Sefastia

לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק ב, שער טו; אבלות וקבורהLaKelal VeLaPerat, Volume II, 15 Mourning and Burial

א׳הערות לתכנית "מצבת הרמב"ם" בטבריה
1
ב׳ב"ה עש"ק ג' כסלו תשי"ג
2
ג׳הוד כבוד הרב הנכבד ד"ר זרח ורהפטיג יצ"ו, סגן שר הדתות, ירושלים
3
ד׳שלום וישע רב,
4
ה׳בנדון: בנין מצבת הרמב"ם ז"ל
5
ו׳בישיבת הועדה להסדרת מקומות הקדושים בטבריא אשר התקימה בראשות כב' ביום ג', א' דראש חדש כסלו, הובאה לפנינו תכנית הבניה על קבר הרמב"ם בטבריא, שלפי המקובל קבור הוא במחיצתם של רבן יוחנן בן זכאי ועוד תנאים. כחבר הועדה העירותי אז איזה הערות על התכנית, ועתה יורשה לי להעלות הערות אלו בכתב.
6
ז׳נראה לע"ד שהתכנית אינה הולמת את המקום ואת רוחם של רבותינו הטמונים שם, משני טעמים:
7
ח׳לפי התכנית יוקם על קבר הרמב"ם בנין גדול ומפואר עם מגדל גבוה כ־20 מ' וכו', וכל המקום יקרא על שמו של הרמב"ם, והתנאים הגדולים הטמונים על ידו שאת תורתם למד ולימד יהיו חלילה טפלים לו. זו פגיעה קשה לע"ד בכבודם של רבותינו התנאים הגדולים וגם בכבוד הרמב"ם עצמו, כאשר האריכו הפוסקים על כיוצא בזה, ועין שפתי כהן יו"ד סי' שס"ג ס"ק ד'.
8
ט׳הרמב"ם עצמו פסק "והצדיקים אין בונים להם נפש על קבריהם שדבריהם הם זכרונם" (הלכות אבל פ"ד ה"ד). והוא על פי הירושלמי שקלים (פ"ב ה"ה): "רשב"ג אומר: אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן", וכן הוא בבראשית רבה פרשה ב', ואם לדעת הרמב"ם הדבר אסור, כיצד נעשה לו מה שאסור הוא לדעתו?104ראה גשר החיים ח"א ריש פכ"ח, ובמה שציין שם. ועיין בס' ברית עולם להחיד"א (על ספר חסידים) סי' תשלח, שהעיר על דברי האר"י שמצריך להקים על קברי הצדיקים מצבה, וכתב שאין זה שלא כדברי הרמב"ם והירושלמי הנ"ל, אלא הנפשות שהיו עושים היו בנין מתואר ומסומן, ואופן זה אסרו לעשות לצדיקים, אבל אבן כל שהיא וכמו שהיא, מודים דנכון להשים על קבריהם105ראה למרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' עא אות ו.. אמנם מלשון הרמב"ם נראה שהוא אוסר בכל גווני, ועיין תשובת הריב"ש סי' תכ"א.
9
י׳על כן נראה לי להציע שמאותו הסכום הגדול הנדרש לבניה המוצעת, יש להקציב רק חלק לסלילת הכביש, לרצף את שטח הקברים ולהקיפו בחומה דלתיים ובריח ולהקים שני חדרים במקום, אחד נאה ומתאים לבית כנסת, והשני שבו ימצאו כל ספריו של הרמב"ם, הכל כפי המוצע בתכנית. את המקום יש לקרוא בשם "קברי התנאים והרמב"ם" ולהפקידו בידים נאמנות לשמור על קדושתו וצביונו וכו'. סבור הנני שתכנית צנועה זו תהלום את קדושת המקום ואת רוחם של הקדושים. זו דעתי, ועלי להמלך עם שולחי כב' הרבנים הראשיים שליט"א, ואביא את חוות דעתם לועדה.
10
י״אהנחיות הרבנים הראשיים בנושא הזיהוי והטיפול בגופות חללי אסון המטוס בבולגריה
11
י״בי"ג מנחם אב תשט"ו
12
י״גהחלטות הרבנים הראשיים לישראל בקשר להוראות למשלחת הנמצאת ביון לשם זיהוי גופות אסון המטוס.
13
י״דלעשות כל המאמצים להפריד את הגופות של הנוצרים או אבריהם, עד כמה שאפשר.
14
ט״ולהשלים את הגופות שאפשר ולהפרידם משאר הגופות ולא לערבבם בשום אופן.
15
ט״זאם אפשר לזהות גופה או חלקים מגופה עפ"י סימנים כגון ציצית, סימני ברית וכד', או להיפך כגון צלב, כתובת קעקע – לא לערבבם עם גופות או איברים אחרים ולהחזיקם לחוד.
16
י״זלמנות מספר הראשים, רגלים, ידיים וכד', כדי לקבוע מספר הקרבנות שנמצאו במקום.
17
י״חלגבות עדות שאף אחד לא קפץ או צנח מהאווירון בעת נפילתו, וכן ששום אדם לא יצא מהאווירון אחרי שנפל על הארץ.
18
י״טעדות זו אפשר לגבות גם מנכרים.
19
כ׳שיתקשרו עם הרב חזן בסופיה והרב ברזילי, אתונה, שיבואו למקום לטפל בגבית העדויות, ובזיהוי הגופות.
20
כ״איצחק אייזיק הלוי הרצוג יצחק נסים.
21
כ״בהספד על נכרים שנהרגו באסון המטוס בבולגריה
22
כ״גתשובה (השאלה חסרה)
23
כ״דב"ה כ"ב אב תשט"ז
לכבוד
מר יצחק בן־צבי יצ"ו
נשיא מדינת ישראל,
ירושלים
24
כ״האדוני הנשיא,
25
כ״ומחמת חשיבות הענין הכלול במכתב כב' אל הרב א.י. אונטרמן יצ"ו, הרב הראשי לתל־אביב, ושאת העתקתו שלח כב' אלי, הריני מתכבד להודיעו דעת ההלכה בענין.
26
כ״זשנינו בברייתא (הובאה במס' גיטין ס"א, א'):
27
כ״חתנו רבנן מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל, מבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום.
28
כ״טעל פיסקא זו כותב רש"י: "אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל". והר"ן פירש את דבריו: "עם מתי ישראל", לאו דוקא, שהדין הוא כך אף אם מצאו מתי נכרים לבד "שמתעסקין בהן ובקבורתן מפני דרכי שלום".
29
ל׳והרמב"ם פסק בהלכות מלכים, בפרק י', הלכה י"ב: "ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם... מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". וכן הוא דעת מרן ר"י קארו בשולחן ערוך יו"ד, סי' שס"ז, סע' א', וב"בית יוסף" בסימן זה הביא את דברי ה"כלבו" שכתב: הרואה את המת חייב לעמוד מפניו ולנהוג בו כבוד ואפילו מת נכרי חייב ללוותו 4 אמות.
30
ל״אזוהי דעת ההלכה, שכל עקרונותיה מושתתים על הטוב והישר ונתיבות השלום.
31
ל״באינני יודע מה היו נימוקיו של הרב אונטרמן בעת הספד חללי המטוס הי"ד ובודאי יסביר לכב' נימוקיו. אך אני מתפלא על אותו מעיר שחשב לתלות בוקי־סריקי בדת ישראל. אדרבא אנו רואים עד כמה הקפידה תורה לגמול חסד עם כל נברא, כי תורת חסד היא.
32
ל״גברחשי יקר,
33
ל״דיצחק נסים
34
ל״ההשתתפות בן שנשא גויה בנשיאת מיטת אביו בלווייה
35
ל״ושאלה
36
ל״זלכבוד
הראשון לציון
הרב הגאון מורנו הרב י. נסים שליט"א
הרב הראשי לישראל
רח' בלפור
ירושלים
37
ל״חירושלים, ט"ו בסיון תשכ"ט
38
ל״טהריני מרשה לעצמי לפנות לכת"ר בשאלה:
39
מ׳יהודי בחו"ל שחי עם לא יהודיה. אביו לא ישב שבעה כאשר הבן התחיל לגור עם הגויה. בין האב לבן שררו כל הזמן יחסי ידידות. האב בצוואתו לא כתב מאומה שאינו משאיר לבן כלום או שאינו מרשה לבן לשאת מטתו במותו.
40
מ״אהאם מותר לבן להשתתף בנשיאת מטת אביו בהלויית אביו? בנשיאת המטה משתתפים 6 אנשים. 3 בכל צד.
41
מ״באני מודה לרב מראש על הענותו ומבקש סליחה על שאני מטריד אותו.
42
מ״גבכבוד רב,
43
מ״דמשה אדלמן
רח' חרל"פ 54
ירושלים
44
מ״התשובה
45
מ״וב"ה. ירושלים,
י"ח בסיון התשכ"ט
46
מ״זלכבוד
הרב משה אדלמן יצ"ו
ירושלים.
47
מ״חשלום וישע רב,
48
מ״טבתשובה למכתב שאלתך, בענין בן נשוי לנכרית, שלמרות זאת היו היחסים בין האב והבן טובים, ולא הוכיחו אביו מימיו106עדה"כ מ"א א, ו., ועתה מת האב, אם מותר לבן הנ"ל להיות אחד הנושאים את מיטת אביו או לאו, הורנו כב' הרב הראשי להשיבך כי אמנם דבר זה יעורר קיטרוג על המת, אך אם עומד הבן על כך – מותר107ראה רש"י והרמב"ן על התורה פרשת וישלח (בראשית לה, ח) בשם המדרש שהעלימו יום מותה של רבקה, שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו. ועוד אמרו בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד, הוציאו מטתה בלילה. וראה שו"ת שרידי אש ח"ב סי' קכא אות ג, שו"ת משפטי עוזיאל יו"ד מה"ת סי' קכו, שו"ת אגרות משה או"ח חלק ה סוף סימן כד, חזו"ע אבילות ח"א עמ' שד סע' ז הע' ו. גשר החיים ח"א פי"ב אות ג, עמ' קיב ובהערות שם..
49
נ׳בכבוד רב,
50
נ״אהרב ד"ר ר. בונפיל
מנהל הלשכה.
51
נ״ברחיצת מת שעבר ניתוח
52
נ״גשאלה
53
נ״דב"ה, ג אייר תשי"ח
54
נ״המאת חברא קדישא לעולי תוניסיה בלוד.
לכ' הרב הראשי לישראל, הרב נסים
55
נ״והנדון: דיני רחיצת מת
56
נ״זא.נ.,
57
נ״חבמקרה ואדם מת בבי"ח ונותח לאחר שמת. האם הוא חייב רחיצה רגילה כמו כל מת אחר שלא עבר כל נתוח?
