לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) כ״הLeket Yosher, Volume II (Yoreh De'ah) 25

א׳שלמ' רבא לגברא רבה אהו' עמיתי האלוף מה"ר יודא יצ"ו. הנ' אהובי הח"ר אהרן כ"ץ בקשני לשאול פי מורנו הגאון יצ"ו, על דבר ההיא איתתא אשר נדרה לילך לעיר הקודש שב"ב, ועתה היא נגזלת ונאנסה ואין ידה משגת עוד לילך שם, ובאת לשאול על נדרה. וכן עשיתי שאלתי את מורי יצ"ו והשיבני דדבר פשוט הוא שיש לה להתיר, ואין הפרש בין נדר זה לשאר נדרים ואפי' נדר שהודר בעת צרה הוא נוהג להתיר. וכן ראיתי הלכה למעשה פעמים ושלש ובפרט באופן זה שאירע אונס לההיא אתתא שיש להתיר. ושאלתיו אם אכתוב לכבודך כן ואמר הן ומה ששמעתי כתבתי, נאם יוזמן כהן [מוהר"ר יוזמן מניאושטט]. [כתב לי שאי' מוה"ר אברהם כ"ץ¹ ק"ץ. יצ"ו] שלום לך אהו' שארי ידידי הח"ר יוזלן יצ"ו, דע בודאי אי לאו כבוד אדו' מו' הגאון יצ"ו נאמנ' לא השבתיך כלום על דבר האשה שנדרה לילך לעיר הקדש שב"ב. ראה אהו' העתק' מכתבו של מהר"י כ"ץ יצ"ו דלעיל, וקצת לא מתישבים לי רישיה וסיפיה אהדדי, מ"מ מבואר היטיב בו שבלא אונס אין להתיר לה. והנה קרוב הוא לשנתים שלא חזרה עלי אשה זו להתיר לה נדרה, וקודם לזמן הזה צותה לי ע"י חותני² חתני. ר' שלמה יצ"ו שרצונה לתת להבחורים ג' זהובים שאתיר לה נדרה. וסח לי חתני שבשעת הזעם כשנפטרה בתה נדרה נדר זה, ונדר זה היה קרוב בעיני מכל צד להיות נדור בעת צרה. וגם כי ראיתי רבנן מתירין לנודר בעת צרה ולומר לו הוי יודע שהנודר בעת צרה, ונשאל צריך לדאג שתבא עליו צרה אחרת כזו. וכן קבלתי ממורי מהר"ר יונה יצ"ו בשם מהר"ן זלה"ה מאיגר. מ"מ יש בידי ספר ישן וכתוב בו הורה ר' שמואל חסיד הנודר בשעת צרה אין לו הפרה עולמית³ עי' שו"ת מהרי"ל סי' רי"ג ושו"ת מהר"ם מינץ סי' ע"ט וביו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ה בהגה. ואשה זו לא נשתנה עניינה במידי לגריעותא לא בגופה ולא בממונה ולא בשבוש או בסכנת הדרכים ולא בשום דבר שבעולם בעת ששלחה אלי להתיר לה נדרה ממה שהיה בשעה שנדרה. אדרבה היתה עשירה יותר ממה שהיתה בשעת הנדר, וסך יפה הוסיף הנ"ר קלמן כ"ץ לתת לה יותר ממה שהיה מחויב לה בשביל שנדרה לילך לא"י. וטרם ששלחה לי להתיר לה נדרה עמדה כנגד ב' שנים בבל תאחר ולא נדמת כאלו מבקשת לילך לא"י. רק [תמיד] כשצערה גובה המס צעקה לילך ודיה לצרה בשעתה, כי מאז לא נשמע על פיה יותר זכרון עלייתה עד כי חזר עליה גובה המס. וכן נהגה תמיד עד שהיו הכל מרננים עליה. ואמרתי להמרננים במעמדי אמת הוא שכתב הרא"ש בתשובה⁴ כלל י"ב, ועי' בד"מ סי' רכ"ח סק"י. מי שנדר ללכת לא"י דע שיש לאותו נדר התרה כמו לשאר נדרים וכו' אבל נאמנ' אינו יודע שום פתח לחרטה לה כי עניינה לא נשתנה לגריעותא כלל מאז אשר נדרה כ"א לעילוייא. אמנם מאחר שעומדת בבל תאחר ואינה מגלה דעתה בשום הוכחה לקיים נדרה טוב יותר להתיר לה נדרה ממה שתחל דבריה, כי הרא"ש והמרדכי כתבו דכה"ג טוב יותר להתיר משיבואו לידי איסור דאורייתא. ומסתמא הגיעו הדברים