לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק ג, שער כא; ספר התורה וקריאתוLaKelal VeLaPerat, Volume III, 21 Sefer Torah

א׳יריעת ספר תורה שיש בה דף אחד

ב׳שאלה

ג׳ב"ה יום א' כ"א אייר תשי"ח

ד׳לכבוד הרב הגאון כמוהר"ר י.מ. נסים הראשון לציון שליט"א, ירושלים ת"ו

ה׳ר.מ.נ.

ו׳על ענין ס"ת אחד שנמצא בו דף אחד שהוא תפור בשני צדדיו ויש לנו עוד בבית הכנסת זו שלשה ס"ת מדוייקים. והדף הזה שתפור יחידי הוא בספר ויקרא.

ז׳עכשיו הצבור שנמצאים בבית הכנסת, יש אוסרין ויש מתירין, והדבר הזה כמעט מביא לידי ריב ח"ו. ותשובת כבוד תורתך עיקר.

ח׳עפר רגלי חכמים,

ט׳חריזי יאיר

י׳תשובה

י״אב"ה כ"ג באייר התשי"ח

י״בלכבוד
הר' יאיר חריזי יצ"ו, שכון נוה עובד, בית מס' 17, עקיר

י״גא.נ.,

י״דשאלתו בדבר ס"ת שנמצא בו יריעה בת דף אחד, קיבלנו לנכון, והרי התשובה:

ט״וראה בש"ע יו"ד סי' רע"ב [סע' ג]: "אין עושין יריעה פחות משלושה דפין". וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד אם עשו יריעה בת דף אחד ותפרו אותה, כשר הס"ת, כמבואר בפוסקים¹⁴⁶ראה הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת סוף ה"א, שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' צג, שיירי כנה"ג יו"ד סי' רעב הגה"ט אות ב, החיד"א בברכי יוסף שם סע' ד-ו, קול יעקב (סופר) שם אות ז..

ט״זבכבוד רב,

י״זמזכיר

י״חהחלפת יריעה בספר תורה

י״טשאלה

כ׳ב"ה יום ו' ניסן תשט"ז

כ״אלכ' הר' הג' הר' נסים רב ראשי לישראל שליט"א

כ״באנ"מ

כ״גיורנו מעכ"ת "שאלה"

כ״דעל ענין ספר תורה שבלו בו 5 דפים, והחלפנו אותם בחדשים, אבל היות ואין החומר שהיה לנו בתימן לעבד בו שיצא העור אדום, נשאר קצת לבן, לא כמו קלף ולא אדום כגויל, אבל עבודו הכל לשם גויל וגם כתיבתו ממול השֵׂיעָר כהלכת הגויל בכל, רק נשאר מעט לבן, אשר על כן אקוה כי כבודו יענה לשאלתנו בהקדם האפשרי, כי נחוץ לנו הספר לחג הפסח.

כ״הבכ' רב ותודה
ומועדים לשמחה,

כ״ומהצרי שלום – פרדס חנה, רח' רמב"ם 6.

כ״זתשובה

כ״חי"ג ניסן תשט"ז

כ״טלכבוד
מר שלום מהצרי,
רחוב רמב"ם 6,
פרדס חנה.

ל׳שלום רב,

ל״אבתשובה לשאלתו בעניין החלפת יריעה בספר תורה, עיין בשו"ע יו"ד סי' ר"פ שלפי הדין יש צורך להחליף שלוש יריעות¹⁴⁷ראה מסכת סופרים פ"ב ה"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רפ סע' ב. שו"ת חת"ס יו"ד סימן רנז, קול יעקב (סופר) יו"ד שם אות יח. ולא הובא בהרמב"ם. וראה שו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סי' כו אות ג, עמ' רסג., אלא היות ולפי דברי כב' אין השינוי גדול והשעה דחוקה, יש לסמוך על המתירים בדיעבד¹⁴⁸ראה שו"ת חכם צבי סי' יט, הובא בבאה"ט שם ס"ק ז, ובערוה"ש שם סע' טו. וראה עוד קול יעקב הנ"ל אות יט שהוסיף בשם אמ"ל – אמת ליעקב, דבשעת הדחק מותר להחליף יריעה אחת אפילו לכתחילה. עי"ש..

ל״בבברכת מועדים לשמחה,

ל״גיצחק נסים

ל״דספר תורה שחלק מיריעותיו נתאדמו

ל״השאלה

ל״ובעהשי"ת

ל״זעתרת חיים טובה וברכה משמי המערכה, יערפו לראש על ארץ רבה, מרא דארעא דישראל מרן הגאון הגדול רבה הראשי של ארצנו הקדושה הראשון לציון צדיק ונשגב מרן מוה"ר יצחק נסים שליט"א

ל״חואחרי דשה"ט בכבוד ובהערצה כיאה לכב' רו"מ כת"ר שליט"א אני הצעיר, עב"ה [עבד ה'] נסים סעאדה, נפשי בשאלתי לדעת תשובתו הרמתה בנדון שקרה בבהכנ"ס שלנו בבית שאן. והוא שבאחת השבתות הוצאנו ספר תורה ונתברר שיש בו מספר עמודים ששחרורית כתבם נתאדם. ורצוני לדעת האם בדיעבד אחר שהוציאו הספר תורה אפשר לקרא בו ואין צורך להוציא ס"ת אחר במקומו? וכמו כן שאלתי האם מותר לכתחלה להוציא לקרא בו ללא תיקון? ובמידה שאסור לקרא בו זאת אומרת שכל זמן שלא תוקן הרי הוא פסול, האם היכא שאם לא יקראו בו הדבר יגרום ריב ומדנים בין הקהל לבין בעל הס"ת, ומפאת שבעל הס"ת איש אלם מצד היותו איש נכבד ויש נסיבות פוליטיות מצד הקהל לבלתי הסתכסך עמו, יש אפשרות לקרא בו משום דרכי שלום אע"פ שיש עוד ס"ת בארון הקודש? השאלה אמורה גם במקרה שברור שלפי הדין זה פסול גמור, האם מפני דרכי שלום מותר?

ל״טאבקש את סליחת כת"ר רבינו על הטרחה, טרם אכלה אפרוש כפי לאלוקנו שיאריך ימיו בטוב ובנעימים, עוד ינוב בשיבה דשן ורענן יהיה ויפוצו מעינות תורתו חוצה ורבים ישיב מעוון להפנות רשעי ארץ אל המסילת ישרים, הבנים עם ההורים, ויקויים בנו מקרא שכתוב ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים.

מ׳בכבוד רב
ובברכת התורה

מ״אעב"ה נסים סעאדה נ"י

מ״בנ.ב.

מ״גהכתובת: נסים סעאדה נ"י

מ״דישיבת שארית־יוסף

מ״הת.ד. 35 באר־יעקב

מ״ותשובה

מ״זב"ה. ירושלים,
י"ג באייר התשכ"ז

מ״חלכבוד
ר' נסים סעאדה יצ"ו
באר־יעקב.

מ״טשלום רב,

נ׳למכתבך שנתקבל ביום ו' בחודש זה, הורני כב' הרב הראשי להודיעך שס"ת שנתאדמו אותיותיו פסול, ומותר להעביר עליו קולמוס להשחיר את האותיות כבראשונה, אולם צריך סופר מומחה ויודע את הדין לראות את הס"ת אם נתאדמו אותיותיו במקצת או לגמרי ויקבע כיצד לתקנו¹⁴⁹ראה קול יעקב לה"ר יעקב חיים סופר בעל מחבר כף החיים או"ח סימן לב אות קמא, בשם חתם סופר ועוד, ושכן הוא מנהג בג'דאד. וראה עוד שו"ת דברי חכמים להר"ש יצחק הלוי יו"ד סימן כ מה שהאריך בזה, ובשו"ת שבט הלוי להר"ש הלוי ואזנר ח"ט יו"ד סי' רטז, שהביא שיטת הפמ"ג וקסת הסופר, ושיטת החת"ס יו"ד סי' רנו, ושו"ת חסד לאברהם ח"א יו"ד סי' פז. עי"ש..

נ״אבכבוד רב,
מנהל הלשכה

נ״בספר תורה בכתיבה אשכנזית לספרדים

נ״ג(תשובה זו אינה זמינה במהדורה הדיגיטלית)

נ״דספר תורה בכתב ספרדי לאשכנזים (וכן להיפך)

נ״התשובה (השאלה חסרה)

נ״וב"ה, ח' כסלו התשכ"ג

נ״זלכבוד
מר מ. א. יפה,
מנהל "היכל שלמה"
ירושלים

נ״חשלום וישע רב,

נ״טבנדון שאלתו אודות ס"ת הנכתב בכתב ספרד – כבר הארכתי בזה בספר יין הטוב סי' כ"ד, והוכחתי בראיות ברורות שאין השינוי שבין כתב ספרדי לאשכנזי מעכב, וס"ת שנכתב בכתב ספרדי כשר לאשכנזי וכן להיפך.

ס׳ומתחלת הישוב בארץ נהגו כן וגדולי הדורות עלו לקרוא בתורה אשכנזים אצל ספרדים בס"ת שלהם ולהיפך, וכן הוא המנהג גם היום. ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל ג' סי' י"א) שכתב וז"ל: "וצורת האותיות אינם שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצינו (אשכנזי) מכתב הארץ הזאת ספרד ואין פסול בשינוי הזה". ובנודע ביהודה יו"ד (מהדורה קמא סי' פ' ותניינא סי' קע"א) כתב שכל אלו התמונות של האותיות המבוארים בב"י לא לעכוב נאמרו רק למצווה, ופוק חזי כתב ספרדי הנקרא "וועליש", שיש בו כמה שינויים, וכי סלקא דעתך לפסול הס"ת הכתובים בכתב וועליש? והגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל התמרמר מאד על איש אחד שהעיז להוציא דיבה על ס"ת הכתוב בכתב ספרדי ופנה בזה אל הגאון מהרח"פ [רבי חיים פאלאג'י] והצטרף עמו בזה וכתב שהאיש המוציא דיבה על ס"ת מכתב ספרדי ראוי לעונש ונזיפה, איך לא ירא לנפשו להטיל מום בקדשים וכו'. עיין בספרו חיים ביד שהאריך. ועיין בתשובת "השיב משה" (יו"ד סי' צא) ושו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' ק"כ) ועוד¹⁵⁶ראה להר' החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' יא אות ב, ובספרו לדוד אמת סי' יג, ובספרו מעגל טוב עמ' קנד, ובספר פחד יצחק מע' מזוזה דף ע ע"א מש"כ בשם החיד"א, קסת הסופר סי' ה אות א, ארץ חיים סתהון סי' לו, משפטי עוזיאל ח"א יו"ד סי' יז, הר צבי ח"א או"ח סי' לב, ציץ אליעזר חי"ד סי' ג, מנחת יצחק ח"ב סי' יב, הלכה ברורה ח"ג עמ' קעג. וראה עוד תשובות הרב לעיל סימן ד ולקמן סימן ו.. ואם יש את נפשך ראה מה שהארכתי בזה ב"יין הטוב".

