לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) י״גLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 13
א׳מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל. אשר דרשתני על דבר בית הכנסת שבאולם1 שבאולסן. שלקחו המושל שם בשכבר בזרוע ועשאו לבית תרפות ע"ז, ועכשיו בנו המושל תחתיו הוערה רוחו להחזיר הבית ליהודים ולעשותו ב"ה. הואיל וכבר היה ע"ז, נר' לכאור' דשרי. וראייה גדולה יש לי להביא מן המקראות מפורשת דמנשה מלך יהודה שם פסל בבית הי"ז2 מלכים ב', כ"א, ז' ובילקוט שם איתא מנשה הכניסו בהיכל וכו' אמון הכניסו לבית קדש הקדשים. והעמיד שם אשירות ובודאי עבדו שם ע"ז לרוב, וכשבא יאשיהו בן בנו3 שם כ"ג. ובערום ושרף האשירות וכל הכלים שעבדו בהם לע"ז, וטהר את הבית והחזירו לקדושתו ועבדו בו עבודת הי"ז כבתחלה. אלמא דהבית שמכניסין לתוכו ע"ז ועובדים שם לע"ז לא יתחלל בזה חלול עולם שלא יוכל להתקדש עוד לעבוד הי"ז אפי' כשמוציאים ע"ז וכליה מתוכה. ובתלמודא נמי אשכחן בפ' כל הצלמים4 ע"ז מ"ג ע"ב. בבי כנשתא דשף (ויתשיב) ויתיב בנהרדעא דאותיבו ביה אנדריטא פי' רש"י צלם והוו אבוה דשמואל ולוי מצלי ביה, הא קמן דהבית עצמו לא נתחלל. ואע"ג דכת' בהג' במיימ' בהלכות ע"ז5 פ"ז סי' ב' הביאו בב"י סוף סי' קל"ט. דמהר"ם אסר לתקן אפי' טליתות מן המעילים של ע"ז משום דמאיס לדבר מצוה, שאני התם דנאסרו כבר אלא שנתבטלו עתה. אבל קרקע ובית זה לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקרקע אינה נגזלת ואפי' יאוש אין כאן, הואיל וביהכ"נ של גבוה הוא ורחמנא לא הוה מייאש מיניה. אך לבי נוקפי מהא דמייתי פ' ר' ישמעאל במסכת' ע"ז6 דף נ"ב ע"ב, ועי' בתפארת ישראל למס' מדות פ"א ס"ק מ"ט. דבית חשמונאים גנזו אבני המזבח (ושקצום) [ששקצום] מלכי יון לע"ז ולא רצו לבנות מהם המזבח להי"ז, ופרש"י שם אע"ג דלא נאסרו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ מדרבנן פסלו אותם לגבוה לעבודת הי"ז. וכ"ת עבודת המזבח חמיר טפי מתפלת בית [הכנסת] וגזרו בו טפי? הא בעי תלמודא, פ' כל הצלמים7 דף מ"ז ע"א. המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה, ופרש"י שם אע"ג דהדקל אינו נאסר דמחובר הוא, מ"מ בעי תלמודא את"ל דכה"ג פסיל למכשירי קרבן למצוה נמי יהא פסול. אלמא רוצה הספר לדמות מצוה למכשירי קרבן. וכ"ש ב"ה לתפלה דהכתוב קראו מקדש מעט8 יחזקאל י"א, ט"ז. ויש לנהוג בו מעין קדושת היכל ועזרה. ותו כיון9 כמו. שכתב הרי"ח בהג' דלעיל100 שם בהגהמיי"מ. אין קטיגור עושה111 נעשה. סניגור. ואע"פ שיש לי לדחות כל אלו הראיות, ונימא דשאני התם גבי אבני מזבח ומעילים וספרים פסולים דשלטו וחלו בהם ידים של עובדי ע"ז בגופן, מה שאין כן בבית דלא שלחו ידים בגוף הבית אלא שהכניסו ע"ז בחללו. לא מלאני לבי לחלק בהוראה גדולה כזאת מדעתי. ואומר אני אליך אם כבר שאלת הדבר מהרי"ו בארפורט יצ"ו והשיב לך את אשר הורה לך תעשה, כי עמו עצה ותושיה. ואם לא דרשתו עדיין, דרוש נא עוד את פיהו. ואם תרצה להעתיק לו את דברי אלו, טוב הדבר. ואשר יורה אתכם תעשו, כי גמר' וסברא בידו הן. נאם הקטן והצעיר שבישראל.
1
ב׳[כת' הרב ר' יודא מורקלן זצ"ל], ועל דבר השמן למכור לגלח כשהגלח מפר' שהוא קונהו להדליק בבית תרפותם, דבר פשוט הוא לאיסור. כדאיתא במרדכי1 פ"א דע"ז סי' תת"א. בשם ספ' התם2 התר', ונראה שכוונתו על ספר התרומה שהביא דין זה בה' ע"ז סי' קל"ח. שאסור למכור לגוי שעוה ביום קלנדא משום דהוה כמפרש ותנן3 ע"ז י"ג ע"ב. פירשו אסור אלמא דפירשו אסור, ואין להאריך, נאום הקטן והצעיר שבישראל. וכן מצאתי ביו"ד בסי' קנ"א וז"ל: ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אות' סתם ואם פירש הגוי שהן לע"ז אסור למוכרן לו וכו'.
2
ג׳עוד תמהתי על מה סמכו למכור הספרי פסולים לגלחים? כל הדעות אוסרים, לא יכלתי להאריך יותר רק בדבר הצריך ושכיח וכ"כ שלו' רב למו' ולתו' כת'1 כנ'. עבד' זעי' ב'ת'ח'ת שאי' יודא.
3
ד׳[כתב מהר' יודא מורקלן]1 פסקים וכתבים סי' כ"ז. ועל מכירת ספרי פסולים לגלחים איני יודע היתר אם ידוע הוא שאותן ספרים ספרי יראתם שמהן מזמרים לעובדי' לע"ז כדאיתא להדיא במרדכי פ"ק דע"ז. אמנם אם אין ידוע מהו הספר פסול יש להתיר דתלינן ברוב דרוב ספריהם מספרי משפטים וספרי רפואות וספרי חכמות תכונות ותשבורת ומוזיקא. ואפי' אם ידוע שהוא ספר יראתם אם אינו מוכרו לגלח אלא לגוי אחר אפשר יש להתיר משום דאלפני דלפני לא קפדי' גבי גוי כדאיתא בע"ז בפ"ק2 דף י"ד ע"א. וכמדומה לי שכך השבתי דבר על שאלה זו להר"ר פנחס לפוזנא, נאם הקטן והצעיר שבישראל.
4
