לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק ב, שער יג; מילה ופדיון הבן, קריאת שם ואימוץLaKelal VeLaPerat, Volume II, 13 Circumcision, Naming and Adoption

א׳מילה ופריעה בבת אחת; מילה ע"י גוי; "מים שאולים"

ב׳תשובה מבן המחבר ר' בצלאל ז"ל

ג׳ב"ה ג' אלול תש"ט

ד׳לכבוד הרב הנגיד כמוהר"ר סלימאן ששון הי"ו
לייטשוורת

ה׳ר.מ.נ.

ו׳אבא מרי הי"ו הטיל עלי לענות על שלוש השאלות ששאל כת"ר ממנו במכתבו האחרון. אף כי יודע אני בעצמי שאיני מבעלי תשובה, ובפרט להשיב למי שנהירין לו שבילי ההוראה כשבילי לייטשוורת ומדברי הפוסקים אין נסתר מנגד עיניו, עם כל זאת מפני מצות כבוד אב ואֵם הוכרחתי לבוא בשורותי אלה ואקוה כי ידינני לכף זכות.

ז׳א. שאלה: אם המוהל הסיר כל עור הערלה עד שלא נשאר במה לעשות פריעה, האם בזה יצא ידי חובת פריעה?

ח׳תשובה: הנה המוהלים הבקיאים והמומחים שהיו בסלוניקי היו עושים כן לכתחילה, שחותכים עור הפריעה יחד עם עור הערלה באופן שאין צורך בפריעה לא ביד אחת ולא בשתי ידיים, כאשר כתב השולחן גבוה בסי' רס"ד אות כ"ז. ועיין שם שכתב שראה בספר פרי האדמה ח"א פ"ב מהלכות מילה (הלכה ב, דף ל, ב) שערער על הנוהגים כן, והשיב על דבריו, וסיים דהמביא ראיה נגד המנהג הזה שצריך דוקא לפרוע מובילנא מניה לבי מסותא. וכל זה הוא לכתחילה, אבל בדיעבד וכפי שאלת כת"ר, גם הפרי האדמה מודה שיצא ידי חובת מילה ופריעה.

ט׳שוב ראיתי ששאלת כת"ר בעצמה נשאלה להגאון זרע אמת ח"ג סי' קל"ב. ובתשובתו כתב, דלא הבין מה הספק של השואל, דמה יוכל לעשות מחדש כיון שהוסר כבר עור הפריעה, אטו יחזור וידבקהו לעשות הפריעה בציפורן? ואם ספקו של השואל הוא אם נדמה זה לנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, הרי זה דמיון כוזב, דהתם הוא משום ערלה כבושה, כדאיתא בגמרא ובפוסקים. והאריך עוד למצוא טעם לספקו של השואל. ולעצם הדין מסיק, דהיכא דנחתך העור של הפריעה, דאף שלא נחתך ע"י ציפורן, ודאי אין צורך להטיף ממנו דם ברית. אך כל האמור, היינו דוקא לענין דיעבד, אבל לכתחילה ודאי נכון לעשות הפריעה בציפורן. ועיין שם בהגהת תלמידו שציין את ספר מכשירי מילה (פרק ד, אות מ) שהביא דברי השולחן גבוה והפרי האדמה הנ"ל.

י׳ועיין נמי בתשובת מהר"ם שיק חלק יו"ד סי' ר"מ, בדיבור המתחיל וא"כ, שכתב וז"ל: הנה לכאורה יש להסתפק דלפעמים עושה המוהל החיתוך ונחתך עמו גם עור הפריעה, אם זה מועיל. וכתב: הנה לא שמעתי מעולם פוצה פה ומצפצף דזה יהיה כמל ולא פרע, אע"ג דהפריעה נעשת ממילא והמוהל לא התכוון לזה והוה כמתעסק, אפילו הכי פשיטא לכולי עלמא דהוה מילה מעליותא, עכ"ל. ולא הזכיר מדברי הפוסקים הנ"ל⁷¹ראה הרמב"ם פ"ב מילה ה"ב מהדו' הר"י קאפח עמ' תרצג אות ו, שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' קנו, עמ' שטו, ובשו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סי' כב..

י״אב. שאלה: אם גוי מל את ישראל ופרע, עדיין צריך להטיף ממנו דם מילה או לא?

י״בתשובה: מרן השו"ע בסי' רסד סעיף א' סתם כלשון הרמב"ם (הלכות מילה פ"ב הלכה א) דאין צריך לחזור ולמול פעם שנית. ומור"ם בהגהה שם כתב: יש אומרים דחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית, והוא מהסמ"ג (עשין כח). ועיין בבית יוסף בסי' הנ"ל שכתב שמלשון הטור משמע דסבר שהסמ"ג חולק על הרמב"ם, אבל מלשון הסמ"ג עצמו לא משמע כן, שהרי כתב: אם מל הנכרי אין צריך לחזור ולמול ולחתוך מעט כי אם להטיף ממנו דם ברית. ועל פי זה אפשר לפרש דברי הרמב"ם ד"אין צריך לחזור ולמול שנית", היינו שאין צריך לחזור ולחתוך מעט, אבל אין הכי נמי צריך להטיף ממנו דם ברית, דלא עדיף מנולד מהול. וכתב עוד שגם רבנו מנוח כתב על דברי הרמב"ם: "אפשר להטיף דם ברית ע"י בן ברית". ועיין בשולחן גבוה דמשום זה תימה על דברי הרמ"א שכתב "ויש אומרים" כאילו הם חולקים, ואליבא דאמת אין כאן מחלוקת ע"ש. ועיין גט פשוט סי' קכ"ג (אות א) שכתב נמי דלדעת הרמב"ם נמי צריך להטיף ממנו דם ברית⁷²ראה שו"ת ישכיל עבדי ח"ז יו"ד סי' כח סע' א, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קא, שו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' כה..

י״גג. שאלה: האם יש מנהג שאם הביאו משקה לראובן לא ישתה ממנו שמעון וקורין לזה מים שאולים?

י״דתשובה: עיין פסחים קי"א ע"א: "ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו" ואחד מהן "השותה מים שאולין". ואמרינן שם: "לא אמרן אלא דשיילנהו קטן, אבל גדול לית לן בה, ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן אלא בשדה דלא שכיחי, אבל בעיר דשכיחי לית לן בה, ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושכרא לית לן בה". ועיין בן יהוידע למהרי"ח שם בפסחים שכתב דחששות אלו היו שייכים בימים קדומים ולא עתה⁷³וסיים שם הר' בן יהוידע: ועתה הסט"א נתמעטו אלו ג"כ, ורק לכתחילה טוב לחוש להזהר בזה..

