב אברהם משה פינגרהוט

126

קכ״זיא שבט תשט"ז

127

קכ״חהיות ונודע לנו כי המלכות בונה בתי כנסיות לצבא בבנין משותף לכל הדתות, ועכשיו בונים בית אחד אשר באגף אחד יהיה בית כנסת ובאגף השני תהיה כנסיה פרוטסטנטית, ולמעלה בקומה העליונה תהיה כנסיה נוצרית (קתולית) ונשאלתי אם מותר הדבר, דהיינו שישראלים יתפללו בבית הכנסת אשר יהיה למטה – או לא?

128

קכ״טתשובה: הנה כת"ר מביא דברי הטורי זהב על הגה שבאו"ח ס' קנ"א וז"ל אבל בית שיחדו וכו' נראה דכ"ש אם בשעה שבנה ביה"כ בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי, דהא לא הקדש כלל למעלה אבל תשמיש של בזיון, מאד נראה דבכל גוונא אסור כגון עכו"ם או טינוף בהא בס' נ' האמרינן דאלו מפסיקין לענין צרוף לענות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בית ישראל לאביהם שבשמים, כש"כ כאן דבר המאוס.

129

ק״לוכן ראיתי בכף החיים שמביא שם בשם הגדולים וז"ל ומכאן תוכחת מגולה למקומות שיש סולמות שלא יעשו בגגין ההם שום טינוף ח"ו דהרי הם מעכבין את התפילה והתורה לעלות לשמים ונעשו מחטיאי הרבים יע"ש.

130

קל״אאמנם לפיענ"ד נראה לכאורה דהמגן אברהם חולק על דברי הט"ז ה' הנ"ל דהנה המ"א בסימן קנ"ד סי"ק י"ז הביא בשם תשובת רבינו אליהו מזרחי וז"ל דאפילו נעבד בבית ע"ז בקבע מותר להתפלל בתוכו, וכתב המ"א ואפשר דס"ל דמחובר שאני ואע"ג דבית דינו כתליש, מ"מ דמי למחובר, והמחצית השקל מפרש דברי מגן אברהם (בין) [כיון] דמדינא מותר ואינו אסור, אלא מטעם מיאוס הקילו כיוון דדמי למחובר וכן כתב החכמת אדם כלל פ"ד סט"ו הרי דלפי מ"א אפילו בבית של ע"ז מותר להתפלל ולא נקטינן בה משום מיאוס לאסור. וכ"ש חוץ לבית הכנסת דהיינו על הגג.

131

קל״בהן אמת על דברי המ"א רבים תמהו דהנה לכאורה הם נגד התוספות (מגילה ו) דדרשינו שם בגמרא והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי אלו תרטיאות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. וכתב שם התוספות ד"ה טרטריות וכו' י"מ בתי ע"ז ומכנה אותם טרטיות לשון חרפה וקרקסיות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה, אלא ודאי לשממה יהיה במהרה בימינו, ורוצה לומר בתים שמתאספים שם לועד של ע"ז ע"כ. וכן הקשה החתם סופר בתשובה סימן מ"ב חלק או"ח על דברי מ"א ומראה מקום על התוספות הנ"ל ולכן כתב דטוב להחמיר בכיוצא בזה.

132

קל״גוהרב גדולי טהרה סימן ל"ד שעמד ג"כ על סתירה זו שבין מ"א והתוספות תרץ דהתוס' איירי בבית שבנאו לכך אבל המ"א איירי שהיה מתחילה בית של הדיוט ואח"כ הקצוהו לע"ז זאת אומרת שהתוס' מיירי [ב]בית שנבנה לעבוד בו ע"ז ושמשו בו ע"ז ועכשיו רוצים לשנותו מע"ז ולעשות שם מקום תפילה ומקום תורה דהיינו שאנו רוצים לבוא לגבולם ולזה לדעת התוס' אסור אבל המ"א מיירי בבית שלא נשתמש בו מעולם לע"ז אדרבא התפללו בו וכבר נתקדש בקדושת התפילה ועל ידי איזה סיבה נעבד בו ע"ז אז אפילו עובדים בו עוד בקבע זאת אומרת שהם באים בגבלנו (כמו שציין המ"א בעצמו) אז לא אמרינן שהבית כנסת נתחלל ע"י ואין מתפללין בתוכו רק אדרבא מצוה להתפלל בו שנית (מסכת ע"ז מד.). וכן משמע מדברי המרא"ם שכתב שם וקרא תגר על מי שרצה לומר על בי"כ שמצאו לשמ"ש מתעולל בתוכו עם נער אחד שאסור להתפלל בו. הרי לענין ע"ז ג"כ למה יהיה אסור להתפלל בו אם כבר הקדש לבה"כ אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל.