58
נ״טבשם ועד חברא קדישא לעולי טוניסיה בלוד מבקשים מכב' מה הדין של המקרה הנ"ל.
59
ס׳נודה מאוד מאוד לכב' באם נקבל תשובה מהירה על כך.
60
ס״אבכל הכבוד,
61
ס״בבוכריץ יוסף
מב 6א לוד
62
ס״גתשובה
63
ס״די"ד בסיון התשי"ח
64
ס״הלכבוד מר יוסף בוכריץ,
מב 6א, לוד
65
ס״וא.נ.,
66
ס״זהורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל לאשר קבלת מכתבך מיום ג' באייר ש"ז, ולהודיעך כי אם ברור שעם הרחיצה ישפך דם רב, בודאי שאין לטהר את המת108ראה הגהות מימוניות קושטא הל' אבל פי"ד הכ"א, שו"ע יו"ד סי' שסד סע' ד, ובהגה שם. שו"ת ידי דוד קראסו סי' קד, נהר מצרים הל' אבלות אות סב, סג. שו"ת חיים ביד (פלאגי) סי' קז, גשר החיים ח"א פי"א עמ' קז..
67
ס״חבכבוד רב,
68
ס״טמזכיר
69
ע׳קבורה במערות וקבורה בארון
70
ע״אשאלה
71
ע״בב"ה, בואנוס איירס א' דר"ח אייר התשכ"ב (4.5.62)
72
ע״גלכ' הדיין המצויין הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים, הראש"ל והרב הראשי לישראל כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א
73
ע״דאות דנא לחלות פני"ק כי יואיל בטובו להודיענו חוות דעתו הרחבה בבעיא זו העומדת על הפרק:
74
ע״ההנה הח"ק שבכאן, יוזמת, מתוך מגמה טובה לחשך שטחי אדמה ולהרבות בהכנסות, לעשות מערות ולמכור אותן לכל משפחה ומשפחה. בהמערה הזו שתהיה תחת הקרקע ועליה כפה גדולה לתפארת תכיל כי"ב או י"ד כוכין; והיות ואין סלע בקרקע, ברצונם לבנות ב' כתלים ממלט וכיוצא לשני צדדי המערה מתחת, בכל כתל יפתחו ששה או יותר חלונות זה למעלה מזה הסגורים מכל צדדיהם ופתוחים רק לחלל המערה, בין כל חלון וחלון יש השיעור הצריך לשני מתים ויותר. את גופת המת תושם ישר על קרקעית החלון המלא שכבת עפר, אם יורשה להם מצד הממשלה, או תונח בתוך ארון של עץ הנקוב מתחתיו, ואח"כ יוסגר החלון בטיט ואבן אשר עליה יחרת את שם הנפטר.
75
ע״ועד היום לא ראיתי מנהג זה רק אצל אחינו האשכנזים, והם עושים כחוק העיריה שמניחים את המת תוך ארון של מתכת הסגור היטב מכל צדדיו וטומנים את הארון בתוך החלון הנ"ל, וכששאלתי את רבניהם אמרו שהם לא יודעים אם זה הונהג עפ"י הוראת רבניהם הראשונים.
76
ע״זוהיות כי ענין זה חדש הוא לגמרי בחיי הקהלה הספרדית וחוששני שמא הממשלה תעכב בעתיד לקבור ישר על קרקע החלון או בתוך ארון של עץ – כי לפי הנשמע הנה דבית הקברות של גויים שיש להם מערות כעין אלה, העיריה מקפדת הרבה מטעמים של היגיינה וכיוצא לקבור דוקא בתוך ארון של מתכת, אך הם מניחים אח"כ את פתח החלון סתום בדלת וכיוצא ולא סגור לגמרי בטיט ואבנים, כאשר בדעת הח"ק לעשות – ולכן יש לחשוש, כי אעפ"י שהעיריה תרשה להחברה כעת לקבור באופן המותר, אולי בעתיד ישתנה צו העיריה ואזי אי אפשר לעצור בעד העם מלקבור את מתיהם שמה, ובפרט אחרי שכל משפחה ומשפחה קנתה לה את המערה ההיא בסכומים חשובים והיה לה כקבר משפחתי.
77
ע״חאבל מאדך גיסא, גם כן יש לנו לדעת כי תכנית זו תרבה הכנסות העדה באופן יוצא מהכלל, אשר חלק גדול ממנו יוקדש לת"ת ויסוד ישיבה ושאר מוסדות של חסד וצדקה. ובכן נא לשקול ברוה"ק את הדבר מכל הצדדים ויודיענו את חוות דעתו דעת תורה לדעת מה יעשה ישראל ושכמ"ה.
78
ע״טבתקוה לתשובתו הרמתה אשר מהר תצמח, הנני דשו"ט בכבוד רב והערצה.
79
פ׳ע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט
80
פ״אתשובה
81
פ״בב"ה י' באייר תשכ"ב
82
פ״גלכבוד הרה"ג כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א,
הרב דבואנוס־איירס, ארגנטינה
83
פ״דשלום וישע רב!
84
פ״הקבלתי היום את מכתב שאלתו בדבר תוכנית חדשה לסדרי הקבורה שעומדים לתכנן במח"ק, והנני ממהר להשיבו כפי מה שיכולתי לעיין כעת בספרי הפוסקים. אחר עיון נוסף אם אמצא צורך לכתוב שנית לכ"ת בנדון אעשה זאת.
85
פ״והנה ידוע שמצות הקבורה בעפר, יסודה בקרקע עולם, וסתם קבורה בקרקע. אם קוברין בארון וקוברים הארון בקרקע, אמנם אין עוברין על הלנתו, אבל לא מקיימים בזה חובת קבורה כמצותה, שכאמור, מצותה בארץ, שיהיה גופו מושכב על עפר ארץ ממש, ובהכי נוח לו למת וטוב לו שרפואתו עפר כדכתיב "עפר אתה ואל עפר תשוב"109בראשית ג, יט. וראה להרמב"ן בספרו תורת האדם ענין קבורה (לז ע"ג) בשם תשובת רב נטרונאי גאון, ובחידושי הר"ן סנהדרין מו ע"ב.. ומה שמצינו שבזמן חז"ל בעלי התלמוד היו שנהגו לקבור בארונות, כבר כתבו הפוסקים שזה היה אחר עיכול הבשר, או שהיו נוקבים בתחתיתו של הארון או שמסירים את דף תחתיתו, כצוואתו של רבי110ראה ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, ומו"ק פ"א ה"ה. וש"ך יו"ד סי' שסב ס"ק א, נהר מצרים הלכות אבלות אות סא., וכמבואר כל זה בטור וב"י יו"ד סי' שס"ב. ובזוה"ק – פ' ויקהל דף רי"ד – ובספרי המקובלים החמירו מאד שלא לקבור כלל בארון, ועיין בס' סמוכים לעד [לר' אליהו הכהן] בסדר שמות.
86
פ״זאם יש איזה סיבה הכרחית לקבור בארון, נראה מדברי הרמב"ם בפ' ד' מהלכות אבל הלכה ד, שיש לקבור בארון של עץ, דנרקב מהר ושב לעפר, וכמ"ש שם הרדב"ז: דהכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, והעץ ממהר להרקב ושב אל העפר, ועיין רש"י נזיר דף נ"א. ונראה דמקורו של הרמב"ם הוא מהבראשית רבה, פרשה י"ט ח': "ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן": "אמר ר' לוי רמז לתולדותיו שיהיו ניתנין בארונות של עץ". וכתב בחידושי הרד"ל שם: ולא בשל אבן, בכדי שיתעכל במהרה הבשר עם העצם [צ"ל: עם העץ], ועיין בעל הטורים פרשת כי תצא111דברים כא, כג. לא תלין וגו'. לומר שגם העץ נקבר עמו, ועוד לקבור בארון..
87
פ״חולכאורה נראה דאם אי אפשר בשל עץ, אפשר גם בשל אבן או חרס ואפי' של מתכת. דהרי מצינו שהיו קוברים בארון של אבן או חרס כדאיתא באבל רבתי פרק י"ג112הנקרא מסכת שמחות סוף פי"ג, נדפס אחר מסכת סופרים., ועיין בטור וש"ע סי' שס"ג ס"ה. ושל מתכת לא גרע, דהכל מעפר ויש לשטוח בתוכם עפר ולקבור אותם. ודוקא כשיש הכרח גדול לקבור בתוכם ולהטמינם באדמה.
88
פ״טבספר בית לחם יהודה על יו"ד סי' שנ"ב וה"ר הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורה ג' סי' רל"ה כתב: סכנה גדולה איכא בשינוי המנהגים בנשיאת המתים, הלויתם וקבורתם ועובדא הוה שעשו מטה חדשה ונענשו עונש חמור רח"ל וגזרו תענית ופסקו צדקה לבטל הגזרה. לכן אסור לשנות כל ח"ק ממנהגיה וכו', ע"ש.
89
צ׳המורם מהאמור:
90
צ״אלהשתדל להשאיר המצב כמו שהיה להוסיף לקבור בקרקע, ויש בזה משום עשיית חסד עם המתים שנוח להם לשכב על עפר ארץ לאכל את בשרם וינצלו מן הדינים. ואף גם זאת שבשינוי יש חשש סכנה ח"ו. הנימוק של הגדלת ההכנסה וחלק ממנה ינתן לת"ת וכו' לא נראה לי כלל, דאינו שוה בצער המתים. ואין ציבור עני.
91
צ״באם ישנה דרישה תקיפה מהשלטונות לבצע התוכנית המוצעת, יש להשתדל לקבור בארון של עץ בתנאי לשים תחלה שיעור עפר בכוך ולעשות נקבים בתחתית הארון ולכסותו כלו בעפר.
92
צ״גגם אם תחזק עליכם חלילה דרישת הממשלה לקבור בארון מתכת יש להשתדל לעשות לארון שתי תחתיות מנוקבות, אחת של עץ ואחת של מתכת. הפנימית שעליה יושכב המת של מתכת, והחיצונית של עץ. אם הנקבים של התחתיות לא יהיו זה מול זה אפשר שלא ימנעו מכם לעשות זאת. בתנאי לפזר נמי עפר בתוך הארון ולא לסמוך על העפר שנותנים בעינים113על מנהג נתינת עפר בעיני המת, ראה גשר החיים ח"א פ"י אות ג, על פי הזוה"ק פרשת ויחי ופרשת שלח, עי"ש.. ולכסות כל הארון בעפר שלא יראה ממנו מאומה114ראה גם בשו"ת יבי"א ח"ט יו"ד סימן לד, שנשאל בענין זה עצמו..
93
צ״דיה"ר בלע המות לנצח וגו' ושוכני עפר יקיצו וירננו בב"א115עדה"כ ישעיה כה, ח. ושם כו, יט..