ס״אבכבוד רב,

ס״ביצחק נסים

ס״גקריאה בספר תורה הכתוב בכתב אשכנזי שחלק מיריעותיו בכתב ספרדי

ס״דשאלה

ס״הב"ה, הרצלי', י"ח במנחם אב תשכ"ד

ס״ולכב' הרב הראשי ר' יצחק נסים נ"י
שלום רב

ס״זמאת מתפללי ביהכ"נ
"תפארת ישראל"
הרצלי', שיכון נוה עמל 643

ס״חכבוד הרב הנכבד.

ס״טאנו מתפללי בית הכנסת "תפארת ישראל" מתכבדים לפנות לכב' ומבקשים תשובה.

ע׳מס' המתפללים בלי עין הרע מגיע ל 4 מנינים בשבתות, ובחגים 6 מנינים. יש לנו רק ספר תורה אחת, ובחגים ובראשי חדשים עלינו לגולל את הספר לפי ענינא דיומא.

ע״אאחרי הרבה פניות למשרד הדתות להשגת עוד ספר תורה לא נענינו. וככה ממשיכים עם ספר אחד ויש הרבה טירחא דציבורא.

ע״בלמתפלל אחד יש ס"ת קנינו הפרטי כתוב ברובו בכתב אשכנזי, ואלו היריעות שחסרו נכתבו ע"י הרב המנוח ר' יוסף שמן ז"ל בכתב ספרדי. בעל ספר התורה השקיע המון כסף עבור כתיבת היריעות שחסרו.

ע״גברצוננו לדעת האם יש אפשרות להשתמש בספר תורה זאת בימי חגים ור"ח בכדי למנוע טירחא דציבורא של גלילת ספר התורה היחידי.

ע״דהננו מבקשים בכל לשון של בקשה לענות לנו לפניתנו זאת ומחכים לתשובתכם.

ע״ההנהלת ביה"כ
תפארת ישראל
הרצלי', שיכון נוה עמל 643

ע״ותשובה

ע״זב"ה, ירושלים, כ"א מנח"א התשכ"ד

ע״חלכבוד
הנהלת בית הכנסת תפארת ישראל
הרצליה

ע״טא.מ.נ.,

פ׳הורני כבוד הראשון לציון הרב הראשי לישראל שליט"א, להשיב לשאלתכם בנדון ספר תורה שיש בו יריעות אחדות בכתב ספרדי ורובו בכתב אשכנזי, אמנם, אין ראוי לקרוא בו לכתחילה אם יש ספר תורה אחר. אבל לפי דבריכם שאין לכם כי אם ספר תורה אחד וביום שמוציאים שני ספרי תורה אתם תצטרכו לגלול הספר תורה שיש לכם, ואתם כותבים שיש בזה טורח ציבור, באופן זה יכולים אתם לקרוא בספר תורה הנ"ל עד שתשיגו ספר תורה אחר¹⁵⁷ראה תשובת הרב בשו"ת יין הטוב ח"א סימן כד, ובשו"ת יבי"א ח"ב יו"ד סימן כ אות ז הביא בשם שו"ת ברית יעקב (ליפשיץ) יו"ד סי' סז, שכתב: נתבאר שאם נמצאו אותיות בכתב וועליש בתוך כתיבה אשכנזית בתפילין, אין לפסול מחמת זה, וגם מהר"ם בן חביב י"ל דלכתחילה קאמר דבענין כתיבה מאושרה ולא יהיה עירוב אותיות מכתב אחר דמחזי כמנומר. עכת"ד. וראה עוד שו"ת משפטי עוזיאל יו"ד סי' יז, ובהערה שבשו"ת יחו"ד ח"ב סי' ג עמ' כ ציין לשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קכ שיש להכשיר ס"ת שמקצת אותיות צ שבו באותיות י הפוכה ומקצתם באות ישרה. עי"ש. וראה לעיל תשובת הרב סימן ה..

פ״אבכבוד רב,

פ״במזכיר

פ״גשני ספרי תורה שיש להם חזקה לקרוא בהם ביום אחד

פ״ד(תשובה זו אינה זמינה במהדורה הדיגיטלית)

פ״השירת "התקווה" בעת הוצאת ספר תורה או במקום אחר בתפילה

פ״ותשובה (השאלה חסרה)

פ״זב"ה. ירושלים, י"ז באייר התשכ"א

פ״חלכבוד הרב ר' צאדק הררי יצ"ו,
הרב דק"ק "צדקה ומרפא", מקסיקו

פ״טר.מ. נ.,

צ׳בגלל תקלה משרדית הגיע מכתבו אלי לתשובה בימים אלה, ואֵחַר עד עתה¹⁷¹עדה"כ בראשית לב, ד..

צ״אכב' שאלני אם אפשר לשיר את שיר התקוה ("כל עוד בלבב פנימה")¹⁷²מקור התקווה הוא מתוך השיר "תקוותנו" שחיבר המשורר נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878 ברומניה. בשעת הוצאת ספר תורה או בתוך התפילה.

צ״בשיר התקוה לא חובר לצורך התפילה, אלא הפך במשך הזמן להימנון לאומי שאומרים אותו בטכסים לאומיים או בהזדמנויות דומות, ואין צורך או ענין לאמרו בשעת התפילה. ובכלל, אין להוסיף על התפילה שהוקבעה ונתכנה ע"י חז"ל¹⁷³ראה כף החיים סופר או"ח סי' נא אות כ. ושם סי' נב אות ב., למעט אולי בקשות שהשעה מחייבת קביעתן או אמירתן ועל דעת כלל הרבנים.

צ״גובהזדמנות זו הנני מברכו שהשם יצליח ידו להנהיג את צאן מרעיתו על מבועי התורה והיראה ושימלא משאלות לבו לטובה.

צ״דבכבוד רב,

צ״היצחק נסים

צ״ובמקום שלא נהגו להוציא ספר תורה במניין שני – האם מותר לצורך "בר־מצווה"?

צ״זשאלה

צ״ח22 בדצמבר 1953, אלג'ר
ב"ה יום ה' לסדר "ויש בם אנשי חיל" ז טבת שנת תשט"ז

צ״טלכבוד הרב הגדול פאר הדור צמ"ס [צנא מלא ספרי]
ראשון לציון
מורנו ורבנו תל שהכל אליו פונים וכו' וכו' מוהר"ר
רבי יצחק נסים שליט"א
יאריך ימיו על ממלכתו דשנים ורעננים אכי"ר

ק׳רבנו הגדול, את תשובתו מיום א' כסלו ש.ז.¹⁷⁴לכלל ולפרט, ב, שער יא סימן ב, עמ' כט-לא. קבלתי לנכון. ושלחתי [ה]עתקות לראש רבני צרפת וכן לחברי באלג'יריה. ולא רציתי לעשות שום הערות, כי אנכי עפר תחת כפות רגליו, תורה היא וללמוד אני צריך... אמנם הנני יודע כי כ"ת טרוד כל היום מערב עד בקר בשאלות העומדים על הפרק, ולכן קבלתי החלטה שלא אחוה את דעתי הפעוטה עד שאסיפת הרבנים בצרפת ושל אלג'יריה יחליטו בענין, לפי ראות עיניהם. והנני מכיר תודה לכת"ר על טרחתו המרובה.

100

ק״אועכשיו באתי להודיעהו כי שלחתי לכבודו Cheque על מאה אלף פראנק שעולה כחמש מאות לירות ישראליות, שמסר לי ראש הקהל מר גאסטון ספאר הי"ו, שלקח מאשה אחת שרצתה בהעלם שמה, על מנת לחלק הכסף הנ"ל לחיילים פצועים, חולים, ומגיני המדינה.

101

ק״בבטח שכת"ר ידע למי ובאיזה אופן לחלק. ואבקש רק מכת"ר שיואיל בטובו לשלוח לי מכתב קבלה על שם Gaston Saffar ראש הקהילה בשם האשה הנ"ל. והנני מודה לכת"ר.

102

ק״געוד באתי הנחתי אצל כת"ר שו"ת בעניין פינוי העצמות¹⁷⁵בתשובה מיום י"א בטבת תשי"ט (לכלל ולפרט, ב, שער טו סימן ב, עמ' ריא) מזכיר הרב נסים שהרב פינגרהוט פנה אליו 'לפני חדשים' בשם רבני צרפת בבקשה להתיר העברת הטמונים במחנה ברגן בלזן לקבורה בצרפת. מכתב של הרב פינגרהוט בנושא זה לא נמצא בידנו. בשו"ת שלו, יו"ד סימן כד-כה, דן הרב פינגרהוט בשאלות פינוי עצמות לגבי מקומות אחרים.. אם ירצה כת"ר לחוות דעתו הטהורה בעניין זה.

103

ק״דוכן לכתוב לי בענין להוציא ספר תורה פעם שנית בשני ובחמישי בעד מניין מיוחד לכבוד בר־מצוה פה באלג'יר שנוהגין עפ"י הבית יהודא ז"ל. כי הנני צריך להראות פסק כת"ר לחברי ועד הקהילה.

104

ק״הבטח שכת"ר בקו הבריאות וגם כל הנלווים תחת צל קורתו.

105

ק״והנני מסיים בכל רגשי כבוד ובדרך ארץ

106

ק״זהק' אברהם משה הלוי פינגרהוט.

107

ק״חנ"ב המכתב לאדון סָפר יותר טוב שיהיה בצרפתית.

108

ק״טהנ"ל.

109

ק״יתשובה¹⁷⁶נוסח ארוך ומפורש בשו"ת יין הטוב, או"ח חלק ב, סי' ד.

110

קי״אד' ניסן תשט"ז

111

קי״בלכבוד
מעלת ידידי היקר הרה"ג ר' משה פינגרהוט יצ"ו
רב דק"ק אלג'יר

112

קי״גשלום רב,

113

קי״דמכתביו מיום ז' בטבת ש.ז. ומיום ה לפרשת "כי תשא" קבלתי לנכון והנני להשיב על שאלותיו.

114

קי״הא) אשר לשאלת כת"ר שנהגו שלא להוציא ס"ת במנין שני בשני וחמישי כמו באלג'יר (אשר נוהגין ע"פ ה"בית יהודה") אם מותר להוציא ס"ת במנין שני לכבוד בר-מצוה אם לאו?

115

קי״והנה, טעמיו של מנהג זה מבוארים הם בשו"ת "משפטי שמואל" סי' ג', ואלו הנימוקים:

116

קי״ז1) משום פגמו של הס"ת, שלא יאמרו הנכנסים והיוצאים כי נמצא פיסול בס"ת הראשון ומשום כך הוציאו פעם שנית.

117

קי״ח2) משום זלזול בהוצאת ס"ת פעמיים ולקרוא בו קריאה נוספת בבית-כנסת אחד. אמנם אחרים קוראים בו, מכל מקום כיון שאלה פשעו קצת שלא לבוא לביהכ"נ בשעת התפילה (כ"ש אם המדובר בעיר קטנה), הרי יחשב הדבר כהוצאה שלא לצורך והוי זילותא דתורה, ועיין ברכי יוסף סי' ס"ט אות ד' וסי' קמ"ד אות א'¹⁷⁷ראה משנ"ב סי' סט ס"ק יח..

