לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק ב, שער יד; זכרון השואהLaKelal VeLaPerat, Volume II, 14 The Holocaust

א׳מקום קבורת אפר קדושי השואה שהובא לארץ ישראל

ב׳תשובה (השאלה חסרה)

ג׳ב"ה, כ"ט בניסן התשי"ז

ד׳הנדון: אפר הקדושים

ה׳בזמן האחרון הובאה לארץ מפולין כמות של אפר מאפרם של קדושי השואה הי"ד, ונתעוררה השאלה היכן יש לטמון אפר זה.

ו׳לאחר שעיינו בשאלה זו הגענו לכלל המסקנה דלהלן:

ז׳היות ואפר הקדושים שהועבר ארצה לפני כן הוטמן בפומבי בהר־ציון, מן הראוי שהאפר הנדון יובא אף הוא לקבורה בהר־ציון, בכדי למנוע פיצול במקומות הקבורה ולאפשר ריכוזו של האפר במקום אחד.

ח׳אמנם מדברי התוספתא בפרק ו' [הלכה ב] דנגעים ומהרמב"ם בהלכות "בית־הבחירה" פ"ז הי"ד, אשר כתבו שאין מקיימים קברות בירושלים חוץ מקברי מלכי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו שם מימות הנביאים הראשונים – משמע שהר־ציון יש לו קדושת ירושלים, ואין לקיים בו קברות מחוץ לקברי מלכי בית דוד, אולם הואיל ואין כאן אלא אפר גרידא – הרי זה מותר. ועיי' הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ג ומהרימ"ט יו"ד ח"ב סי' ל"ז וחסדי דוד ח"ב דף ב'¹⁰¹ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"א סימן עה, ובחלק יד סימן עט אות א, על עדיפות הקבורה סמוך לירושלים. וראה עוד בספר "שבט מיהודה" להרא"י אונטרמן, מהד' אריאל ירושלים תשנ"ג, בחלק השו"ת, יו"ד סי' נד עמ' ריט..

ט׳והואיל, וכאמור, הוטמן האפר הקודם בהר־ציון, אשר נוסף לקדושה שלו כשלעצמו קרוב הוא להר־הבית ולהר־הזיתים, הרי תהיה זו פגיעה בקדושים שלא יטמנו במקום זה אלא במקום אשר אין בו אותה קדושה.

י׳לאור האמור לעיל החלטנו שיש לטמון את אפר הקדושים בהר־ציון באותה חלקה שבה נטמן האפר שהובא לפני שנים מספר.

י״איצחק אייזיק הלוי הרצוג
יצחק נסים

י״בהרבנים הראשיים לישראל

י״גפינוי עצמות יהודים שנקברו במחנה ברגן־בלזן לקבורה בצרפת

י״דתשובה

ט״וב"ה י"א בטבת התשי"ט

ט״זלכבוד הרב ד"ר ש. גאון יצ"ו,
הרב דק"ק ספרדים ופורטוגזים בבריטניה,
לונדון

י״זחכם גאון הנכבד,

י״חקיבלתי מכתבו מיום כ"ב בכסלו ש"ז, בדבר העברת הקברות מברגן־בלזן, והנני מפרט בזה השתלשלות העניינים:

י״טלפני חדשים אחדים בא אלינו הרב א.מ. פינגרהוט מפריז בשליחות אסיפת רבני צרפת והביא לפנינו את הבקשה של העברת עצמות הטמונים בברגן־בלזן לקבורה מתאימה בפריז.

כ׳מאחר שחומר העובדות שהובא לפנינו לא כלל כל ענין הנוגד את הדין וההלכה, לא מצאנו כי יש מקום להתנגד להצעה זו, וסמכנו ידינו עליה.