94
צ״הביקרא דאורייתא,
95
צ״ויצחק נסים
96
צ״זשאלה
97
צ״חב"ה כ"ד אייר תשכ"ב (28.5.1962)
98
צ״טלכ' הדיין המצויין הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים, הראש"ל והרב הראשי לישראל כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א
99
ק׳אחדשו"ט בכבוד הראוי להדרת כת"ר, נתכבדתי היום בקבלת פסק גי"ק בדבר קבורת מערה שבדעת הח"ק להקים כאן, והן אמנם קצרתי אני במכתבי הקודם ולכן אחזור להסביר למני"ר שליט"א בארוכה גופא דעובדא:
100
ק״אהנה מאז נוסד הבית עולם שבכאן נהגו לקבור רק בארונות של עץ הנקובים בשוליהם בטענה שאי אפשר להם לשנות מחוק העיריה המקפיד על כך, ולפני חדשים כאשר נשתנו המשמרות של הח"ק לטובה הנוטים יותר למשמעתה של תורה, התחילו עפ"י הפצרותנו הרבות לקבור ישר על הארץ ואין פוצה פה, כי למעשה לא יכלו להמציא לנו שום חוק המתנגד לזה.
101
ק״בוכעת יוזמים לעשות מערות באופן שתהיינה קבורות משפחתיות כבימי התלמוד, ועל מנת שהקבורה תהיה באותה הצורה בעצמה הנוהגת כעת.
102
ק״גמובן שאם במקרה תחזור העיריה להקפיד על הקבורה שתהיה בארונות דוקא, א"כ יאלצו אז לחזור למנהגם הראשון גם בקבורת הכוכין וגם בקבורת הגומות, כלומר מנקודה זו אין כל הבדל כעת בין הכוכין להגומות.
103
ק״דוכאשר הייתי מחכה לתשובתיה דמר, בינתיים, יעצתי להח"ק שמגיש כתב בקשה להעיריה בדרישת רשיון מיוחד בשביל קבורות מערה שברצונה לתכן, ובו תבאר היטב כי הקבורה תהיה לפי הדת הישראלית, ואזי תכף שיקבלו אשור על זה יסתלק ממילא כל חשש.
104
ק״האבל מכל מקום דאגתנו היא שמא ישתנה המצב בעתיד ויחמירו יותר באופן הקבורה בכוכין הנמצאים הרבה יחד במקום מצומצם מקבורת הגומות הנפרצות, וא"כ איפוא זוהי הבעיא האם יש לחדול מלעשות המערות הנ"ל מטעם חששה זו, או דלמא כיון שכעת הכל יהיה בסדר ועוד ישנם תרתי לטיבותא א' שנוח לו לאדם שיקבר אצל אבותיו, ועוד שתתרבינה ההכנסות, אין לנו לדאוג כלל לחששה רחוקה כזו, ומה גם כיון שסוף סוף אפילו אם יהיה בארון של מתכת אין עובר עליו אם הוא קבור בקרקע, ועוד יש תקנה כפי מה שיעץ מני"ר שליט"א, לא איכפת.
105
ק״ואת ספר "שמחה לאיש" אינו מצוי אתי לעיין בו. ובכן אחלה פני"ק להודיענו חוות דעתו על כל האמור ושכמ"ה.
106
ק״זבכבוד רב והערצה ובברכת תזכו לשנים רבות נעימות וטובות
107
ק״חע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט
108
ק״טתשובה
109
ק״יב"ה, ירושלים, י"ז בסיון התשכ"ב
110
קי״אלכבוד הרה"ג המפורסם לשם טוב ולתהלה
כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א,
הרב דבואנוס איירס, ארגנטינה.
111
קי״בר.נ.,
112
קי״גקבלתי את מכתבו מיום כ"ד באייר ש"ז. בדבר המערות כבר כתבתי לכת"ר במכתבי הקודם, טוב להחזיק במנהג הקיים שהוא מנהג רוב תפוצות ישראל, ואין לשנותו בלי סיבה והכרח.
113
קי״דאם יש הכרח וסיבה שבגללם אתם נאלצים לשנות לעשות מערות וכוכין. צריך שיהיה שיעור עפר בכוך שעליו יושכב המת ולסגור את הכוך.
114
קי״האם אחר זמן תתעורר דרישה מצד השלטונות להשים את המת בארון של עץ או של מתכת ולהטמינו בכוך כפי שאתם חוששים. ולא יעלה בידכם חלילה לבטלה. תעשו כפי מה שכתבתי במכתבי הקודם בענין הקבורה בארון.
115
קי״ונדמה לי פעם כתבתי לכת"ר ובקשתי את עזרתו לבית המדרש לרבנים ולדיינים. ותארתי את נחיצותו וערכו של בית מדרש זה. והנני חוזר שנית על בקשה זו להיות לעזר למוסד זה, שרב ערכו לדבר על לב נדיבים מבני קהלתו להחזיק במעוזו בתרומותיהם, וגדול המעשה.
116
קי״זהנני כותב בנחיצה מרוב טרדה.
117
קי״חבכבוד רב,
118
קי״טיצחק נסים
119
ק״כקבורת יהודים וקראים באותו בית קברות
120
קכ״אשאלה
121
קכ״בב"ה ירושלים א' בכסלו, תשט"ז
122
קכ״גלכבוד
מרן הרב הראשי לישראל הראשל"צ
הרב יצחק נסים רחמים שליט"א,
ירושלים.
123
קכ״דר.ר.נ.מ.
124
קכ״ההנדון: בית עלמין משותף ליהודים וקראים
125
קכ״והריני מתכבד בזה להציע לפני מעכ"ת שליט"א את השאלה הבאה:
126
קכ״זבמושב "מצליח" ליד רמלה התישבו יהודים וקראים באותו כפר, ועתה מתכננים הקמת בית־עלמין לכפר זה בשתוף עם עוד שני כפרים יהודיים בסביבה.
127
קכ״חהשאלה היא אם מותר יהיה לקבוע בבית־העלמין הכללי חלקה מיוחדת עבור עדת הקראים ב"מצליח", ואם כן מה המרחק שיש להפריד בין החלקות, ואם אפשר להסתפק בשדרת עצים כגדר.
128
קכ״טכיון שהשאלה עומדת עתה על הפרק, אבקש את כת"ר הרבנים הראשיים שליט"א לעיין בשאלה זו בהקדם ולהודיע לי הכרעתם כדי שנוכל לקבוע עמדת משרדנו לשאלה זו.
129
ק״לבכל הכבוד
וביקרא דאורייתא
130
קל״אי.ל. ביאלר, מנהל המחלקה
131
קל״בתשובה
132
קל״גח כסלו תשט"ז
133
קל״דלכבוד מר י.ל. ביאלר יצ"ו
מנהל המחלקה למועצות דתיות במשרד הדתות, ירושלים
134
קל״הא.נ.,
135
קל״וקבלנו את אגרתו בענין בית עלמין משותף ליהודים וקראים – ומפני דחיפות הענין הננו ממהרים להשיב. וזו תשובתנו:
136
קל״זהלכה ידועה היא שאין קוברים רשע אצל צדיק (עיין שו"ע יו"ד סי' שס"ב ס"ה), אמנם בשו"ע לא נתבאר שעור ממרחק שצריך להיות מפריד ביניהם. אולם בגליון מהרש"א שם כתב שצריך להיות המרחק ביניהם יותר משמונה אמות, משום דבעינן שלא תגע תפיסת הרשע בתפיסת הצדיק, ושעור התפיסה ידוע שהוא ארבע אמות (עי' שו"ע סי' שס"ז). וכן נראה מתשובת "אמרי יושר" ח"ב סי' נ שצריך להרחיק יותר משמונה אמות, וכן כתבו בתשובת "מנחת אלעזר" ח"ב סי' מ"א ו"משמרת שלום" – במערכת ק'. וסיים במשמרת שלום ולפי זה עתה שבעוונותינו הרבים נתאחו הקומוניסטים ר"ל צריך להרחיק מקבורתו יותר משמונה אמות מכל צד משאר מתי ישראל הכשרים. וב"הדרת קדש" דף ל"ד כתב דאפשר נמי ברחוק ארבע אמות וכותל מפסיק בגבה ארבע אמות. ובתשובת הרמ"ע בסי' מ"ד מבואר דכותל לבד אינו מפסיק116ראה סנהדרין מז ע"א. הרשב"א בחידושיו לגיטין סא ע"א בשם רש"י. מאירי גיטין נט ע"א. ספר חסידים סי' רכג, תשה, תשז. מעבר יבוק שפת אמת פ"י. חתם סופר יו"ד סי' שמא. מנחת אלעזר ח"ב סי' מ"א. הגרא"י קוק בדעת כהן סי' רא, שו"ת ישכיל עבדי ח"ו יו"ד סי' כ, יבי"א ח"ז יו"ד סי' לו, ושם יו"ד ח"י סי' לו, ובתשובת הרב לעיל שער יא סימן יד עמ' <ov>..
137
קל״חלאור האמור לעיל הננו מחליטים שצריכה להיות דרך כבושה לרבים ברוחב 8 (שמונה) אמות, מפסיקה בין שני בתי־העלמין.
138
קל״טאיך לנהוג באפרו של מי שציווה לשרוף את גופתו הלווייה וקדיש, קבורה והקמת מצבה?
139
ק״משאלה
140
קמ״אדוד אלקלעי
ירושלים
ת.ד. 399
141
קמ״בי־ם, כ"א באייר תשל"א
142
קמ״גלכבוד
הראשון לציון
הרב נסים
ירושלים
היכל שלמה
143
קמ״דכב' הרב הראשי ראשון לציון,
144
קמ״האני מרשה לעצמי, קודם כל, להציג את עצמי: שמי דוד אלקלעי, תושב ירושלים מיום עלייתי ארצה ב־ 1950. לפני מלחמת העולם השניה כיהנתי כראש הקהילה הספרדית בבלגרד ואחרי המלחמה הייתי ראש הקהילה המאוחדת באותה העיר משנת 1945־1950.
145
קמ״ובמשך 15 שנה הייתי עובד "יד ושם" בירושלים ולפני כשנתיים יצאתי לגמלאות.
146
קמ״זאני מרשה לעצמי לפנות לכב' הרב ראשון לציון בענין כדלקמן:
147
קמ״חאחי, אהרן אלקלעי, שהוא יו"ר הועדה הדתית בקהילה היהודית בבלגרד, בקש ממני לקבל אינפורמציה הבאה:
148
קמ״טקרו כמה מקרים בבלגרד שגופות הנפטרים נשרפו בקרמטוריום. ביוגוסלביה, לצערנו, אין רב. את התפילות בערב שבת ובשבתות, וכמו כן בחגים, מקיימים חברי הקהילה היודעים לקרא היטב. אותו הדבר גם במקרי הלוויות.