ט״וזה מה שנלע"ד לרשום לכת"ר וכסא תורתו יגדל ויתנשא.

ט״זבכבוד רב

י״זבצלאל בן אאמו"ר
הרי"ן יצ"ו

י״חמילה שלא בזמנה ביום ששי

י״טתשובה (השאלה חסרה)

כ׳ב"ה, ירושלים, ר"ח שבט תשי"ז

כ״אלאחי יקירי אליהו ששון הי"ו

כ״בשלום וישע רב,

כ״גקבלתי מכתבך מיום ו' בטבת ש"ז ושמחתי לשמוע על שלומך הטוב.

כ״דאשר לשאלתך, תינוק שלא נימול בזמנו, אם מותר למולו ביום ששי, הדבר שנוי במחלוקת.

כ״היש אומרים שבשלושת הימים הראשונים למילה יש חשש סכנה, ולכן אין מלין לא ביום חמישי ולא ביום ששי כדי שלא יצטרכו לחלל השבת. ויש אומרים שאין חשש סכנה אלא ביום השלישי ולכן לא מלים ביום חמישי אבל מלין ביום ששי. אחרים אומרים שמשום מצוות מילה סומכים ומלין בכל ששת ימי המעשה לרבות חמישי וששי.

כ״ומרן ה"בית יוסף" ב"בדק הבית" סי' רס"ה⁷⁴צ"ל: יו"ד סי' רסב, וסי' רסח. כתב בשם התשב"ץ⁷⁵בתשובה ח"א סי' כא. שאין מלין ביום חמישי אבל מלין ביום ששי. בעל "שפתי כהן" באותו סימן⁷⁶סוף סימן רסו ס"ק יח, וראה פת"ש שם ס"ק טו. כתב שמלין ביום חמישי וביום ששי. לעומתם הכנה"ג⁷⁷או"ח סי' שלא הגה"ט, והחיד"א בברכי יוסף או"ח סי' רמח אות א ד"ה ולי. וביו"ד סי' רסב אות ב. והחיד"א כתבו שאין מלין לא בחמישי ולא בששי.

כ״זמשום כך, על כל מקום לנהוג כמנהגו, כי יש לו על מה לסמוך⁷⁸ראה שו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סי' כח, ובשו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' כג אות ה..

כ״חאני תפלה שה' יצליח דרכיך וכל אשר תעשה תצליח.

כ״טבברכה נאמנה,

ל׳יצחק נסים

ל״אמילה ע"י רופא גוי במקום שאין מוהל יהודי, והאם מותר כשישראל עומד על גביו?

ל״בשאלה

ל״גב"ה ירושלים ג' באב, תשט"ז, 11 ביולי 1956

ל״דלכבוד
הרבנות הראשית לישראל,
לידי המזכיר הראשי הרב א. וולגלרנטר,
ירושלים

ל״הר.נ.

ל״ור"ב הנני מעביר לכת"ר שאלה שנתקבלה אצלנו מחרבין בענין ברית מילה ע"ע נכרי.

ל״זהשאלה התקבלה אצל מר ז. ורהפטיג באמצעות חה"כ גב' דבורה נצר.

ל״חמר ז. ורהפטיג מבקש להמציא לו את תשובת הרבנות הראשית לישראל בהקדם כדי שנעבירה לשואל.

ל״טבכבוד רב

מ׳י. עציון

מ״אשאלה

מ״בלכבוד
הרב מוהר"ר וכו'

מ״גהיות כאשר בעירינו פה חארבין מוהל אין, והעולם כמנהגה, לאשה ישראלית נולד בן. מי ימול את הילד. פה יש רופא מומחה לרבות מנתח "חירורג" הידוע, אבל לא ישראל הוא. ואת מי לשאול אין, הרב דמתא כבר נפטר וגם המוהל נסע מזה. מעיין אנכי בספרים אשר מצאה ידי, מסכת ע"ז דף כו ע"ב, ושם נאמר: ועובד כוכבים לא ימול ישראל מפני שחשודים על שפיכת דמים, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדים על גבו, אבל בינו לבינו לא. ורבי מאיר אומר אפילו אחרים עומדים על גבו נמי לא, דזימנין דמצלי ליה סכינא ומשוי ליה כרות שפכה (שם). והתניא ר' יהודה אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה שנאמר ואתה את בריתי תשמור וגו', במאי עסקינן ברופא מומחה, דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אם היה מומחה לרבים מותר. רש"י שם: רופא מומחה לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה. תוספות, שם: ברופא מומחה, ואפילו אינו מומחה למילה לא מרע נפשיה בכל דבר שיתעסק בו. ועוד שם: אמר לו רבי יוסי: וכי היכן מצינו מילה מן התורה לשמה, אלא מל והולך עד שתצא נשמתו. עוד שם רש"י: אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר למהול והיינו לשמה. והרש"א תוס' בד"ה הרופא מומחה ואפילו אינו מומחה למילה וכו' עכ"ל. דליכא לפרוש דוקא הנעשה מומחה למילה דא"כ לא משכחת ליה דהיאך נתחזק להעשות מומחה למילה בב' פעמים הראשונים, הרי אסור למול. ועוד שם מהר"ם שם. רבינו חננאל. טור יורה דעה סי' רס"ד שם: אבל נכרי לא ימול כלל, וכתב הרמב"ם ואם מל אין צורך לחזור ולמול פעם שניה. ובספר המצות כתב שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. שם, ב"ח: אין מניחין לנכרי למול עד שיבא מי שכשר למול וכו'. פה בחארבין אם ימתינו עד שיבוא מי שכשר למול, ימתינו עד שיבא משיח.

מ״דטור יורה דעה, בית חדש, סימן רס"ד: הכל כשרים למול וכו' בפ"ב דע"ז דף כ"ו ע"ב קאמר דר"י וחכמים ור' יוסי כולהו ס"ל דמילה בנכרי כשרה אלא דלר"י כיון דחשודים על ש"ד וכו' וכו' יעמוד מראש עד סוף, ולסוף כתב שנכרי אסור למול.

מ״החכמת אדם, כלל קמ"ט סימן י"ב שם כתוב: אבל נכרי אפילו הוא מהול לא ימול כלל, דכתיב המול ימול ודרשינן המָל ימול.– היוצא לנו מדברינו שנכרי אסור למול מטעם הפסוק המל ימול ואתה את בריתי תשמור, אבל מה יהיה תורת הילד? מי ימול אותו? ואפשר אשר בעוד ימים יהיה עוד ילד למול.