כ״אתוך שבועות אחדים, הפכה בעיה זו לנושא ציבורי ממדרגה ראשונה, ונתגלה שאין דעה אחידה בענין. הופיעו אצלנו משלחות שונות, ביניהן של ארגון שארית הפליטה ועוד, אשר הביעו תרעומת על אפשרות ביצועה של החלטת ממשלת צרפת. הואיל והמצב כזה ושמענו כמה טענות בעלות משקל, החלטנו הרב הראשי הרצוג ואני להקפיא, לפי שעה, את הסכמתנו בענין זה, ובאנו לכלל דעה כי לשם מתן החלטה סופית ומחייבת, עלינו לשמוע את דעותיהם של שני הצדדים זה בפני זה.

כ״בהודענו לרבני צרפת החלטתנו זו, וביקשנו מהם שישלחו נציג מוסמך שלהם – אם הם עומדים עוד על דעתם, אולם נציג כזה לא בא.

כ״גלפיכך, אף שלא חזרנו בנו מהסכמתנו העקרונית לאפשרות ההעברה, החלטתנו להקפיא את ההסכמה – בעינה עומדת.

כ״דאנו מוכנים להכריע בבעיה זו סופית עם כל האחריות הכרוכה בה, בתנאי שהצדדים שיש להם ענין בבעיה יופיעו בפנינו וישמיעו את טענותיהם, אחרת לא נוכל לשאת באחריות.

כ״הבכבוד רב,

כ״ויצחק נסים

כ״זבעניין הנ"ל

כ״חג' באד"א תשכ"ז

כ״טלכבוד
הרב יעקב קפלן שליט"א
הרב הראשי לצרפת
פריז.

ל׳שלום וישע רב,

ל״אזכור לכב' ודאי ענין פנוי הקברות בברגן־בלזן והעברת הגופות לצרפת.

ל״בעל־פי פניית כב' ושאר רבני צרפת, ע"י נציגכם המנוח הרב א.מ. פינגרהוט ז"ל, נתנו חברי הגריא"ה הרצוג זצ"ל ואני ביום ר"ח מנחם־אב התשי"ח החלטה המתירה את הפנוי האמור.

ל״גלאחר מכן נשמעו טענות נגד הכוונה לפנות את הקברים, מחוגים שונים, בין השאר מן הטעמים שאין אפשרות לזהות את הגופות, וכן שבית־הקברות בברגן־בלזן נשמר כהלכה ואין כבוד המתים מחולל.

ל״דכיון שכך, הודענו לכבודכם שהננו מקפיאים את החלטתנו עד אשר יופיעו בפנינו הצדדים ונשמע את טענותיכם זה בפני זה.

ל״המאז ועד היום לא הופיעו בפנינו הנציגים של הצדדים, וסבורים היינו כי השאלה נפתרה באיזו צורה שהיא.

ל״ולפני ימים אחדים קיבלתי מכתב מאגודת הרבנים באמריקה בו הם מבקשים לדעת את נימוקי החלטתנו הנ"ל. כמו־כן קיבלנו מכתב ממר י. רוזנזפט בענין זה, וממנו אנו למדים שהענין עומד עתה על הפרק.

ל״זרצוני, איפוא, להבין מכב' מה המצב היום בענין זה, ואם יש בדעתכם לערוך בירור בשאלה כפי שדובר בשעתו. מכל מקום, עד לבירור, אם יתקיים, ההחלטה מיום ר"ח מנחם־אב התשי"ח – כמובן שעודנה מוקפאת.

ל״חברגשי כבוד,

ל״טיצחק נסים

מ׳נ.ב. לאגודת הרבנים באמריקה ולמר י. רוזנזפט אין אני משיב לגופו של ענין אלא אני שולח לתשומת לבם העתק ממכתבי זה.

מ״אהנחת ספר תורה שחולל ע"י הנאצים בארון זכוכית בבית תרבות

מ״בשאלה

מ״גב"ה, נהריה, י"ב אלול תשכ"ב

מ״דלכבוד הרב הגר"י נסים שליט"א,
ראשון לציון ורב ראשי לישראל, ירושלים

מ״השלום וברכה!

