לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ק׳Leket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 100

א׳וזכורני שאמר שטוב לקנות ביום שמת בו אביו שביעי או שלישי משום דא' גם ברכו על הס"ת. ואמר אין צריך להתענות על אביו ועל אמו בין יהכ"פ לסוכות כי כן המנהג¹ עי' באה"ט או"ח סי' תרכ"ד סק"ו. אבל אם רצה מתענה. גם אין מתענין כל ימי ניסן על אביו ואמו כמו שכת' א"ח² סי' תכ"ט. אין מתענין רק הבכורות. וא' שמנהג באושטריך אם חל יום שמת בו הוריו בין ר"ח סיון לשבועות שאין מתענין. והלכתי על הקברות לאחר שנקבר המת בו באותו יום. מי שהלך בעיר זה על בית החיים ואמר ברכה מאשר יצר אתכם בדין ובתוך ל' בא לעיר אחרת צריך לברך פעם שנייה³ עי' ברכי יוסף או"ח סי' רכ"ד שנסתפק בזה השוה לכל זה מש"כ ברוקח ה' אבילות סי' שי"ג עד שט"ז. וזכורני שאמרתי להגאון ר"ג מוהר"ר איסרלן [הנקרא לס"ת] ישראל ב"ר פתחי' זצ"ל, וכל היכא שכתבתי סתם הגאון הוא הגאון דלעיל, זקן כמותך מה הנאה יש לך במשיח? והשיב לי מי יתן שאראה משיח רק חצי שעה ואח"כ אמות ברצון!⁴ עי' סנהדרין צ"ח ע"ב. ולא היה בי זריזות לשאול לו הטעם. הג' בסימני אשי' במ"ק וז"ל: כשיש אבל וחתן בביהכ"נ החתן עם שושבינין ילך קודם ואח"כ האבל עם המנחמים. וכן כשמוליכין הכלה לבית החתן תקדום הכלה או יקברו המת קודם הכנסת כלה הג' במיימוני ע"כ⁵ פי"ד מה' אבל אות ב' בשם אביאסף, ועי' במהרי"ל ה' שמחות. ואמר השושבינין ישבו עם האבל דרך ההליכה. לפעם אחרת הולך מיד כשמסיים החזן קדיש והוי יושב עם האבל והאבל הולך עם המנחמין לדרכו. והוא הולך לביהכ"נ מיד אחר קדיש יתום והולך עם החתן לביתו, אע"פ שמיימוני לא כת' הכי אולי יש מנהג כן בניאושטט.⁶ עי' בדרישה סי' ש"ס סק"א. כשיש חתונה בשבת נחמו לא רצה להתיר להלביש לכלה בגדי שבת בשבת חזון ישעי' וכ"ש שלא לעשות בו"ר שפי"ל ובארצי קורין שפינהול"ץ. וכלה שמת אביה באותו שנה מותר להלביש לה כל תכשיטיה⁷ עי' סוף סי' שפ"א. ז' ימים קודם החופה ול' יום אחר החופה. וכן שמע שעושים שפינולש ברינס בשבת שלפני ט"ב.⁸ עי' במהרי"ל ה' ט"ב שמהר"י סג"ל עשה שפינהול"ץ לבנו הר"ר שמעון בעודנו נער בשבת ו' אב והיה האב לבש קטא של שבת לבד לכבוד בנו והחתן היה לבוש כל בגדי שבת וכל הקהל הלכו אצלו ושמחו עמו אחר הסעודה ביין ובפירות כמנהג בכל ליל שבת דקודם הנישואין. אחד בתמוז רל"ה סיימתי הלכות שמחות, וקראתי רובם לפני הגאון ז"ל פתוחות, (והגיע) [והגיה] מקצת לשון בדרך ישר אורחות, ולא אמר לי אחד מהם למחות, ובריך רחמנא שהיו בעיניו נכחות, ולכך יש לסמוך עליהם בבטוחות, הי"ו יזכה כל ישראל ללמוד בלי תוכחות.