149
ק״נהקהילה היהודית בבלגרד מעוניינת לדעת:
150
קנ״אהאם קיימות הגבלות כלשהן בקשר לקבורת האפר בבית הקברות, ז.א האם מותר לנהוג באפר באותה צורה כמו בגופת הנפטר?
151
קנ״בהאם קבורת האפר מחייבת אותן התפילות הנערכות בלוויה רגילה?
152
קנ״גהאם מותר לומר קדיש בזמן שריפת הגופה בקרימטוריום?
153
קנ״דהאם מותר להקים מצבה על יד הצנצנת עם האפר?
154
קנ״האהיה אסיר תודה לכב' הרב ראשון לציון אם יואיל לתת את חוות דעתו בכתב או בע"פ, ואני אשמח להענות בתודה להזמנתו.
155
קנ״ובכבוד רב,
156
קנ״זדוד אלקלעי
157
קנ״חתשובה
158
קנ״טב"ה. ירושלים,
ח' בסיון התשל"א
159
ק״סלכבוד
ר' דוד אלקלעי יצ"ו
ירושלים
160
קס״אשלום וישע רב,
161
קס״בבתשובה למכתבו מיום כ"א באייר ש.ז. בענין קבורת אפר הנשרפים, הורני כב' הרב הראשי שליט"א להשיבו כדלהלן:
162
קס״גשריפת גופת המת היא אסורה מן הדין כידוע.
163
קס״דהמצווה לשרוף את גופו אחרי מותו עונשו חמור מאד בדיני שמים.
164
קס״ההמצווים על שריפתו אסור להם לקיים את צוואתו ולשורפו ואם יקיימו את דבריו עונשם גדול בדין שמים.
165
קס״ומי שציווה לשרוף את גופו וכן עשו ושרפו אותו, האפר אינו צריך קבורה ואם ירצו לקוברו יכולים לקוברו בכל מקום שירצו, אבל צריך להיות רחוק מבית הקברות.
166
קס״זהתפילות הנהוגות בלוויה הרגילה, אם ייערכו לא יועילו להמצווה על שריפתו ודינו כדין כופר בתחיית המתים, והוא הדין הקדיש לא יועיל אם ייאמר עליו.
167
קס״חאין חיוב בהקמת מצבה על אפר שריפתו. ואם בכל זאת רוצים להקים כעין מצבה על אפרו, רשאים117ראה ירושלמי כתובות פי"א ה"א (סא ע"ב),שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן קנה, שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סימן לד, שו"ת שרידי אש ח"ב סימן קכד. וראה עוד בשו"ת תעלומות לב ח"ד סימן לג (דף נו ע"ב) ציין אליו בחזו"ע אבילות ח"א עמ' תקמ. אולם אפר הנשרפים הקדושים הי"ד שנרצחו באושוויץ ראוי לקבור, כמבואר בשו"ת דעת כהן להגרא"י קוק סימן צז, הובא בחזו"ע שם עמ' שצ. וראה הוראת הרבנים הראשיים הרצוג ונסים בכ"ט בניסן תשי"ז בעניין אפר הקדושים, לעיל שער יד סימן א עמ' <ov>..
168
קס״טבכבוד רב,
169
ק״עהרב שלמה דנן
מנהל הלשכה
170
קע״אמכתב נוסף
171
קע״בדוד אלקלעי
ירושלים
ת.ד. 399
172
קע״גירושלים, ט"ו בסיון תשל"א
173
קע״דלכבוד
ראשון לציון, הרב הראשי לישראל
הרב נסים
ירושלים
174
קע״הכב' הרב הראשי לישראל
175
קע״והנני מאשר את קבלת מכתבו מיום ח' בסיון תשל"א בו הואיל כב' הרב הראשי לישראל להדריך את הקהילה היהודית בבלגרד כיצד לנהוג במקרה שריפת הגופות של מתים.
176
קע״זאני מודה לכב' הרב הראשי מקרב לבי על נכונותו לעזור לקהילה היקרה לליבי, אליה העברתי את המכתב במקור ובתרגום, ומבקש את כבודו שיואיל לקבל גלוי ההוקרה והערכה.
177
קע״חבכול הכבוד ובנאמנות
178
קע״טדוד אלקלעי
179
ק״פהעברת מת מעיר שיש בה בית קברות לעיר אחרת
180
קפ״אשאלה
181
קפ״בב"ה כ"ז תמוז תשי"ח
182
קפ״גלכבוד הגר"י נסים שליט"א, ראש הרבנים לישראל, ירושלים
183
קפ״דכבוד הרב הראשי!
184
קפ״ההרב ר' מאיר שצרנסקי שליט"א, חבר הנהלת חברה קדישא ת"א, פנה לכת"ר וליתר הרבנים גדולי התורה שליט"א שבארצנו, בנדון: "העברת מת מעיר שיש בה בית קברות לעיר אחרת".
185
קפ״ואנו עומדים לפרסם התשובות מכבוד הרבנים הגאונים שליט"א בחוברת מיוחדת בימים הקרובים.
186
קפ״זנשמח מאד, אם כת"ר יואיל להמציא את תשובתו בנדון לכב' הרב ר' מאיר שצרנסקי שליט"א בהקדם האפשרי ביותר ולאפשר לנו לפרסם את דעת כת"ר יחד עם יתר תשובות הגאונים שליט"א.
187
קפ״חבכבוד והוקרה,
188
קפ״טי' לסלוי
189
ק״צחברה קדישא גחש"א שע"י הרבנות הראשית והמועצה הדתית,
190
קצ״אתל אביב – יפו
191
קצ״במכתב נלווה לתשובה
192
קצ״גב"ה י"ז מנחם אב התשי"ח
193
קצ״דלכבוד הרב מאיר שצרנסקי יצ"ו, תל־אביב
194
קצ״הר.נ.,
195
קצ״ובהתאם לבקשתו, אנו ממציאים לכב' את תשובת כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל על העברת מת לעיר אחרת.
196
קצ״זבכבוד רב,
197
קצ״חמזכיר
198
קצ״טתשובת הרב נסים מיום י"ז אב תשי"ח נדפסה בספר "אורך ימים" לרב מאיר שצ'רנסקי, תל אביב, תשי"ח, עמ' כה-כט, ושוב בשו"ת "יין הטוב", ח"ב, יו"ד סי' כא בתוספת תיקונים והוספות שהוסיף הרב בגליון תשובתו.
199
ר׳מצוה לקיים דברי מי שציווה להעלות עצמותיו לקבורה בא"י (ואופן החניטה המותרת)
200
ר״אתשובה (השאלה חסרה)
201
ר״בב"ה, כ"ו באייר התשי"ז
202
ר״גלכבוד
מר יוסף כהן יצ"ו
שכון 3 רח' 5 מס 6/2, עכו
203
ר״דא.נ.,
204
ר״ההורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל לאשר קבלת מכתבך מיום י"ג באייר ש"ז ולהודיעך כי מצווה היא לקיים דברי המת ולהעלות עצמותיו לקבורה בארץ־ישראל118ראה גיטין יד ע"ב, הרמב"ם פי"א זכיה ומתנה הל' כג-כד, הגהו' מימו' שם אות ט, ובהלכות מלכים פ"ה הל' יא כתב: גדולי החכמים היו מוליכין את מיתיהן לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק. וראה גם שו"ת הרמב"ם מהדו' בלאו סי' קטז, שדי חמד כרך ה עמ' 125 מע' המ"ם כלל ריט..
205
ר״וואשר לחניטה, הריהי מותרת, אולם בתנאי שבשעת החניטה לא יוצא כל אבר מתוך גופו של המת.
206
ר״זבכבוד רב,
207
ר״חהמזכירות
208
ר״טנפטר בת"א וציווה לקברו בארון שם על דעת שכשישוחרר הר הזיתים יעבירוהו לקבורה שם, ונגלה בחלום לבנו ודרש להעבירו לקבורה בירושלים – האם מותר להעבירו לקבורה בירושלים על דעת שכשישוחרר הר הזיתים יעבירוהו לשם?ציוה לקברו בת"א עד שישוחרר הר הזיתים וביקש מבנו בחלום להעבירו לירושלים
209
ר״ישאלה
210
רי״אמקסימוב יששכר
רחוב זבולון 26
תל־אביב
211
רי״בב"ה תל־אביב כ"א מנחם אב תשכ"ו
212
רי״גלכבוד
הרב הראשי לארץ־ישראל
הראשון לציון הגר"י נסים שליט"א
רח' בלפור 7
ירושלים.
213
רי״דר.נ.מ.,
214
רי״ההנדון: העברת קבר אבי הזמני לירושלים לפי צואתו.
215
רי״והמנוח אבי נפטר בגיל 90, הוא היה למדן בתורה ותלמיד חכם גדול. בשנת 1949 יום לפני פטירתו צוה עלי המנוח אבי לקיים את דבריו, ולא רצה לעצום את עיניו עד שלא הבטחתי לו לקיים את דבריו, וכך אמר:
216
רי״זאחרי פטירתי תקבור אותי באופן זמני בת"א, ולאחר שיהיה פתוח הר הזתים תקברו אותי שם ליד אשתי, באותו רגע הצטרפה אשתי ואמרה לו אבא הרי אתה יודע שהר הזתים לא נמצא בידנו ואתה כל יום קורא ... ומתמצא במצב הקיים, איך אתה דורש שנקבור אותך באופן זמני בת"א. המנוח אבי רצה נוסף לדבריו בע"פ גם תקיעת כף לאות הסכמה, אח"כ החליט ואמר: לא אתן לך יד אני אסתפק בדבור וזו לשון צואתו:
217
רי״חבאופן זמני תקבור אותי בארגז.
218
רי״טבאזכרות שלי תגישו רק דגים חיים (לא דגים מתים).
219
ר״כאת האזכרות השנתיות שלי תערוך בבית.
220
רכ״אהבטחתי לו לקיים את דבריו, ורק לאחר הבטחתי נפטר.
221
רכ״באחרי 8 שנים לפטירתו הגיע אחי הגדול הרב יחיאל מקסימוב מרוסיה שהינו רב חזן מוהל ודרשן. ספרתי לו את צואת אבי הנ"ל, אמרתי לו אחי! אבא עשה לי צואה כזו, אתה בתור רב מלומד מה תיעץ לי לעשות? לאחר ששמע את פרטי הצואה אמר לי אין אנו יכולים לשנות שום דבר, צואה זו צואה ואין להפר אותה.
222
רכ״גאחי השתקע בארץ בשכונת שפירא, קבל משרה בביה"כ בתור רב של שכונת שפירא חזן דרשן ומוהל. לפני שנה יום אחרי האזכרה של אבי באופן פתאומי נפל אחי למשכב קבל שתוק בחצי גופו ומחלת השכחה בראש.