118

קי״טאולם היות ואין אתם מתכוונים לשנות את המנהג בכל שני וחמישי, אלא במקרים מיוחדים, כגון לכבוד בר-מצוה – שאין שייכים טעמים אלה כל-עיקר, סבור אני שרשאים אתם להוציא ס"ת פעם שנית, אם הדבר לא יגרום למחלוקת.

119

ק״כיתר על-כן כתב בתשובות "חקקי לב" להרב פלאג'י, או"ח סי' ה', שאפילו אותם הנוהגים להזהר בזה שלא להוציא ספר-תורה פעם שנית, אין קפידא אם אח"כ שינו המנהג להקל.

120

קכ״אכמו"כ עי' ב"פקודת אלעזר" סי' נ"א דף ס"ד ע"ד ובסי' ס"ט דף צ"ד, שבירושלים היו נוהגים להחמיר שלא לקרוא שנית אולם אח"כ שינו המנהג והקלו לקרוא פעם שנית. וכן המנהג כיום בכל א"י, בבל, מצרים ועוד¹⁷⁸ראה בספר "נהר מצרים" הלכות קריאת ספר תורה סע' יד, ובספר ערוך השולחן או"ח סי' סט סע' יד, שו"ת ישכיל עבדי ח"ד או"ח סי' ז, אות ב, ילקו"י ח"ב עמ' יח, ועמ' לג הע' ל. שו"ת יבי"א ח"ח או"ח סי' יד אות ב..

121

קכ״בבברכת מועדים לשמחה ובכבוד רב,

122

קכ״גיצחק נסים

123

קכ״דעליה לתורה פעמיים בשני ספרי תורה

124

קכ״השאלה

125

קכ״ויום א' ט"ו סיון תשט"ו 5.6.55, בע"ה

126

קכ״זלכבוד יקר הדרת צפירת תפארת גאון התורה,
הקברניט והמנהיג, מדברנא דאומתיה, הרה"ג ראשון לציון, הרב הגאון והדגול רבינו יצחק נסים, רב ראשי לישראל שליט"א, ירושלים ת"ו שוכט"ס [שלום וכל טוב סלה],

127

קכ״חרמ"נ!

128

קכ״טהנני עבדך ע"ה פונה אל מעכ"ת בשאלתי זאת, לרוות צמאוני בתשובתך. לפי דברי חז"ל ועפ"י דין מוצק ומיוסד בעניין קריאה בתורה ביום שיש בו חובת קריאה בשני ס"ת, כתב הר"ם בר מז"ל בהלכות תפילה פ' י"ב הלכה כ"ג: ולא יקר[א] אחד בשתי תורות, אם זה בענין אחד, משום פגמו של ראשון", ופירש כסף משנה שלפניו את דברי רבינו ז"ל פירוש שהוא נגד המפרשים אותו כפשוטו, והביא ראיה מהתלמוד מס' יומא והחמיר בכלל שיקר[א] איש בשני ס"ת והלך בעקבותיו הרב לחם משנה וכן פרי חדש וכנסת הגדולה ואליה רבא והרב המחזיק ברכה "לדוד אמת" וברכי יוסף ומג"א (הובאו בכה"ח, או"ח סי' קמ"ד, אות כ, כב) והרמ"א. ורק קצת מפרשים התירו לקולא, ובג' ס"ת אמרו ליכא פגמא.

129

ק״לאנו מתפללי ביהכנ"ס מגדל עוז בשכ' הנ"ל, מיום שגרנו בה משנת חצר"ת קדשי, נהגנו להחמיר כדברי רבינו בית יוסף ז"ל הרב מהרי"ק זיע"א ודעמיה גדולי הפוסקים ונתלינו באשלי רברבי. והיום באו אנשים חדשים מקרוב באו אשר אינם שמים לנגד עיניהם על מה מנהגינו מבוסס ואינם מדייקים בדברי פי' הרב כסף משנה לפי' דברי הרמב"ם ז"ל, ורוצים לבטל את מנהגינו ומנהג המייסדים, אשר יש מהם נע"ג [נוחם עדן גן] ומהם ייבדלו לחיים.

130

קל״אוהנה אני שואל את כב' רבינו: האם יש להם הזכות לעקור מנהג קדוש מבוסס ומיוסד עפ"י דין תורה ופסקי גאונים גדולי ישראל, וזה עושים ביוהרא בשביל כבודם שלא ייפגם, שאנו ניצחנו אותם בהלכה פסוקה. והלא משנה ערוכה "מקום שנהגו" ואמרו חז"ל אין משנים מנהג שנהגו בו הרבה זמן על סמך פסק רבנים גאונים, וזה מפני המחלוקת. ומנהג מבוסס, דין תורה הוא, וכל מנהג שאין לו יסוד עולה גיהנם.

131

קל״בובעד זה פניתי אל כב' לתת לנו תשובה חותכת וחיובית מדברי רז"ל בלי שום דבר ח"ו שיפגע באיזה פוסק ח"ו, והדין יקוב את ההר. והנני תפילה לאבינו שבשמים שיאריך ימיך בטוב ויאיר עינינו במאור תורתו וישרה שכינה במחנה קדשינו, והנני עפר רגלך אסקופה הנדרסת

132

קל״גע"ה שלמה ן' מ"ו עובדיה נתן נע"ג

133

קל״דואחתום בשֹים שלום, מצפה ומייחל לתשובתך הרמתה בכיליון עיניים, סדר "וימלא כבוד ה' על כל הארץ", תשובה מהירה, העניין דחוף. כל זה עשיתי בכדי לעשות גבול שלא ח"ו יתנכלו למנהגים אחרים שייסדנו והלכנו בהם לפי פסקי חז"ל במשך ח"י שנים ומעלה.

134

קל״התשובה

135

קל״וז' מנ"א תשט"ו

136

קל״זלכבוד
הר"ר שלמה נתן
עזרה ובצרון
ראשון לציון

137

קל״חאחדשה"ט, בענין שאלתך מכב' הראש"ל אם מותר לקרוא איש אחד בשני ס"ת ביום שיש בו חיוב קריאה בשני ס"ת, כבר ראית כמה פוסקים שאסרו, ויש להוסיף עוד כהנה וכהנה פוסקים שאוסרים¹⁷⁹ראה הרמב"ם פי"ב תפלה הכ"ג, מהדורת הר"י קאפח אות עא, ובמהדו' פרנקל שם על הגרסאות השונות ברמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים פ"ג ה"י, ובשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' עא, ובשו"ע או"ח סי' קמד סע' ד, ובהלכה ברורה שם כרך ז עמ' רנד בבירור הלכה אות ד מש"כ בשם המהריק"ש בהבנת דברי הרמב"ם.. אולם, לא כתבת מה מכריח את האנשים החדשים אשר אתה אומר שמקרוב באו ומבקשים להעלות איש אחד בשני ס"ת. אם יכתבו את הסיבה שמאלצת אותם לנהוג כן, אז אפשר שכבוד הרב הראשי יענה בארוכה.

138

קל״טאנו מבקשים את סליחתך על עיכוב תשובתנו עד היום מסיבות עומס העבודה הרובצת על משרדנו.

139

ק״מבכבוד רב,
מזכיר

140

קמ״אעליה לתורה פעמיים

141

קמ״בשאלה

142

קמ״גב"ה, יום ראשון כ"ה תשרי תשכ"א

143

קמ״דלכבוד מו"ר עט"ר כבוד הרה"ג הגדול, כמהר"ר יצחק נסים שליט"א הראשל"צ הרב הראשי לישראל נרו יאיר ויזרח

144

קמ״האחדש"ו לעולם יהי' חי עד העולם,

145

קמ״ויורנו רבינו אם אפשר לאדם אחד לעלות ולקרוא בשני ספרי תורה או אי אפשר, כי שמענו אומרים, מי שקונה בכסף שתי עליות, יכול לעלות בין בספר אחד בין בשני ספרים.

146

קמ״זהמורה יורנו כדת מה לעשות בחוקי הקריאה למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ביש"ר ושכמ"ה.

147

קמ״חהצב"י יהודה מזרחי
ב"ר יששכר מזרחי ני"ו

148

קמ״טתשובה

149

ק״נב"ה, ט' בחשון התשכ"א

150

קנ״אלכבוד ר' יהודה מזרחי יצ"ו רחובות

151

קנ״בא.נ.,

152

קנ״גהורני כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל להשיב לשאלתך הכלולה במכתבך מיום כ"ה בתשרי ש"ז כדלקמן:

153

קנ״דעיין בש"ע או"ח סי' קמ"ד סעיף ד' שכתב: אין קורין לאדם אחד בשני ס"ת משום פגמו של ראשון. משמע – אבל בס"ת אחד קורין, ויכול לעלות פעמיים בהפסק עולה אחד בין שתי עליותיו, כגון אם עלה שלישי יכול לעלות חמישי וכיו"ב. אולם יש מן האחרונים שפקפקו בדבר וכתבו שאין נכון לעשות כן, אלא מדוחק ולצורך גדול, דברוב עם הדרת מלך.

154

קנ״האבל ביום שמחת תורה רשאי לעלות פעמיים בהפסק כאמור ויש מתירין אפילו בב' ס"ת. ועיין באליה רבה סי' קמ"ד אות ד'¹⁸⁰ראה בבלי סוטה מא ע"א, הרמב"ם פי"ב תפילה הכ"ג ופ"ג עבודת יום הכיפורים ה"י, טור ושו"ע שם, סידור רש"י סוף סי' שכו, משנ"ב סי' רפב ס"ק לא, שו"ת דברי חכמים להש"י הלוי או"ח סי' לה, שו"ת אוצרות יוסף סי' ז (בסוף ספר הלכה ברורה ח"ז)..

155

קנ״ובכבוד רב,

156

קנ״זהמזכירות

157

קנ״חעליית סומא לתורה

158

קנ״טמכתב הגרי"א הרצוג אל הגר"י נסים

159

ק״סב"ה, ו' טבת תשי"ז

160

קס״אלידי"נ הגאון המפורסם פאר הדור וכו' כקש"ת ר' יצחק נסים שליט"א, הרב הראשי לישראל, ראשון לציון.

161

קס״באני מעביר לו בזה מה שעלה בדעתי בהשקפה ראשונה בענין הסומא ועליה לתורה. כמובן, נטיתי להקל, מפאת מידת הרחמים כמובן, אקווה שכב' יסכים לדברי.

162

קס״גבברכת התורה
ובברכת הארץ

163

קס״דידידו י"א הלוי הרצוג

164

קס״הטיוטת תשובת הגרי"א הרצוג

165

קס״וב"ה, ו' טבת תשי"ז

166

קס״זבענין השאלה שבאה מבומביי – סומא אם לקרותו לעלות לתורה, או לאו.

167

קס״חא) בש"ע אורח חיים סי' קל"ט סעיף ג' ישנן שתי דעות. הדעה הראשונה שסומא אינו קורא "לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". ב) דעת מהרי"ל ז"ל ד"עכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ". ועיין בביאור הגר"א ז"ל שמביא ממגילה פ"ג, שסומא מתרגם, שמזה משמע "אבל אינו קורא", יעויי"ש בסימן הנ"ל.