לאזניה, ותיכף צותה לי ע"י חתני כמבואר לעיל. וזכורני שפרנס אחד באוגשפורק נדר לילך על נוחי נפש שבקהלות שו"ם⁵ שפיירא, ווירמייזא מגנצא. ושמו ר' לעמלינן⁶ לעמליין. ז"ל, ומרוב חולי עין שלו נתחרט ודאג שגם ע"י⁷ תיור, ועי' שו"ת מהרי"ו סי' ק"ו. תייר⁸ מנהיג שמורה לו הדרך, עי' ב"ק קט"ז ע"ב. לא יוכל לילך שמה. ובקש מאדו' מו' ורבי הגאון מוההר"י וויילא ז"ל להתיר לו נדרו. והזקיקו לשער טורח טלטולו על הדרך וכל פזורין ושיערהו כנגד חמשים זהובים, ולא התיר לו נדרו עד שישיא באותן נ' זהובים בתולה ענייה, והיה שמה יוטלן והשיאה לר' שמואל שוחט ז"ל. ומסופקני אם השיאה בכלם או במקצתם והמותר נתן לעניים אחרים. ומהגאון ז"ל לא שמעתי טעמו, אמנם דברים של טעם הם, כי די לו שיועיל לו אונסו שלא יכנס לסכנה אבל למה יחזיק במה שנדר להוציא לכבוד מצות הי"ש, או למה לא ישלם טרחו?⁹ עי' שו"ת מהרי"ל סי' קכ"ו ובשו"ת מהר"ם מינץ שם. ודי לו שישתכר בהתרתו לסכן סכנתו. ויצאתי בעקבי דמורי הגאון ז"ל ואמרתי ללבי דאתתא דידן מחוייבת אשם על איחור נדרה יותר על פזורה ושכר טרחה על הדרך. ומ"מ הקלתי עליה למאד שתתן רק זקוק כסף במזומן לבחורים מידה לידם. והמותר תפרע תוך ד' שנים או ה', ותתן אותה בפרוטרוט לאיזה עניים שתרצה, ועל זה תהא היא נאמנת ובפרט אחרי שר' קלמן כ"ץ י"צ נתן לה רוב המעות ע"מ שתלך לא"י. ומאז עד היום הזה לא דברה בי ולא שלחה לי יותר בעניין התרתה. ורגילים הם פה בנדרים ושבועות ורובם אינם באים לשאל טרם שיעברו ויתגלה בהתייהו¹⁰0 בושתן עי' תהלים ע' ד' על עקב בשתם ותרגומו יתפרעון היך בהיתהון. ומטעמא דלעיל אני מזקיקם לתת דבר מועט לפחו'¹¹1 ל' פ' או. ס' פשיטים מידם ליד העניים, וחלילה לי ליגע במתנתם אפי' באצבע קטנה. לדעתי בזמן היותי פה התרתי יותר נדרים ממה שהתיר אדוני מו' הגאון יצ"ו כל ימיו. ובודאי היה אדונ' מורי הגאון י"צ מומחה ומוחזק לרבים בטרם התחלתי ללמוד תלמוד. ירא שמים שהוא אצלי ורואה ושומע כל דבר כמוני בלי ספק אינו מפקפק במעשי כלל כי כלם מוכרחים וצורך גדול, רק המקנאים בי והמתכבד בקלון אחרים חורשים עלי כאלה ונאמנ'. אם היה לי לכתוב משפטם על פנקסי, והיה היכולת בידי לעשות בהם משפט כתוב, לא בקשתי כ"א שיהיה נפשם פה תחת נפשי, ואני במקום וארץ מולדתי באחת הקהילות. והריני מתיר לאדו' מורי הגאון י"צ לכתוב תוך המדינה ולגזור חרם להגיד עלי את מי עשקתי ואת מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו ואשיב. ש"ל יש בידי לשלם כל מה דמתעני עלי מדינא הי"ש, וית' זכרו ברכני ברחמיו אשר איני צריך ועוסק בכל אלה ולא זו אלא אברר אשר הוצאתי לבחורים בעז"ה י"ש כפלים מאשר נפל לי מהרבנות מכל צד. ואיזה בחור אשר לא שלמתי לו מה שנדרתי לתת לו להספקה יתבענו לפני כבוד אדוני מורי הגאון יצ"ו וכל אשר יחייבנו הגאון יצ"ו אפרע תחת פרוטה זהב. כבר בקשתי לכבוד מורי אדו' הגאון יצ"ו לשלוח לי בחורים ותיקין ועלי לתת להם כל מה שיפסוק ויקצוב עלי וכן אעשה עוד היום. עתה מקרוב כתב