223
רכ״דאשתו של הרב יחיאל טוענת כי המחלה של בעלה זה בגלל המנוח אביו שלא מעבירים את קבורתו לירושלים.
224
רכ״הבזה אנו מבקשים את כב' הרב להודיענו מה הדין במקרה הזה, אבי צוה להעביר את הקבר להר הזתים ליד אשתו, ואשת אחי דורשת להעביר את הקבורה לירושלים כי זה הגורם למחלת בעלה.
225
רכ״ואחי היום במצב חמור ואינו יכול להביע דעה.
226
רכ״זבכבוד רב,
227
רכ״חעל החתום
בנו יששכר מקסימוב
228
רכ״טנ.ב. יום האזכרה השנתי של המנוח יערך ביום ר"ח אלול ואני מבקש את כב' להסדיר את הענין עד לפני האזכרה.
229
ר״לתשובה
230
רל״אב"ה. ירושלים,
כ"ו בחשון התשכ"ז
231
רל״בלכבוד
מר יששכר מקסימוב
תל־אביב.
232
רל״גא.נ.,
233
רל״דמכתבך מיום כ"א מנ"א אשתקד נתקבל בעתו ומחמת שיבוש טכני הועבר אך עתה לכב' הרב הראשי אשר זו תשובתו:
234
רל״האין לשנות מרצונו־צואתו של הנפטר. ברם, אם יש לכם יכולת וכדי להפיס דעת האח, רשאים אתם להעביר את הארון לירושלים ולהטמינו בארגז על־מנת שבבוא היום והר הזיתים יחזור להיות בידינו תוכלו לקיים צואתו.
235
רל״ובכבוד רב,
236
רל״זהמזכירות
237
רל״חשאלה
238
רל״טב"ה
ת"א, כ"א מנחם אב תשכ"ו
7/8/66
239
ר״מלכבוד
הרב הראשי בארץ ישראל
240
רמ״אר.נ.מ.,
241
רמ״בהנידון: המנוח רבי יעקב מקסימוף ז"ל
242
רמ״גהנני פונה אל כבודו לפתור את בעיתי הנוראה אשר נפלה על ראשי.
243
רמ״דלפני כשנה ביום אזכרתו של אבי ז"ל באותו לילה נראה אבי בחלומי ובקש ממני לקבור אותו בירושלים להוציא אותו מתוך הארגז אשר קברו אותו אז בתל אביב. ומאז אני נמצא ביסורים קשים. קבלתי שטף דם בראש. ומצבי היה קשה. כל ימי עוברים עלי בבכי, ומאז אותו יום לא זזה דמותו של המנוח מעיני. לפני כעשרים שנה בזמן מלחמת השחרור חלה אבי לפתע ולפני מותו ציוה על אחי הצעיר שיקברו אותו ליד אמי ז"ל שהיא קבורה בהר הזיתים בירושלים. לכן אנו מבקשים ממך כבוד הרב לאפשר לנו לקבור את המנוח בירושלים, ולא דוקא בהר הזיתים שנמצא ליד הערבים כידוע. ואחי מסרב לבקשתי בטענה שאם כבוד הרב יאפשר לו זאת, הוא יהיה מוכן. אנא רחם עלי, כי חיי הם לא חיים. לפני מחלתי הייתי חזן. רב. מוהל. שוחט. ודרשן. והיום נפלתי למשכב. תודה למפרע.
244
רמ״ההרב יחיאל מקסימוף
245
רמ״ותשובה
246
רמ״זב"ה. ירושלים,
כ"ו בחשון התשכ"ז
247
רמ״חלכבוד
הרב יחיאל מקסימוף,
תל־אביב
248
רמ״טר.נ.,
249
ר״נמכתבך מיום כ"א מנ"א אשתקד נתקבל בעתו ומחמת שיבוש טכני הועבר אך עתה לכב' הרב הראשי אשר זו תשובתו:
250
רנ״אאין לשנות מרצונו־צואתו של הנפטר. ברם, אם יש לכם יכולת וכדי להפיס דעתך, רשאים אתם להעביר את הארון לירושלים ולהטמינו בארגז על־מנת שבבוא היום והר הזיתים יחזור להיות בידינו תוכלו לקיים צואתו119ראה בבלי גיטין טו ע"א: וקי"ל מצוה לקיים דברי המת, תשובת הרמב"ם סימן קטז (מהדו' בלאו), ובהלכות מלכים פ"ה סוף הי"א, הרמב"ן בתורת האדם שער הקבורה עמ' קכ (מהדו' שעוועל), שו"ת מהר"י בירב סימן לח, שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שמג, מעבר יבוק (שפת אמת פ"ט), שדי חמד כרך ה מע' המ"ם כלל ריט, עמ' 126..
251
רנ״בבכבוד רב,
252
רנ״גהמזכירות
253
רנ״דהעברת עצמות ישראלי שנהרג בתאונה בחו"ל ונקבר שם זמנית, לקבורה בא"י
254
רנ״השאלה
255
רנ״וב"ה, רנגון, 25.6.57
256
רנ״זלכבוד הרבנות הראשית ירושלים
257
רנ״חא.נ.,
258
רנ״טלפני כעשרה חדשים נהרג אזרח ישראלי בשם ישראל צבי אורלי בתאונת אוירון בבורמה. הוא הובא לקבורות בבית הקברות היהודי ברנגון. בשעת הקבורה הודיע החזן שהקבורה היא זמנית, עד להעברתו ארצה.
259
ר״סלבקשת משפחתו, אנו עושים כעת את ההכנות להעברת עצמותיו ארצה. מאחר שזו פעם ראשונה שמתעוררת שאלת פתיחת קבר והעברת גופה בקהילה היהודית כאן (מיוצאי עיראק), נודה לכם אם תשלחו לנו בהקדם האפשרי מכתב עבור הקהילה המפרט את הדברים הבאים:
260
רס״אכל הדרוש להעשות ולהאמר בשעת פתיחת הקבר וההעברה.
261
רס״במה ייעשה בקבר אחר כך – האם לסגרו, האפשר להשתמש בו שנית וכו'.
262
רס״גלפי הוראות משרד הבריאות יש להעביר העצמות בארגז עופרת או בדיל הנמצא בתוך ארגז עץ. במקרה שיחייב זאת מצבו של ארון העץ בו נקבר המנוח, התסכימו שרצוי להעביר את העצמות אל ארגז העופרת כשהן בתוך ארגז העץ הראשון, כלומר שנעבירן ארצה בשלשה ארגזים.
263
רס״דאם ישנם דברים נוספים שתוכלו להוסיף לידיעתנו, נודה לכם על כך.
264
רס״הלאור מוצאה ומנהגיה העיראקיים של הקהילה, מן הראוי שחוות דעתכם והוראותיכם יינתנו מטעם ועל דעת הרבנות הראשית הספרדית.
265
רס״ובתודה ובכבוד רב,
266
רס״זשגיא,
267
רס״חלשכן
268
רס״טתשובה
269
ר״עב"ה, יא בתמוז התשי"ז
270
רע״אלכבוד
מר א. שגיא, צירות ישראל בבורמה, רנגון
271
רע״בא.נ.,
272
רע״גקיבלנו מכתבך מיום כ"ו בסיון ש"ז, שהועבר אלינו ע"י משרד החוץ בירושלים, והרי התשובות לשאלותיך:
273
רע״דבעת פתיחת הקבר לשם הוצאת הגופה יבקשו אנשי ה"חברא קדישא" והנוכחים סליחה מאת הקבורים במקום, על שאינם מעבירים אף את עצמותיהם לקבורה בארץ־ישראל, ויאמרו פסוקים אלה:
274
רע״הלכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני פותח קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל.
275
רע״ווידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי.
276
רע״זונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאום ה' (יחזקאל ל"ז, פסוקים י"ב, י"ג, י"ד).
277
רע״חלפני פנוי העצמות יש לאמר מזמור צ"א בתהלים וקדיש, ואח"כ יפנו את העצמות.
278
רע״טלאחר הפנוי יש לסתום את הקבר מיד, ומותר להשתמש בו לאחר־מכן אם ירצו בכך120שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלז, שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשמא, טור יו"ד סי' שסד, שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קעז, שו"ת דעת כהן סי' רב, גשר החיים ח"א פכ"ו, וח"ב פכ"א..
279
ר״פכמובן שרצוי שארון העץ הראשון יישאר ויושם בתוך ארון העופרת.
280
רפ״אבכבוד רב,
281
רפ״בהמזכירות
282
רפ״גהנחיות להעברת ארונו של פרופ' צבי ה' שפירא
283
רפ״דשאלה
284
רפ״הב"ה, ירושלים, כ"ה בתשרי תשכ"ו
(21.10.65)
285
רפ״ולכבוד
הרב הראשי לישראל
הראשל"צ הגר"י נסים שליט"א
רח' בלפור 7
ירושלים
286
רפ״זמרן הרב הראשי,
287
רפ״חמסרתי לחברא קדישא את דבר הוראתו של כת"ה בעניין העברת ארונו של הפרופ' צבי ה. שפירא ז"ל: היינו שאם נפתח ארון המתכת בשעתו כשהובא מחו"ל, כך שעצמות המנוח כבר נתערו בעפר הארץ, אסור היה לגרום עכשיו טילטול נוסף של המת, אבל אם הארון לא נפתח – מותר להעבירו למקום המנוחה המיועד לו עכשיו (המדובר על מקום־כבוד בהר הרצל), ויש לפתוח את הארון מלמטה כדי שעצמות המת הנכבד ייקלטו סוף־סוף באדמת הקודש, שהרי לשם כך הועלו, ויוצב על קברו ציון כיאות (שני דברים שלא נעשו עד כה).
288
רפ״טהנהלת החברא קדישא בקשה כי הוראה זו שקבלתי מאת כת"ה בעל־פה, תוגש להם בכתובים, ולכן בקשתי מאת כת"ה שאמנם יואיל לאשר את הדברים בכתב, כדי שאוכל להעבירם לח"ק.
289
ר״צברב כבוד והוקרה
290
רצ״אד"ר י. וינשטוק
291
רצ״בתשובה
292
רצ״גב"ה. ירושלים,
ב' בחשון התשכ"ו121בתשובה נכתב התשכ"ה, וצויין בכתב־יד ליד התאריך: 'טעות וצ"ל תשכ"ו ולא תשכ"ה'.
293
רצ״דלכבוד
ד"ר י. וינשטוק יצ"ו
ירושלים.
294
רצ״הד"ר וינשטוק הנכבד,
295
רצ״ובענין העברת ארונו של פרופ' צבי ה. שפירא.