168

קס״טויש להבין למה אינו קורא? אם משום שאסור לקרות על פה, הלא לכאורה זה סותר להמפורש בתוספות בבא קמא, דף ג' ע"ב, שסומא מותר לקרוא על פה משום "עת לעשות לד' הפרו תורתך". ואם מותר לקרוא מה איסור יש בזה? אלא שהקהל לא יוצא ידי קריאת התורה, כשהקורא קורא על פה, שצריך לשמוע מפי קורא בספר תורה כשר. אך הלא כבר נהגנו שלא לבייש את מי שאינו יודע והחזן קורא לכל אדם אף לת"ח בקי. וכ"ת שזה לא הותר אלא כשאי אפשר שא"כ לא ילמוד תורה כלל, אבל בביהכנ"ס אפשר באחרים רואים. זה אינו, שכיון שהתירו לו על פה, ודאי הותר לגמרי, ומה הפסד יש בזה, כיון שאינו משמיע.

169

ק״עואין להשיב שזה דבר השנוי במחלוקת בין אלה שהתוספות מביאים דעתם שם בב"ק ג' ובין בעלי התוספות, אך זה אינו, מכיון שהתוספות דוחים ואומרים שדעה זו מיוסדת על דעת ר' יהודה שסומא פטור לגמרי מכל המצוות, וכיוון שקריאת התורה בעשרה גדולים משוחררים, שלמדין מעדה עדה, ואם כי זה נאמר על הצבור, אבל מסברא אומרים שגם המהווים את המצווה הצבורית הזאת צריך שיהיו בני מצוות. ואין להקשות שא"כ קטן ייפסל והרי קטן עולה למנין שבעה ואפילו אשה, אם לא משום כבוד צבור. שזה אינו, שכשם שקטן מיקרי בר זביחה שעתיד להיות חייב במצוות וקטן מיקרי בר קידושין דאתי לכלל הוייה (גיטין פ"ה) אף כך הוא בן מצוות על שם העתיד, משא"כ סומא. כך היה עולה על הדעת לכתחילה, אבל דוחק הוא להעמיד המשנה כרבי יהודה, ועיין שו"ת דבר שמואל, להגר"ש אבוהב ז"ל, סימן י"ב, שהוכיח שאין הלכה כרבי יהודה אלא שסומא חייב בכל המצוות האמורות יעויי"ש.

170

קע״אוע"כ לעצם הדבר נראה לע"ד שהלכה כמהרי"ל דהוא בתראה והוא פוסק גדול ומובהק במיוחד (בעיני) [בעניני] מנהגי בית הכנסת, ועוד שבתחילה נהגו בביהכנ"ס ההוא לקרוא את הסומא לתורה, והעיקר שהרי החזן קורא בקול רם והסומא אינו אלא מברך, ומכיון שהסומא חייב בכל המצוות ודלא כר' יהודה, ודאי שהקהל יוצא בברכות שלו, ועוד שהברכות אינן ברכות על הקריאה, אקב"ו לקרוא בתורה, אלא בדרך כלל דברי שבח והודאה לה' על שזיכנו בתורה, וזה יכול הוא לברך אפילו לרבי יהודה, והקהל יכולים לענות אחריו אמן (ועי' תוס' ראש השנה דף ל"ג ע"א).

171

קע״בברם הגאון הצדיק בעל חפץ חיים ז"ל פסק בשער הציון באו"ח סי' קל"ט שנכון להחמיר בפרשת זכור ובפרשת פרה, וע"כ, אם כי טעמו לא מובן לי כל כך, אבל מפני כבודו של אותו חסיד ז"ל אני מורה להחמיר (עיין חולין ל"ח ע"ב) בפרשיות הללו. ובפרט שכן כתב בשערי אפרים לענין סומא, ואולם אם זה יוכל לגרום צער לאותו סומא שאפשר שיש לו חיוב דווקא בפרשיות הללו אין לחוש לחומרא זו. איברא יש לכאורה לחוש שכבר הורה חכם להחמיר, וכבר הורו כך הבי"ד של בגדד הי"ו, אך כמדומה לי שאין כאן הדין של חכם שאסר הואיל והדין מפורש בשלחן ערוך ואין זו הוראה אלא כמגלת תענית דכתיבא ומנחא (עי' עירובין ס"ב), וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א שהביא את המהרי"ל ז"ל, ועוד שאין לחוש מפני כבודם של החכמים המחמירים שהבי"ד הגדול של ארץ ישראל עדיף. ואחינו הספרדים הי"ו אמנם פוסקים כמרן נגד הרמ"א ז"ל, אבל כאן זוהי דעת מהרי"ל שהוא מומחה מובהק בדיני בית הכנסת ותפלה, ועוד גאונים הרבה ז"ל העומדים בשיטתו, לכן כך ראוי להורות, אם כי חכמי בגדד לא היו כפופין לו מעולם, אבל חכמי ארץ ישראל עדיפים, ועיין סנהדרין דף ה' ותוס' שם, ועיין כתובות דף ע"ה וכו' וכו'.

172

קע״גבהא נחתינן ובהא סלקינן שמותר להעלות הסומא לתורה אך לא לפרשת זכור ולא לפרשת פרה, ומיהו אם ברור לקהל שהזקן יסבול מזה צער או בושה, ח"ו, אין להחמיר כלל, כגון אם באותן הפרשיות הוא בר חיוב לעליה לתורה. והמקום יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות.

173

קע״דנ א ם, יצחק אייזיק הלוי הרצוג

174

קע״המכתב הגר"י נסים אל הגר"י הרצוג

175

קע״וב"ה ח' בטבת תשי"ז

176

קע״זלכבוד
ידי"ן הגאון הגדול פה"ד והדרו כקש"ת
כמוהר"ר יא"ה הרצוג שליט"א
ראש הרבנים לישראל,
ירושלים

177

קע״חמלכא לעלמין חיי!

178

קע״טרצוף בזה הריני ממציא לרו"מ הדר"ג מה שהעליתי מדברי הפוסקים בנדון השאלה שנתקבלה מבומביי.

179

ק״פמכיון שהשאלה נשלחה לכת"ר, בידו ההכרעה להתיר או לאסור.

180

קפ״אבברכה נאמנה
וביקרא דאורייתא,

181

קפ״ביצחק נסים

182

קפ״גבדין סומא, אם מותר להעלותו לתורה

183

קפ״דתשובת הגר"י נסים לשאלה שנתקבלה מהודו

184

קפ״הבש"ע (סי' קל"ט ס"ג) אין שתי דעות, ודעת הרמ"א היא כדעת הב"י ד"סומא אינו קורא", כמבואר להדיא בדבריו בדרכי משה. ועיין שם שהביא את דברי מהרי"ל וכתב: "ולי נראין דברי הב"י". ומי שהוסיף את דברי מהרי"ל בש"ע כאלו הם הגהה מהרמ"א לא עשה נכון, דאין כן דעת הרמ"א. וראיה לכך, שבש"ע עם הגהות הרמ"א אשר נדפס בחייו וסמוך לו לאחריו ליתא להגהה זו. ועיין בסי' נ"ג סעי' י"ד. ונראה שמציין המקורות בדברי הרמ"א בש"ע שחי זמן רב אחרי הרמ"א הוא הוא שהוסיף את דברי מהרי"ל כהגהה מהרמ"א והטעה בזה את הרבים, שכמה אחרונים חשבו שכן היא דעת הרמ"א והוא שהגיה את דברי מהרי"ל בש"ע, וכן עשה מציין המקורות בעוד כמה מקומות בש"ע. ובמקום אחר¹⁸¹במאמרו "ההגהות על השולחן ערוך" בקובץ "רבי יוסף קארו", בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט. וראה עוד בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוף הלכה ברורה ח"ז) סי' ג עמ' טז שכתב שאין אלו דברי הרמ"א כלל אלא תוספת מבעל באר הגולה עי"ש עוד. כתבתי ששגה גם בציון המקורות ופעמים ציין כמקור לדברי הרמ"א את דברי החולק.

185

קפ״ווהנה בב"י שם בסי' קמ"א הביא פלוגתא בזה, והכריע כדעת הרוב לאסור, וכאמור הסכים עמו גם הרמ"א שם בדרכי משה. ועיין בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תכ"ה) שנשאל אם סומא חייב ללכת אצל אחר שיקרא שמו"ת והוא ישמע, והשיב: "תליא בפלוגתא, למ"ד סומא פטור מכל מצות האמורות בתורה – פטור גם מזה, ולמ"ד חייב – חייב גם בזו. ומ"מ נ"ל דאפי' למ"ד סומא חייב במצות, פטור מחיוב זה, דכיון דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה וזה אי אפשר בכתב, דהא אינו רואה. וכן פטרינן ליה מכל מצות התלויות בראייה אפי' שהם מן התורה כגון: לעלות וליראות ועדות (וכו'). וכ"ש דפטור מחיוב זה, דהוי דרבנן. ואע"ג דהכא אפשר ע"י שמיעה, לא מצינו דבר שיהיה פטור על ידי עצמו משום דלא שייך ויתחייב על ידי אחרים. וראיה, מהא דרב ששת הוה מהדר אפיה וגריס בשעה שהיו קורין בתורה, ואיכא מ"ד משום דרב ששת סגי־נהור היה ולא היה חייב בשמיעת התורה ומשום הכי מהדר אפיה וגריס. ומשום האי טעמא חייב בתורה שבע"פ לפי שמצותה על פה. והוי יודע דקיימא לן כמאן דאמר סומא חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מאותם שמעטו אותם בהדיא, ולפיכך מוציא אחרים וכו' ע"ש. ונראה דדעתו נמי שלא להעלות את הסומא לס"ת משום שהוא פטור מקריאת התורה אפי' למ"ד דסומא חייב במצות ואינו עולה למנין העולים לפי חובת היום. וכן משמע מדבריו בח"א סי' ט"ל, ועיין לו בישנות (חלק ד' סי' נט וקל"ה).

186

קפ״זאולם הלבוש בסי' קמ"א כתב: "ואני ראיתי נוהגים בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה כיון שיכול לקרות מלה במלה עם הש"צ וכו'", ע"ש. וכ"כ הב"ח שם וז"ל: "וכבר נהגו לקרות סומא לס"ת בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהרי"ל שפסק כך וכו' מיהו נ"ל דוקא סומא ת"ח אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל". כן הסכימו הט"ז (סי' קמ"א סק"ג) והמ"א (סי' קל"ט סק"ד) וכן העלו אב ובנו בשו"ת "מים רבים"¹⁸²ה"ר רפאל מילדולה ובנו ה"ר דוד. אמשטרדם תצז. (סי' ט', י') וכתבו שכן עשו מעשה חכמי אמשטרדם.