מ״ואנכי איש פשוט ילוד אישה לא רב ולא בן רב, ליתן תשובה נכונה לא יכול, לכן אבקש מע"כ ליתן תשובה על השאלה שלי, אם מותר לנכרי מומחה רופא לרבים "חירורג" הידוע בעומד על גבו למול הילד, אנכי אהיה העומד על גבו. לא מכבר כובדתי אני להיות סנדק לילד בשעת מילה ופריעה, ואני מקודם עיינתי בהלכות מילה ופריעה וגם עיינתי בשעה שהמוהל עשה את המילה והפריעה. יען שיודע אני אשר כעת פה בחרבין אין מי שיעיין בתלמוד ובפוסקים והדבר נחוץ מאד, וגם אבי הבן אשר אנכי הייתי סנדק, רצה שהרופא הזה ג"כ יהיה בעת הברית יען כי הוא מנתח "חירורג" ידוע. הממשלה נשא פנים להדת והקהילה הישראלית, ואם אין לנו מוהל, אפשר שהממשלה ישאל לנו מה הוא זה הקהילה הדתית הישראלית שאפילו למול ילד אין לכם מי שימול. פה אפשר שצריך להתיר ע"פ הוראת שעה.

מ״זהקהילה שאלה אותי אם יכול הרופא הזה למול הילד, הוא יעשה המילה והפריעה ואני אהיה עומד על גבו? אני אמרתי להם: כפי אשר עיינתי בתלמוד ובפסקים, אני לא אוכל ליתן לכם תשובה נכונה, יען כי אני לא רב וגם סמיכה לרבנות אין לי. לכן שלחתי את השאלה הזאת לאחי היקר, והוא ישאל להרב או לרבנים מה יהיה תורת הילד. התשובה אבקש שיתנו לי בכתב להראות להקהילה.

מ״חממני הדורש
שלומכם וטובתכם

מ״טדוד נוסוביצקי,
חרבין, י' תמוז שנת התשט"ז, 1956

נ׳תשובה

נ״אח' אלול תשט"ז

נ״בלכבוד
ד"ר ז. ורהפטיג
סגן שר הדתות
ירושלים

נ״גמר ורהפטיג הנכבד,

נ״דהשאלה מקהילת חרבין שהועברה אלינו על־ידי כב': מכיוון שלא נמצא מוהל יהודי בקהילתם אם מותר למול על־ידי רופא כירורגי שאינו יהודי, ואם לאו, המותר אם ישראל עומד על גבו.

נ״ההיא הלכה פסוקה וברורה בהרמב"ם (הלכות מילה פ"ב ה"א), בטור ובשו"ע (סי' רס"ד) ובשאר הפוסקים שגוי פסול למול בן ישראל אפילו במקום שאין מוהל יהודי, ואף אם הגוי הוא עצמו נימול, שכל שלא נימול לשם גרות הרי הוא כלא נימול כלל, ומקור הדין הוא במסכת ע"ז (דף כז ע"א): "איתמר מנין למילה בנכרי שהיא פסולה, דארו בר פפא משמיה דרב אמר "ואתה את בריתי תשמור"⁷⁹בראשית יז, ט., וזרעך אחריך – ולא נכרי. ורבי יוחנן "המול ימול"⁸⁰שם, יג. וראה ט"ז יו"ד סי' רסד ס"ק ג, ובמה שכתב בזה המוהל הנכבד ה"ר מרדכי ששון בספרו הנד"מ "תורת הברית" פ"ד סע' ה, עמ' קכד. קרי המל ימול. מי שהוא מהול ימול אחרים".

נ״ואולם אם מל הגוי אין צריך לחזור ולמול שנית (הרמב"ם, הטור ושו"ע שם) וכתב ה"כסף משנה" דמה דס"ל להרמב"ם שאין צריך לחזור ולמול שנית כשמל הנכרי, הוא משום דמספקא ליה להרמב"ם אם הפלוגתא דרב ור"י הנ"ל, אליבא דידהו פליגי היינו שהם עצמם סבורים שהמילה פסולה בגוי וממילא כן יש לפסוק, או שמא הם עצמם סבורים שמילה ע"י גוי כשרה, ונחלקו בטעמו של רבי יהודה הנשיא הסובר שמילה ע"י נכרי פסולה. לפיכך פסק הרמב"ם שלכתחילה אין לתת לנכרי למול כלל אלא שאם בדיעבד מל, אין צריך לחזור ולמול שנית.

נ״זאשר לשאלה השניה אם מותר לתת לו למול כשישראל עומד על גבו, הנה מסתמות דברי כל הפוסקים נראה ברור דלא מהני גם כשישראל עומד על גבו, אולם מדברי בעל "המאור" שם⁸¹ח ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ואם יש., משמע שאם אין מוהל ישראל מותר למול ע"י גוי כשישראל עומד על גבו, אלא שדבריו צריכים עיון. דהרי רב ורבי יוחנן פסלו המילה ע"י גוי בכל גוונא וילפי מקראי כנ"ל. וכבר העירו על דברי בעל "המאור" בזה כמה פוסקים, עיין שיירי כנסת הגדולה, הגהות הטור סי' קנ"ה אות ד'. ואפשר דמה דמספקא ליה להרמב"ם אם רב ורבי יוחנן נחלקים אליבא דידהו או אליבא דרבי יהודה הנשיא, פשיטא ליה לבעל המאור שפלוגתם אליבא דר"י הנשיא והם עצמם ס"ל דהמילה ע"י נכרי כשרה, ומשום כך מתיר ע"י ישראל עומד על גבו.

נ״חהיות וכפי שכבר כתבנו דמדברי כל הפוסקים נראה ברור שאינם סוברים כן, לכן חלילה לתת לגוי למול בר ישראל, ועיין ב"ח סי' רס"ד. ואם כבר מל ופרע הנכרי את בר ישראל היש צורך בהטפת דם ברית אם לאו? הטור כתב בשם הסמ"ג, שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית, ועיין ב"בית־יוסף" (שם) כתב שגם דעת הרמב"ם כן הוא. ומה שכתב הרמב"ם שאין צורך לחזור ולמול שנית, היינו לומר שאין צורך לחזור ולחתוך מעט, אבל להטיף ממנו דם ברית צריך.

נ״טאמנם "המאירי" במסכת שבת דף קל"ד ע"ב כתב, "הואיל ואין כאן ספק ערלה כבושה אין צריך כלום", אלא שרוב האחרונים הצריכו הטפת דם ברית, וכן יש לפסוק⁸²ראה בשו"ת שאגת אריה סי' נד, הובא בפת"ש שם ס"ק ו, שו"ת ישכיל עבדי ח"ז יו"ד סי' כח אות ה, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קא, שו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' כה, ובמה שכתב ר' בצלאל בן הרב זצ"ל בענין זה, לעיל סימן א, עמ' <ov>..