296
רצ״זאם נכון הוא שנקבר בארון ללא כל נקבים ועל מנת לפנותו בבוא השעה למקום אחר, הרי זה מותר לפנותו ולהסיר מהארון את תחתיתו ולקוברו במקום שבחרתם לו122ראה בתשובות הרב לעיל סימן ו וסימן יב. וראה עוד בספר "גשר החיים" ח"א פכ"ו אופני ההיתר לפנוי המת, ושם ח"ב פכ"א..
297
רצ״חבכבוד רב,
298
רצ״טיצחק נסים
299
ש׳האם "רועה רוחני", המועסק ע"י הקהילה כשוחט מוהל ש"ץ ואיש "חברא־קדישא", צריך לערוך טקסי אבל ליחידים? האם הוא רשאי לשאת את התואר "רב"? בהעברת נפטר לקבורה במקום אחר – האם צריך להעביר גם את הארון הישן? האם מותר לגלות את פני הנפטר אחרי הרחיצה הטהרה והלבשת התכריכים? עד כמה צריך לתקן שגיאות של הש"ץ בקריאת התורה? שאלות בענייני "חברה קדישא"
300
ש״אשאלה
301
ש״בב"ה, כ"ו באלול תשכ"ו
302
ש״גלכבוד
הרה"ג הרב י. נסים שליט"א
ראשון לציון
הרב הראשי לישראל
ירושלים.
303
ש״דרב מאד יקר ונכבד,
304
ש״הבהתאם לשיחתנו הריני מתכבד לפנות בזה לכבודו בבקשה שיואיל לתת לנו חוות דעתו על השאלות העומדות בפנינו והדורשות ידיעה מוסמכת מכבוד תורתו. ירשה נא לי להביא השאלות בצורה כדלהלן:
305
ש״ושאלה א': בקהלה בת כשלוש מאות משפחות שמעסיקה רועה רוחני אחד כשוחט, מוהל, שליח צבור וצרכי חברה קדישא וכו'.
306
ש״זאם יש מקרה של נפטר, ואחרי הקבורה האבלים מבקשים מהחכם הנ"ל לבוא ולהיות נוכח לעשות להם קריעה, סעודת הבראה תפילות וכו'. האם השליח צבור הנ"ל חייב לפי הדין לדאוג לכל יחיד ולעשות לו הדברים האמורים לעיל או לא?
307
ש״חשאלה ב': לפי החוקים הממשלתיים בספרד קבורת המת נעשת בארונות. במקרה של העברה לארץ אחרת, יש צורך לשים את הארון הישן עם עצמות המת בתוך ארון חדש יותר גדול, או אפשר לשים רק עצמות המת בתוך הארון החדש בגודל נורמלי, על מנת להקל על הפרוצדורה של ההעברה והקבורה, מבלי להשתמש בארון הישן?
308
ש״טשאלה ג': אחרי הרחיצה וטהרת המת והלבשת התכריכין, האם מותר לגלות פני הנפטר?
309
ש״ישאלה ד': האם הרועה הרוחני הנזכר חייב או לא באחריות של אשתו אם היא לא שומרת על דיני כשרות ואוכלת מאכלים לא כשרים בפומבי?
310
שי״אשאלה ה': כשהשליח צבור עושה שגיאות רבות בקריאת התורה, עד כמה שגיאות אפשר לוותר? ומה הוא התיקון?
311
שי״בשאלה ו': המכהן כשוחט ובודק, מוהל ושליח צבור וכו', האם הוא יכול לשאת את התואר של רב? הוא תמיד מתגאה ומכריז שהיה מזכירו של הרב הראשי לישראל שליט"א.
312
שי״גאסיר תודה אהיה לו באם יואיל בטובו ובאדיבותו הרבה להשיב לי בהקדם האפשרי, כי עלי לחזור לספרד בעוד שבוע ימים, על מנת להספיק להביא את תוכן תשובותיו המוסכמות לתשומת לב ראשי הקהילה.
313
שי״דהנני להודות לו מקרב לב ומאחל לו ולכל בני ביתו שנה טובה ומבורכת וגמר חתימה טובה.
314
שי״הבתודה ובברכה
ובכל הכבוד הראוי לו
315
שי״ומנחם פיון
יו"ר חברה קדישא ברצלונה
316
שי״זכתובתי בתל אביב
אצל משפחת בן־הרויה
הרצל 92 תל־אביב
317
שי״חתשובה
318
שי״טב"ה, ירושלים,
ח' בתשרי התשכ"ז
319
ש״כלכבוד
מר מנחם פיון
יו"ר חברה קדישא
ברצלונה.
320
שכ״אא.נ.,
321
שכ״בהנני מאשר (קבלת) מכתבך מיום כ"ו באלול תשכ"ו, ואלו תשובותי על שאלותיך:
322
שכ״גהדבר תלוי בתנאים שהוסכם עליהם עם האיש בעת שנכנס לתפקידו.
323
שכ״דהתשובה לשאלה תלויה במצב גופתו של הנפטר.
324
שכ״האסור123ראה שו"ע יו"ד סי' שנג סע' א..
325
שכ״ואם האשה אינה שומרת על דיני ישראל – חייב.
326
שכ״זאין שום ויתור ויש להתכונן היטב לקריאה124ראה שו"ע או"ח סי' קמב סע' א, ובהגה שם, ובכה"ח (סופר) שם אות יב, ובספר הלכה ברורה ח"ז עמ' ריח ושער הציון שם אות ג..
327
שכ״חהדבר תלוי אם קיבל הסמכה לרבנות מרבנים ידועים ומוסמכים לכך.
328
שכ״טבכבוד רב,
יצחק נסים
329
ש״לענייני הבראה לאבל (שתיית תה או קפה לפני הבראה; הבראה בשל בנו הסמוך על שולחנו; הבראה בערב פסח); שאלות בענייני הבראה; האם היתה תקנה שלא לדור בשכם או ביפו מפני יישוב ירושלים? (והקפדת החת"ס על ר' עמרם חסידא שהתיישב בצפת במקום בירושלים)
330
של״אשאלה
331
של״בבעזהי"ת יום ד' כ"ב כסלו תשט"ז בעהקו"ת ירושת"ו
332
של״גבימי חנוכה. אורה ושמחה וברכה. להו"כ [להוד כבוד] האדם הגדול הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון המפורסם, כבוד שמו משבחי' ומפארי' מוהר"ר יצחק נסים שליט"א
333
של״דאחדשה"ט בכבוד הראוי להדרת כבודו
334
של״הבשמחת לב קבלתי אתמול את ספר שו"ת "יביע אומר" ח"ב מכב' הרב הגאון ר' עובדיה יוסף נר"ו, ובאישון לילה עברתי על כמה תשובות, ומצאתי ראיתי בחיו"ד סי' כ"ה תשובת כהד"ג שי' בביאור הלכה לאמיתו באבל ל"ע ביום הראשון קודם שמברין אותו סעודה הראשונה, אי שרי לו לשתות כוס קפה או תה משלו, והביא מכל הנאמר בזה והסיק דמותר לשתות – וראיתי גם דברי הרב הנז' שהביא מד' רבנו בחיי ועוד ויצא שם לישע להשבט יהודא דס"ל דלאו דוקא פת אסור לאכול משלו אלא אף תבשיל ופרפראות, ומסיים שם באות א': ואף שאין למדין מקודם מתן תורה דלאו מילף. היא אלא גילוי מלתא בעלמא היא עכ"ד.
335
של״ווהנני מוצא לי לחובה להעיר את כבודו הרמה שי' ע"ד הפרמ"ג או"ח סי' תע"ו משב"צ סק"ג כתוב בשם היד יוסף פ' תולדות דרוש א' עשו עבר ה' עבירות בא על נערה מאורסה, רמז כי אברהם אבינו ע"ה ז"ל מת בערב פסח וכו' משום כי אוכלי' ביצים בליל הסדר זכר לאבילות ויעקב (בישול) [בישל] נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע"פ וכו' יעוין שם, אבל לאביו לא נתן ממצה, ובנ"ד צריך לאכול גם לחם, כמ"ש הד"ג מהכתיב ביחזקאל, וא"כ איזה גילוי מלתא היא משם וצ"ע.
336
של״זויעוין בא"הט סי' תע"א בשם רש"ל אין מברין את האבל בע"פ, וכ"ה בא"ר או"ח סוסי' תס"ח ועי' ב"י יו"ד סי' שעח ובדרישה שם סק"א ובבל"י ובקו"א מלח ה"ה בשם רש"ל כמ"ש בבאה"ט. ואיך שיהי', אתה הראת לדעת דאין מברין בערב פסח כלל לא וא"כ אין ראי' כלל...
337
של״חב. עוד אחת לא אוכל להתעלם. מדי עברי בס' הנ"ל חפשתי ג"כ דבר בספרו הנחמד "יין הטוב", ואגב ראיתי שם בסי' מ"ו בחלק או"ח שנשאל על דבר הגזירה שלא לדור דירת קבע ביפו משום ישוב ירושלים ת"ו, והד"ג הביא בשם "תנופה חיים" שמעולם לא הייתה גזירה על יפו, רק על שכם, ולהשואל נחלפו הדברים. והנה כיו"ב נדפסה בירחון תל־תלפיות שהופיע במדינת הונגרי' ובשנת תרצ"ב נשאל הגה"ק ממונקאטש בעל שו"ת מנחת אלעזר ז"ל מרב א', לאשר הקול נשמע אז כי ממשלת ספרד (שפאניען) נתנו רשות לאחב"י לקבוע דירתם שם, ולאשר נאלצו הרבה מאחב"י בזמן ההוא בכל המדינות מחוסר פרנסתם ומנוחתם ורצו לקבוע דירתם שם, אך מחמת השמועה כי אחב"י בעת נתגרשו מספרד מצרות צרורות וגזירות השמד ר"ל קבלו על עצמם בחרם ואיסור שלם שלא לשוב לארץ הזאת עוד הם וזרעיהם עד עולם.
338
של״טובעל מנחת אלעזר המשיב יצא בכחא דהיתרא לגוף הקול, שעל כל פנים אינו יותר מספק, שלא נכתב ולא נמצא בשום ספר, כמו כל החרמות שנמצאו בספרי הקדמונים כמו חרם דר"ג ודר"ת בספר כלבו ומהר"ם מרוטנבורג וכיו"ב, ולא נזכר כלום מחרם הנז' וכו' באריכות.
339
ש״מואני הדל תמהתי שלא מצא זאת בשום ספר, דשמועה זו אין לה יסוד. אדרבה בשו"ת מבי"ט ח"א סי' ש"ז באמצע התשובה כתב בהיפך וז"ל שם: "כי אין שום יהודים בארגון זה שבעים שנה, ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי, כי "קֵל יתברך הוא מקבץ נדחי ישראל לא"י בזמן קרוב" יעוין שם. ואם הי' איזה איסור או חרם, היה לו לכתוב באר היטב. אלא נראה בעליל שאין בשמועה זאת שום יסוד נאמן. רשמתי רק לדוגמא לשמועה הנז' על יפו שלא לדור שם.