187

קפ״חברם הכנה"ג בסי' קמ"א כתב: "ומנהגינו כמ"ש רבינו המחבר", וכן "הפרי חדש" כתב¹⁸³סי' קלט סע' ג. ע"ד הש"ע: "וכן עיקר, וזו היא דעת הי"מ שהביא רבינו יונה בפ"ק דברכות¹⁸⁴ד ע"א בדפי הרי"ף בד"ה רב ששת. דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס היינו לפי שהיה סגי־נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה. ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משנו הכי משמע דס"ל דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש משמע מתוך דבריו¹⁸⁵בתשובה כלל ג סי' יב. שסומא אינו קורא בתורה וכמ"ש הב"י, ואפילו הכי לא משני הכי". וכ"כ ה"מטה יהודה" (אות א). ועיין בשאלת יעב"ץ (ח"א סי' ע"ה)¹⁸⁶שם סוף ד"ה ואמינא דהך. שהאריך לחלוק על המתירים וכתב: "ואולי גם מהרי"ל לא ס"ל הכי אלא מנהג הוא שהיו נוהגין בימיו ולא היה יכולת בידו למחות כמו כמה מנהגים גרועים שיד ההמון התקיפה על החכמים עשתה זאת ולא מעיקר הדין". ובסוף כתב ששמע מאנשים וכו' מעשה שאירע באמשטרדם בפני אביו החכם צבי שמיחה בכהן סומא נכבד מבני קהילתו שלא יעלה לתורה. אע"פ שהיה מוחזק בכך מכמה שנים, צוה והוציאוהו מחזקתו.

188

קפ״טועיין "פחד יצחק"¹⁸⁷לאמפרונטי כרך ה ערך סומא או ע"ה (כד ע"א). שהביא כמה פוסקים שנחלקו בדין זה והזכיר כמה קהילות שנהגו כהמקילים, וכתב נמי שחכם זכות ממנטובה אמר לר' יואל לוי שבפולניה לא רצו להסכים שיקרא בתורה אפי' זקן שראה מאורות בימיו ולעת זקנתו כהו עיניו מראות וכו', ע"ש. וראיתי עוד כמה וכמה פוסקים מתירים וכנגדם אוסרים, ולכן ראוי שכל מקום ינהג בזה כמנהגו ויש לו על מה לסמוך. ולפי הנראה ק"ק "מגן דוד" בבומבי הם יוצאי בבל שנהגו שלא לקרוא סומא לס"ת, ואם כן הוא, יש להניחם במנהגם¹⁸⁸ראה כף החיים סי' קלט אות טו-טז, שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' י אות ב, שו"ת יבי"א ח"ט או"ח סי' פג אות ז, הלכה ברורה ח"ז בשו"ת אוצרות יוסף סי' ג..

189

ק״צהערות הגר"י הרצוג לתשובת הגר"י נסים

190

קצ״אב"ה ט' טבת תשי"ז

191

קצ״בקונטרס ב'

192

קצ״גהערות לדברי ידי"נ הגאון המפורסם וכו' ר"י נסים שליט"א
הרב הראשי לישראל וראשון לציון.

193

קצ״דיעיין כ"ג במשנה ברורה סימן קל"ט ס"ק י"ב שכתב וז"ל: ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל, ועיין שם בשער הציון ס"ק ו' שכתב דדין זה של מהרי"ל כבר כתב הד"מ בסי' קל"ה ובסימן קמ"א שלא נראה לו וכו' אלא מפני שנהגו העולם להקל בזה "העתיקו" הרמ"א. ולפלא בעיני, שהרי כפי שכותב כ"ת אין הג"ה זו מהרמ"א וכנראה שלא בדק בהשלחן ערוך אורח חיים עם הגהות הרמ"א הראשון. ואולי יש להוסיף, כי הלא ידע הרמ"א את המהרי"ל וידע שיש גאונים ז"ל החולקים עליו ושיש מקומות שנוהגים כמהרי"ל, והיה, כמו שהוא נוהג באילו מקומות מוסיף לדברי הב"י וכן עיקר, או וכך הלכה, ממשמע ממה שלא אמר כלום, שלא עמד על זה אחר כך, אעפ"י שלא הכניס דיעה זו בפירוש.

194

קצ״הולמעשה אחרי שהלכה שלא כרבי יהודה אלא שסומא חייב בכל המצוות, א"כ חייב הוא בתלמוד תורה שזה היסוד של מצות קריאת התורה, ואין זה ענין למה שפוטרים אותו מכל המצוות התלויות בראייה (כמו שכתב הרדב"ז ז"ל), שגם תורה עיקרה במחשבה, לא בראיית העינים, ולכך תיקנו התרגום מפני שצריך לשמוע בשמיעת השכל, כלומר בהבנה. והתורה אסרה לקרוא אותה בעל פה, שמא יבואו לידי שבושים והוא מילתא בטעמא, וכבר משום עת לעשות התירו, ועי' תוס' ב"ק דף ג' שטעם זה שייך גם ביחיד סומא, וראיה לדבר שהיכא דמיגרס גריסי הותר על פה, וכן זה הותר למי שבאמת בקי בה על פה כגון רבי מאיר.

195

קצ״ווהעיקר הואיל והק"ק ההיא היה לכתחילה נהגו לקרוא את הסומא, ויש גם לחוש משום לעז של פסלות, ומסכן זה כבר נגוע ומוכה אלקים כי העולם חושך בעדו, וצריך להזהר מפני הכתוב "כי אתה (את) אשר הכית(ה) רדפו"¹⁸⁹תהלים סט, כז., והרי זה צער גדול לאדם מישראל, כאילו הוציאו אותו מכלל ישראל, לא לקרותו בשום פעם לתורה. ומכיון שיש הרבה גאונים ז"ל הסוברים שבזמן הזה הואיל והחזן קורא, אין לחוש, דעתי בעינה עומדת שאין לחוש.

196

קצ״זוכ"ג אומר שהואיל ונשלחה אלי השאלה אני יכול להכריע, ואינני מבין מה פירוש הדברים, הרי השאלה נשלחה לרבנות הראשית: ובכלל, אנחנו אין אנו ראויים להכריע במחלוקת בין הפוסקים ז"ל, אלא להגיד שכך דעתנו נוטה, והאמת היא שדעתי נוטה כדברי המקילים כמו שהעליתי בקונטרסי וכמו שהכריע כבר הגאון הצדיק בעל חפץ חיים זצ"ל.

197

קצ״חבהא נחתינן ובהא סלקינן שמותר להעלות הסומא לתורה, ואין כאן משום חכם שאסר וכו' שלא הוסיפו חכמי בגדד הוראה אלא שנטו לדיעה אחת המפורשת בשלחן ערוך או"ח ונחלקו עליה רבים וכן גדולים. והמקום ינחנו בדרך האמת בתורה דכתיב בה אמת.

198

קצ״טמה שהביאו ראיה מרב ששת דהוה מהדר אפיה לפי שפטור משמיעת קריאת התורה, אני איני כדאי להכריע, אבל ממה שחז"ל אין תולים זה בהפלוגתא אם סומא חייב במצוות, לא מסתבר כך לפיענ"ד. ואדרבה מפסחים קט"ז ע"ב משמע לכאורה שרב ששת סבר דסומא חייב במצוות. ועוד שהרמב"ם פוסק¹⁹⁰פי"ב מהלכות תפילה סוף ה"ט. שדווקא לת"ח הותר להחזיר פנים וכו', ומאין הוכיח זה, על כרחך מהא דרב ששת, ואי ס"ד שמשום שרב ששת לא נתחייב בקריאת התורה, אין כאן ראיה של כלום.

199

ר׳יצחק אייזיק הלוי הרצוג

200

ר״אעליית מחלל שבת בפרהסיא לתורה

201

ר״בשאלה

202

ר״גב"ה, יום י"ג ניסן תשכ"ח

203

ר״דלכבוד כב' הרב נסים הי"ו

204

ר״השלום רב

205

ר״ור.מ.נ.,

206

ר״זברצוני להעלות שאלה עקרונית, אשר היא תופעה יום יומית בחיינו, ואשר גורמת לא פעם מחלוקת וסכסוכים שתוצאותיהם מי ישורם.

207

ר״חהמדובר הוא, לצערנו בחילול שבת בחשאי ובפרהסיה. בצורה המזעזעת כל איש שלומי אמוני ישראל.

208

ר״טובכן השאלה היא: האם מותר וראוי לתת ליהודי המחלל שבת בפרהסיה עשרות פעמים, לעלות לתורה בשבת או בכל עת אחרת? וזאת אע"פ שהוזהר ונתבקש לשמור שבת בצורה זו או אחרת, כלומר הוזהר, בחשאי ובצורה נאותה, אך הוא עומד בסירובו.

209

ר״יעל דעת כל ציבור המתפללים כתבתי מכתב זה ותשובתך כב' הרב תהווה פסק הלכה שעל פיו ננהג. כך עכ"פ סוכם בינינו. נא להשיב ובהקדם.

210

רי״אבתודה, מזכיר הסניף

211

רי״בהסתדרות הפועל המזרחי בישראל
סניף כפר־יונה

212

רי״גתשובה

213

רי״דב"ה. ירושלים, כ"ג בניסן התשכ"ח

214

רי״הלכבוד הסתדרות הפועל המזרחי
סניף כפר־יונה.

215

רי״וא.נ.,

216

רי״זבתשובה למכתבכם מי"ג דנא הורני כב' הרב הראשי להשיבכם:

217

רי״חכדי לא לגרום למחלוקת בענין העליה לתורה, רצוי לתת לאותו יהודי המחלל שבת עליה שניה על אותה הקריאה לאחר שכבר עלה אחד לאותה עליה. לדוגמא: יש לתת לו חמישי מיד לאחר שכבר עלה אחר לחמישי ולחזור שנית על הקריאה¹⁹¹ראה שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סימן יא ד"ה וראיתי, וח"ג או"ח סי' יב ד"ה ועל כן, שו"ת יבי"א ח"י או"ח סימן נה עמ' קנט ד"ה ומ"ש עוד. ילקו"י ח"ב עמ' סא סע' לו. וראה עוד חזו"ע שבת ח"ב עמ' רמ, ובתשובות הרב לקמן סי' טו..

218

רי״טבכבוד רב,

219

ר״כיוסף פריי
מנהל הלשכה

220

רכ״אהתמודדות עם המפריעים בשעת התפילה וקריאת התורה; הוצאת ספר תורה להילולת רשב"י

221

רכ״בשאלה

222

רכ״גב"ה ז' אייר תשי"ז

223

רכ״דלכבוד הגאון הגדול המפורסם הראשון לציון וירושלים
מרן יצחק נסים שליט"א,
רב ראשי לישראל, ירושלים

224

רכ״הרבינו הגדול!

225

רכ״והנני מתכבד לפנות אליו אודות ב' פרטים אלה:

226

רכ״זרציתי לדעת מה כחו של הרב המקומי לעשות במקרה שבבית הכנסת הציבורי ישנם אנשים המפריעים בשיחה בטלה בשעות התפלה, החזרה וקריאת ספר־תורה.