מ״ונתקלתי בימים האחרונים בשאלה הלכתית שהנני מביא אותה בפני מכת"ר.

מ״זבשבי־ציון ע"י נהריה נמצא ספר תורה פסול אשר נקרע בזמנו ע"י הנאצים ימ"ש בגרמניה, ואשר הובא על ידי אחד מאנשי הקהילה שם ארצה. המועצה המקומית בשבי־ציון, המורכבת מיוצאי גרמניה, הקימה בית תרבות במקום ומתכוונת להכניס את ספר התורה הזה לתוך ארון מזכוכית ולהעמידו בתוך בית התרבות. השאלה היא אם עלי למחות נגד התכנית הזאת ולנסות למנוע את הצגת ספר התורה שם, או אם נמצא היתר לדבר הזה?

מ״חבגמרא מגילה כ"ו: אמר רבא ספר תורה שבלה גונזים אותו אצל ת"ח וכו'. ולפי זה פוסק הרמב"ם הלכות ספר תורה פ"י הלכה ג' שספר תורה שבלה או נפסל נותנים אותו בכלי חרש וקוברים אותו אצל ת"ח וזוהי גניזתו. גם הטור והשו"ע יו"ד סימן רפ"ד פסקו לפי נוסח הרמב"ם. ומדברי הרמב"ם המוסיף את המילים: "וזוהי גניזתו", שאינן כתובות בגמרא, יוצא לכאורה שאין דרך אחרת של גניזה אלא קבורה.

מ״טמאידך מחזיקים במרתף השואה ירושלים אפר קדושים וגם חלקי ספרי תורה שנמצאו ע"י הרוצחים מבלי להביאם לקבורה. אולי אפשר להסתמך בהיתר על הגמרא בתענית ט"ז. נותנים אפר מקלה במקום תפילין וכו', ופרשו שם תוספות שהאפר הוא מדבר הנשרף מעצמות אדם כדי לזכור עקדת יצחק, ולכאורה קשה איך משיגים אפר מעצמות אדם שהם טעונים קבורה?

נ׳אלא אפשר להסביר את הדבר שמדובר שם בעצמות של אחד מקדושי ישראל והחזיקו באופן מיוחד בעצם אחד או בעצמות הללו כדי לזכור את עקדת יצחק ולעורר את הזעם נגד הרוצחים. הטעם הזה ניתן להאמר גם במקרה של ספר התורה בשבי־ציון הואיל וכל כוונת התושבים שם היא להזכיר לנו את אשר עשה לנו עמלק.

נ״אאכיר תודה לכב' אם יואיל לכבדני בחוות דעתו בנדון בהקדם, והריני מברכו בברכת כוח"ט.

נ״בבכבוד ובהוקרה,

נ״גהרב א. קלר

נ״דתשובה

נ״הב"ה, כ"ה באלול התשכ"ב

נ״ולכבוד הרב ד"ר אהרן קלר יצ"ו
רב העיר נהריה

נ״זשלום וישע רב,

נ״חקבלתי את שאלתו אודות ס"ת שנפסל ע"י הנאצים שר"י, וברצון המועצה בשבי־ציון לשים אותו בארון של זכוכית ולהעמידו בבית התרבות.

נ״טכב' מהסס שמא צריך קבורה, כמו שנאמר בש"ס: "ס"ת שבלה, גונזין אותו אצל ת"ח", וכן פסקו הפוסקים ועל זה ביקש את חוות דעתי.

ס׳הריני להשיבו, כי אותה גניזה האמורה בש"ס ובפוסקים אינה חובה ולא דוקא אלא כדי שהס"ת לא יושלך ויתגלגל בבזיון ח"ו.