ס׳בכבוד רב,

ס״איצחק נסים

ס״במילת ילד שלא ברצון ההורים; שחיטת בהמות כשלא מסכימים שינוקרו

ס״גשאלה

ס״דאם ירצה ה'
י"א סיון תשל"א

ס״הלכב' הרב הראשי לישראל
הרב נסים שליט"א

ס״והריני מבקש מה' יתברך ברחמיו ובחסדיו הרבים יחון וירחם את כל עם ישראל המצפה לגאולת משיח צדקנו במהרה אכי"ר ובתקוה שמכתבי ימצא כב' בקו הבריאות טוב ושלם אכי"ר.

ס״זהנה נתמנתי כאן בסנגפור כרב שוחט ומוהל וכו'.

ס״חוהגעתי לכאן ומצאתי שכל (במלואם) היהודים כאן מחללי שבת בפרהסיא.

ס״טואולי יש אשה אחת שרק בטלפון מדברת אבל השאר כשרה.

ע׳השאלה: מה עלי לעשות? אני שוחט כבשים, והיהודים אינם שומעים לי ורוצים ולוקחים החלק האחורי ללא ניקור, כי אין מנקר כאן. יש גם אבות (הורים) למז"ט התווסף בן אצלם ולא נותנים הבן למולו וממתינים. מה לעשות בזה?

ע״אאנא במהרה תשובתו

ע״בבברכה

ע״גיוסף אליישר

ע״דבקצרה שאלותי

ע״ההערה: קשה מאד להחליט בנידון

ע״ושתי השאלות האם למולו בכח להם, או לנסות ולהמשיך לשון רכה?

ע״זומה ענין השחיטה, האם אני יכול לסרב לשחוט גסות בגלל כך?

ע״חאו שמא עלי להתרחק מסנגפור?

ע״טאנא כב' יפסוק

פ׳תשובה

פ״אב"ה. ירושלים,
כ"א בסיון התשל"א

פ״בלכבוד
הרב אליישר שליט"א
סינגפור.

פ״גשלום וישע רב,

פ״דמכתבו מיום י"א בסיון ש.ז. הגיע ללשכתנו ואנו מצטערים על המצב המתואר בו. הורני כב' הרב הראשי שליט"א להשיבו כדלהלן:

פ״הבענין המילה, אם ההורים לא מאמינים במצות המילה ומסרבים למול את בנם, אין למול אותו בחוזקה, והם עוונם ישאו⁸³עדה"כ ויקרא כ, יט. במדבר יח, כג..

פ״ובענין השחיטה, אם כב' שוחט מומחה ומוסמך, צריך לשחוט הכבשים להציל את הציבור על כל פנים מאיסור נבלה⁸⁴ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן נה, שו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' ג, ושם אות ד מדברי שו"ת הר צבי יו"ד סי' יט, ומקורם מדברי הנצי"ב בשו"ת משיב דבר יו"ד סימן מג-מד., ולהוסיף להוכיח אותם למצוא מנקר, או שישלחו אחד מהם למקום שאפשר ללמוד ניקור ויציל אותם מאיסור חמור של אכילת חֵלב. בינתיים תמהים אנו איך כב' עושה, האם חלילה אוכל בלי ניקור כמוהם?

פ״זבענין עזיבתו את המקום, אם הציבור יהיו מוכרחים להביא רב אחר מוסמך במקומו שאליו ישמעו, אם כך, ודאי צריך לעזוב.

פ״חבכבוד רב,

פ״טהרב שלמה דנן
מנהל הלשכה

צ׳תגובת השואל

צ״אאבינו שבשמים שלח רפואה שלמה וישועה ממקורות ישועות והרפואות להרב נסים הראשל"צ אכי"ר.

צ״באם ירצה ה'

צ״גלכב' הרב הראשי לישראל שליט"א
הרב נסים
ומנהל הלשכה דנן, ה' ישמרכם ויחיכם אכי"ר.

צ״דהריני מאשר קבלת מכתבכם מיום כ"א סיון תשל"א בשמחה ובתודה על הפסק היפה והנחמד.

צ״האין בי לשלם⁸⁵ואולי: לשלח. לנקר מהקהילה.

צ״ואפילו לי לא מרשים לנקר. חבל על המשקל, כך אומרים.

צ״זתימה ופליאה רבה על תמיהתכם בנידון אכילתי בבשר. לעניות דעתי משיב: האם לא מספיק עופות? האם לא מספיק פירות וירקות? האם לא מספיק פירות יבשים? וכי מוכרח בשר?

צ״חאגב הנני אדם שאינו אוכל בשר, וחיי רוב הזמן על פירות וירקות.

צ״טמר דנן הנכבד כאשר הייתי בצרפת בעיר ננסי NANCY היכרתי משפחה דנן. אמור לי אם קשורים אליך (הם היו מפָס).

ק׳בברכה ותודה,

100

ק״איוסף אליישר

101

ק״בקריאת השם "אליהו" ע"ש אחי האם שנפל, כאשר שם האב "שמעון אליהו"

102

ק״גשאלה

103

ק״דלרב הראשי לישראל הרב נסים שלום!

104

ק״היש לי משאלה אליך ואקוה שתענה לי עליה.

105

ק״וובכן הבעיה היא כך.

106

ק״זאני בהריון ועומדת ללדת, אבל לי ולבעלי יש בעיה חמורה במתן השם לילד, אם זה יהיה ילד, על כן רוצה אני להקדים תרופה למכה.

107

ק״חלי נפל אח במלחמת ששת הימים ומאד הייתי רוצה לקרוא לילדי בשמו, אבל לבעלי יש שני שמות בתעודת לידה. האחד שמעון, שכך גם קוראים לו כולם ומכירים אותו בשם זה. וגם אליהו, שהוא שם אחי ושלא מכירים אותו בשם זה. האם מותר לי לקרוא לילדי אליהו?

108

ק״טאני מקוה שתענה לי במהרה על הבעיה הזאת שמטרידה אותי מאד ושאני עומדת ללדת בכל רגע.

109

ק״יבתודה מראש,

110

קי״אעליזה כהן

111

קי״בתשובה

112

קי״גב"ה. ירושלים,
ל' בתשרי התש"ל

113

קי״דלכבוד
הגב' עליזה כהן
בת־ים

114

קי״הגב' נכבדה,

115

קי״וכב' הרב הראשי קיבל מכתבך בענין שם לבן – אם יוולד בן.