133

קל״דוהשתא דאתי להכי יכולין לומר דגם בין המגן אברהם והט"ז אין שום חלוקי דעות בזה דהט"ז מדבר בבית שרוצים עכשיו לבנות לשם בי"כ ורוצים להשתמש למעלה – על הגג או על העליה לתשמיש של גנאי – כגון טינוף או ע"ז כגון זה אוסר הט"ז משום מאוס דהיינו לבא אפעפ"י שמן הדין היה מותר להשתמש בהאי גוונא אבל תשמיש כזה אסור אבל המ"א מדבר בענין אחר לגמרי דהיינו בית הכנסת שכבר נתקדש בקדושת ביה"כ ועכשיו נעבד בו ע"ז אין ביה"כ נאסר משום תשמיש ע"ז ובוודאי מותר להתפלל בתוכו ומשום מה אתה רוצה לאסור משום מאוס בלבד לזה אומר דדמי למחובר היינו דהלא אין איסור אחר רק זה וגם זה אין בו אם נדמינן למחובר.

134

קל״הוכשאני לעצמי אחרי נשיקת עפר רגליו של הט"ז דבריו הקדושים צריכין עיון עוד דהנה הט"ז הוציא דין זה ממה שכתב המחבר מרן מלכא בשלחנו הטהור או"ח סימן נ"ה סי"ק כ' ז"ל שם היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות ויש אומרים שלא יהא מפסיק דבר שאינו נקי או עכו"ם ע"כ והנה מלבד שהרבה פוסקים תמהו שמרן המחבר מביא הדבר בשם יש אומרים (ונ"מ אם לקבעה להלכה) והלבוש לא קבע הדבר לחובה, ואחרים פסקו דדוקא ברכו לא יענה אבל איש"ר וקדושה יענה, אלא ג"כ כמעט רוב הפוסקים מפרשים דברי הי"א שכתב הש"ע עכו"ם פירושו כותי ולא ע"ז ממש וכ"כ הפרישה אות י' א"ר אות י' הפרמ"ג אות ט"ז.

135

קל״ווהדברים האלו כנים ויש להם שורש בזהר הקדוש (פרשת משפטים קכ"ד.) וז"ל שם זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו עכו"ם בהדייהו וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא, אתו שאילו לרב המנונא סבא אמר להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי, א"ל סימנא חמינו דכד תבנא מהתם כל אורחין אסתימו ממיא ועננא וחשוכא אשתכח דלא יכלין למהך כל אינון דסליקו לתמן אמר להו וודאי או אית בינייכו בני נשא דלא אתגזרו או עכו"ם דסליקו בהדייכו דהא לא אתברכאן בההיא שעתא בר מאינון ישראל דאיתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קב"ה ובריך להון לשתא אחרא סליקו וסליקו אינון עעכו"ם דאערבו בהדייהו וכו' ושכחו דאינון עעכו"ם וקטלו להון אמר בריך רחמנא דשזיב לעמיה דוודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהמנותא בני קשוט וכו'.

136

קל״זהרי דאין מדבר כלל על עכו"ם ממש רק על נכרים שמעכבים הברכה מלרד ח"ו על עלמא ואפשר שמכאן הוציאו הי"א שאם יש עכו"ם אל יענה ולכן ג"כ פסקו שאינן חילוק בין איש לאשה.

137

קל״חוהשתא דברי הט"ז תמוהים דכאן אנחנו מדברים לענין תשמיש של בזיון מאוד, ומה ענין נכרי שמפסיק היכי דהוא נמצא בין שני יהודים לכאן שכולם הם בבית אחת רק שלמעלה יש עכו"ם.

138

קל״טואפשר שהט"ז רוצה לומר דאם יש עכו"ם על העליה ממלא יהיה שם ג"כ עובדי עכו"ם וזה מעט דומה להתם שמעכבין התפילות ועוד דלפי הט"ז אסור משום מיאוס איך שיהיו דבריו צריכין עיון.