340
שמ״אג. יש לי מקום עיון בדברי מרן בעל חת"ס ז"ל חיו"ד סי' רל"ד בתשובה כתב אל הגאון האדיר ר' זלמן מרגליות ז"ל ושם בד"ה ומה שהתפלא על הרבה חכמי ישראל שלא עלו לירושלים דוקא וכו' – וכתב שם על הרב הגאון ר' עמרם חסידא ז"ל (יעוין בתשובה רל"ג נכתבה אליו) שטרם הפרדו מפה הייתי כופל ומשלש עמו שלא ידור אלא בירושת"ו, מקום משכן כבוד קדושת בית אלדינו וכו', יעוין שם. והרי בחסד לאברהם מעין שלישי נהר י"ג כותב כי כל הדר בצפת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל בעבור שהוא מקום גבוה ואוירא זך ונקי, ומשום זה מוכנת ומזומנת העיר צפת להשיג בה סוד עומקה של תורה וסודותיה, כי אין אויר זך וקל בכל ארץ ישראל כמו אויר צפת, יעוין שם. והחת"ס ראה ס' "חסד לאברהם" שהרי מביא בתשובה רל"ג הנ"ל בד"ה ולזה כוונתי שם. ואם כנים הדברים של החסד לאברהם, למה התרעם על הגאון ר"ע חסידא ז"ל שקבע דירתו בצפת? וצל"ע.
341
שמ״בוהנני במטות מני' דמר שאל יהיה לכבודו הרמה למשא לעיין בדברי, ונא מכב' לחוות לי דעתו הרמה – כה דברי הדשת"ה ובשלום בניו היקרים למודי ה' הי"ו ומבקש אהבתו לנצח, חותם בכל הכבוד, מעריצו מתוך הוקרה רבה.
342
שמ״גישראל וולץ
343
שמ״דתשובה
344
שמ״הכ"ו כסלו תשט"ז
345
שמ״ושלמא רבא לגברא רבא, דין הוא הדר, בקדש נהדר,
הרה"ג הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר ישראל וולץ שליט"א.
346
שמ״זידידי הרה"ג,
347
שמ״חיקרת מכתבו מיום כ"ב דנא קבלתי בעש"ק שעבר והנני מודה לכת"ר על התענינותו במה שנדפס בשמי בספר "יביע אמר" [ח"ב] ביו"ד סי' כ"ה.
348
שמ״טבהלכות אלה אין דרכי להעמיק, ובעת שאני נשאל בכגון דא, אני עושה זאת ברפרוף לרענן את זכרוני, להורות הלכה למעשה125ראה "גשר החיים" ח"א פ"כ אות ב, עמ' רא סוף סע' ד ושם הע' 2..
349
ש״נבעת שכתבתי תשובתי הנ"ל126נדפסה בספרו "יין הטוב" חלק שני יו"ד סי' כ עמ' שי. כתבתי עוד כמה תשובות – אחת מהן: אם בן הסומך על שולחן אביו יכול להברותו, וכתבתי כי יעקב אבינו היה בן ט"ו שנה בעת שהכין סעודת הבראה לאביו. נשאתי ונתתי בדברי רבנו בחיי ובדברי כמה מן הפוסקים, והסקתי דשפיר מצינן ללמוד מיעקב. הבאתי ראיה מדברי תוספות ישנים יומא כ"ח ע"ב: "תנא מאברהם גמר, שבקי בהלכה היה, אע"פ שקודם מתן תורה היה. ובודאי גם יצחק וגם יעקב בקיאים בהלכה היו ויש ללמוד מהם אע"פ שקודם מתן תורה היו". והארכתי בזה וקשה לי להעתיק לכת"ר כל דברי התשובה.
350
שנ״אאשר להערת כת"ר בקשר לדברי ב"יין הטוב" סי' מ"ז – הנני להעתיק לו מה שכתב לי בני מאיר בניהו הי"ו הרצוף למכתבי זה.
351
שנ״בבענין הערתו ע"ד הגאון ה"חתם סופר" ביו"ד סי' רל"ד, ד"ה "ומה שהתפלא", נא לעיין באותה תשובה בדבור הקודם המתחיל "והנה לכאורה", ותנוח דעתו.
352
שנ״גוה' שנותיו יאריך בטוב ובנעימים ויוסיף לשקוד על התורה בבריאות שלמה, אמן.
353
שנ״דמוקירו ומכבדו,
354
שנ״היצחק נסים
355
שנ״ולסימן מ"ז, עיין בלוח לונץ של שנת תרנ"ט עמוד 72, שכתב שם ר"י גאלדמאן: "החרם החרימו חו"ר הספרדים בירושלם את המתישב ביפו". ושם בעמוד 79 כתב העורך ששאל את זקן חכמי הדור הראש"ל ר"י אלישר אודות החרם הזה, והשיב לו שלא שמע מזה מעולם, וראה בשו"ת שאלת שלמה ורטהיימר ח"ב סי' נ"ג בתשובתו להרבי ממונקטש אודות השמועה שגדולי ספרד גזרו בחרם שלא לשוב לספרד. בדרך אגב כתב שם ששמע מפי חכמים וסופרים שהיה חרם שלא ישבו יהודים ביפו בעבור ישוב ירושלם, והראש"ל הרב ר' אברהם גגין זצ"ל התירו ומִנה בזמנו את ר"י הלוי לרב שם.
356
שנ״זלדעתי קשה להאמין שהיה חרם כזה ולהרב אלישר הזקן לא נודע לו ממנו, ואף אם היה חרם כזה הרי זה בזמן מאוחר לא מזמן מרן. ובענין השמועה על ספרד מדברי שו"ת המבי"ט [ח"א] סי' ש"ז נראה ברור שאין יסוד לשמועה ע"ש127ראה שו"ת מנחת אלעזר (ממונקאטש) ח"ד סי' יא, ציץ אליעזר ח"ה סי' יז. ושם חי"א סימן יב אות י, הביא מה שכתב לו הגר"י נסים, כג כסלו התש"ל. עי"ש. יבי"א ח"ז יו"ד סי' יד, ושם סוף אות ד הביא תשובת "יין הטוב" הנז'..
357
שנ״חמכירת חנותו של אבל לימי השבעה לבנו; מכירה לזר כשבנו של האבל עובד בחנות
358
שנ״טשאלה
359
ש״סב"ה
ירושלים. ר"ח אדר ב' תשל"ג
5.3.73
360
שס״אלכבוד
הרב יצחק נסים שליט"א
הראשון לציון
ירושלים.
361
שס״ברב נכבד!
362
שס״גמתכבד בזה לפנות לכב' בשאלה דלהלן. אחד שנפטרה לו אמו. ויש לו חנות מכולת. האם מותר לו לכתחילה למכור חנותו לפני הקבורה, לבנו הסומך על שולחנו בכדי למכור בה כל ימי האבלות?
363
שס״דבבקשה לענות לי על שאלתי ותודה רבה מראש.
364
שס״הבכבוד רב ובברכה
365
שס״ויששכר חדאד
366
שס״זתשובה
367
שס״חב"ה. ירושלים,
ה' אדר ב' תשל"ג
368
שס״טלכבוד
הרב יששכר חדאד יצ"ו
עיר גנים
ירושלים.
369
ש״עאחדש"ו
370
שע״אזה עתה קבלתי מכתבו מר"ח דנא והנני ממהר להשיבו על שאלתו.
371
שע״בעיין ש"ע יו"ד סי' ש"פ ס"ד וש"ך שם ס"ק ג' שמוכח משם שלא יועיל למכור את חנותו לבנו הסומך על שולחנו לימי אבלו, שמעשה ידיו לו לאביו, וגם יש בזה משום מראית העין. ודי בזה ושלום.
372
שע״גבכבוד רב,
373
שע״דיצחק נסים
374
שע״השאלה
375
שע״וב"ה
יום ז' אדר ב' תשל"ג
11.3.73
376
שע״זלכבוד
הרב יצחק נסים שליט"א
הראשון לציון ורב ראשי לישראל
ירושלים.
377
שע״חרב מאוד נכבד!
378
שע״טאני מודה לכב' על תשובתו אלי מיום ה' אדר ב' ש"ז. ועל הטורח המיוחד לשלחו אלי במיוחד ע"י שליח. אבל אני מצטער שאולי אני טעיתי בנוסח השאלה, כי השאלה היא אם יועיל למכור חנותו לאדם זר ולא לבנו, אבל הוא נותן את בנו הסומך על שולחנו לעבוד בה. נא להודיעני אם זה מותר, ותודה רבה עוד הפעם. והנני חותם
379
ש״פבכבוד רב,
380
שפ״איששכר חדאד
381
שפ״בתשובה
382
שפ״גב"ה. ירושלים,
י"א אדר ב' תשל"ג
383
שפ״דלכבוד
הרב יששכר חדאד יצ"ו
ירושלים.
384
שפ״השלום רב,
385
שפ״וקיבלתי מכתבו האחרון בו תיקן נוסח שאלתו והעמידה באם יכול המוכר את חנותו מחמת אבלות ליתן את בנו הסומך ע"ש לעבוד באותה החנות. נראה ודאי לא, מאותם הטעמים שכתבתי במכתבי הקודם128ראה שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שכד, שדי חמד אסיפת דינים מע' אבילות אות ו, כרך ו עמ' 167 ד"ה ועל מה. שו"ת לבושי מרדכי בתרא סי' רל, שו"ת שואל ונשאל ח"ב יו"ד סי' סד, כמבואר בספר חזו"ע אבילות ח"א עמ' קסב הע' יח..
386
שפ״זומשנכנס אדר מרבים בשמחה.
387
שפ״חבכבוד רב,
388
שפ״טיצחק נסים
389
ש״צהשתתפות אבל בתוך י"ב חודש לפטירת אמו בנישואי בתו
390
שצ״אשאלה
391
שצ״בבס"ד כסלו תשכ"ט
392
שצ״גלכבוד הדרת מעלת מאור הדור הרב הראשי לישראל
ראשון לציון הרה"ג מרן יצחק נסים שליט"א
393
שצ״דנא יורנו מורינו בדין הלכה: בדידי עובדא, רחוק ממעכת"ר ומבני ביתו, אני אבל תוך י"ב חודש על אמי ז"ל. ובתי צריכה להתחתן אחרי ג' חדשים לפטירתה. ושואל ממעכת"ר האם אני יכול להופיע בליל החופה ולהשאר על יד בתי גם בזמן הסעודה שתיערך באותו ערב, או לא? ומפני שרצוני להתלות באילן גדול, לכן פניתי לכת"ר בנדון: אנא להיעתר לבקשתי זאת. היות ויש חלוקי דעות ביני לבין אשתי על כך. רציתי פסק הלכה ברורה למעשה, וממעכת"ר "הסליחה".