ס״אמה שעלה בדעת חברי המועצה להשים את הס"ת שנפסל בארון של זכוכית, הרי זו עצה טובה, בתנאי שאין משתמשין בבית התרבות למטרות שאינן לכבוד הס"ת, כגון ריקודים וחלולי שבת וכדומה¹⁰²ראה שו"ת בנין ציון (קמא סי' צז), שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' רפב, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' לח, תשובה להר"ש משאש בספרו שמש ומגן ח"ב יו"ד סי' לד, ונדפסה גם בשו"ת מנחת אברהם לה"ר אברהם חמאמי, יו"ד סי' טז, עי"ש עמ' קנא-קסח, ובמקורות שציין שם באורך..

ס״במפני טרדותי קצרתי.

ס״גבכבוד ובברכת כוח"ט,
יצחק נסים

ס״ד"גרמניה הנאצית עלתה באכזריותה על כל האויבים שקדמוה"

ס״הי"ט בכסלו תשכ"ו

ס״ולכבוד
מר שמואל שניצר יצ"ו
תל אביב

ס״זמר שניצר הנכבד,

ס״חקיבלתי בתודה את מכתבך מיום י"א בחודש זה.

ס״טרואה אני מנהג חדש, שהישרים בליבותם מביעים תודה לעושה את אשר חייב לעשות.

ע׳חז"ל (מדרש תנחומא, כי תצא ט) הטעימו מדוע הזהירה התורה לזכור דוקא את אשר עשה עמלק, והמשילו הדבר לאמבטיה רותחת שלא הייתה בריה יכולה לירד לתוכה, בא בן בליעל וקפץ לתוכה. אע"פ שנכווה הקירה בפני אחרים. כשיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתם על כל האומות ששמעו את אשר עשה השם לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, כמו שנאמר: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען וגו'" (שמות טו, טו – טז). ובאותו זמן רץ עמלק ארבע מאות פרסה ובא להלחם עם ישראל, ואעפ"י שנכווה הקירם בפני האומות. "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח) – אשר הקירך, הוריד את המורא והפחד של ישראל בפני העמים.

ע״אגרמניה הנאצית עלתה בתעלוליה ובאכזריותה על כל האויבים שקדמוה ואף על עמלק, והקירה את עמינו בפני כל האומות וזוהי גם סיבת אדישותן של האומות ועמידתן מנגד וליחסה של הכנסיה שהעלימה עין מכל אשר נעשה.

ע״בויש אף יוצאי דופן בקרב בני עמנו שבקשו במישרין או בעקיפין לפעול עתה על הכנסיה, אשר אין לנקותה מתעלולי הנאצים, שתנקה ותזכה את עמנו מה"אשמה" כביכול, של צליבת ישו.

ע״גמקובל מגדולי רבני מגורשי ספרד שהטילו בימים ההם חרם ששום יהודי לא יעבור עוד באדמת ספרד. ואם כי כנראה לא פורסם החרם ולא נמצא בכתב, רמז מצאנו לו. בספר שאלות ותשובות ר' משה מטראני, ח"א סי' ש"ז כתוב: "אין שום יהודי זה שבעים שנה ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי, כי האל הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לא"י בזמן קרוב". ושמא לא נכתב דבר החרם במפורש משום פחד ומשום שהיה מוסכם ומקובל על הכל ובידיעת הכל שלא היה צורך להעלותו על הכתב¹⁰³על חומרת מעשי עמלק כתב הרב נסים בספרו "לדור ולדורות" א, עמ' עח-עט. בשאלה "האם דין גרמניה כדין עמלק?'' דן הרב נסים בשו"ת "יין הטוב", חלק ב', יו"ד סימן ב..

ע״דועתה רצוני להעיר עד דבר מדבריך החוזר במכתב. כל יהודי שמאמין בייחוד הבורא וקורא קריאת שמע ישראל וכולל עצמו עם ישראל ואוהב כל אחד מישראל אינו רשאי לומר על עצמו שאין הוא דתי ואם יזדמן לנו להיפגש נשוב לענין זה.

ע״הבכבוד רב,
יצחק נסים