139

ק״מועכשיו נבוא לעיין על דין תשמיש על עליית בית הכנסת דאסור להשתמש על גביו ודומה לגגו של היכל וכמו שכתב המרדכי פרק קמא דשבת וז"ל בהגהת מרדכי כתב רבינו מאיר איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שעל ביה"כ כמש"כ ר"י דאילו גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו (מעשר שני פ"ג מ"ח) מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש של גנאי וכו' ושמא דמי לעליות של היכל שנתקדשו עי"ש ופסקו מרן בשלחנו המהור בסימן קנ"א סי"ק י"ב וז"ל יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי ביה"כ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמושים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם עי"ש.

140

קמ״אהרי לנו שאסור להשתמש בבנין של בתי כנסיות מפני שדומין לעלייה של היכל, ואעפ"י שיכולין להקשות הלא מסקנת הש"ס (פסחים פ"ז.) שלא הוקדשו גגי ההיכל וכמו שכתבו בתוס' (שבועות י"ז.) ד"ה מטמא. וכן כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ז הלכה ז) וז"ל הגגות והעליות לא הוקדשו, לפיכך אין שוחטין שם קדשים קלים והנכנס לשם בטומאה פטור גגותיהם חול לכל דבר.

141

קמ״באמנם יכולים לומר כמו שכתב המרדכי שמדמה הגגין של ביה"כ לעליית ההיכל שנתקדשו כמו שאמר אבא שאול עליות בין קדשי הקדשים והמרדכי מדמה הבתי כנסיות שלנו שיש לנהוג בהם מקצת קדושה כעין קדושת המקדש שאסור להשתמש בהם שמוש של גנאי.

142

קמ״גוא"כ בנדון דידן צריכין אנחנו לעיין אם יכולין לקבוע ביה"כ אם שלמעלה על גבה אנו יודעים שישתמשו בה תשמושי גנאי ובפרט עכו"ם ואף אם נאמר שמצד עכו"ם אינו נאסר הבית מצד שדומה למחובר וגם שהוא רשות בפני עצמו מ"מ מצד תשמיש אסור.

143

קמ״דאולם יכולים אנו לומר דיש לחלק בין מה שכתב המרדכי לכאן דשאני התם שהיתה בנוייה מתחילה לביה"כ ואח"כ בנו עליה על גבה שכבר נתקדש גגה משעה שנבנה ביה"כ אבל בניד"ד שעדיין לא נבנה רק עכשיו רוצים לבנות ובשעת הבנייה רוצים לבנותה אדעתא דהרי שיבנה עליה עלייה להשתמש, ובונים הם על תנאי זה אפשר שמותר כדקי"ל דיכולים להתנות מתחילה בביה"כ של חוץ לארץ.

144

קמ״הואעפ"י דלא מהני תנאי אלא בחרבנן אבל לא בישובן כמש"כ מרן בב"י שם בסימן קנ"א סי"ק י' מ"מ נ"ל לחלק ולומר דדוקא אם משתמש בתוכו ממש אבל הוא דאינו מועיל תנאו ותנאו בטיל בעודו בישובו אבל אם רוצה להשתמש על העליה כמו כניד"ד אזי מהני תנאי. דטעמו דמסתפק ר"מ במרדכי היא שכתב דשמא עשאום כעליות של היכל שנתקדשו, זה דוקא אם בנו סתם בזה הוא דאמרינן דשמא עשאום כעליות של היכל אבל אם בשעת בנין התנו לבנות על גגה עליה ולהשתמש בעליה זו אז תנאו קיים ולא נתקדש גגה.

145

קמ״וויכול לבנות על גבה כמו שירצה וכן כתב הט"ז וחילק כן וכן כתב הרב מחצית השקל בשם מהרי"ן שם דאפילו לדעת רבותינו היינו דוקא בית בנוי מתחילה לכך דדמי להיכל ומותר על גבו וכו'.

146

קמ״זוכן כתב הרמב"ם בספרו פאר הדור ע"ד ז"ל ותורנו הדרתו בעלית אשר על ביה"כ ובה צד אחד מכוון על ההיכל אשר בו ספר תורה המקודשים אם מותר לדור בבית זה וכו' תשובה יכול לדור בבית זה אבל המקום אשר על ההיכל לא, ואינו יכול לישון שם ולא להניח כלי מלאכתו אבל בשאר הבית יעשה כרצונו וכתב משה.

147

קמ״חולכאורה דברי הרמב"ם הם נגד מרן ב"י שאסר בסי"ק י"ב להשתמש בעליה שעל ביה"כ תשמיש של גנאי כגון לשכב שם וכו' אבל לפי מה שאמרנו שאם התנה בתחילה מותר להשתמש א"כ מרן ב"י מדבר אם לא התנה אז אסור להשתמש אבל הרמב"ם מדבר שאדעתא דהכי בנה שישתמש ולכן התיר.