394
שצ״הלתשובה חיובית אני מחכה.
395
שצ״ואהרוני שלום ס"ט
396
שצ״זכרכור נוה אפרים
397
שצ״חתשובה
398
שצ״טב"ה. ירושלים,
כ"ח בכסלו התשכ"ט
399
ת׳לכבוד
מר שלום אהרוני
כרכור.
400
ת״אא.נ.,
401
ת״בכב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל ייפה את כוחי להשיב לשאלתך אם מותר לך להיות על־יד בתך בזמן הסעודה, ג' חודשים לפטירת אמך ז"ל.
402
ת״גהנה מדברי השו"ע, יו"ד, סימן שצ"א, ב', נראה שאין להתיר.
403
ת״דבמקרה כגון דא, המהרשד"ם129בשו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן רב. מצדד להתיר אם העדרו מן הסעודה יגרום צער ועגמת נפש לכלה. והחיד"א ב"שיורי ברכה", סימן שצ"א, ב', כותב בשם המהריק"ש130בהגהותיו ליו"ד סימן שצא.:"הקרובים לחתן או לכלה נוהגים במצרים לאכול בבית החופה תוך י"ב חודש של אב ואם ואחר שלושים", ומדבריו נראה שדין זה תלוי גם במנהג.
404
ת״המתוכן מכתבך ניתן להבין שבמקום מוצאך לא היה לכם מנהג.
405
ת״ומכל מקום אם לא תוכל לעמוד בכך ולא להשתתף בסעודה כי תרגיש שאי הופעתך בצד הכלה תגרום לה צער רב, תוכל להשתתף בחלק הסעודה131ראה עוד שו"ת זרע אמת יו"ד סימן קסט־קע, ערוך השולחן יו"ד סי' שצא סע' י, שו"ת אגרות משה כרך ה יו"ד ח"ב סימן קעא, שו"ת ציץ אליעזר סוף כרך ה אבן יעקב סימן נו, שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק סה סע' סו עמ' שמג והע' שיד, חזו"ע אבילות ח"ב עמ' שלט סע' ח..
406
ת״זוהיות והקפידה היא משום כבוד אב ואם, תוכל, על אותו הזמן שתשתתף בסעודה, לשלם כבוד לאמך ז"ל בלמוד משנה באותו הלילה או תהילים למחרת, ובנוסף על הרגלך ללמוד כל יום לנשמת אמך.
407
ת״חבכבוד רב,
408
ת״טהרב ד"ר ראובן בונפיל
409
ת״ימנהל הלשכה
410
תי״אהשתתפות אבלה בתוך י"ב חודש לפטירת אמה בנישואי בתה
411
תי״בשאלה
412
תי״גבע"ה יום א' י' באדר תשל"א
413
תי״דכב' מעלת מו' הרה"ג שליט"א
414
תי״היורנו רבינו ויאר עינינו, מה נעשה בהאי עובדא דאתיליד לן.
415
תי״ולאחר שבאתי בע"ה בקשרי שדוכין עם משפחת הכלה (בתשרי תשל"א), נפטרה סבתי (אם אמי) ע"ה (בכסלו), ועקב זה נדחו האירוסין לחודש שבט, ואעפ"כ נמנעה אמי שתחי' מלבוא לבית הכלה ביום האירוסין (מצערה, ומגזרת שנים עשר חודש), וזה גרם לי לצער רב, ועגמת נפש מרובה, ועתה לבי נוקפני אם נכון הדבר לדחות את מועד החתונה עד לאחר שנים עשר חודש (אעפ"י שהתכוננתי לעשותה עוד לפני פסח, ומפאת זה שוב דחיתי אותה לחודש סיון), וכל זה כי חוששני שמא אמי שתחי', וכן משפחתה (אחיה ואחיותיה), ימנעו מלבוא ביום החתונה (מפאת גזרת שנים עשר חודש), ואז במקום שמחה שתשרה, יהיה לי צער רב, והרבה עגמת נפש. לזאת יורנו מורנו, מה נעשה בדבר, האם מדינא אסור לאמי להשתתף בשמחתי, וכן למשפחתה, או שמא חומרא היא שהחמירו על עצמם, וכן כיצד עליהם להתנהג בתוך שבעת ימי המשתה, ואם חלוק הדין בשבת שבתוכם.
416
תי״זושכרו כפול מן השמים.
417
תי״חבברכת התורה ובכבוד רב!
418
תי״טחיים בנייהו
419
ת״כתשובה
420
תכ״אב"ה. ירושלים,
ד' בסיון התשל"א
421
תכ״בלכבוד
מר חיים בנייהו
ירושלים.
422
תכ״גא.נ.,
423
תכ״דמכתבך מיום י' באדר הגיענו בעתו. מיד אח"כ יצאתי למילואים ואח"כ חליתי ל"ע, המכתב היה בתיקי ולפיכך נתעכבה לצערנו תשובתנו עד הלום.
424
תכ״הכב' הרב הראשי שליט"א הורני להודיעך כי ענין שנים עשר חודש הוא לענין חתונה של זרים, אך אין לנהוג בחומרה לגבי חתונת בנים. ואמך שתחיה יכולה להשתתף בחתונתך ללא פקפוק, אבל לא בשעת ריקודים וכלי־זמר אם יהיו. לפיכך, אם טרם נקבע מועד חופתך – תוכלו לקבוע אותו לפני תום שנים עשר חודש132ראה שו"ע יו"ד סי' שצא סע' ב, ובגיליון מהרש"א שם, שו"ת מהרשד"ם סי' רב. ערוך השולחן שם סע' י. שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קעא, שו"ת ציץ אליעזר ח"ה אבן יעקב סימן נו אות ה, פני ברוך סימן כ סע' יז הע' לה-לח, בית מועד (להר"פ קורח) ח"ב פל"ט סע' ד עמ' רטו, ושם עמ' רכ סע' ט, וציין שם לשדי חמד מע' אבילות כרך ו אות נט עמ' 176, וראה עוד חזו"ע אבילות ח"ב עמ' שלט סע' ח ובהערה שם באורך..
425
תכ״ובכבוד רב,
426
תכ״זש. דנן
מנהל הלשכה
427
תכ״חנתינת נעליו של נפטר לאדם אחר
428
תכ״טשאלה (השאלה כתובה באנגלית ולא הוקלדה)
429
ת״לתשובה
430
תל״אב"ה. ירושלים,
כ"ו בטבת התשכ"ט
431
תל״בלכבוד
גב' גרייס סילס,
לונדון.
432
תל״גג.נ.,
433
תל״דבתשובה למכתבך אל כב' הרב הראשי הנני להודיעך כי בספר חסידים, סימן תנ"ד, כתוב שאין לתת מנעלי המת לאחר שלא יבוא לידי סכנה, אך לא פורש איך יבוא לידי סכנה.
434
תל״הבספרים אחרים רצו לומר שבגדי המת ניתנים לנקוי ע"י כביסה מה שאין כן בנעליים ולפי דבריהם יש חשש של העברת המחלה של המת ללובש הנעליים133ראה להר' מרגליות בפירושו "מקור חסד" על ספר חסידים (מהדו' מוסד הרב קוק עמ' שיב אות ב), ובשו"ת עצי הלבנון סי' מו כתב, שנ"ל שיש טעות סופר בספר חסידים, וצ"ל: מנעלים של מתה, והכוונה נעלי עור מבהמה שמתה מחולי, עי"ש. ובגשר החיים להגרי"מ טקוצינסקי ח"א עמ' נח בשם ה"ר צבי פסח פראנק..
435
תל״ואם בנך ז"ל נפטר ממחלה איזו שהיא, אין לתת את נעליו ליהודי אחר.
436
תל״זהמקום ינחם אתכם ולא תוסיפו לדאבה עוד ובירושלים תנוחמו.
437
תל״חבכבוד רב,
438
תל״טמנהל הלשכה
439
ת״ממי שנפטר באדר של שנה פשוטה – מתי יום הזכרון בשנה מעוברת, באדר הראשון או השני?
440
תמ״אשאלה
441
תמ״בב"ה.
442
תמ״גלכ' ראש לשכתו של הרב נסים, ראשון לציון
443
תמ״דשלום וברכה
444
תמ״ההנדון: יום זכרון בחודש אדר
445
תמ״ובהלכות תענית אורח חיים (תקסח / סעיף ז) כותב המחבר שיום הזכרון ואמירת קדיש באדר שני, ורמ"א פוסק שבאדר ראשון.
446
תמ״זאבא של אשתי נפטר באדר, ואינני יודע איך ראוי לנהוג וגם קרוביו שאלו אותי (אני כשלעצמי ממוצא אשכנזי). חותני היה צפון אפריקאי, נולד באלגריה (אורָן) וחי במרוקו, והוא נפטר בחודש אדר בשנה פשוטה.
447
תמ״חמתי יש לנהוג יום זכרון לפי הנהוג אצל יהודי צפון אפריקה? אני מודה לו על תשובתו ומאחל לכבודו חג פסח כשר ושמח, ובגאולה שלמה נזכה להקריב קרבן פסח כהלכתו.
448
תמ״טבברכה,
449
ת״ניצחק וייל
קיבוץ שדה אליהו
(עמק בית שאן)
450
תנ״אתשובה
451
תנ״בב"ה. יום שמחת שחרור ירושלים
כ"ח באייר התש"ל
452
תנ״גלכבוד
מר יצחק וייל
קיבוץ שדה אליהו.
453
תנ״דא.נ.,
454
תנ״הגלויתך הגיעה ללשכתנו בזמנה ומחמת הטירדות אירכסה134פירושו: אבדה. ראה ערוך ערך רכס (ג) על פי הגמרא יבמות קיג ע"ב. ונעלמה, ובשבוע זה באה לידינו והננו ממהרים להשיב:
455
תנ״ומי שנלב"ע בחודש אדר ושנה שלאחריה מעוברת, יקיימו את יום הזכרון באדר ראשון ויש שעושים אותו גם באדר שני, ובשאר השנים רק באדר שני135ראה שו"ת התשב"ץ סי' תכז, הובא בב"י יו"ד סוף סי' תג, שו"ת תרומת הדשן סי' רצד, שאילת יעב"ץ ח"א סי' קיז, שו"ת חתם סופר או"ח סי' קסג, כף החיים (סופר) או"ח סי' תקסח אות עז..
456
תנ״זבכבוד רב,
457
תנ״חהרב שלמה דנן
מנהל הלשכה
458