116

קי״זכיון ששם בעלך הוא אליהו אין לקרוא לבן בשם אליהו, אבל אפשר לתת לו שם אחר שהוא מאוד דומה בהיגויו ובאותיותיו כמו: אליהוא. אם תיוולד בת תוכלי לקרוא לה בשם: אלה, אילה וכדומה⁸⁶ראה ספר "חסידים" סי' תס, והחיד"א שם הוסיף שלכל המנהגים אין לקרוא בנו בשם עצמו בחייו ושהדבר זר בעיניו לעשות כן. אמנם מנהג תימן בדרך סגולה לכל מי שלא התקיימו בניו, שיקרא לבנו על שמו בחייו, שכן העיד בספר "אבן ספיר" ח"א (נא ע"א), הובא בשו"ת יבי"א ח"ה יו"ד סי' כא. ובספר טעמי המנהגים עמ' תקע כתב סגולה למי שמתים בניו לקרוא בנו בן ציון. וראה עוד להחיד"א בספרו שם הגדולים קונטרס אחרון אות ב סק"א, ובספר יפה ללב ח"ג יו"ד סי' רסה ס"ק ז, שו"ת אגרות משה ח"ב יו"ד סי' קכב, ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרח. וראה לה"ר מרדכי ששון מגדולי המוהלים הי"ו בספרו הנד"מ "תורת הברית" פי"ב שהביא מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים על קריאת שֵם לתינוק ועל הזהירות הראויה בזה..

117

קי״חכב' הרב הראשי מאחל לך לידה קלה שתהנו מפרי בטנך ותרוו ממנו אושר ונחת כל הימים.

118

קי״טבכבוד רב,
המזכירות

119

ק״כקריאת שם לבת על שם אחותה שנפטרה

120

קכ״אשאלה

121

קכ״בב"ה
כ"ו סיון תשל"ב

122

קכ״גהרב הראשי נסים
ירושלים
ישראל

123

קכ״דשאלה בנוגע למנהג ספרד

124

קכ״המתה בגיל ארבע בת במשפחה. אם ירצה ה' תולד בת, האם מותר לפי מנהג ספרד לתת לה את שמה של הבת הראשונה?

125

קכ״ושבתי מרגוליס.

126

קכ״זתשובה

127

קכ״חב"ה. ירושלים,
י"ג באלול התשל"ב

128

קכ״טלכבוד
מר שבתי מרגוליס
ניו־יורק.

129

ק״לא.נ.,

130

קל״אמכתבך מיום כ"ו בסיון ש"ז הגיע ללשכתנו. אנו מצטערים על האיחור בתשובה הנובע מטעמים טכניים.

131

קל״בהורני כב' הרב הראשי להשיבו כי מותר לקרוא את שם הבת שתיוולד ע"ש בת שנפטרה, וראוי להוסיף לה שם אחר⁸⁷ראה להחיד"א בספרו "דבש לפי" מע' ש אות כ, ובטעמי המנהגים עמ' קה, ושם עמ' תקנה, כף החיים (סופר) יו"ד סימן קטז אות קלה, בשם הגר"א שכך אמר לבתו שהיו בניה מתים כשהם קטנים, שתקרא שם הנולד כשם אחיו המת ותוסיף לו שם אחר שיקרא בו ראשון, ונתקיים הבן. ראה בספר "תורת הברית" הנד"מ פי"ב סע' יד עמ' שיח הע' כז..

132

קל״גבכבוד רב,

133

קל״דהמזכירות

134

קל״הבכור שנולד אחרי פטירת אביו – האם אימו, סבו או בי"ד יכולים לפדותו?

135

קל״ותשובה (השאלה חסרה)

136

קל״זב"ה ד' בשבט התשי"ט

137

קל״חלאחי יקירי ששון הי"ו,
שלום וישע רב,

138

קל״טקיבלתי את מכתבך מיום כ"ו לחודש העבר והנני מתפלא על שהנך כותב שלא קיבלת את מכתבי, בטח הגיעו אליך אחרי כן.

139

ק״מבדבר שאלתך בדין בכור יתום שנולד אחרי מות אביו, אם אמו חיבת לפדותו?

140

קמ״אבש"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף ב' מבואר שאין האשה חיבת לפדות את בנה לפי שהיא אינה חייבת בפדיון דכתיב "כל בכור בניך תפדה" – בניך ולא בנותיך. ולא רק שאביה אינו חייב לפדותה אלא גם היא עצמה כשתגדל אינה חייבת לפדות עצמה, ולכן אין היא פודה את בנה⁸⁸ראה קידושין כט ע"א, הרמב"ם פי"א מהלכות בכורים ה"ב..

141

קמ״באם אבי האב או הבית דין יכולים לפדותו?

142

קמ״גהנה בזה יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים מערכה מול מערכה וכתב הרב "יפה ללב" שבני ירושלים הקדמונים הסכימו שאין פודין אותו, לא הבית־דין ולא אבי האב, אלא כשיגדל הוא חייב לפדות עצמו וצריכים לעשות לו איזה מזכרת שעל ידה ידע שהוא חייב לפדות עצמו⁸⁹והוסיף שם ה"ר בעל יפה ללב וכתב בשם מהר"ר יצחק חזן: וכן עשינו הלכה למעשה באזמיר בחשון התקצח וכו'. וראה עוד ט"ז יו"ד סי' שה ס"ק יא, והש"ך שם וס"ק כ, פת"ש שם ס"ק כא, ובהגה שם סע' טו בשם מהרי"ל, שו"ת הר צבי יו"ד סי' רמב..

143

קמ״דכתבתי לך בקיצור ובמהירות כפי בקשתך והנני מאחל לך בריאות שלימה והצלחה וכל טוב.

144

קמ״הבברכה רבה,

145

קמ״ויצחק נסים.

146

קמ״זהפילה באמצע החודש השלישי ואין ידוע מה הפילה – מה דין הבא אחריו לעניין בכורה?