148

קמ״טועכשיו נעיין מה שאמר כת"ר שצריכין לדעת אם הנוצרים נקראים עכו"ם זאת אומרת עובדי ע"ז אם לא? והנה כת"ר ציין דברי מוהר"ם באו"ח ס' קנ"ו ואמנם דברי מוהר"ם צריכין עיון ויעיין כת"ר במטה יהודה בסימן הנ"ל וימצא נחת.

149

ק״נוכן מה שציין כת"ר מסימן קט"ו לענין ברכת הפרות שעונין אמן אחר העכו"ם אם שמע הברכה מפיהן הנה גם בזה ראיתי מחלוקת הפוסקים שכתבו דדעת הרמב"ם דאף בעכו"ם אפילו שמע כל הברכה לא יענה ודלא כהירושלמי, וכן כתב הב"ח וכ"כ במט"י מדהשמיט הש"ע די עכו"ם מוכח דדינו ככותי, וכ"כ הא"ר שם דלדעת ש"ע כותי ועכו"ם אפילו שמע כל הברכה אין עונין אחריהם אמן עי"ש ויעיין בנהר שלום שם.

150

קנ״אואמת היא שאמרו בהרבה מקומות שהגויים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז הם אכן אין זאת אומרת שבזמן הזה אין להם כלל דין עכו"ם דא"כ בטלת דין עכו"ם לשחיטה ליין נסך לדין יהרוג (ועל) [ולא] יעבור לגיטין ולקידושין ועוד, אלא שיש הפרש בין עכו"ם של זמנם ושל עכו"ם שבזמננו שחושבים ומאמינים שיש אלוה למעלה מהן אלא שחושבין שיש שיתוף ושיש כח להגלגולים (כח) להטיב או להרע או שרצון הבורא בכך זאת אומרת בשיתוף ח"ו ומתוך כך עובדים להם והם משתפים שם שמים ודבר אחר ונכרים אינם מצווים על השיתוף אבל לישראל שם שיתוף היא במיתה, ועיין תשובת הט"ז ועיין ביו"ד קכ"ד ס"ד ש"ך וט"ז סי"ס י"ב ועוד הנוצרים של זמננו יכולים לבטל ש"מ דדין עכו"ם להם כך כתבו כל הפוסקים.

151

קנ״בהיוצא מכל האמור שאם אי אפשר באופן אחר אז יכולים היהודים להתפלל בבית המיוחד להם כי כן משמע מדברי המגן אברהם ס"ק ד' ומדברי חיי אדם סוף כלל מ"ג ומפסק רש"ז ס"ק צ"ד דהיכא דאי אפשר בענין אחר מותר להתפלל אפילו בבית שיש בו גלולים. (מלמד להועיל נ"ד) וכש"כ כאן שיש ליהודים בית מיוחד.

152

קנ״גכך נראה לי לפי שלקטתי בספרים אבל למעשה הנני קטן ממעש לכן הנני מיעץ לכם שישאל הענין לרבנות הראשית בישראל שמהם תצא תורה.

153

קנ״דכה דברי ידידכם הדורש בשלומכם הטוב ומתפלל שיחזירכם ה' לקהילתכם של שלום בכל אכי"ר.

154

קנ״האור ליום ג' לסדר והישר בעיניו יעשה י"א שבט תשט"ז, פה אלג'יר

155

קנ״וה"ק אברהם משה בהרי"מ הלוי זצ"ל פינגרהוט

156

קנ״זבית תפילה לכל הדתות באוניברסיטה – האם מותר ליהודים לתרום להקמתו ולהתפלל בו?

157

קנ״חשאלה

158

קנ״טראשון לציון היקר,

159

ק״סאני כותב בהתיעצות עם קבוצה של יהודים דתיים ממלבורן, אוסטרליה, מפני שאנחנו, בימים האחרונים, נמצאים במבוכה גדולה עם בעיה שאין לה תקדים בקהילתנו פה.

160

קס״אאנחנו צריכים, באופן דחוף, הדרכה דתית על הבעיה הזאת, ואנחנו פונים אליך מפני שאנחנו יודעים שאתה יכול לתת לנו עצה נכונה, גם מפני שהובאה לידיעתנו שטפלת במקרה דומה בהזדמנות אחרת.

