לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) י׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 10
א׳וכת' אז"ג יין כשהתחיל להרתיח נקרא1 נראה שצ"ל אינו נקרא יין מבושל ועי' באו"ז ע"ז סי' קנ"ה. יין מבושל, וכן מצאתי ביו"ד בהלכות יין נסך בסי' קכ"ג וז"ל: על גבי האש אבל לא כת' כשהתחיל.
1
ב׳וא' שאין לשתות יין עם הקראים כי כן מצא בתשובה, וז"ל: התשובה ויין של מינים וקראים שאינן מאמינים בדברי חכמים, אע"פ שאינם משומדים לע"ז יינם יין נסך, לפי שאינן מקפיד' על מגע גוי, כדאשכחן פ' בתרא דע"ז1 דף ס"ט ע"א. דאפי' המטהר חמריו ופועליו, ואם אמר להם כו'. מצאתי בא"ח בסי' קצ"ט וז"ל וכת' רב אלפס ז"ל והאידנא הם גוים גמורין ואין מזמנין עליהן. מצאתי בפרש"י בסוף דם הנדה2 נדה נ"ז ע"א, ועי' בנקודות הכסף סי' קכ"ד ס"ק כ"א, ובשיורי ברכה שם דין ב', ובכנה"ג הגהת ב"י אות כ"א, ובשו"ת בנין ציון החדשות סוף סי' כ"ג. וז"ל: ויין נסך דאין כותי מקפיד על מגע גוי [ושמעתי שיש חילוק בין הקראים לכותים].
2
ג׳[כתב] למי כל חמדת ישראל ה"ה לאדוני' ר"ג ה"ה מוהר"ר ישראל יצ"ו, נא מ' באיריני ההיא תשובת ראבי"ה בסוף תשוב' מיימוני' הם השייכות לספר קדושה1 סוף המ"א סי' כ', ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קנ"ג וסי' קצ"ו. על חביות דאשתקל ברזה, ביען כי הלשון מגומגם, גם כי ראיתי בס' אבי"ה כי כמדומני שמתיר לשתות במסקנא גם למעלה מן הברזה, גם איני מחלק בין ידו לשל גוי לברזא ובכן יגדל שלומ' מר וכס ישי' יפש' למעלה למעלה ויאריך ימי' כח' ונ' אהו' ת'ת' ת'ת' יצחק לגי'.
3
ד׳[כתב שאירי זצ"ל] שלומך יסגא לחד' אהו' עמ' מהר' אייזיק ס"ל יצ"ו, מאי דק"ל אדרבי ראבי"ה כפי מה שמצאת דבריו בתשובה המיימ' וכן בספרו שמתי' בשתי' אפי' מה שלמע' מן הברזא כן הוא, וכן איתא בהג' באשי'1 במס' ע"ז פ"ד סי' י"ב. מא"ז שכת' בשם ראבי"ה שאם הברזא קצרה ואינה נכנסת בחלל החביות שיוכל כלום לשכשך בין הוציא בין החזיר מותר היין שבחביות וכת' שם שכך מצא בתשובות ורשב"ט נחלק. וכת' דאין לסמוך על הוראה זו והן הן הדברים שנמצאו בת' המיימו' כדמ' התם, ודק' לך פסק בלישנא דעד ברזא אסור והיינו מטעמא דההוא חמרא בתר ברזא גרירא. י"ל דלעניין זה יש לחלק בין אנח ידיה על הנקב ובין החזיר ברזא או הוציא, משום דע"י דבר אחר ואינו יכול כלל לשכשך כמו באנח ידיה עלויה פשיטא דע"י ד"א שרינן טפי, דהא דכת' אשי'2 בשם הרשב"ם שכתב. בש' רש"י שאם נטלה הברזא גרע מאנח ידיה עלויה היינו בברזא ארוכה ומטעם שכשוך כמפורש הת' ולא הוצרך ראבי"ה לפרש כל הני חלוקים. נאום הקטן והצעיר שבישראל.
4