147

קמ״חשאלה

148

קמ״טב"ה היום י"ז כסלו תשט"ז

149

ק״נלדזיו ליה שלם כבר בתיה, מפליא עצה מגדיל תושיה, רבה דעמיה מדברנא דאומתיה הרב הראשי לישראל ראשון לציון מעכת"ר הרב רבים אי"ת ור"ת אנ"סלו

150

קנ״איורנו רבינו

151

קנ״בבאשה שהיתה מעוברת בערך חדשים וחצי והפילה ולא נודע מה הפילה. היות והפילה בבית חולים. מה יהיה משפט הנער הנולד אחרי כן

152

קנ״גהאם הוא נקרא בכור לכהן או לנחלה או לאו

153

קנ״דותשובתך אמ"ת,

154

קנ״הוברכות יעטה מורה

155

קנ״ובכבוד רב

156

קנ״זה' יחיה עומיסי הי"ו
גר ברל"ץ שכונת אביבה רחוב סמילנסקי מס' י"ח

157

קנ״חתשובה

158

קנ״טכ כסלו תשט"ז
הר' יחיה עומיסי יצ"ו
ראשון לציון

159

ק״סא.נ.,

160

קס״אהורני כב' הרב הראשי להעביר אליו את תשובתו לשאלת כב' בדבר אשה שהפילה לאחר חדשיים וחצי להריונה ולא נודע אם הנפל היה מרוקם אם לאו, הדין הוא שהבא אחריו יש לפדותו ללא ברכה.

161

קס״בבכבוד רב,

162

קס״גיצחק שוקרון.

163

קס״דהפילה ביום ה־82 ורופא מעיד שהעובר היה חי עד סמוך להפלה – האם פוטר את הבא אחריו מפדיון? יהודי שהמיר דתו כדי להינצל וחי עם נכרית, ומבקש לחזור ליהדות כדי להיקבר בקבר ישראל – האם לקבלו?הפילה ביום ה-82 – האם הבא אחריו פטור מבכורה? קבלת מומר שחי עם נכרית

164

קס״השאלה

165

קס״וי"ט כסלו תשכ"ח

166

קס״זלכבוד
הרב הראשי לישראל
הראשון לציון
מוהר"ר יצחק נסים שליט"א
ירושלים

167

קס״חשלום וברכה רבה,

168

קס״טאבקש סליחת מעכ"ת אם אטריחו בשתי שאלות הלכתיות בהן מסופק אני איך לנהוג.

169

ק״עבנולד אחרי הנפלים, עד אימתי חוששים לשמא לא נתרקמו איבריו? אשה שהפילה ליום ה־ 82 לטבילתה ולא פתחו את השליה, אך יש עדות הרופא שהעובר היה חי עד לפני ימים אחדים במעי אמו, האם פוטר את הבא אחריו?

170

קע״איהודי נשוי עם נכרית, ובניו נכרים, שהמיר את דתו בזמן המלחמה בתקווה להנצל, ומבקש היום לחזור ולהאחז בעם ישראל כדי להקבר בבית הקברות היהודי, וטוען שמעולם לא חשב להנתק מעמו, למרות שנשא נכרית, ומביא אסמכתא לדבריו מזה שאחרי המלחמה ועד היום בקר בכל חג בבית הכנסת וצם ביום הכפורים, ויש עדים לכך, מה דינו? האם דוחים אותו מפני אשתו הנכרית, או בכל זאת מקבלים אותו ומצריכים אותו טבילה דרבנן ומתעלמים מהעובדה שימשיך לחיות עם אשתו הנכרית? ואולי יש לצרף לדיון את העובדה שהוא היום בן 72?

171

קע״באהי' אסיר תודה למעכ"ת אם יואיל בטובו להמציא לי תשובה לשתי השאלות הנ"ל, להן אני צריך לענות בהקדם.

172

קע״גבתודה רבה למפרע ובברכה רבה לכ' ולבני ביתו לקראת חג החנוכה, שיזכה לשמוח באור החג הישועה האמיתית בבנין ירושלים עיה"ק ובית תפארתנו בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

173

קע״דמכבדו ומוקירו

174

קע״הר. בונפיל

175

קע״ותשובה

176

קע״זב"ה. ירושלים,
ו' בטבת התשכ"ח

177

קע״חלכבוד
הרב ד"ר ר. בונפיל יצ"ו
מ"מ הרב הראשי למילאנו
איטליה.

178

קע״טשלום וישע רב,

179

ק״פקבלתי מכתבו מיום י"ט בכסלו ש.ז. והנני להשיבו:

180

קפ״אבענין הנפל, אין הדבר תלוי במספר הימים אלא בשאלה אם הנפל היתה בו דמות אברים, או אבר או עצם. אם כן, הבא אחריו אין פודים אותו, ואם לאו – פודים אותו⁹⁰ראה הגה יו"ד סימן שה סע' כג בשם מהרי"ק שורש קמג, ושם בפת"ש ס"ק כט..
בנידון שאלתו, שהרופא, כביכול, קובע שהעובר היה חי עד לפני כמה ימים במעי אמו – נראה הדבר מוגזם. עכ"פ הבא אחריו צריך לפדות אותו בלא ברכה. ראה "חיים שאל" להחיד"א חלק שני סימן טו"ב, וכן "נשמת כל חי" להרב פלאג'י חלק ראשון סימן ס"ג ו־ ס"ד⁹¹ראה בספר נהר מצרים הלכות פדיון הבן סע' א (קכח ע"ב), שו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' כו..

181

קפ״בהיות והמומר עומד להישאר קשור בה, בנכרית, ובודאי גם תאכיל אותו נבלות וטרפות וכו' – אין שום תקנה לקבלתו – אם לא יפרוש מכל אלה. ברם, כיון שהוא טוען שמבקר בבית־כנסת וצם ביום הכיפורים, לאחר מותו יכולים לקבור אותו בבית־קברות יהודי, מן הצד, אם יצווה שזה רצונו.

182

קפ״גבכבוד רב,
יצחק נסים

183

קפ״דמכתב נוסף

184

קפ״הט"ז טבת תשכ"ח

185

קפ״ולכבוד
הרה"ג מוהר"ר יצחק נסים שליט"א
ראשון לציון
רב ראשי לישראל
ירושלים עיה"ק

186

קפ״זשלום וברכה רבה,

187

קפ״חחן חן למעכ"ת על תשובתו המהירה מיום ו' בטבת. באמת אחרי שלחי את השאלה הצלחתי לברר, בענין הפדיון, כי לא נכון הי' שלא פתחו את השליה, כי באמת פתחו אותה וראו שהעובר היה שלם ונתרקמו אבריו, רק לאשה אמרו שלא פתחו כדי שלא לצער אותה. לכן החלטתי במקרה זה לפטור את הבא אחריו. מכל מקום תשובתו תהי' לי למאור עינים להבא.

188

קפ״טבאשר למומר אעשה כדברי מעכ"ת.

189

ק״צברגשי תודה עמוקים ובכל הכבוד וההוקרה

190

קצ״אמכבדו ומוקירו
ר. בונפיל.

191

קצ״בברכת שהחיינו על פדיון הבן, כשכבר בירך שהחיינו בברית?