161

קס״באנו מצפים ממך תשובה הלכתית, ואנחנו מבטיחים לך שקהילתנו תהיה אסירת תודה לך על עזרתך המהירה בענין זה.

162

קס״גבעייתנו היא כדלהלן: אוניברסיטה חדשה, בשם "מונש אוניברסיטה" נוסדה במלבורן לפני כמה שנים ע"י הממשלה של מדינת ויקטוריה, (Commonwelth) קהלית אוסטרליה. נמצאים בה כ 3500 סטודנטים ו 250 מהם יהודים.

163

קס״דעכשיו, לפני שבועיים, מועצת האוניברסיטה החליטה לבנות, בשטח האוניברסיטה, בניין "מיועד לכל האמונות, בשביל סטודנטים מכל הדתות באוניברסיטה מונש". יהיו שני בתי תפילה. אחד גדול ואחד קטן. בתי התפילה יהיו בשביל טכסים דתיים, והיעוד "בית תפילה בינדתי" יקרא שמו משום שכל האמונות השונות הנוצריות כגון רומן־קטולק, אנגליכאן, פרסביטריאן, מטודיסט וכו' הסכימו להשתתף בבתי התפילה ביחד, ולקיים הטכסים הדתיים שלהם בהם, אף על פי שהטכסים יתקיימו בזמנים שונים ולא ביחד.

164

קס״ההאמונות הנוצריות השונות גם כן הסכימו לאסוף מכניסיותיהם הקרן הדרושה להקמת המרכז הדתי הזה.

165

קס״ובאותו הזמן, מועצת האוניברסיטה גם הזמינה את הקהילה היהודית של מלבורן, באמצעות נבחרי הקהילה היהודית בויקטוריה, להצטרף לאמונות הנוצריות ולעבוד בשביל המרכז הדתי הזה.

166

קס״זההזמנה האמורה הכילה שני חלקים:

167

קס״חלעשות שהסטודנטים היהודים ב"מונש" ישתמשו בבתי התפילה האמורים לעיל כדי לקיים בהם הטכסים של הדת היהודית, אבל בזמנים אחרים של טכסי הסטודנטים הנוצריים.

168

קס״טלפנות לחברי הקהילה היהודית במלבורן לתרום כסף לקרן הבנין של התוכנית הזאת.

169

ק״עופה אני מגיע לבעיה הגדולה, שבה הוד מעלתך מתבקש להנהגה מהירה ודחופה. אנו מבקשים תשובות לשאלות דלהלן:

170

קע״אהאם, מנקודת מבט דתית, מותר ליהודים להצטרף לנוצריים בתוכנית להקמת בנין שעומד להיות מקדש משותף ובית תפילה בינדתי, שבו ישתמשו לתפילות דתיות ע"י חברים של הדת היהודית, כמו שע"י חברי הדתות הנוצריות. אפילו בזמנים שונים?

171

קע״בהאם מותר ליהודים לשרת בועד – לאסוף קרנות או לפקח בבנין, במטרה להוציא לפועל תוכנית כזאת?

172

קע״גהאם מותר ליהודים לעשות תעמולה לתוכנית הזאת בין חברי הקהילה היהודית במטרה לקבל כסף בשביל תוכנית כזאת?

173

קע״דהאם מותר לסטודנטים היהודים לקיים טכסים דתיים בבית תפילה בינדתי כזה? האם מותר להם לקיים פגישות במסגרת לא דתית בבית התפילה הזה שמשתמשים בו בקביעות בשביל טכסים נוצריים דתיים שונים?

174

קע״ההאם מותר לעם היהודי, באופן בודד או קבוצתי, לתרום כסף בשביל מטרה כזאת?

175

קע״ובנוסף לבתי התפילה, המרכז גם כן יכיל משרדים בשביל כומרים, ומשרד יהיה שמור בשביל רב יהודי. האם מותר לסטודנטים היהודים לקיים טכסים דתיים במשרד של הרב היהודי שנמצא בבנין זה?

176

קע״זבהתחלתו של מכתב זה, אני צינתי שאתה טפלת בבעיה דומה, בהזדמנות אחרת. הבעיה הדומה הזו מתוארת במאמר ב"ז'ואיש כרוניקל" של לונדון מתאריך 4.2.66, צילום רצו"ב. כפי שתוכל לראות, המאמר אומר שאתה נתת את ברכתך לבית כנסת "ברוזרהוד" שהשתמשו באותו מקדש עם הכנסיה הפרסביטרית, באיזה מקום בארה"ב.