227

רכ״חנודע לי שבשנה שעברה בל"ג לעומר, ישנם אנשים שארגנו חגיגה במושב שלנו "איתן" לכבוד רשב"י והוציאו הס"ת שבהיכל והסתובבו בהם בחוצות. כפי שנודע לי שישנם אנשים שערערו אז על זה וגם שאלו לאחד הרבנים הגדולים והורה להם לאסור, ובכל זאת לא שמעו לקולו ועשו מה שלבם חפץ. גם בשנה זאת שאלו לי, ואמרתי להם שזה אסור, כמו שנראה מדברי הפתחי תשובה ס' רפ"ב סק"א, דדוקא לכבוד מלכים. ויותר מן הכל, שלפי מה ששמעתי וגם דעתי נוטה שכן האמת, שהעושים את זה אין להם רעדה במקום גילה, ולא יבצר שיהיה זלזול בכבוד הס"ת, וכ"ש בהיותם שיכורים, ויש לחוש בר מינן אפי' מנפילת ס"ת. ולהיות שהם טוענים שבמירון מוציאים, ואם כי יש לחלק, אני מתיירא אולי ימאנו לשמוע. על כן, אם דעת מרן שליט"א ג"כ לאסור יואיל לכתוב לי שורותים בזה.

228

רכ״טהנני חותם בכל יראת הכבוד ובברכה למען חייהו באורך ימים ושנות חיים

229

ר״להק' שושן הכהן.

230

רל״אהכתובת: הרב שושן הכהן
מושב איתן,
ד.נ. נחל לכיש דרום (ישראל)

231

רל״בתשובה

232

רל״גב"ה, י"ג באייר התשי"ז

233

רל״דלכבוד
הרב ר' שושן הכהן יצ"ו
רב המושב, איתן

234

רל״הר.נ.,

235

רל״ומכתבו מיום ז' באייר ש"ז ובו שתי שאלות קבלתי לנכון, וזו תשובתי:

236

רל״זא) לענין זה, הדרך היא להתהלך עם בני הקהילה בדרכי נועם ולקרבם לאהבת התורה וליראת שמים ועל־ידי זה ישמעו אליו ולא ימרו את פיו¹⁹²ראה בבלי שבת לד ע"א, שו"ע או"ח סימן רס סע' ב, משנ"ב שם ס"ק י. הרמב"ם פכ"ה סנהדרין ה"ב.. לצערנו, אין דרך אחרת.

237

רל״חב) מה שהקילו בשמחת־תורה להוציא ס"ת מן ההיכל ולרקוד עמו – הכוונה היא בתוך בית־הכנסת בלבד, וזאת משום כבוד התורה עצמה.

238

רל״טבל"ג לעומר – אין מקום להתיר להוציא ס"ת וכ"ש מחוץ לבית־הכנסת¹⁹³ראה ירושלמי פ"ז יומא ה"א, שו"ע או"ח סי' קלה סע' יד, החיד"א בברכי יוסף או"ח סי' קלה ס"ק יג, כף החיים סופר שם אות עז בשם הזוה"ק פרשת אחרי, שו"ת יבי"א ח"ד או"ח סי' טו, שו"ת דברי חכמים להר"ש יצחק הלוי או"ח סי' נב, בשם שו"ת ישכיל עבדי ח"ה או"ח סי' ט, ובחלק ו בהשמטות סי' ד, ובספר נתיבי עם ח"א סוף סימן קלה, ובספר הלכה ברורה ח"ז עמ' קכט בבירור הלכה אות כט..

239

ר״מבכבוד רב,

240

רמ״איצחק נסים

241

רמ״בכניסה לבית עבודה זרה; קריאה בס"ת שיש בו מילה שאינה כתובה כהלכתה; עליה לתורה של הנשוי לנכרית ושל המעשן בשבת; עליית שלושה כהנים לתורה; צירוף מי שאינו יודע לומר קדושה למניין

242

רמ״גתשובה (השאלה חסרה)

243

רמ״דב"ה, ירושלים, ג' בניסן התשכ"א

244

רמ״הלכבוד ועד בית־הכנסת "מצמיח ישועה", רנגון

245

רמ״וא.נ.,

246

רמ״זכבוד הראשון לציון הרב הראשי לישראל קיבל מכתבכם מיום כ"ו בשבט ש"ז, והוא הורני להשיבכם כדלקמן:

247

רמ״חלשאלה מס' 1: נאמר בתורה אל תקרב אל פתח ביתה¹⁹⁴משלי ה, ח.. והגמרא אומרת¹⁹⁵עבודה זרה יז ע"א, תוס' שם ד"ה ניזיל, רמב"ם בפיה"מ ע"ז פ"א מ"ד, מהד' ר"י קאפח עמ' רכו, שו"ע יו"ד ריש סימן קנ. שו"ת ישכיל עבדי ח"ח או"ח סי' כ אות מו עמ' לט, שו"ת יחו"ד ח"ד סי' מה. זו עבודה זרה, ואמרו רבותינו שצריך להתרחק מדרך עבודה זרה ארבע אמות, מכל־שכן שאסור להכנס למקום זה ואפילו בנעליים.

248

רמ״טלשאלה מס' 2: אם ידוע שבס"ת יש מלה שאינה כתובה כהלכה – אסור להוציאו בשבתות או במועדים¹⁹⁶ראה רמב"ם פ"ז מהל' ס"ת הי"א, ושם פ"י ה"א אות טו..

249

ר״נלשאלה מס' 3: אם לא נתגיירה אסור להעלותו לתורה.

250

רנ״אלשאלה מס' 4: יהודי אעפ"י שאינו יודע לומר קדושה – עולה למנין¹⁹⁷ראה שו"ע או"ח סי' נה סע' ז-ח..

251

רנ״בלשאלה מס' 5: יהודי המעשן בשבת וכו' אסור להעלותו לתורה¹⁹⁸ראה הלכה ברורה ח"ז סי' קלו אות ה, שעה"צ שם ס"ק יט וראה עוד בתשובת הרב לעיל סי' יג..

252

רנ״גלשאלה מס' 6: אם יש שלושה כהנים בשבת בבית־הכנסת – אפשר להעלותם לראשון, משלים ומפטיר¹⁹⁹משנה ברורה סי' קלה ס"ק לו, הלכה ברורה שם אות כח..

253

רנ״דבברכת חג כשר ושמח ובכבוד רב, המזכירות

254

רנ״הכניסה לבית ע"ז; קריאה בס"ת שיש בו מילה שאינה כתובה כהלכתה; עליית ג' כהנים לתורה

255

רנ״ובית כנסת של יוצאי תימן שבו מבקש חלק מהציבור לבטל את קריאת התרגום בשעת קריאת התורה

256

רנ״זב"ה, בית שמש, ו' בתשרי תשכ"ד
24/9/63

257

רנ״חלכבוד
הרב נסים שליט"א
הרב הראשי לישראל
הרבנות הראשית
ירושלים

258

רנ״טכבוד הרב הנכבד,

259

ר״סהנני פונה לכבודו בפעם השניה – מיום ט"ו אלול תשכ"ג – בבקשה ממך להכריע, בין שני יריבים, בענין השאלה: האם תרגום "אונקלוס" לקריאת התורה וההפטרה רצוי?

260

רס״אאנחנו, יוצאי גלות תימן, נוהגים לקרוא את התרגום בשעת קריאת־התורה וההפטרה. ברגע זה ישנה מחלוקת בין שורות הציבור. חלקו בעד ביטול התרגום בטענה שהוא גוזל זמן ומטריד את הציבור, ושאין הלכה המחייבת במפורש את קריאת התרגום. לית מאן דפליג, שאין צורך לבטלו.

261

רס״בהנני מצפה מכבודו להכריע בין החולקים, ועל פיך ישק כל הציבור.

262

רס״גברגשי כבוד,
ובברכת גמח"ט,

263

רס״דיצחק מאירי

264

רס״התשובה

265

רס״וב"ה, י"ח כסלו תשכ"ד

266

רס״זלכבוד
מר מאירי יצחק יצ"ו
בית-שמש.

267

רס״חמנהג אבותיכם בידכם והחזקתם בו גם בעלותכם לארץ מזה שנים אין לבטלו. ויש בזה משום אל תטוש תורת אמך²⁰⁰משלי א, ח. ו, כ. ראה חולין צג ע"ב, ובהקדמת המאירי לספרו "מגן אבות".. רצוי לדבר על לב המיעוט שבקהלתכם הדורשים ביטולו של מנהג זה שיבטלו את דעתם מפני דעת הרוב ועליהם תבוא ברכת טוב²⁰¹משלי כד, כה. ראה בסדר רב עמרם גאון השלם ח"ב סימן לא, דף לד ע"ב, בשם רב נטרונאי גאון. ובשו"ת הגאונים (מוספייה) סימן צב, בשם רב האיי גאון. ובהרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה ה"י. טור ושו"ע או"ח סימן קמה, שו"ת ישכיל עבדי ח"ח סימן יח אות ו, שו"ת נצר מטעי ח"א סי' ד-ה. וראה "שבט מיהודה" להרא"י אונטרמן חלק השו"ת או"ח סי' יט עמ' לה, שנשאל גם הוא בזאת..

268

רס״טבכבוד רב

269

ר״עיצחק נסים

270

רע״אהאם המפטיר יכול לכבד אחר בקריאת ההפטרה

271

רע״בשאלה

272

רע״גב"ה ג' טבת תשכ"ב (10.12.61)

273

רע״דלכבוד ומעלת כב' רבה"ג הרב נסים שליט"א,
נשיא הרבנות הראשית לישראל ירושלים.

274

רע״הבקשת הסדר הלכתי לענין "המפטיר"

275

רע״ויורונו רבותינו בענין אחד שעמד ובירך על ס"ת בשבת את "רבעי", ולאחר מכן הוא קנה גם את המפטיר ונתן אותו למי שהוא אחר שעמד וקרא את המפטיר, וזה אשר קרא את המפטיר בס"ת רצה שאדם אחר אשר בירך "חמשי" בשבת זו הוא יקרא את ההפטרה. הדבר גרם למחלוקת בין המתפללים: צד אחד אמר שרק מי שעלה לס"ת ובירך את המפטיר עצמו הוא יאמר את ההפטרה, והסתמכו על מה שכתב מר"ן ב"י בש"ע סי' רפ"ד ה"ד, אותו הדין גם במשנה ברורה וג"כ בביאור הלכה.

276

רע״זוכמו כן כתב בקצור השו"ע סי' ע"ט ה"ה וז"ל: "עיקר הדין שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר את ההפטרה", זה הוא הנמוק של צד אחד.

277

רע״חהצד השני גורס ומסתמך על שהיו נוהגין בתימן: אחד אומר המפטיר והב' אומר ההפטרה, וכמובן שזה שאומר ההפטרה כבר עלה וברך בתורה.

278

רע״טמאחר והדבר גרם למחלוקת בצבור המתפללים, הוחלט להפנות את השאלה אל מורנו ורבנו והוא יורינו את הדין. ובאיזה דרך אשר נלך בה, דבר שבודאי ימנע מחלוקת בין הצבור, וכמובן שיורינו רבנו מי מהצדדים הנחלקים צדק בגירסתו!