192

קצ״גשאלה

193

קצ״דב"ה, יום ג' שיתסר אדר שתכ"ג חיפה יע"א

194

קצ״ההחיים והשלום לנופך ספיר ויהלום
ה"ה גאון עולם פאר הדור מרא דארעא ישראל
כקש"ת מהר"י נסים שליט"א

195

קצ״ואחרי דרש"ה דמר ניהו רבא דעמיה

196

קצ״זהנני בזה לבקש את כבוד הדר"ג להשיבני איך לנהוג עם ברכת שהחיינו מטעם אבי הבן אחרי שכבר בירך בברית מילה שהחיינו.

197

קצ״חבש"ע יו"ד רס"ה פוסק הב"י שבכל מלכות (ישראל) [ישמעאל] נוהגים כרמב"ם ועל כל מילה ומילה מברכים שהחיינו, אבל מפדיון הבן אין רמז בהרב"י איך לנהוג. הרמ"א בסי' הנ"ל מביא דעת הראבי"ה כשמל בעצמו מברך על המילה שהחיינו ולא על הפדיון, וממשמעות לשון הרמב"ם בה' ברכות פי"א הל' ט' שמדמה מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה כל עת למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מצות מילת בנו ופדיון הבן לסוכה ולולב, כותב במילת בנו ופדיון הבן מברך עליה שהחיינו בסוכה ולולב מברך עליהן, משינוי לשון עליה – לעליהן משמע לכאורא שעל המילה והפדיון מברך רק שהחיינו אחת.

198

קצ״טלכן נפשי בשאלתי שילמדנו רבינו איך לנהוג, אבל להסתפק בהשחיינו שבירך אבי הבן על המילה או לברך שנית על הפדיון.

199

ר׳אני משתחוה מרחוק מול הדר"ג ואחוי קידה

200

ר״אשלמה יעקובוביץ'

201

ר״ברח' בן־יהודה 5, חיפה

202

ר״גתשובה

203

ר״דב"ה, י"ט אדר התשכ"ג

204

ר״הלכבוד
ה"ר שלמה יעקובוביץ' יצ"ו
רחוב בן־יהודה 5
חיפה

205

ר״ושלום וישע רב,

206

ר״זאשר שאלת אם יש לברך שהחיינו על הפדיון.

207

ר״חבש"ע יו"ד סי' ש"ה ס"י כתב מרן מפורש לברך שהחיינו בשעת נתינת הפדיון לכהן. ומשמע מסתמות דבריו שלעולם מברך שהחיינו על הפדיון אף אם הוא מברך שהחיינו על המילה⁹²ראה בבלי סוף פסחים קכא ע"ב, תוס' סוכה מו ע"א ד"ה העושה סוכה (השני), הרמב"ם פי"א מהלכות בכורים ה"ה, שו"ת הרשב"א ח"א סימן שלח, הר"ן סוף פסחים כז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה רבי שמלאי..

208

ר״טואף מי שלא נוהג לברך שהחיינו על המילה, אם טעה ובירך שהחיינו על המילה, כתב בעל ערוך לנר בשו"ת בני ציון סי' ק"ז שאעפ"כ צריך לברך שהחיינו על הפדיון ע"ש.

209

ר״יבכבוד רב,

210

רי״איצחק נסים

211

רי״בקריאה ליהודי ארגנטינה להימנע מאימוץ ילדים שאין ידוע מי הוריהם (מחשש לממזרות)

212

רי״גשאלה

213

רי״דר"ח תמוז תשכ"ב

214

רי״הלכ' הדיין המצוין הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים הראש"ל והרב הראשי לישראל מני"ר כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א

215

רי״ואחדש"וט בכבוד הראוי להדרת כת"ר, עוד פעם הנני נאלץ לרגל צו השעה להטריח את מני"ר שליט"א בדבר של עתה, ואדוני כמלאך האלקים לקדם תרופה למכה ושכמ"ה.

216

רי״זהנה לצערנו הרב פשׂתה המשׂפחת בימים האחרונים בין חוגי הבעלי בתים חשוכי בנים לקנות להם, ע"י סרסורים שונים, ילדי זנונים המזייפים ורושמים אותם בהממשלה על יחס שלהם, ובכן בכדי לעצור בעד המגפה הזאת, אחלה פני"ק כי יואיל בטובו לתת הצהרה גלויה בשם הרבנות הראשית, כי ילדים כעין אלה היות ואין ידועים הוריהם, הם נחשבים כספק ממזרים ואסורים לבוא בקהל הם וצאצאיהם עד סוף כל הדורות, וכל המספחם אל ביתו הוא מכשיל את הרבים וכו' וכו'.

217

רי״חסמוך לבי נכון ובטוח כי הצהרה כזו תחסום את הדרך בפני הקונים והסרסורים שלא יוסיפו לחטוא עוד.

218

רי״טבתקוה לתשובתו הרמתה ובדרישת סליחה על הטרחות שאני מטריח למני"ר פעם בפעם, הנני דשו"ט בכבוד והערצה.

219

ר״כיצחק משה שחיבר ס"ט,

220

רכ״אבואנוס איירס

221

רכ״בתשובה

222

רכ״גב"ה, ט"ז תמוז התשכ"ב

223

רכ״דלכבוד הרה"ג כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א,
רב ראשי בארגנטינה

224

רכ״הר.נ.,

225

רכ״ורצוף בזה הנני שולח לכת"ר את הקריאה למעוניינים באימוץ ילדים כפי בקשתו, שמח אני על עמידתו בפרץ ועושה כל מה שביכולתו לגדור בקעות, יישר כחו וחילו.

226

רכ״זבמכתבו הקודם כתב כת"ר כתבות של אנשים אמידים כדי שאפנה אליהם בבקשת עזרה לביהמ"ד. לשעבר גם הרב פינק יעצני על כך, ולא שמעתי לעצתו, משום שאין זה דרכי, ולא נסיתי באלה. כיום שמצב החמרי של ביהמ"ד קשה מאד, מאלצני לצאת מגדרי, בתקוה שמעכ"ת יהיה מוכן להשפיע עליהם שימלאו את בקשתי.

227

רכ״חברגשי כבוד ויקר,

228

רכ״טיצחק נסים

229

ר״לקול קורא

230

רל״אב"ה י"ד בתמוז התשכ"ב

231

רל״באל אחינו היקרים יצ"ו אשר בערי ארגנטינה

232

רל״גשמועה שמענו – שנמצאים בקהלותיכם בין חשוכי הבנים, שרצונם לאמץ להם ילדים. מרוב תשוקה לילד אין הם חוקרים ודורשים על מוצאו של הילד ומי המה הוריו, אלא נפתים למתווכים ולוקחים כל ילד אשר יוצע על־ידם.