לי אהובי הח"ר יעקב ריינר יצ"ו המשודך לבת ר' הושמן פה האם רצוני לתן ח' זהובים להר"ר תעביל¹²2 חעביל. יצ"ו וגם לבחור חשוב עוד ד' זהובים ונעתרתי לו. הש"י יודע אם יבואו החורף אם לא גרוע אחד היה בביתי אינו ראוי לו ב' פשיטים להספקה, נתתי לו בערך ב' זהובים. וחצי זמן שתה בגניבה תמיד מאחד מחביותי של יין ובכן נתקלקל. באישון לילה לאחר חצות פתח כיפה שלי וגנב ממנ' לחם ובשר ויתר עניינים שאבדתי. מבעין¹³3 וביען. כי הרגשתי בדבר מוציא לעז על ישיבתי מה אעשה שימצא שומעין לו? כבר גליתי לך שמו וזולתו ורכיל הראשון ואיש בריתו המצורף לו שלום ברונער איני סבור, ואיני מאמין שיהיה שום אדם שידבר בי שלא יספיק לו נהוגי עמו בתכלית הסיפוק. עוד יש לי מקנא אחד אם היית חכם היית מבין בכמה ענינים ודברים [ומה אעשה שאין לבך עלך] בבלום שפתי אנצח כולם אי"ה! ולא לחנם כתבתי לך עתה מעסק ההספק כי גם נגלה לאזני שנדבר בפני כבוד אדו' מו' הגאון יצ"ו בכהא"ג, והי"ש יודע שאיני מתנגד לכל הבחורים הלומדים אצלי בכלום אלא שלפעמים קשה עלי הרבות עסקיהם במשתאות ובהתערבותם בדברים שהם להמראת הבעלי בתים וכה"ג. וד"ל כי באלה ימעט כבוד הי"ש והישיבה בכל צד ומה אעשה שאיני נוחי מדעתי זאת? תוך זמן קצר הכו כנגד י' זוגים זה את זה, ושלום ברונער גס אחד מהם הכה גיסו זוסמן, כך קבל וצעק זוסמן עליו בפני ובפני רבים וכל המוכים צועקים ואין נענין לית דין ולית דיין! נאמנ' בשביל המלשינים אמשוך ידי מלדונם ולית דין ולית דיין כי מרוב רגילותם באלה לדעתי היה לי לפי המעשה והעניין כאשר אראנו ואשמענו לדונם מבטלים התמיד עד אשר לסוף ילאו מעצמם. וכן ביתר עניינים לא לחנם אמרו חכמים¹⁴4 יבמות צ' ע"ב, סנהדרין מ"ו ע"א. מכין ועונשין שלא מן הדין (אדע) [אקרע] סגור לבם ובמה יוסרו? ולא אוכל לתת יד לפושעים טרם שאעסוק בם לרצונם אמשוך ידי מהם לגמרי. ועוד אעתיק לך מתשו' א"מ הגאון מוהרי"ן¹⁵5 מוהרי"ו. ז"ל אשר השיב למהר"ש שפירא ז"ל. וז"ל: וזה האיש חייב מכת מרדות אכן אי בעי לתת כופר נפשו ממון במקום המלקות יתן. ולפום גמלא שיחנא לפי עושרו יתן על פיך לגבאי הצדקה והם יתנו לעניים ולת"ת עכ"ל. ומה להקל עליו פטרו בממון מכ"ש במקום שממון חמור עליהם יותר ולא יוסרו כלל כ"א בממון שיש לקחנו מהם ולחלקם לעניים ולת"ת. יודיל מוויינשבורק¹⁶6 מוויישנבורג. נשבע בפני שנגזל ונלקחו כל כתבים ממנו, עם מי שתוכל לעשות חלוף בעד זהב זה תעשה ואפרענו לו. כבר כתבתי לך כתב אות באות כזה, איני יודע אם הגיע לידך אם לא. דע ששאירי מו' מוהר"ט מנורבערק כתב לי¹⁷7 עיין פסקים וכתבים סי' קפ"ד. וז"ל: ועתה אודיעך על הודאי ששם אבי אותו עיליש היה שמו נתנאל וכנויו היה דעלין לכן תסמוך על כתב הלז ולא היה שמו לא דן ולא נתן רק ששם אביו היה נתנאל וכנויו דעלין, עכ"ל. וכל המחודש אתך הודיע', ואדו' מורינו הגאון יצ"ו פקו' א"א פעמים לשלום בשמי, וכתבי זה קרא באזניו ואשר יורני תמיד אשמור לעשות. ובשבחו כנ' וכנ' אהוב' בכל לב שארך ומשרתך אברהם מקצנאילנבוגן.