279

ר״פנא שכת"ר, יחיש את תשובתו ככל מה באפשר

280

רפ״אוחיי ויקרא לפום רבנן,

281

רפ״בביקרא דאוריתא,

282

רפ״גבשם בית הכנסת, ש. קהא

283

רפ״דתשובה

284

רפ״הב"ה כ"ה בטבת תשכ"ב

285

רפ״ולכבוד ר' שלום קהא, שכון מס' 14, כפר עקרון

286

רפ״זאחדשה"ט,

287

רפ״חבדבר שאלתך אם העולה מפטיר יכול לכבד מי שהוא אחר בקריאת ההפטרה.

288

רפ״טתשובה: כבר ראיתם מ"ש הרמ"א בש"ע סי' רפ"ד סעי' ד' דלכתחלה אסור לעשות כן. ומקור הדין מתשובת הריב"ש²⁰²סימן שכו, ושם תשובה סי' לה. שהביא מרן בבית יוסף סי' רפ"ב ע"ש, שיש מקומות שנוהגים לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול עולה והקטן קורא את ההפטרה, דעיקר הטעם בסוטה דף ט"ל²⁰³ע"ב, וראה הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה הי"ג. דהמפטיר צריך שיקרא בתורה תחלה וכשהקטן מפטיר וגדול קורא בתורה זהו כבודה, שאומרים שאין הקטן ראוי לקרות בתורה, והריב"ש חלק על זה וכתב שיאמרו שמה שעלה הגדול וקרא בתורה לעצמו קרא ולא בעד המפטיר. וע"כ כתב הרמ"א דאסור לכתחלה לעשות כן. והגאון חיד"א בברכי יוסף סי' רפ"ד כתב דבמקומות שנוהגים כן אין למונעם²⁰⁴אות ד, וז"ל: מאחר שמרן אשר כל עדתנו עליו יסמכו כתב בב"י דשפיר עבדי, ונפלאו דברי הריב"ש בעיניו וכו', עי"ש. אבל בשאר מקומות ראוי לחוש לדעת הריב"ש והרמ"א.

289

ר״צולפי הנראה ממכתבך שאתם לא נהגתם פה בארץ כמנהגכם בתימן²⁰⁵ראה שו"ת פעולת צדיק למה"ר יחיא צאלח, צנעא תימן, ח"ג סי' רסב, ובשו"ת דברי חכמים להר"ש יצחק הלוי סי' לו. ובשו"ת הרב הראשי לראש"ל הר' מרדכי אליהו תש"נ-תשנ"ג עמ' 159., לכן רצוי שלא תחדשו את המנהג שהיה לכם בתימן ותחושו לדברי הריב"ש.

290

רצ״אוזכות התורה תעמוד לכם וישכון השלום במשכנותיכם ותתברכו בכל מילי דמיטב.

291

רצ״בבכבוד רב,

292

רצ״גיצחק נסים

293

רצ״דאופן קריאת המילה "וקוי" (ישעיהו מ,לא)

294

רצ״השאלה

295

רצ״וב"ה, יום ראשון כב תמוז תשכ"ג

296

רצ״זאדוני ומורי כבוד הרב הראשי הרב נסים

297

רצ״חביום שבת זה פרשת פנחס התעורר ויכוח בבית הכנסת שלנו בשעת הלמוד שאנחנו מקיימים בכל שבת ושבת אחרי הצהרים. בהגיענו בספר ישעיה בפרק מ' פסוק ל"א "וקוי ה' יחליפו כח" היו חלק מהלומדים שאמרו שיש טעות בפסוק הזה וצריך לקראת אותו "וקיי ה' יחליפו כח". לכן לא הגענו בזמן הלימוד להחלטה מה הוא הפסוק הנכון ואיך צריך לקרא אותו. לכן אני מבקש את כבוד הרב שהוא יגיד לנו ויאיר את עינינו בדבר הזה.

298

רצ״טואני חותם חבר ועד בית הכנסת ע"ש שלום שבזי

299

ש׳מאיר עורקבי, תל אביב, זרובבל מס' 5

300

ש״אתשובה

301

ש״בב"ה, ירושלים ח' מנ"א תשכ"ג

302

ש״גלכבוד
מר מאיר עורקבי
רחוב זרובבל מספר 5
תל אביב

303

ש״דכב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל קיבל מכתבך מיום כ"ב בתמוז ש.ז. וביקשני להשיבך:

304

ש״הבשאלת היגוי המלה "וקוי" בפרק מ' בספר ישעיה אין דעה אחידה. דעתם של בעל "מנחת שי" ורד"ק היא, כי יש להגות את המלה כאילו נכתבה בשני יודין, בעוד שמדקדקים אחרים סבורים שיש להגות את המילה עם יוד אחת בלבד ושני ווין. לפיכך, אין הדבר צריך לשמש מקום למתיחות בבית הכנסת²⁰⁶אמנם מסורת בני תימן בקריאת פסוק זה היא כדעת הרד"ק, ולכן ניקדו את היוד בצירי..

305

ש״ובכבוד רב,

306

ש״זהמזכירות

307

ש״חקריאת תיבת "כל" בקמץ חטוף או רחב?

308

ש״טשאלה

309

ש״יתל אביב כ"ח באלול תשכ"ו

310

שי״אלכבוד מו"ר הרב הגאון יצחק נסים שליט"א

311

שי״באדוני הרב,

312

שי״גהנידון: מילת כָּל – כַּל.

313

שי״דעבדך הנאמן בן ציון שלום מנזלי יליד "עדן".

314

שי״הבשנת 1941 הייתי בעיר "סינגאפור" ולמדתי דקדוק במבטא הספרדית מאת המנוח מו"ר עזרא מאיר חזן ז"ל, וכל המילה כָּל הכתובה בסידור התפלה צריכה להיות כָּל – ולא כַּל, רק בשבת בנשמת כָּל־חי, צריך להיות כַּל עצמותי תאמרנה, וכולנו כאן אומרים כַּל עצמותי, אבל בליל כּפור יש חזנים אומרים כַּל נִדרֵי, ולא כָּל־נדרי, גם כן בקדיש יש חזנים אומרים מן כַּל ברכתא, ואני כמה שמסביר להם על הפירוש כָּל – וכַּל ולא עזר, וחובה על החזן שיבטא המלה הנכונה בזמן התפלה.

315

שי״ואבקש תשובה מאדוני הרב על המלה כָּל, מתי צריך לאמר כָּל, ומתי צריך לאמר כַּל, ואבקש מאדוני הרב הסליחה על שאני מטריח אותך בזה, ותזכה לחיים טובים ארוכים, ושנה טובה ומבורכת. שנת שלום ושלוה, חתימה טובה, ותזכה לשנים רבות.

316

שי״זבברכה,

317

שי״חב. מנזלי
בן ציון ש. מנזלי
הגבור האלמוני 53
יד אליהו – תל אביב

318

שי״טתשובה

319

ש״כב"ה. ירושלים,
ו' בתשרי התשכ"ז

320

שכ״אלכבוד
מר בן ציון מנזלי יצ"ו
תל אביב.

321

שכ״בשלום וישע רב,

322

שכ״גבתשובה למכתבך הנני להודיעך שמִילָה כל, בכל מקום קריאתה בקמץ חטוף כמו בחולם, חוץ משני פסוקים: כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה, י); כל אחי רש שׂנֵאֻהוּ (משלי יט, ז), שהם יוצאים מן הכלל וקריאתם בקמץ רחב²⁰⁷כן כתב הרב "מנחת שי" בתהלים שם. וכך כתב גם במשלי שם, וז"ל: כל אחי רש, כל זה אין בו מקף כי איננו חטוף כחבריו אלא נקרא בקמץ רחב, וכן כל עצמותי תאמרנה שבמזמור לה, והשאר שהם נקודים קמץ הם חטופים כולם זולתי אלו השניים כמ"ש בתהילים. וראה לבעל כנסת הגדולה בספרו "פסח מעובין" על נוסח הביטול ערב פסח שכתב: הנוסחא השגורה בפי הכל כל חמירא הכף קמוצה וכן נוהגים לקרות כל נדרי הכף קמוצה (כמו בפתח כַּל)... ראיתי בקושטא רבים מבני רומניא אומרים כל נדרי הכל בחולם. ומכל מקום אין קפידא בזה לקרות או בקמץ או בחולם... והמנהג השגור בפי כל לקרוא כל חמירא ו- כל נדרי הכף בקמץ וכן שמעתי ונהגתי עכ"ל. הובא במחזור "עוד יוסף חי" ליום כפורים עמ' עג הע' 17. וראה עוד בספר "פה אליהו" מחברת כללי דקדוק הקריאה פ"ג אות ד עמ' 248..

323

שכ״דבברכת כוח"ט,

324

שכ״היצחק נסים

325

שכ״והבדלי מנהגים בין מתפללי בתי כנסת לגבי הוספת עולים לתורה

326

שכ״זשאלה

327

שכ״חטבריה: י"ב תשרי תשכ"ט

328

שכ״טלכבוד הרב הראשי לישראל
רבי יצחק נסים
ירושלים

329

ש״להנדון: שאלות

330

של״אכבוד הרב

331

של״באני יוצא תוניסיה, מעיר זרבה, ויש לנו מיעוט מעיר גאבס שהוא השליט בבית הכנסת והם משונים במנהגיהם. בחג הם מעלים לספר תורה, ששה גברים במקום ה', בתורת ששי שהוא משלים, וגם בכפור מעלים שבעה שהוא משלים, במקום ו', וכולנו מתנגדים לזה, כפי הדין ה' במועד וו' בכפור, ואם אנו רוצים להוסיף מוסיפים בתורת עולים סתם. ולא בתורת ששי במועד ושביעי בכפור שהם משלים.

332

של״גהאם זה נכון המנהג הזה או צריך לבטל אותו, שהוא בניגוד לדין. והם מתנגדים לזה בתוקף, ונגרר מזה ריב בבית הכנסת במועד ובכפור.

333

של״דב) נהגו כך גם כשיש ספר שני, קוראים בספר שתי פעמים. עולה הראשון בספר שני ואומר חצי קדיש, ועולה השני בספר שני, ולא אומר קדיש וקורא הפטרה, בניגוד שהמפטיר הוא בעל ספר שני בלבד. האם זה נכון או לא?

334

של״הואנו מחכים לתשובתך בהקדם האפשרי.

335

של״ותודה

336

של״זבכבוד רב,

337

של״חדניאל מאצר

338

של״טתשובה

339

ש״מב"ה. ירושלים,
י"ט בתשרי התשכ"ט

340

שמ״אלכבוד
מר דניאל מאצר
טבריה.

341

שמ״בא.נ.,

342

שמ״געם אישור קבלת מכתבך מיום י"ב בחודש זה, הרינו מבקשים להפנותך בשאלתך אל הרבנות המקומית.