177

קע״חכמובן שאנו שואלים את שאלותינו רק מנקודת מבט דתית, מפני שאנו נמנעים לעשות מה שנגד רוח דתנו הקדושה. מנקודת מבט חברתית, בכל אופן, אני רוצה לציין שהקהילה היהודית היא ביחסים טובים עם הקהילה הכללית. יש כבוד הדדי והבנה משני הצדדים, וליחס זה לא נעים לפגוע בכל דרך של השתתפותינו או אי־השתתפותינו בתוכנית של בתי התפילה הבינדתיים.

178

קע״טדאגתנו העיקרית לשאלות הנ"ל היא ביחס להלכה, שאנו מעוניינים לתמוך עד כמה שאנו יכולים עם התנאים של היום, ובודאי שלא נעזוב אותה אם אנו יכולים לעזור לענין.

179

ק״פוכך זה, הרב הראשי היקר, שאנו מחכים לאור תשובתיך כדי שנוכל להשאר בקדושה של אמונתנו העתיקה.

180

קפ״אבכבוד רב,

181

קפ״בהרב ד"ר י. רפפורט

182

קפ״גק"ק "שארית ישראל" מלבורן

183

קפ״דתשובה

184

קפ״הב"ה. ירושלים,
כ"ה באדר התשכ"ו

185

קפ״ולכבוד
הרב ד"ר י. רפפורט שליט"א
הרב דק"ק "שארית ישראל",
מלבורן.

186

קפ״זשלום וישע רב,

187

קפ״חמכתבו מיום ל' בשבט ש.ז. הגיעני. קראתי בעיון ובתשומת לב את השאלות הכלולות במכתב, ולאחר ששקלתי את הצד ההלכתי של הבעיה רואה אני שיש לנהוג כדלקמן:

188

קפ״טאם הבנין העומד להיבנות יכלול, בכל שטח משטחו, צלבים, פסלים, תמונות שמנהג העכו"ם לקבוע בבתי־תפילה שלהם וכיו"ב – אין להיות שותפים בהקמתו בכל צורה שהיא. בין בממון, בין בהזדהות מוסרית, בין בתעמולה וכל כיוצא בזה¹⁶⁷ראה הרמב"ם הלכות עבודה זרה פ"ז הי"ז-יח, ופ"ט הי"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קמג סע' ב..

189

ק״צבאשר לשאלה אם מותר ליהודים לקחת חלק בועדים ציבוריים, לתת תרומות כספיות וכיו"ב, הרי אם ההימנעות מליטול חלק כאמור, תצמיח איבה שיש עמה סכנה ליהודים, הדין הוא שאפשר לתת תרומות וכיו"ב לקופת האוניברסיטה עצמה ולא למען המטרה המיוחדת של הקמת הבנין הנדון, אף אם כספי התרומות הללו יעברו בסופו של דבר למטרת הקמת הבנין הזה¹⁶⁸ראה שו"ע שם סע' ו בהגה, וסוף סי' קמח בהגה..

190

קצ״אאם בית־התפילה הבינדתי העומד לקום יכלול פסלים, צלבים וכיו"ב כאמור לעיל – אסור לסטודנטים יהודים להתפלל בבית־תפילה זה, גם לא בנפרד, ואסור אף לקיים בו פגישות למטרות לא דתיות.

191

קצ״בבאשר לשאלה אם מותר יהיה לסטודנטים היהודיים לקיים תפילה במשרדו של הרב היהודי שיקום בבנין זה, הרי אם למשרד תהיה כניסה אחרת מאשר הכניסה למקום המיועד לתפילה הבינדתית, אין איסור בכך.

192

קצ״גרצוני להדגיש שהפרסום אשר הופיע ב"ג'ואיש כרוניקל" ושכב' הואיל לצרף תצלום הימנו במכתבו, אין לו כל יסוד ואני לא נתתי ברכתי ל"רבאי" בלוך, כפי שנאמר בעתון.

193

קצ״דבסיום מכתבי חפץ אני להביע הערכתי הנאמנה ליחס של כב' ובני קהילתו למורשת ישראל ולכבודנו הלאומי. תבורכו מפי עליון ויהי השם עמכם ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו.

194

קצ״הועתה אברך את כב' ואת בני קהילתו בברכת מועדים לשמחה. יהי־רצון שאת חג המצות תחוגו בשמחה ובדיצות ותזכו לאושר ולכל־טוב, אמן.

195

קצ״ובכבוד רב,

196

קצ״זיצחק נסים

197