233

רל״דכבר הפליגו חז"ל (במסכת מגילה ובמסכת סנהדרין⁹³מגילה יג ע"א, סנהדרין יט ע"ב.) בשבח מגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, ואמרו שמעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, ונחשב לו כאילו קיים מצות פריה ורביה, שהיא מצוה ראשונה בתורה.

234

רל״הכוונתם של האנשים האלה הרוצים לאמץ להם ילדים היא, איפוא, רצוייה, אולם אין מעשיהם רצויים, כי אם חלילה יכשלו בבן זנונים וכו', הרי יהיה כל עמלם בטיפוח ילד שכזה לשוא. מלבד זה ידוע שטבע המוליד ותכונותיו ביולד⁹⁴נראה דצ"ל: בילוד. ראה להרב כלי יקר בראשית א, ו. על הפסוק יהי רקיע וז"ל: ... ועל הרוב נמצא טבע המוליד בנולד. וראה שו"ת אגרות משה יו"ד סימן קסא־קסב עמ' שכב, ושם ח"ג סי' קד עמ' שמו., וכל שלא יודעים מי הם הוריו, הרי הילד עלול להיות לרועץ למגדליו, ואין צריך לומר שמכשולים הלכתיים בדיני נישואים עלולים להגרם כאשר יגדל.

235

רל״ומטעמים אלה ועוד טעמים אחרים שאי אפשר להעלותם על הכתב, אנו פונים אליכם בעצה נאמנה להיזהר ולהשמר מלקחת ילד מבלי בדיקה והוכחה ברורה שהורתו ולידתו כשורה ולא בעבירה, ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב⁹⁵ראה בספר "שבט מיהודה" יו"ד סימנים לב, לד, עמ' קסה, קסז על אימוץ ילדי נכרים, מאת הרא"י אונטרמן, הרב הראשי (הוצאת אריאל ירושלים תשנ"ג)..

236

רל״זיצחק נסים, ראשון לציון, הרב הראשי לישראל, ונשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל

237

רל״חדרך תקפה הלכתית להעניק לילד מאומץ זכות ליטול בירושת המאמץ

238

רל״טשאלה

239

ר״מירושלים, כ"ב בתמוז, תשט"ז, 1 ביולי, 1956

240

רמ״אלכבוד, הרב הראשי, ראשון לציון, ר' יצחק נסים,
הרבנות הראשית
ירושלים

241

רמ״באדוני הרב,

242

רמ״גבהמשך לשיחתנו מיום אתמול בבית שר הדואר, הד"ר בורג, אני מתכבד לחזור בזה על השאלות, נושא שיחתנו:

243

רמ״דהאם מוסמך בית דין להעניק בצו־אימוץ זכות לילד המאומץ ליטול בירושת המאמץ, כאילו היה בנו שנולד לו?

244

רמ״ההאם יכיר בית דין הדן לפי דיני ישראל בזכות הירושה של ילד מאומץ, לאחר שבית משפט מחוזי קבע בצו האימוץ שזכות זו תהיה לו, למאמץ?

245

רמ״ואחזיק טובה לכת"ר יואיל בטובו להשיב לי על השאלות הנ"ל.

246

רמ״זבכבוד רב ובהוקרה,
ש.ז. חשין
מ"מ נשיא בית המשפט העליון

247

רמ״חתשובה

248

רמ״טכ"ה תמוז תשט"ז

249

ר״נלכבוד
ד"ר ש.ז. חשין
מ"מ נשיא בית המשפט העליון
ירושלים

250

רנ״אד"ר חשין הנכבד,

251

רנ״בהנני מתכבד להשיב על שאלותיו בסוגית אמוץ ילדים, ועל ראשון ראשון.

252

רנ״גדין הוא שרשאי אדם לעשות בנכסיו כטוב בעיניו וליתנם במתנה לכל שירצה, כשהוא בריא ע"י קנין וכשהוא שכיב־מרע אף שלא ע"י קנין. אלא שרשאי הוא לעשות זאת בלשון מתנה ולא בלשון ירושה. שהלכה מפורשת ומוסכמת היא שאין אדם יכול להוריש מנכסיו כלשהו למי, שלפי חוקי התורה, אינו "יורש".

253

רנ״דהלכה זו נפסקה בש"ס ובפוסקים⁹⁶בבלי ב"ב קכו ע"ב, הרי"ף שם נה ע"ב, טור ושו"ע חושן משפט סי' רפא סע' א, וסע' ז. והרמב"ם⁹⁷פ"ו הלכות נחלות ה"א, וה"ה. מסכמה כך: "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו... לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט. לומר שחוקה זו לא נשתנית ואין התנאי מועיל בה. בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב־מרע, בין על פה ובין בכתב – אינו מועיל".

254

רנ״הברור, איפוא, שאין בית־דין מוסמך ליתן צו המנוגד להלכה. הפתרון לשאלה זו הוא שבצו האימוץ לא ישתמשו בלשון ירושה אלא בלשון מתנה, כגון דא: הילד המאומץ יקבל במתנה חלק מירושת המאמץ כאחד מבניו.

255

רנ״ומהאמור לעיל יש להסיק ברורות שאין בית־דין, הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו־אמוץ, שבו ניתנה זכות ירושה למאומץ ע"י בית משפט מחוזי. העומד בסתירה לחוקי התורה.

256

רנ״זאמנם יש מן הפוסקים אשר דנו בשאלה זו מן הטעם של "דינא דמלכותא דינא"⁹⁸ראה ב"ק קיג ע"א, והרמב"ם פ"ה גזלה ואבדה הי"א, והט"ו. טור ושו"ע חו"מ סי' שסט סע' ו וסע' ח.. אך מסקנתם היתה שאין להתחשב במקרה דנן בטעם זה. ראה שו"ת "גבעת־עולם" סי' י"ז⁹⁹ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קט הובא בב"י חו"מ סוף סי' כו, ובש"ך שם סי' עג ס"ק לט..

257

רנ״חכמובן כל השקלא וטריא הזאת אין לה ענין במדינתנו כיום, שכן הכלל הזה אינו יכול להיות מחייב במדינה שיש בה שלטון יהודי רבוני וששופטיה אינם שופטים לפי דיני ישראל¹⁰⁰ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרלז, וח"ב סי' קלד, אנציקלופדיה תלמודית כרך ז עמ' שז..

258

רנ״טלפיכך, אין בית־דין הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו אמוץ כזה.

259

ר״סבכבוד רב ובהוקרה,

260

רס״איצחק נסים

261