343

שמ״דבברכת מועדים לשמחה,

344

שמ״ההמזכירות

345

שמ״ושאלה

346

שמ״זב"ה, טבריה
כ"ד תשרי תשכ"ט

347

שמ״חלכבוד
לשכת הראשון לציון
הרב הראשי לישראל

348

שמ״טהנדון: בקשה

349

ש״נכבוד הרב

350

שנ״אקבלנו את מכתבך מיום י"ט תשרי הזה, שבו כתוב שנפנה לרבנות המקומית, והנה פנינו כמו שרצו"ב מכתב מאת רב ראשי ואב"ד טבריה, ובו כתוב שאין מוכרים חמישי במועד, שהוא במקום משלים, וכן ביוה"כ אין מוכרים ששי, שהוא במקום משלים, והם עוד מתנגדים לזה ומוכרים חמישי וששי מלבד משלים, בין ביוה"כ בין במועד. ואומרים שהוא מנהג שלהם ככה. ועוד לא זכור בו שחוזרים ספר שני פעמיים כמנהג שלהם. לכן אנו מבקשים מאת כבודו לכתוב לנו על זה בפירוט, האם זה אסור או מנהג, או אפילו מנהג צריך ללכת לפי רוב הקהל, ולפי מנהג ארץ ישראל, כמו שכתב לנו רב טבריה.

351

שנ״בתודה

352

שנ״גבכבוד רב,

353

שנ״דעמוס בוכריס
המזכיר

354

שנ״התשובה

355

שנ״וב"ה. ירושלים,
כ"ד בחשון התשכ"ט

356

שנ״זלכבוד
מר עמוס בוכריס
טבריה.

357

שנ״חא.נ.,

358

שנ״טבתשובה למכתבך הורני כב' הרב הראשי להשיבך כי צריך לעבד בזהירות תקנות לבית־הכנסת בכלל ולענייני עליות בפרט, בהסכמת רוב ככל קהל המתפללים ובצורה שתביא לידי איחוד ושלום בקהל המתפללים.

359

ש״סהתקנות יאושרו על־ידי הרבנות המקומית.

360

שס״אבכבוד רב,
מנהל הלשכה

361

שס״בתיקון חזן או עולה לתורה שטעה

362

שס״גשאלה (מתורגמת מאנגלית)

363

שס״דרנגון, 27 בתשרי תש"ך

364

שס״הלכבוד הרב הראשי הראשון לציון

365

שס״ואדוני,

366

שס״זאשמח ללמוד אם יואיל כב' להודיעני האם:

367

שס״ח1) חזן או מסדר מדלג כמה פסוקים מהתפילה – האם יש לקהל הזכות לתקן שגיאות כאלה?

368

שס״ט2) אם חזן או מסדר קורא את הפרשה בשבת או ביו"ט, גם כשיש לידו סומך – במקרה שטעה או דילג משהו – האם הקהל רשאי לתקן אותן השגיאות או לקבל את קריאת הפרשה בטעויות, או להסכים לקבל את הטעויות והדילוגים גם כאשר הסומך אינו שם לב עליהן?

369

ש״ע3) אם חלק קוראים סליחות בזמן שיש סומכים – אם הקורא טועה והסומכים אינם מתקנים – האם יש רשות לקהל לתקן או לקבל את הטעות משום שיש סומכים אחרי הקורא?

370

שע״אבתודה על התשובה,

371

שע״בעבדו הנאמן, י.ש. מאיר

372

שע״גתשובה

373

שע״דב"ה. ירושלים, י"א בחשון התש"ך

374

שע״הלכבוד מר י.ש. מאיר יצ"ו

375

שע״וא.נ.,

376

שע״זכב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל קיבל את מכתבך מיום כ"ז בתשרי ש"ז והורני להשיבך:

377

שע״חאם הטעות של החזן היתה במקום שהקהל מתפלל בעצמו – אין צורך לתקנו, מפני דרכי שלום. אבל במקום שהקהל שומע ואינו מתפלל. כגון בחזרת הש"צ – יש לתקן את טעות החזן.

378

שע״טבקריאת התורה – כל מקום שהחזן טועה, אפילו שיש סומך, צריך לתקנו²⁰⁸ראה הרמב"ם פי"ב תפילה ה"ו, טור ושו"ע או"ח סי' קמב סע' א, ערוך השולחן שם סע' א-ג, משנה ברורה שם ס"ק ד, ובבאה"ל שם ד"ה מחזירין אותו. ולענין ברכות ותפילה, ראה באה"ל סי' קיז ד"ה אם לא שאל, שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' מא. וראה עוד תשובת הרב לקמן סימן כב..

379

ש״פלפי הכללים בסעי' א' ו־ב'.

380

שפ״אבכבוד רב,

381

שפ״בהמזכירות

382

שפ״גקרא בתורה ללא טעמים – האם עולה למניין שבעה? כהן שאינו רוצה לחלוץ נעליו בעלותו לדוכן

383

שפ״דשאלות

384

שפ״הב"ה ט"ו מנחם אב תשכ"ג

385

שפ״ולכבוד
הרה"ג, ראשון לציון, הרב הראשי לא"י
כקש"ת יצחק נסים שליט"א
ירושלים. ת"ו

386

שפ״זנתבקשתי לשאול ממעכ"ת בשני ענינים שהוו נקודת מחלוקת בביהכ"נ שאני מתפלל בה:

387

שפ״חנער שנקרא לעלות לס"ת בשבת – הוא קרא את הפסוקים בלי טעמים אלא קרא כקריאה בעתון. האם הוא עולה למנין שבעה או שאת הקטע שקרא צריך היה לקרוא חזרה עולה אחר עם טעמים?

388

שפ״טבביהכ"נ שלנו ישנו כהן אחד ויחידי. הכהן הזה מסרב לחלוץ מנעליו בעלותו לדוכן. הוא עולה לברכת כהנים בנגוד לרצון הצבור. מה הדין בנדון ומה העצה?

389

ש״צלתשובת מעכ"ת הטהורה והמהירה אנו מצפים,

390

שצ״אברגשי כבוד ויקר
ובברכת התורה

391

שצ״בשמעון גרידי

392

שצ״גתשובה

393

שצ״דב"ה ירושלים, י"ט בחשון התשכ"ד

394

שצ״הלכבוד מר שמעון גרידי יצ"ו,
תל־אביב

395

שצ״וא.נ.,

396

שצ״זמפני טרדותי המרובות נתעכבה תשובתי למכתבך עד עתה.

397

שצ״חאשר שאלת:

398

שצ״טנער שעלה לתורה וקרא בלא טעמים אם עולה למנין שבעה.

399

ת׳ב. כהן שמסרב לחלוץ מנעליו ועולה לדוכן שלא כרצון הצבור מה הדין ומה העצה.

400

ת״אוזו תשובתי:

401

ת״בא. ברור שמן הדין היה חייב הנער לקרוא בטעמים והיו צריכים להכינו לכך, אלא שבדיעבד אם כבר קרא בלא טעמים, עולה למנין שבעה, אך הקורא בתורה צריך לחזור לקרוא את הפסוקים שקרא בלא טעמים עם מי שעלה אחריו²⁰⁹ראה שו"ע או"ח סימן קמב סע' א ובהגה שם, שו"ת תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קפא, שו"ת משאת בנימין סוף סימן ו הובא בשכנה"ג או"ח סי' קלט הגב"י אות ה, שער הציון שבספר הלכה ברורה ח"ז עמ' ריח ס"ק ג, וראה עוד תשובת הרב לעיל סימן כא..

402

ת״גב. לא מובן למה מסרב הכהן לקיים את המצוה כהלכתה ומה אונסו. אם יש סיבה לסרובו, העצה היא שלא יעלה לדוכן אלא יעמוד למטה על יד הדוכן ויברך²¹⁰ראה להרב יהושע פרחיה הכהן בשו"ת ויקרא יהושע הל' נשיאת כפים סימן א, שו"ת תעלומות לב ח"ג קונטרס הליקוטים סי' טו, יפה ללב סי' קכח ס"ק כט, שו"ת ישכיל עבדי ח"ד קונטרס אחרון או"ח סי' ג דף קכד ע"ב, שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' יא עמ' כט, שו"ת יחו"ד ח"ב סי' יג. וכבר כתב בזה הרב בספרו "יין הטוב" ח"א סי' לז..

403

ת״דמנהג חלק מיהודי תוניסיה לחלק את פרשת משפטים לשתי פרשיות – האם להמשיך בו בא"י?

404

ת״השאלה

405

ת״וקרית־מלאכי יום ד' בשבט התשכ"ז

406

ת״זלכבוד מורנו ורבנו ועטרת ראשנו ראשון לציון
הרב יצחק נסים שליט"א
ירושלים

407

ת״חהנדון: פרשת משפטים

408

ת״טמנהגנו בטוניס, כשחל ראש השנה ביום חמישי, והשנה מעוברת, באופן אוטומטי מחלקין פרשת משפטים לשתים, זאת אומרת: שבת פרשת משפטים קוראים בספר תורה עד אם כסף תלוה את עמי, כלול שלושה פסוקים היות שסוף הקריאה לא טובה, ובשבת הבאה מתחילים מאם כסף תלוה את עמי עד סוף הפרשה. וכשיגיע שבת מטות קוראים ביחד בספר תורה מטות ומסעי ובאופן זה, אף פעם לא מפרידים מטות ומסעי.

409

ת״יהמנהג הזה הוא ממרכז טוניסיה עד הצפון, זאת אומרת מעיר סוסה עד הצפון ונכנס לתחום אלג'יריה עד עיר הבירה אלג'יר. ומעיר ספאקץ עד כל הנגב ואי דג'רבה והלאה לא מחלקין פרשת משפטים ומפרידים מטות ומסעי (או יותר טוב) כמנהג ארץ ישראל.

410

תי״אבקשתי מכבודו מה לעשות בבית כנסת שלנו שרובה טוניסאים כשתגיע פרשת משפטים, אם לחלק אותה או לעשות כמנהג ארץ ישראל?

411

תי״בבכבוד רב,

412

תי״גדניאל זיוי

413

תי״דתשובה

414

תי״הב"ה. ירושלים,
ז' בשבט התשכ"ז

415

תי״ולכבוד
מר דניאל זיוי יצ"ו
קרית־מלאכי.

416

תי״זשלום וישע רב,

417

תי״חלמכתבך מיום ד' בחודש זה, בענין המנהג לחלק בשנה מעוברת פרשת משפטים לשניים אם ראש השנה חל ביום חמישי, כפי שהיה נהוג בחלק מקהילות מדינת תוניס²¹¹ראה סידור רב סעדיה גאון עמ' שסד על סדר חלוקת הפרשיות בשבתות, ושם הביא מנהג חציית פרשת חקת לשתי שבתות, כמנהג בני תימן הקדמון, ושם בהערה הובא מנהג ק"ק אלג'יר שמפלגין פרשת משפטים לשתי שבתות כמבואר בספר זה השולחן מנהגי אלג'יר עמ' רלח, עי"ש., הורני כב' הרב הראשי להשיב שראוי לנהוג בארץ ישראל לפי מנהגה²¹²ראה בספר ענף חיים סימן לו-לז, הובא גם בחומש כתר תורה "חזון שמעון" ספר במדבר דף נ ע"ב, תשובת חכמי תימן בענין זה..

418

תי״טבכבוד רב,
מנהל הלשכה

419